ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איטה ווינטראוב נגד משטרת ישראל :

בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופטת מ' נאור

העותרים: 1. איליה ווינטראוב
2. איטה ווינטראוב

נ ג ד

המשיבים: 1. כבוד השופט ר' בן יוסף
2. משטרת ישראל

עתירה למתן צו על תנאי

תאריך הישיבה: כ' בתשרי התשס"ב (7.10.01)

בשם העותרים: עו"ד רפאל שטוב

בשם המשיבים: עו"ד מלכיאל בלס

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

פסק-דין

השופטת מ. נאור:

1. בית משפט השלום באשקלון הורה בהחלטה מיום 4.10.2001 על ניתוח שלאחר המוות שייעשה בגופתו של מר מיכאל ויינטראוב ז"ל, אביהם של העותרים, שהיה בן 81 במותו. על החלטה זו הוגשה העתירה שלפנינו. בני משפחתו של המנוח מתנגדים לנתיחה מטעמי דת, ומטעמי כבודו של המנוח, ומבקשים לבטל את ההחלטה בענין הנתיחה.

2. בבוקר 24.9.2001 הזעיק המנוח את בתו. הוא סיפר לה, (כך עולה מהודעתה במשטרה), שלילה קודם הוא התווכח עם שותפו לדירה, וכי השותף נתן לו מכה בראש. ראשו כאב והוא רצה להקיא. הבת הזמינה אמבולנס, והמנוח נלקח לבית החולים ברזילי. בשעה 8:30 איבד את הכרתו. מבית החולים ברזילי נלקח המנוח לבית החולים סורוקה לצורך ניתוח ראש מיידי, ונותח. הכרתו לא שבה אליו עוד. הוא נפטר כעבור עשרה ימים, ב- 3.10.2001. מכל המסמכים הרפואיים עולה כי המוות נגרם משטף דם בראשו.

3. עוד ביום בו אושפז המנוח ונותח, הגישה הבת תלונה למשטרה. עדותה הראשונה נגבתה ביום 24.9.2001 בשעה 21:15. בעדותה סיפרה הבת על הדברים שסיפר לה אביה, ועוד סיפרה שראתה סימן אדום בראשו של המנוח בצד ימין. השותף נחקר והכחיש, אם כי הסכים שהיה סכסוך בינו לבין המנוח, וכי באותו לילה היה ביניהם ויכוח.

4. המשטרה הגישה לבית משפט השלום באשקלון בקשה לפי סעיף 19 לחוק חקירת סיבת מוות, תשי"ח - 1958. בבקשה צוין בטעות שיש יסוד סביר לחשש שסיבת מותו של הנפטר "אינה טבעית". כך צוין על ידי סימון "X" בעמודה לא מתאימה. אולם בנימוקי הבקשה הובהר, כי המשטרה סבורה שהמוות נגרם בעבירה. בנימוקי הבקשה פורט כי בתו של הנפטר מסרה עדות לפיה אביה סיפר לה שנחבל בראשו על ידי החשוד בעקבות ויכוח.

5. העותרים טוענים, כטענה משפטית מקדמית, כי בית המשפט השלום לא החליט בדבר פתיחה פורמלית של הליך לחקירת סיבת מוות. הוראה בדבר קיום חקירה בסיבת מוות הינה תנאי מוקדם למתן הוראה בדבר ניתוח הגווייה (ראו: בג"צ 638/82 הלוי נ' שופט החוקר אמינוף, פ"ד לו (4) 780, 783). בטענה זו יש ממש; אולם נראה שמדובר בפגם פורמלי. בית המשפט ציין בהחלטתו כי עיין בחומר החקירה, ובין היתר, בדבריה של הבת, וכי "נראה שיש חשיבות עליונה, לצורך החקירה, שתיערך נתיחה, ונראה, על פניו, לפחות בשלב זה, שללא נתיחה יהיה קשה, במידה והחשוד במעשה אכן עשה את המעשה, להוכיח את הקשר הסיבתי העובדתי בין המכה שהיכה בראשו של המנוח לבין מותו". ניסוח הדברים אינו מוצלח כאמור, אך נראה כי הכוונה היתה להורות על חקירת סיבות מוות.

6. בבג"צ 66/81 המפקח הכללי של משטרת ישראל נ' שופט בית המשפט השלום ברמלה פ"ד לה(4)337, הוסבר שכוחו של שופט חוקר להורות על ניתוח גוויה מותנה בכך שהוא ראה ש"יש יסוד סביר לחוש שהמוות נגרם בעבירה". זהו תנאי הכרחי לחקירת סיבת המוות ולניתוח הגוויה, אך אין זה תנאי מספיק. תנאי נוסף, הקבוע בסעיף 26 לחוק חקירת סיבת מוות הוא שניתוחה של הגוויה "דרוש לבירור סיבת המוות". דומה שאין ספק בענייננו, לאור עדותה של הבת במשטרה, כי יש יסוד סביר לחשש שהמוות נגרם בעבירה. המחלוקת בענייננו מתמקדת בתנאי השני - האם הדבר "דרוש" לבירור סיבת המוות. לצערי אי אפשר לומר כי בכל הנוגע לשאלה אם הנתיחה דרושה לבירור סיבת המוות, הציגה המשטרה לבית משפט השלום 'משנה סדורה' כדרישת בג"צ 444/83 חברה קדישא חיפה נ' שופט בית משפט השלום בחיפה השופט חרסונסקי, פ"ד לז (3) 523.

7. בבג"צ 444/83 הנ"ל הוחזר הדיון לשופט החוקר כדי שישמע את דברי מי שמצאו את הגופה ואת דברי הרופא. לא ראינו לנכון להחזיר את הדיון לבית משפט השלום. ביקשנו לסיים את הענין בפנינו, כדי שניתן יהיה להביא את המנוח לקבורה במהירות האפשרית. קיימנו שני דיונים קרובים זה לזה ביום ו', ה- 5.10.2001 והיום 7.10.2001, כדי שניתן יהיה לקבל חומר רפואי נוסף ולשמוע את עמדתו של פרופ' היס, מנהל המכון לרפואה משפטית. בין דיון אחד למשנהו, ולאחר שהתאפשר לעותרים לעיין בחומר הרפואי וגם להמציא לנו חוות דעת מטעמם, חל מהפך בעמדת העותרים. העותרים טוענים עתה (בניגוד למה שטענו בעתירה) כי ברור הוא שהמוות נגרם כתוצאה מחבלה, ועל כן אין צורך בנתיחה. בלשון אחרת, הנתיחה אינה "דרושה" לשם בירור סיבת המוות. בדיון השני לפנינו התייצב פרופ' היס. מדבריו לפנינו עלה כי ישנו סיכוי (שאין הוא יכול לעמוד על מידת הסתברותו) שניתן יהיה לברר בנתיחה אם המוות נגרם כתוצאה מחבלה מסוג מכת אגרוף, כתוצאה מנפילה, או כתוצאה מגורם "עצמוני", דהיינו מצב בריאותו הקודם של המנוח. קשה לדעת מראש, כך הסביר, אם אכן ניתן יהיה לברר זאת בנתיחה, אבל הנתיחה עשויה להצביע על תוצאות. אגב הדיון הסתבר שיש מחלוקת על משמעות בדיקת ה- CT שנעשתה למנוח בחייו בבית החולים ברזילי. ד"ר צוקר, מנהל היחידה לניתוחי בסיס גולגולת במרכז הרפואי סורוקה, שנתן חוות דעת מטעם העותרים, טוען שהבדיקה מצביעה על קו שבר שהיה מתחת לחבלה קרקפתית. פרופ' היס שוחח במהלך הדיון עם ד"ר לונדון שעשה את בדיקת ה - CT, ודעתו של זה האחרון לגבי משמעות הנראה בצילום שונה מדעתו של ד"ר צוקר. ד"ר לונדון לא ציין בתוצאות הבדיקה קיומו של שבר. הדברים נשארים לדעתי בלתי ברורים. אי אפשר לומר בשלב זה כי אכן אובחן אצל המנוח שבר.

8. מעיון בחוו"ד של הפתולוג ד"ר בלוך מטעם העותרים עולה לדעתי כי המחלוקת בינו לבין ד"ר היס היא לגבי מידת ההסתברות לפיה הניתוח שלאחר המוות יאפשר לקבוע את מנגנון החבלה. ד"ר בלוך ציין כי במקרה של נפילה "אין כמעט אף פעם אפשרות למצוא בקודקוד ("סימני נגד" לנפילה על המצח) למרות שאנשים תכופות נופלים על הפנים וזה מונע לדעתי בסבירות רבה את היכולת לקבוע מנגנון חבלה גם לאחר המוות". בהמשך הדברים מסביר הוא שכיוון שכמעט אף פעם לא מתהווים סימנים של מכת נגד "זה במידה ניכרת מונע את היכולת לקבוע את מנגנון קבלת החבלה - מכה או נפילה. קשה מאוד ע"י ניתוח פתולוגי, בנסיבות שלפנינו לקבוע פוזיטיבית את מהות החבלה". אני סבורה, איפוא, שהמחלוקת האמיתית היא בשאלה מה הסיכוי להגיע לממצאים ברורים בעקבות נתיחה שלאחר המוות. מה ש"קשה מאוד", כלשון ד"ר בלוך, הוא לא בהכרח בלתי אפשרי.

9. אני סבורה שקיומו של סיכוי, שקשה לדעת מראש את הסתברותו, שהנתיחה תבהיר לכאן או לכאן מה גרם למוות, די בו כדי להצדיק את ביצועה. אוסיף ואומר, כי יש חשיבות לדעתי גם בשלילת האפשרות שהמוות נגרם בעבירה. פרופ' היס הסביר כי ניתן לשלול בבדיקה את האפשרות שהמוות אירע באופן "עצמוני". במשפט עתידי על גרימת מוות, אם יהיה כזה, יוכל הנאשם לטעון, (אם לא תיעשה נתיחה), שאילו נעשתה נתיחה, ניתן היה לבדוק את האפשרות שהמוות נגרם באופן "עצמוני", וכי העדר נתיחה פגע באפשרותו להתגונן.

10. בבג"צ 2832/99 משטרת ישראל נ' השופטת לבנה צבר (לא פורסם) קיבל בית המשפט את עתירתה של המשטרה והורה על נתיחה "כיוון שניתוח הגוויה חיוני כדי לסייע בחקירה לביסוס הקשר הסיבתי בין המוות לבין המעשים שנגרמו וכדי שניתן יהיה להוכיח את הדבר מעל לכל ספק סביר בהליכים עתידיים". חוששתני כי אם לא נתיר את הנתיחה, לא ניתן יהיה במשפט עתידי אפשרי להסיר כל ספק בדבר סיבת המוות. ההחלטה אם לאשר נתיחה אם לאו צריכה להביא בחשבון, לדעתי, הליכים משפטיים עתידיים, וטענות שיכולות להיות מועלות בהן על ידי נאשם בפוטנציה, אם לא תבוצע נתיחה.

11. אם תישמע דעתי - נאשר את החלטתו של בית משפט השלום שהורה על נתיחה, אך באופן מוגבל, כך שייערך ניתוח ראש בלבד: פרופ' היס הסכים שדי בנתיחת הראש ואין צורך בניתוח הגוף כולו. זאת ועוד: ברוח האמור בג"צ 2832/99 את הנתיחה יש לבצע "מן הקל אל הכבד", דהיינו שמהלך הנתיחה יבוצע כך שאם ניתן להגיע למסקנות עקב התערבות כירורגית מעטה, ככל האפשר - כך ייעשה. הרופא המנתח ישקול לאחר כל שלב ניתוחי, אם לצורך בירור סיבת המוות יש הכרח להמשיך בניתוח. בכך יושג, לדעתי, האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי בחקירת עבירות והעמדה לדין של עבריינים מול פגיעה ברגשות המשפחה ושמירה על רצונה. הייתי מורה על דחיית העתירה, בכפוף לאמור לעיל.

ת

השופטת א' פרוקצ'יה:
אני מסכימה.

ת

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

אין אני תמימת דעים עם חברותי ואילו דעתי נשמעה לא היה ניתן אישור לביצוע הנתיחה.

מהחומר הרפואי שהובא בפנינו עולה במידה רבה של ודאות, כי המנוח נפטר משטף דם במוח שנגרם על ידי חבלת ראש. מה שלא ידוע הוא, מה או מי גרמו לחבלה. למנוח בוצעו צילומי C.T. וניתוח ראש ימים ספורים לפני מותו והשאלה היא אם יש בנתיחה כדי להוסיף מידע על זה העולה מהחומר הרפואי שנערך קודם למותו. מתשובות פרופ' היס לשאלות שהופנו אליו על ידי בית המשפט, עולה, כי אין הוא יכול לומר מה הסבירות ומה מידת הודאות שהנתיחה תצביע על סיבת המוות המדויקת. הנתיחה מיועדת לבירור סיבת המוות, שכאמור, ידועה במידת ודאות גבוהה ולא לבירור זהות גורם החבלה. במצב דברים זה, ספק אם בכוחה של נתיחה לסייע בהוכחת קשר סיבתי בין החבלה לבין מכה שניתנה בידי אדם.

זאת ועוד, הפגמים בהליכים לפני השופט החוקר, אותם מזכירה חברתי השופטת מ' נאור מחלישים אף הם את החלטת השופט קמא שהורה על ביצוע הנתיחה.

נראה לי, כי באיזון שבין עמדת המשפחה, אותה ראוי לכבד, לבין האינטרס הציבורי, כשהאפשרות לחשיפת עבירה ועבריין בעקבות הנתיחה, קלושה היא, גוברת עמדת המשפחה.

ת

הוחלט ברוב דעות, על דעתה החולקת של השופטת ט' שטרסברג-כהן, בפסק דינה של השופטת מ' נאור.

ניתן היום, כ' בתשרי תשס"ב (7.10.2001).

פ ט ת

__________________ העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
01076950.03C


מעורבים
תובע: איטה ווינטראוב
נתבע: משטרת ישראל
שופט :
עורכי דין: