ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאהר עודה נגד נאדר עודה :

בפני כבוד השופט בנימין ארבל, סגן נשיא
כבוד השופט הבכיר זיאד הווארי
כבוד השופט שאהר אטרש

המערער

מאהר עודה

נגד

המשיבים
1.נאדר עודה
2.ויויאן עודה

בית משפט קמא דחה את טענתו של המערער עת ביקש לבסס את תביעתו על הפרת תנאי ההיתר ועל אי-הריסת המבנים שהיה על המשיבים להרוס בהתאם לאותו היתר בעיקר מאחר והנזקים שטוען להם המערער נגרמו עקב עצם הבניה הבלתי חוקית עליה ידע המערער בשנת 2004 והיה בידו כוח תביעה בגינה כבר אז; "עולה, אם כן, כי עילת התביעה בגין הנזק הנטען נולדה בשנת 2004 ולא במועד הוצאת ההיתר". אין בידי לקבל קביעה זו; לא הרי עילת תביעה המושתתת על עצם הבנייה הבלתי חוקית במנותק משאלת הוצאתו או אי-הוצאתו של היתר בנייה כהרי עילת תביעה המבססת את עצמה על תוכנו, הוראותיו ותנאיו של היתר הבנייה. זו האחרונה, באה לעולם עם מתן היתר הבנייה, והעילה בגינה אינה יכולה להיוולד בשלב מוקדם יותר. יוצא, כי רק לאחר מתן היתר הבנייה (ובהמשך מתן גזר הדין) נתגבשה עילת תביעתו של המערער נגד המשיבים בגין מחדל רשלני של אי-הריסת הבנייה הבלתי חוקית.

פסק דין

השופט שאהר אטרש:

לפנינו ערעור על פסק דין חלקי שניתן ביום 11.9.14 ב- ת.א. 19433-09-13 בגדרו החליט בית משפט השלום בנצרת (כבוד השופט ערפאת טאהא) לקבל את בקשת המשיבים באופן חלקי והורה על דחיית תביעת המערער ככל שהיא נוגעת לעילה של הפרת חובה חקוקה, כך שתביעתו של המערער תמשיך להתברר בגין עוולת המטרד ליחיד בלבד.

המערער הגיש לבית משפט קמא תביעה נגד המשיבים למתן צו עשה ולתשלום פיצוי בסך 197,500 ₪; בכתב התביעה נטען, כי מעשיהם ו/או מחדליהם של המשיבים הסבו וממשיכים להסב למערער נזקים שונים; לטענת המערער, המשיבים קיבלו היתר בניה מס' 18446 בכפוף להריסת חלקים מהמבנה שלהם הגובל במבנה שבבעלותו; עוד נטען, כי המערער פנה פעמים רבות למחלקת הפיקוח בעיריית נצרת, עד שלבסוף הוגש כתב אישום נגד המשיב 1, אשר הודה ביום 9.4.13 בעבירה של ביצוע עבודות בנייה ושימוש בהן ללא היתר, בכך שלא מלא אחרי תנאי היתר מס' 18446, קרי "הריסת החלקים המסומנים בצהוב, לרבות החלקים שהם בתחום הנסיגה האסורה. כמו כן חיפוי חדש של אריחי בניה סגנון ירושלמי". בית משפט השלום בנצרת הרשיע את המשיב 1 ונתן, בין היתר, " צו התאמה דחוי לתקופה של 12 חודשים מהיום, ולפיו על הנאשם להתאים את הבניה הקיימת להיתר הבניה הקיים כולל ביצוע הריסות ככל שהדבר מחייב, אלא אם בפרק זמן זה יהיה בידי הנאשם היתר בניה אחר, אשר מתאים לבניה הקיימת".

בכתב הגנתם העלו המשיבים מספר טענות מקדמיות לרבות טענת התיישנות וטענת תביעה מוקדמת; לשיטת המשיבים, מאז ששלח המערער את מכתבו לוועדת התכנון והבניה (ביום 26.1.2004) עד מועד הגשת התביעה (10.9.2013) עברה תקופה שהיא מעל תקופת ההתיישנות; ובאשר לצו ההתאמה שניתן במסגרת גזר הדין נטען, כי עילת תביעתו של המערער טרם בשלה כל עוד טרם עברה תקופה של 12 חודשים מיום מתן גזר הדין.

בפסק הדין החלקי מושא הערעור דחה בית משפט קמא את טענת ההתיישנות בנוגע לעוולת המטרד ליחיד, בהיותה עוולה מתמשכת, וקיבל אותה בנוגע לבניה הבלתי חוקית ועוולת הפרת חובה חקוקה, מאחר ובניה זו בוצעה בשנת 2004 לכל המאוחר – יותר משבע שנים לפני הגשת התביעה. בנוסף, בית משפט קמא דחה את טענת המערער לפיה תביעתו אינה מבוססת על הבניה הבלתי חוקית אלא על הפרת תנאי ההיתר שניתן למשיבים בשנת 2006 ואי-הריסת המבנים שהיה עליהם להרוס בהתאם לאותו היתר.

טענתו העיקרית של המערער בפנינו הנה, כי "תביעתו איננה מבוססת על הקמת גרם המדרגות ועל עצם הבנייה הסמוכה לנכס שבבעלותו, אם כי ביסס את תביעתו באופן ספציפי וממוקד על הפרת חובתם של המשיבים להרוס החלקים הבלתי כשרים ואשר סומנו בהיתר בצבע הצהוב, ואשר מהווים את הפרת תנאי ההיתר שניתן והוצא למשיבים " (סעיף 10 להודעת הערעור –ההדגשה במקור); המערער שב וטוען בסעיף 16 להודעת הערעור, כי "התביעה איננה מבוססת על הקמת גרם המדרגות, אלא מבוססת על העבירה שביצעו המשיבים עת לא קיימו את היתר הבניה שהוצא עבורם בשלהי שנת 2006". המערער חוזר שוב ושוב בהודעת הערעור על כך, ש"כתב התביעה התבסס באופן ספציפי על מחדלם של הנתבעים לקיים את תנאי ההיתר שהוצא עבורם ביום 6.11.06, ואשר במסגרתו נדרשו לבצע עבודות הריסה לחלקים אשר נבנו בניגוד לחוק, אותם חלקים אשר סומנו בצהוב והוצגו בפני בית המשפט קמא, בדיון שהתקיים ביום 5.6.14 " (סעיף 21 להודעת הערעור – ההדגשה במקור).

המשיבים סומכים את ידם על פסק דינו של בית משפט קמא ומבקשים לדחות את הערעור. המשיבים מדגישים, "מאחר והבנייה שבגינה הוגשה התביעה בוצעה על-פי טענות המערער עצמו במכתבו מיום 30.7.2004 יותר משבע שנים מיום הגשת התביעה, לכן עומדת להגנת המשיבים בערעור טענת ההתיישנות נגד תביעת המערער לאחר שעברה תקופה מעל 7 שנים מיום שבוצעה הבנייה עד יום הגשת התביעה" (סעיף 2(א) לסיכומי טענות המשיבים). המשיבים מאמצים את קביעתו של בית המשפט קמא לפיה "עילת תביעתו של המערער מבוססת על נזק שנגרם לתובע עקב בניה בלתי חוקית שבוצעה ע"י המשיבים, בניה זו בוצעה בשנת 2004 לכל המאוחר... עילת תביעתו של המערער נולדה בשנת 2004 ולא במועד הוצאת ההיתר, וכי משנת 2004 עד תאריך הגשת תביעת המערער עברה תקופה מעל שבע שנים, לכן דין תביעת המערער להידחות" (סעיף 7 לסיכומי טענות המשיבים).

דיון והכרעה

מעיון מדוקדק בכתב תביעתו של המערער, אין זה ברור אם עילת תביעתו מבוססת על מעשיהם של המשיבים בעצם הקמת הבנייה הבלתי חוקית, או על מחדליהם באי-הריסת הבנייה הבלתי חוקית או שמא על שני אלה ביחד.

בסעיף 4 לכתב התביעה טען המערער, כי "עניינה של תביעה זו נסוב סביב מעשיהם ו/או מחדליהם של הנתבעים אשר מפרים ברגל גסה את חוקי הבניה ובמיוחד את חוק התכנון והבניה... הכל כפי שיפורט בהרחבה להלן". בהמשך תביעתו מספר המערער, כי הוא והמשיבים בעלים במשותף באותה חלקה, כי המשיבים קיבלו במהלך שנת 2004 או 2005 היתר בניה מס' 18446 כפוף להריסת חלקים מהמבנה, כי המערער הבחין בכך שהמשיבים מבצעים עבודות בניגוד להיתר ופנה רבות למחלקת הפיקוח בעירייה, כי במהלך שנת 2005 הוגש כתב אישום נגד המשיב 1 וזה הודה והורשע בעבירה של ביצוע עבודות בנייה ושימוש בהן ללא היתר ונצטווה להתאים את הבנייה הקיימת להיתר תוך 12 חודשים. בסעיף 10 לכתב התביעה נטען, כי הודאתו והרשעתו של המשיב 1 מוכיחה את מעשיהם ו/או מחדליהם של המשיבים. בסעיף 11 נטען, כי "הבניה אותה ביצעו המשיבים ללא היתר מנוגדת לסעיף 145 לחוק התכנון והבניה" ומהווה הפרת חובה חקוקה. בהמשך נטען, כי "כתוצאה מהמעשה הבלתי חוקי של הנתבעים כמתואר לעיל, נגרמו לתובע נזקים משמעותיים..." (סעיף 13 לכתב התביעה). בסעיף 16 לכתב התביעה טען המערער כי "יש להורות על הנתבעים לבצע עבודות הריסה לכל החלקים המסומנים בצהוב בהיתר הבניה מס' 18446 ואשר נבנו בניגוד להוראות ההיתר". בסעיף 17 טען המערער, כי "יש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לו פיצוי כספי בשל אובדן הנאה ועוגמת נפש שנגרמה לו כתוצאה מהבניה הבלתי חוקית שביצעו הנתבעים והשלכותיה".

בחוות הדעת של שמאי מקרקעין שצורפה לכתב התביעה צוין, כי "מטרת חוות הדעת – אומדן הפגיעה שנגרמה לבית המגורים נשוא חוו"ד עקב בניית גרם מדרגות הכולל קירות בבית הסמוך בסטייה מהיתר ".

מעיון בכתב ההגנה ניתן להתרשם, כי המשיבים התייחסו אל תביעת המערער ככזו שמתייחסת הן לעצם הקמת הבניה הבלתי חוקית והן לאי-התאמתה בהתאם לגזר הדין; באשר לעניין האחרון נטען, כי " עילת תביעתו של התובע טרם התבשלה כל עוד לא עברה תקופה של 12 חודשים מיום מתן גזר הדין" (סעיף 4(ב) לכתב ההגנה), טענה שנדחתה על ידי בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 5.6.14 (עמ' 3 לפרוטוקול).

אין חולק, כי המשיבים קיבלו ביום 6.11.06 היתר בניה מס' 18446 – עדכון להיתר קודם לבנית יחידת מגורים, כפוף למילוי התנאי של "הריסת המסומן בצהוב לפני השימוש בבניין". כמו כן, אין חולק, כי המשיב 1 הודה והורשע ביום 9.4.13 בעבירה של ביצוע עבודות בנייה ושימוש בהן ללא היתר, בכך שלא הרס את החלקים שנדרש להרוס על-פי היתר הבנייה.

לא כך הם פני הדברים, ככל שתביעת המערער מתייחסת למחדל הרשלני של המשיבים בגין אי-הריסת החלקים הבלתי חוקיים והתאמת הבנייה להיתר. ציווי זה לידתו בהיתר הבנייה (מיום 6.11.06) והמשכו בגזר הדין (מיום 9.4.13). התביעה בגין מחדל זה של המשיבים נולדה לכל המוקדם ביום 6.11.06, ומאז ועד למועד הגשת התביעה (10.9.2013) טרם חלפה תקופת ההתיישנות.

בית משפט קמא דחה את טענתו של המערער עת ביקש לבסס את תביעתו על הפרת תנאי ההיתר ועל אי-הריסת המבנים שהיה על המשיבים להרוס בהתאם לאותו היתר בעיקר מאחר והנזקים שטוען להם המערער נגרמו עקב עצם הבניה הבלתי חוקית עליה ידע המערער בשנת 2004 והיה בידו כוח תביעה בגינה כבר אז; "עולה, אם כן, כי עילת התביעה בגין הנזק הנטען נולדה בשנת 2004 ולא במועד הוצאת ההיתר". אין בידי לקבל קביעה זו; לא הרי עילת תביעה המושתתת על עצם הבנייה הבלתי חוקית במנותק משאלת הוצאתו או אי-הוצאתו של היתר בנייה כהרי עילת תביעה המבססת את עצמה על תוכנו, הוראותיו ותנאיו של היתר הבנייה. זו האחרונה, באה לעולם עם מתן היתר הבנייה, והעילה בגינה אינה יכולה להיוולד בשלב מוקדם יותר. יוצא, כי רק לאחר מתן היתר הבנייה (ובהמשך מתן גזר הדין) נתגבשה עילת תביעתו של המערער נגד המשיבים בגין מחדל רשלני של אי-הריסת הבנייה הבלתי חוקית.

באשר לנזקים הנטענים – המערער הבהיר בטיעוניו בפנינו, כי הוא "מבסס את תביעתו בעיקר על הנזקים שנגרמו כתוצאה מאי-הריסת החלקים שסומנו בצהוב ואשר גובלים ומכבידים על המערער ומסבים לו נזקים כמפורט בחוות הדעת" (סעיף 22 להודעת הערעור).

בהינתן כל האמור, וכאשר המערער טוען כיום בצורה ברורה כי עילת תביעתו אינה מבוססת על עצם הבניה הבלתי חוקית – שהתביעה בגינה כבר התיישנה, אלא על מחדליהם של המשיבים באי-הריסתה של אותה בנייה בלתי חוקית, כפי שהותנה ונקבע בהיתר הבניה מיום 6.11.06, שעילת התביעה בגינם טרם התיישנה, מן הראוי להתיר למערער לתקן את תביעתו ולהעמיד דברים על מכונם הראוי ולתקן את חוות דעת המומחה בהתאם, שכן "על כתבי הטענות להיות מנוסחים באופן שיתאפשר לבעלי הדין ולבית המשפט להבין מתוכם את חזית המחלוקת" (ע"א 8845/12 זאב רום נ. גד זאבי, מיום 25.11.14 – פסקה 3 לפסק דינו של כבוד השופט עמית).

אשר על כן, אמליץ לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי ולקבוע כי עילת התביעה בגין הריסת הבנייה הבלתי חוקית טרם התיישנה אף שהתביעה בגין עצם בנייתה כבר התיישנה, ולהתיר למערער להגיש כתב תביעה מתוקן תוך 20 יום מיום קבלת פסק דין זה כדי שבית משפט קמא יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. למען הסר ספק, פסק דין זה מתמקד אך ורק בטענת ההתיישנות ואינו מתיימר להכריע בכל טענה מקדמית אחרת שיש או שתהיה למשיבים בעקבות הגשת כתב התביעה המתוקן.

בנסיבות העניין, אמליץ שלא לעשות צו להוצאות.

שאהר אטרש, שופט

השופט בנימין ארבל, סגן נשיא – אב"ד:
אני מסכים ומצטרף לאמור בחוות דעתו של חברי השופט שאהר אטרש.

ב' ארבל, שופט
סגן נשיא

השופט הבכיר, זיאד הווארי:
אני מסכים ומצטרף לאמור בחוות דעתו של חברי השופט שאהר אטרש.

זיאד הווארי, שופט
בכיר

הוחלט איפוא פה אחד לקבל את הערעור חלקית ללא צו להוצאות, כאמור וכמפורט בחוות דעתו של השופט שאהר אטרש.

ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ו, 27 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.

ב' ארבל, שופט
סגן נשיא – אב"ד

זיאד הווארי, שופט בכיר

ש' אטרש, שופט

מירב


מעורבים
תובע: מאהר עודה
נתבע: נאדר עודה
שופט :
עורכי דין: