ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין כארם סולטן נגד מדינת ישראל :

החלטה בתיק בש"פ 8975/15
בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופט צ' זילברטל

העורר:
כארם סולטן

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתיק מ"ת 57068-10-15 שניתנה ביום 10.12.2015 על ידי כבוד השופטת מיכל ברק נבו

תאריך הישיבה:
כ"ב בטבת התשע"ו (3.1.2016)

בשם העורר:
בשם המשיבה:
עו"ד דוד זילברמן
עו"ד אבי וסטרמן

החלטה

ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, על החלטתו מיום 10.12.2015 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד במ"ת 57068-10-15, שניתנה על-ידי כבוד השופטת מ' ברק נבו, בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

רקע

1. נגד העורר, יחד עם אחרים (להלן: האחרים), הוגש ביום 28.10.2015 כתב אישום המייחס לו עבירות של קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); ייצור נשק בצוותא חדא לפי סעיפים 144(ב2) ו-29 לחוק; ויידוי בקבוקי תבערה לעבר כלי תחבורה בצוותא חדא לפי סעיפים 332א(ב) ו-29 לחוק.

2. כעולה מכתב האישום, בשני אירועים נפרדים שאירעו בימים 5.10.2015 ו-6.10.2015, נפגש העורר עם האחרים ויחד קשרו קשר לזרוק בקבוקי תבערה באזור כביש 6 לעבר מכוניות הנוסעות בכביש, בכוונה לפגוע בנוסעיהן. זאת, לרקע המצב הביטחוני ששרר בישראל באותה התקופה, שבמהלכה התרחשו פיגועי טרור רבים. לשם ביצוע תכניתם, בכל אחד מהימים רכשו העורר והאחרים בנזין, מילאו בו בקבוקי זכוכית שאספו, דחפו גרב לצוואר כל בקבוק על מנת שתשמש כפתיל, ובאופן זה ייצרו בקבוקי תבערה. בשעות הלילה נסעו העורר והאחרים ברכבו של אחד מהם לכביש 6, והתמקמו בנקודות סמוכות הצופות עליו כשהם חמושים בבקבוקי התבערה שהכינו. כאשר הבחינו העורר והאחרים ברכב שנסע בכביש, הציתו את בקבוקי התבערה ויידו אותם לעבר הרכב והכביש. כתוצאה מכך, נוצר מכשול אש על הכביש, שחסם את אפשרות הנסיעה בחלק ממנו ואילץ את הרכב הנוסע לסטות מנתיבו. לאחר שעשו כאמור, נמלטו העורר והאחרים מהמקום.

3. העורר נעצר ביום 13.10.2015. בד בבד עם הגשת כתב האישום נגדו ונגד האחרים, הוגשה ביום 28.10.2015 בקשה למעצרם עד תום ההליכים. בדיון שהתקיים ביום 12.11.2015, קבע בית המשפט המחוזי בהסכמת העורר כי ישנן ראיות לכאורה כנגדו, והורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו. ביום 9.12.2015 הוגש התסקיר, אשר לא בא בהמלצה על שחרור העורר לחלופת מעצר. בתסקיר מצוין, כי העורר, צעיר כבן 18.5 שנים, נעדר הרשעות קודמות. מדובר בצעיר שגדל בנסיבות משפחתיות קשות, אשר מפאת צנעת הפרט לא תפורטנה כאן. שירות המבחן התרשם כי תנאי המעצר וההליכים המשפטיים כנגדו מהווים עבור העורר גורם מוחשי ומרתיע. עם זאת, העורר תואר כאדם שבמצבים פוגעניים מתקשה להפעיל שיקול דעת מותאם באופן בוגר ועצמאי, ומתקשה לקחת אחריות על חייו. בנוסף, העורר אובחן כבעל אופי התמכרותי, כאשר בשנים האחרונות אף פיתח תלות בסמים, אך ביטא חוסר רצון להשתתף בטיפול מובנה וארוך טווח. לפיכך, נקבע בתסקיר כי קיימת רמת מסוכנות בינונית להישנות התנהגות פוגענית. אשר למפקחים שהוצעו על-ידי העורר, שירות המבחן חיווה דעתו, לפיה המדובר באנשים חיוביים, המעוניינים לסייע לעורר תוך שהם מבינים את האחריות הכרוכה בכך, ואף יש להם היכולת להציב לעורר גבולות במידה מסוימת בתנאים של מעצר בית. אולם, נקבע שהמפקחים חסרים את הכלים המקצועיים לטפל בבעיותיו של העורר הנגזרות מתלותו ושימושו בסמים, באופן שיאיין את הסיכון להישנות מעשים כעין אלה המיוחסים לו.

4. בהחלטה מיום 10.12.2015 קבע בית משפט קמא, לאחר שסקר את הפסיקה הנוהגת בהחלטות דומות, כי לנוכח נסיבות המקרה, לרבות קיומם של שני אישומים בגין מעשים שבוצעו בימים שונים, והיותו של העורר בגיר, ולרקע האמור בתסקיר המעצר, כי לא ניתן להורות על שחרורו לחלופת מעצר. לפיכך, הורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

5. העורר טוען בערר, כי עובדות המקרה מלמדות שהשתתפותו באירועים התאפיינה בהיגררות אחרי מבוגרים ממנו, ולפיכך ניתן להניח שאם ישוחרר בתנאים אין סיכוי שייצא לבצע מעשים דומים, ולמעשה כך תאוין מסוכנותו. טענה זו מבסס העורר על כך שעל-פי חומר החקירה, באירוע הראשון הוא יידה בקבוק שאינו מוצת, כיוון שהסיט אותו בעת שניסה אחד מהאחרים להדליקו; ובאירוע השני, כיוון שהעורר לא רצה לצאת מהרכב וליידות בקבוקים, הוא נשאר ברכב כנהג מילוט. עוד טוען העורר, כי תסקיר שירות המבחן חיובי בעיקרו, וכי הסיבה שלא ניתנה המלצה לשחררו מקורה בסברה המוטעית, לפיה אין למפקחים המוצעים כלים להתמודד עם בעיית הסמים שלו. נטען כי העורר נמצא ללא סמים לפחות מאז מעצרו, כי המדובר במפקחים רציניים שביכולתם להבטיח את הישארות העורר בבית גם אם יזדקק לסם, וכי אלה התחייבו במידת הצורך להביא למקום מעצר הבית מומחה שיסייע בעניין. כמו כן, בא-כוח העורר טוען כי העורר הביע בפניו צער עמוק ותסכול על העובדה שנטל חלק במעשים המיוחסים לו.

לרקע האמור לעיל, מבקש העורר מבית משפט זה להורות על שחרורו ממעצר, לחלופה של מעצר בית מלא בפיקוח, תוך חתימה על ערבויות והפקדה במזומן. לחלופין, מבקש העורר כי בית המשפט יורה על מעצר בפיקוח אלקטרוני.

6. בדיון הדגיש בא-כוח העורר את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות, שיש בהן כדי להסביר את עובדת היגררותו של העורר לביצוע המיוחס לו, ולפיכך בכוחו של פיקוח הולם לאיין את הסיכון. בתוך כך צוינה התרשמותו החיובית של שירות המבחן מהמפקחים המוצעים. עוד נטען כי יש משמעות לכך שמעורבות העורר במעשים לא היתה מלאה (בקבוק אחד שהשליך לא הוצת ובמקרה השני נותר ברכב), ועל כן ראוי להשוותו לנאשם נוסף (הנאשם 6), שהיה שותף לאירוע אחד בלבד ואשר לגביו הוחלט על מעצר בפיקוח אלקטרוני. הסניגור ציין כי אין יסוד להניח שהמפקחים לא יוכלו להתמודד עם בעיות ההתמכרות של העורר, שכן הם נמצאו ראויים ומתאימים.

7. בא כוח המשיבה הזכיר את חומרת המעשים, בהתחשב בכך שמדובר בהשלכת בקבוקי תבערה לעבר כביש ראשי שכלי הרכב נוסעים עליו במהירויות גבוהות. המשיבה מבקשת להסתמך על החלטות שניתנו על-ידי בית משפט זה בעת האחרונה ובמקרים דומים, מהן עולה כי אין מקום לקבל את הערר (8711/15 פלוני נ' מדינת ישראל (20.12.2015); בש"פ 8740/15 מדינת ישראל נ' פלוני (20.12.2015)). לגבי הנאשם ששוחרר הודגש כי ניתן בעניינו תסקיר חיובי שהמליץ על שחרור וכי היה מעורב באירוע אחד בלבד.

דיון והכרעה

8. בבש"פ 8740/15 הנ"ל דובר בקטין בן כ-15 שנה, שתסקיר המעצר שהוגש בעניינו המליץ על מעצר בפיקוח אלקטרוני. בית משפט זה (השופט ע' פוגלמן) קיבל את ערר המדינה והורה על מעצר הקטין, באומרו את הדברים הבאים:

" ... המקרה שלפנינו – שרק בדרך נס לא הסתיים בפגיעות בגוף (ראו והשוו ע"פ 5371/14 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (16.9.2014) מצוי, לטעמי ברף הגבוה של עבירות יידוי אבנים ובקבוקי תבערה אשר לא גרמו לנפגעים בנפש. לפיכך, ועל רקע המציאות הביטחונית הקיימת, אין הוא מאותם מקרים שבהם יש להורות על שחרור לחלופה או על מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני. המשיב והנאשמים הנוספים לא ידו אבנים ובקבוקי תבערה באקראי. לפי כתב האישום, עסקינן בהתארגנות מתוכננת שבגדרה הצטיידו בני החבורה מבעוד מועד בצמיגים ובאבנים ואף ייצרו בקבוקי תבערה. החבורה אף טרחה והותירה את הטלפונים הניידים הרחק ממקום ביצוע העבירות. כל אלה מלמדים על המסוכנות הנשקפת מן המשיב, מסוכנות המתגברת על רקע העובדה שהמשיב – בגדר התארגנות זו – לא פעל בלהט הרגע אלא מצא לחזור על מעשיו יום אחר יום. בפרשה אחרת ציינתי כי נטילת חלק בשני אירועים נפרדים של השלכת בקבוקי תבערה מלמדת על דבקות במטרה ועל נחישות, וכאשר אלו באות על רקע מניע אידיאולוגי, מצביעה עוצמת הסיכון על כך שחלופת מעצר לא תוכל לאיין את המסוכנות הנובעת מן העורר לציבור (בש"פ 9202/09 עבאסייה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (23.11.2009))".

דברים אלה יפים גם לענייננו. המצב הביטחוני המורכב נותר בעינו גם בימים אלה. העורר אינו קטין ותסקיר המעצר בעניינו לא בא בהמלצה לשחרור או למעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני, וראינו שגם כאשר התקיימו נתונים אלה סבר בית משפט זה שאין מנוס ממעצר בין כתלי הכלא. אכן, לזכות העורר ניתן לשקול את הרקע המשפחתי הבעייתי, שיתכן ויש בו כדי להסביר מדוע נגרר אחר אחרים, כמו גם את העובדה שבמעשיו באה לידי ביטוי אפשרות מסוימת שלא היה שלם עם מימוש התכנית העבריינית. אלא שלטעמי אין בכך כדי להטות את הכף. השלכת בקבוק תבערה, במיוחד לעבר עורק תחבורה ראשי וכביש מהיר, יוצרת סיכון עצום שעלול להביא לפגיעות בנפש. מעורבות העורר אינה חד פעמית. אין מדובר באיבוד עשתונות רגעי. מדובר במעשה מתוכנן שנעשה בחבורה, וגם מי שמשמש כנהג מילוט ממלא תפקיד בעל חשיבות בתכנית העבריינית.

נוכח האמור מצאתי כי אין בידי לקבל את הערר.

ניתנה היום, ‏כ"ב בטבת התשע"ו (‏3.1.2016).


מעורבים
תובע: כארם סולטן
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: