ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד דן פיינברג :

לפני כבוד ה שופט עמית כהן
המבקשת
מדינת ישראל

נגד

החשוד
דן פיינברג

נוכחים:
ב"כ המבקשת עו"ד ערן צמיר
ב"כ החשוד עו"ד בקרמן אסף

פרוטוקול

נציג המבקשת, לאחר שהוזהר כחוק:
חוזר על הבקשה ומצהיר כי כל האמור בה אמת.
מבקש להגיש לעיון ביהמ"ש את תיק החקירה, וכן הצהרת תובע לנציג המבקשת, ומבקש להוסיף כי שוחחתי עם עו"ד מוחמד, אשר חתום על הצהרת התובע כדי להבין באילו עבירות יואשם המשיב. התשובה הייתה שיואשם בניסיון התפרצות, החזקת רכוש החשוד כגנוב והחזקת סכין למטרה לא כשרה. כנגד המשיב תלוי ועומד מאסף חב הפעלה גם על עבירה של החזקת רכוש כגנוב המיוחס לו גם בתיק הנוכחי.

נציג המבקשת משיב לשאלות ב"כ המשיב:
ש. אני מבין שאתם חקרתם את אשתו נכון?
ת. כן.
ש. היא למעשה מאשרת את הגרסה שלו?
ת. שמה?
ש. שהוא טען שהיא בוגדת בו וביקשתם לחקור אותה, נכון?
ת. נכון.
ש. האם במהלך החקירה היא נשאלה בנושא, בוגדת לא בוגדת, חושד בה, נשאלה?
ת. שואלים אותה בעלך חושד בך ? היא אמרה שהוא התחיל להעיר לה הערות מוזרות לאחרונה. זה הכל.
ש. יש רכוש שלא קיבלתם הסבר סביר איך הגיע לחשוד?
ת. כן, הטלפונים.
ש. הוא אמר שהוא קנה את זה נכון, שזה שלו?
ת. אין לו קבלות.

נציג המבקשת מסכם:
חוזר על הבקשה ומבקש להיעתר לה.
מעיון בהרשעות וברישום הפלילי של המשיב, עולה כי מדובר במשיב שסיגל לעצמו כדרך חיים את עבירות הרכוש. ישב בבית האזורים תקופה ממושכת גם בגין עבירות רכוש. גם במקרה זה כל שהפריד בין ההצלחה של אותו ניסיון התפרצות לבין הכישלון הוא "תאונת עבודה", שהרי הדיירת הייתה בדירה. כאשר מדובר במשיב שהחזיק סכין יפנית ואומר שבאמצעותה קרעתי את הרשת על מנת לבצע את אותו תפוס למרפסת. הפסיקה באשר להתפרצות לדירה כאשר נוכח בעל הדירה מעלה את רמת המסוכנות לרף הגבוהה כיוון שהדברים יכולים לצאת משליטה.
גרסתו כי הוא בא לבדוק האם זוגתו בוגדת בו כאשר הוא לובש כפפות, הדבר מעלה תהייה, אני סבור שגרסה כזו לא תחזיק מים בהמשך ההליך.
אני סבור שבתיק זה, מעבר לכך שיש סיכוי גבוהה שיקבלו את הבקשה למעצר עד תום ההליכים, אני חושב שדגם לקורבנות העבירה יש זכויות. לא ייתכן שאדם בביתו באור יום ייתקל במשיב זה. אני אבקש מבית המשפט לנוכח הטענות להיעתר לבקשה.

ב"כ החשוד מסכם:
אני לא מקל ראש במיוחס למשיב, יחד עם זאת אני סבור שעבירת הרכוש שבוצעה לא באופן שיטתי, לא בתחכום, לא בחבורה, לא בשימוש באמצעים מיוחדים או מתוחכמים היא שלעצמה לא מקימה עילת מעצר כפי שקבע ביהמ"ש העליון.
אם נאמץ את מה שאומרת התביעה מדובר בניסיון התפרצות כאשר המשיב לכאורה נתפס בכף. הוא מסר את הסברו שעל פניו לא נסתר, אך גם אם נצא מנקודת הנחה שיש די והותר כדי להגיש כתב אישום אני סבור שיש לייחס לו ניסיון השגת גבול לכל היותר, זה עונה על סעיפה העבירה על מנת לעבור עבירה. בהתנהלותו הוא לא עשה דבר כדי לפגוע במתלוננת, הוא לא ניסה לעשות מעשה כדי לחמוק, רק ביקש ממנה לא להזמין משטרה כיוון שהוא מחפש את אשתו.
טענת חברי עצם זה שנמצא אדם בבית זה מעלה את עילת המעצר, אין לכך שום בסיס, אין עילת מעצר מוגברת.
מבחן התוצאה אנו רואים את התנהלות המשיב שלא חשב ולא עשה שוב ניסיון לפגוע, נעצר במקום, המתין והגיעו שוטרים ועצרו אותו.
לעניין עילת המעצר, עבירת רכוש בודדת, העבירה האחרונה שיוחסה לו הייתה בשנת 2010 בגין עבירות ישנות יותר. מאז משוחרר ונמנע מביצוע עבירות רכוש, עובד, אורח חייו אינו עברייני. הוא נשוי אב ל – 2 ילדים קטנים ,דואג לפרנסת המשפחה, נתן הסבר גם לרכוש שנמצא ברכבו.
המשטרה אומרת שלגבי הפלאפונים אין קבלות, על כך ניתן לומר שיש מאסר על תנאי כיוון שלא הציג קבלות על פלאפונים ? אני חושב שזה ללכת כברת דרך ארוכה מדיי, ועל זה לבטח אין מקום לעצור אותו.
ביהמ"ש יודע שהמעצר אינו מקדמה על חשבון העונש, ובעבירות רכוש יש לשקול שחרור לחלופה.
אני מבקש שביהמ"ש יתרשם מהמפקחים המוצעים. אני יכול להציג לביהמ"ש פסקי דין בהם נאשמים שוחררו עוד בטרם התקבל תסקיר בעניינם. שוחררו למעצר בית.
במקרה זה הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה האחרונה עד עתה זה למעלה מ – 5 שנים.
לעניין המאסר על תנאי, כפי שטענתי, אני מתעלם כרגע מהחשד להחזרת רכוש החשוד כגנוב, על ניסיון ההתפרצות המאסר על תנאי לא תופס. כאשר אני מתייחס לעבירת הניסיון להתפרצות חברי טוען שהמאסר על תנאי חב הפעלה. כפי שביהמ"ש ראה, ביהמ"ש ביולי 2014 האריך את המאסר המותנה ב – 6 חודשים, כאשר הוא מתייחס אך ורק לעבירות הסמים, והחזקת נכס החשוד כגנוב.
בנסיבות אלו, בפתחו של החג, יש מקום לשקול כבר עתה שחרור לחלופה.
אני מבקש מביהמ"ש לעשות זאת.

ב"כ הצדדים:
לאחר ששמענו את דברי ביהמ"ש שבכוונתו להאריך את המעצר עד ליום 16/9/15, אנו מסכימים להארכת המעצר עד ליום 16/9/15 בשעה 15:00.

ב"כ המשיב:
מאחר והחקירה הסתיימה, אבקש שהשב"ס יאפשר למשיב לבצע 5 שיחות טלפון בפיקוח.

ב"כ המבקשת:
אני מתנגד לשיחות הטלפון.


החלטה

בהסכמת הצדדים אני מאריך את מעצרו של המשיב עד ליום 16/9/15, בשעה 15:00.

מאחר והחקירה הסתיימה, אינני רואה סיבה מדוע לא לאפשר למשיב לבצע שיחות טלפון כפי בקשת ב"כ. על כן, אני מורה לשב"ס לאפשר למשיב לבצע 5 שיחות טלפון, בפיקוח ובהתאם לנהלים.

ניתנה והודעה היום כ"ט אלול תשע"ה, 13/09/2015 במעמד הנוכחים.

עמית כהן , שופט


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: דן פיינברג
שופט :
עורכי דין: