ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חיננית-אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית חקלאית... נגד אלנית גילעדי :

לפני הרכב כבוד השופטים:
ד"ר ע' זרנקין [אב"ד]
ר' פוקס
ע' אטיאס

המערערות:

  1. חיננית-אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית חקלאית ותעשייתית בע"מ
  2. החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית

ע"י ב"כ עוה"ד בעז נאור ואח'

נגד

המשיבים:

  1. אלנית גילעדי
  2. רמי גילעדי

ע"י ב"כ עוה"ד רווית כ"ץ

3. הוועדה המקומית לתכנון ובניה שומרון
ע"י ב"כ עוה"ד דוד רותם ושות'

4. מנהל מקרקעי ישראל מחוז יהודה ושומרון
באמצעות פרקליטות מחוז חיפה (אזרחי)

פסק דין

כבוד השופטת ר' פוקס:
1. בפנינו ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה בתיק ה"פ 25889-09-12 ( כבוד השופט י' פרידמן) שניתן ביום 25.5.15 במסגרתו קבע בית משפט קמא כי:
"...לאור האמור, אני מורה כי החלטת המיישבת ששללה מן המבקשים את מעמד בר הרשות במגרש 190 שבישוב חיננית – מבוטלת. המיישבת כבר חתמה כזכור על תכנית הבקשה להיתר ואז ביקשה מן הועדה המקומית לעכב מתן ההיתר. היות והועדה המקומית לא התיימרה לטעון כי שיקול תכנוני כלשהו הוא שמנע מתן ההיתר , אני מורה לה לתן ההיתר, ומכל מקום יובהר כי מעתה החלטות הועדה המקומית ביחס למבקשים כפופות אך ורק לשיקולים תכנוניים. אם יש צורך בחתימה מחודשת של המיישבת על הבקשה להיתר - על המיישבת לחתום. להסרת מחלוקות נוספות בדבר התקיימות התנאי של בנית הבית, על המבקשים להתחיל לבנות בתוך שנה ממתן ההיתר, על מנת שלא יזכו ביתרון לא הוגן בעניין זה לעומת מתיישבים אחרים הכפופים אף הם לתנאי."

2. המערערות, חיננית-אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית חקלאית ותעשייתית בע"מ ( להלן: "המערערת מס' 1") והחטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית ( להלן: "המערערת מס' 2"), אינן משלימות עם קביעת בית המשפט האמורה ועל כן הגישו ערעור בסוגיה זו, העומדת לדיון בפנינו.
יצוין כי המערערת מס' 2, ארגון של ההסתדרות הציונית, היא הגוף המיישב בתחום הישוב חיננית והמערערת מס' 1 היא ברת רשות מטעם המינהל האזרחי באזור יו"ש, ביחס לאדמות הישוב חיננית מכוח הסכם מיום 16.4.82.

הרקע בקצירת האומר:
3. המשיבים אילנית ורמי גלעדי ( להלן: "המשיבים") התקבלו למועמדות בישוב חיננית לאחר שעברו סדרת ראיונות קבלה ומבדקים שונים. לאחר מכן בהמלצת המערערת מס' 1 הופנו המשיבים למערערת מס' 2 על מנת שיוקצה להם מגרש במעמד של בר רשות, כפוף לחתימתם על כתב התחייבות עם המערערת מס' 2 מיום 28.8.06, הקובע כי במקרה שהמשיבים יימצאו כ"גורם מפריע" להתפתחות הישוב, כלשון המסמך, תוכל המערערת מס' 2 לבטל את הזכות שניתנה להם.
למשיבים ניתנה, אם כן, זכות בר רשות במגרש מס' 190 בישוב חיננית.

4. אין בפנינו סכסוך יחיד שמנהלים הצדדים, שכן מהחומר שהוגש לעיוננו עולה כי כבר היו בין הצדדים התדיינויות והליכים בעבר, כאשר בשנת 2011 בהצבעה חשאית באסיפה כללית של הישוב חיננית הוחלט על הפסקת מועמדותם של המשיבים לחברות באגודה, סוגיה שאינה לדיון בפנינו.

5. דא עקא, שהילוכנו אינו נעצר כאן, שכן ביום 14.8.12 נשלח מכתב למשיבים ע"י המערערת מס' 2 לפיו בוטלה זכותם כברי רשות במגרש 190 בישוב חיננית משום ש: "...האסיפה הכללית שהתכנסה לדון בקבלתכם, דחתה את בקשתכם וכן ועדת ערר בין מוסדית שדנה בעניינכם דחתה את בקשתכם". (להלן: "המכתב" או " ההחלטה").

6. בחינה של הטעם האמור מלמדת על אי תקינותו ( כפי שיבואר להלן) ועל כן די בכך כדי לבטל את החלטת המערערת מס' 2, שבטלה זכותם של המשיבים כברי רשות.
ויודגש, כעולה מהראיות ומטענות הצדדים, ועל כך אין עוד חולק, כי הפסקת החברות באגודה ( כפי ההחלטה בשנת 2011) אינה שוללת מניה וביה את זכותם של המשיבים כברי רשות.
הפסקת חברות באגודה לחוד והזכות כבר רשות לחוד, וכלשון נציג המערערת מס' 2 מר י' שגב בסעיף 24 לתצהירו:
"ביטול חברותם של המבקשים ( המשיבים כאן) באגודה אינו הסיבה לביטול רשותם במגרש. אכן, חברות באגודה לחוד וזכות בר רשות במגרש לחוד...".

הנה כי כן, הנימוק האמור של המערערת מס' 2 לביטול זכותם של המשיבים כברי רשות תלוי על בלימה, שכן ביטול החברות באגודה כשלעצמו, אינו יכול להיות הטעם לביטול הזכות כברי רשות.
זאת ועוד, ככל שהמערערת מס' 2 הסתמכה על נימוק אחר שעניינו ביישום האמור בהתחייבות בשל היות המשיבים " גורם מפריע", הדברים לא נאמרו על ידה כלל ועיקר בהחלטתה האמורה – ואידך זיל גמור.

7. בית משפט קמא לא הסתפק באמור, קרי בביטול החלטת המערערת מס' 2, אלא בחר לבחון אחת לאחת את הטענות שנשמעו כנגד המשיבים מדוע יש לראותם " גורם מפריע", אלא שלכך לא אוכל להצטרף, משום שדי בביטול ההחלטה והשבת הדיון למערערת מס' 2 האמונה על בחינת השאלה האם המשיבים הם " גורם מפריע בישוב", כטענת המערערת מס' 1, וזאת במסגרת הסמכות שניתנה למערערת מס' 2 לבירור הסוגיה.

8. והעיקר, בית משפט קמא נימק מסקנתו לפיה יש לבטל את החלטת המערערת מס' 2 שהורתה על ביטול זכות בר רשות של המשיבים במספר טעמים, אלא מאי, שדומה כי הטעם האחד שאוזכר בטיעוני המשיבים די בו כדי להצדיק את ביטול ההחלטה, ובעניין זה אפנה לעיקרי הטיעון שם מונים המשיבים את שלושת הנימוקים שאוזכרו בפסק הדין וביניהם הנימוק שנסוב על התשתית הפגומה ששימשה את המערערת מס' 2 בקבלת ההחלטה, משבחרה להסתמך על ממצאי האגודה השיתופית ( המערערת מס' 1) מבלי להפעיל שיקול דעת עצמאי, בלתי תלוי ואובייקטיבי, כפי הנדרש מבעל סמכות בקבלת החלטה כה משמעותית ( סעיף ב' לעיקרי הטיעון).

9. לטעמי, די בטעם האמור כדי להביא לכך שההחלטה תבוטל, ועל כן וכפועל יוצא, חוזרת הסוגיה אל המערערת מס' 2 לדון בבקשה לביטול זכות בר הרשות, או אז יהיה עליה לנמק את החלטתה ולבחון אותה על פי הנוהלים השמורים עימה בהחלטות מסוג זה ועל פי המנדט שניתן בידה וזאת בדרך עצמאית ואובייקטיבית.
בעניין זה אציין כי אינני מביעה עמדה האם נכון כי הסוגיה תחזור לדיון בפני המערערת מס' 2, ובעניין זה על המערערת מס' 1 לבחון בשנית את עמדתה האם לחדש את הבקשה, נוכח חלוף הזמן מאז שהחל ההליך לביטול זכותם של המשיבים כברי רשות ועד הלום.

10. המערערת מס' 2 כפי העולה מהכרעת בית משפט קמא בטרם ביטול זכותם של המשיבים כברי רשות לא בחנה את האירועים השונים המיוחסים למשיבים באופן עצמאי ובלתי תלוי, ובעיקר לא נתנה למשיבים את הזכות הטבעית השמורה להם להתייצב בפניה ולשטוח טענותיהם בתגובה לכל טענה שמועלית כנגדם, ועל כן ההחלטה שהתקבלה לביטול זכותם של המשיבים המיוחסים למשיבים כברי רשות אין לה על מה שתסמוך, ובדין בוטלה ע"י בית משפט קמא, כלשונו בעמ' 49 לפסק הדין:
"...במסכת עובדתית כזו, ובהינתן כי מדובר במקרה נדיר, היה על המיישבת לבצע תחקיר עצמאי, לזמן את הצדדים לבירור מעמיק לפניה, נייטרלי ונטול פניות, ולקבל את החלטתה באופן אובייקטיבי בהסתמך על הנתונים שהובאו בפניה, ולא להסתפק בהחלטות ולהליכים שנגעו לחברות באגודה: פעם בהצבעה סמויה לענין החברות, פעם בהחלטת ועדה בינמשרדית שהרכבה מעורר תהיות במה שנוגע להסתמכות עליה לצורך שלילת מעמד בר הרשות, ופעם ערר על אותה ועדה כאשר נימוקיה אף לא נודעו מבעוד מועד למערערים."
בסוגיה עובדתית זו לא מצאתי להתערב משום שמבוססת היא כדבעי על העובדות שהוצגו בבית משפט קמא.

11. באלה הנתונים, התוצאה היא כי היה מקום לבטל את החלטת המערערת מס' 2, אך לא היה נכון להמשיך ולדון בטענות הצדדים ולהפעיל את שיקול דעת המסור הלכה למעשה למערערת מס' 2, אשר ראשית אמונה על יציקת תוכן למושג " גורם מפריע בישוב" ושנית בעלת הכישורים ליישום המבחנים שנקבעו על ידה למקרה דנן, בשים לב לטענות שמעלה המערערת מס' 1 כנגד המשיבים.

12. עיון בפסק הדין מעלה כי בית משפט קמא שם עצמו במקום החטיבה להתיישבות ( המערערת מס' 2) ודן אחת לאחת בטענות האם אירוע כזה או אחר ממלא אחר התנאי לפיו המשיבים מהווים " גורם מפריע". הדבר מקבל משנה תוקף מקום בו ויתרו המשיבים על חקירת מר ע' ברסלב שהגיש תצהיר מטעם המערערת מס' 1 כחיזוק לעמדתה ולבקשתה לבטל את זכותם של המשיבים כברי רשות משום היותם, לשיטתה, גורם מפריע בישוב.
בהקשר זה אפנה בהתאמה לאמור בבר"מ 3186/03 מדינת ישראל נ' עין דור, פד נח (4) 754 שם נקבע ע"י כבוד השופטת ד' בייניש כהאי לישנא:
"...בית-המשפט המינהלי יבחן בהליך המתקיים בפניו את החלטת הרשות על-פי עילות הביקורת השיפוטית, אך אין הוא משמש ערכאה המחליטה במקום הרשות המינהלית; הוא אינו שוקל את שיקוליה ולא ימיר את שיקול-דעתה בשיקול-דעתו שלו..."
בנסיבות אלה, דומה כי היה מקום אך לקבוע כי הליך לא תקין התקיים בפני המערערת מס' 2, כפי שהוכח בבית משפט קמא ( ובו לא אתערב), ולהחזיר את הסוגיה לבחינה חדשה על כל רבדיה והשלכותיה אל המערערת מס' 2, היה ותסבור כי הסוגיה עדיין רלוונטית לדיון בחלוף הזמן.

13. אמור מעתה, המערערת מס' 2 אשר דנה בביטול זכויות המשיבים כברי רשות לא טרחה כאמור לערוך שימוע בטרם קבלת ההחלטה, דבר שאין להשלים עימו, במיוחד שמדובר בביטול זכות קיימת.
בנסיבות אלה, ובשים לב לקביעה עובדתית של בית המשפט לפיה המערערת מס' 2 כלל לא הפעילה שיקול דעת עצמאי ואובייקטיבי, היה מקום לבטל את ההחלטה שהורתה על ביטול זכותם של המשיבים כברי רשות, כך שהזכות כברי רשות שעמדה למשיבים תישאר על כנה, כפי שהורה בית משפט קמא.
ככל שתבקש המערערת מס' 2 לשוב לבחון את הסוגיה, הרי עליה לקיים הליך חדש מסודר מהמסד עד הטפחות על פי נהלים, כללים והוראות המחייבים אותה כרשות מנהלית, בנסיבות בהן עליה גם מוטלת האחריות לשמש כשומר סף עצמאי ובלתי תלוי – ובוודאי לאחר שתיתן למשיבים את זכות הטיעון.
לאחר מכן תוכל כמובן ההחלטה שתתקבל לעבור גם תחת שבט ביקורתו של בית המשפט, על פי הסמכות של בית המשפט בביקורת על החלטה של גורם מנהלי-מיישב.

14. במובן זה אמליץ לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי, תוך דגש כי ההחלטה לביטול זכותם של המשיבים כברי רשות – בטלה, כך שזכותם כברי רשות תשוב על מכונה.

15. למעלה מן הנדרש אוסיף כי החלטת בית המשפט, לפיה על המשיבים להתחיל לבנות בתוך שנה ממתן ההיתר, תישאר בעינה; כך גם רכיבי פסק הדין שדנים במשיבים 3, 4 שהערעור לא הופנה כלפיהם.

16. מאחר ואני סבורה כי על הערעור להתקבל באופן חלקי, ועל מנת שלא להוסיף מחלוקות בין הצדדים, אמליץ להורות כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ר. פוקס, שופטת

כבוד השופט ע' זרנקין ( אב"ד):
אני מסכים לחוות דעתה של חברתי, כבוד השופטת פוקס.
כמותה אף אני סבור, שדינה של ההחלטה על ביטול זכותם של המשיבים כברי רשות במגרש, נשוא הדיון, היה להתבטל, וטוב עשה בית משפט קמא משביטלה. התנהלותה של המערערת 2 הייתה מנוגדת למושכלות ראשונים של תקינות הליך בפני רשות, שהיא, על פי טבעה, רשות בעלת אופי מנהלי. נתברר, כי ההחלטה בדבר ביטול מעמדם של המשיבים כברי רשות, נתקבלה מבלי שיקויים הליך, שבו ניתנה למשיבים אפשרות לטעון את טענותיהם, ולמעשה המערערת 2 שימשה כחותמת גומי להחלטתה של המערערת 1.
כמו כן, אף אני סבור, כי משביטל בית משפט קמא את החלטתה דנן של המערערת 2, היה צריך להסתפק בכך, ולא היה מקום שייכנס לפרטי האירועים שנטענו לפניו, ויבחן, האם ניתן לומר, על רקע האירועים הללו, כי המשיבים מהווים " גורם מפריע", משל היה הוא עצמו החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית. האירועים הללו, והטענות הללו מן הדין שיידונו, בהליך תקין, הוגן ומסודר אצל המערערת 2, והיא רשאית להידרש לעניין זה, על פי סמכותה החוקית.
משנאמר לעיל, כי המערערת 2 רשאית להידרש לשאלת היותם של המשיבים " גורם מפריע בישוב", אין פירושו של דבר, כי סבור אני שנבון יהיה כבר כעת, מצדה של המערערת 2, לשוב ולהעמיד העניין לדיון.
שמענו בעת הדיון, כי בינתיים הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, נתנה למשיבים היתר לבניית ביתם, וכי המשיבים כבר מצויים בעיצומם של המהלכים הנדרשים, על מנת לבנות את ביתם, ובכך להגשים את חלומם לבנות בית בקרבת בני משפחתם המתגוררים בישוב.
נראה לי, כי טוב יעשו כל הצדדים אם ינמיכו מעט את אש המחלוקת והסכסוך שביניהם, וישתדלו לשקם את האמון ההדדי, שהוא כה חיוני, כאשר מדובר בחיים בצוותא ביישוב קטן. ראוי היה כי ערעור זה יהווה אקורד סיום בקונפליקט שבין הצדדים, וכי השכל הישר והתבונה ינחו את הצדדים, כך שבתי המשפט לא ייאלצו להידרש פעם נוספת לסכסוכים שביניהם.

דר' ע. זרנקין, שופט
[אב"ד]

כבוד השופטת ע' אטיאס:
1. מצטרפת אנוכי לעמדתם של חבריי כי החלטת המערערת 2 בטלה מן הטעמים שפורטו על ידי כבוד השופטת פוקס בפסק דינה. ואולם, בניגוד לעמדת חבריי, סבורני כי יש להותיר על כנה גם את קביעתו של בית המשפט קמא כי לא היה בתשתית הראייתית שהונחה בפניו, לבסס את המסקנה כי המשיבים הם בבחינת "גורם מפריע".

2. משמעות הפער בין עמדתי לעמדת חבריי היא, שלטעמי, אין להותיר בידי המערערת 2, ולו פתח צר, לבחון את החלטתה מחדש על יסוד התשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט קמא.

3. החלטה מנהלית צריכה להתקבל בהליך ראוי והוגן, על בסיס תשתית ראייתית מספקת, ועל יסוד שיקולים ענייניים, ולא על יסוד שיקולים זרים או שרירותיים. בנוסף, יש לבדוק האם ההחלטה המנהלית סבירה, הוגנת ומידתית, לגופה [ראו, למשל: בג"ץ 297/82 ברגר נ' שר הפנים, פ"ד לז(3) 29, 35-34 (1983)].

4. קביעת תשתית העובדות מחייבת קיומם של ארבעה מבחנים: איסוף נתונים סביר בנסיבות המקרה; הבחנה, במהלך איסוף הנתונים, בין נתונים השייכים לעניין לבין נתונים שאינם נוגעים אליו, תוך דחיית הנתונים מן הסוג האחרון; התבססות על נתונים שאדם סביר, או רשות סבירה, היו סומכים עליהם לצורך קבלת ההחלטה; וקיום תשתית ראייתית מבוססת במידה מספקת לצורך קבלת ההחלטה, על פי מהותה [בג"ץ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, הגב' שולמית אלוני , פ"ד מח(5) 412, 14-12 (1994) (להלן: "עניין יורונט")].

5. במקרה שבפנינו, בחרה המערערת 2 שלא להפעיל שיקול דעת אובייקטיבי ועצמאי, אלא סמכה את ידיה על החלטת האגודה, שאושרה בוועדת הערר, מבלי שטרחה לאסוף את התשתית הראייתית הנדרשת להכרעתה.

6. כפי שקבע בית המשפט קמא בפסק דינו:

"...היה על המיישבת לבצע תחקיר עצמאי, לזמן את הצדדים לבירור מעמיק לפניה, ניטרלי ונטול פניות, ולקבל את החלטתה באופן אובייקטיבי בהסתמך על הנתונים שהובאו בפניה, ולא להסתפק בהחלטות ולהליכים שנגעו לחברות באגודה: פעם בהצבעה סמויה לענין החברות, פעם בהחלטת ועדה בינמשרדית שהרכבה מעורר תהיות במה שנוגע להסתמכות עליה לצורך שלילת מעמד בר הרשות, ופעם ערר על אותה ועדה כאשר נימוקיה אף לא נודעו מבעוד מועד למערערים. זאת לא נעשה. והמשמעות הנה ששיקול דעתה של המיישבת לא הופעל על ידה כשיקול דעת עצמאי, כפי שנדרש מבעל סמכות לקבל החלטה כה משמעותית".

7. ואולם בית המשפט קמא, לא הסתפק בקביעתו זו ומצא כי התשתית הראייתית שהונחה בפניו ע"י האגודה הייתה פגומה ולא די היה בה, במיוחד לאחר ניפוי הטיעונים העובדתיים הבלתי רלוונטיים או אלו שאינם נסמכים על תשתית עובדתית מספקת (ובכלל זה הסכסוך הפוליטי עם חברי ועד האגודה והבעת הביקורת על חברי הוועד והפנייה לרשם האגודות השיתופיות; פעילותו הפוליטית של המשיב עת החליט לרוץ לוועד המקומי טל מנשה - חיננית; סירובם של המשיבים לשלוח את בנם לגן שביישוב; הקלטת השיחות עם בעלי התפקידים באגודה על רקע הסכסוך שפרץ בין המשיבים לבינם; הסכסוך בין הורי המשיב לאגודה שלא הונחה תשתית ראייתית מספקת למעורבות המשיב בו) כדי לבסס את הקביעה כי המשיבים הם "גורם מפריע".

8. חבריי סבורים, ובצדק, כי די בפגמים שנפלו באופן קבלת ההחלטה כדי להצדיק הקביעה כי החלטת המערערת 2 בטלה ואני מסכימה לכך. ואולם אני סבורה כי משהצדדים הכניסו את בית המשפט לעובי הקורה, ומשמצא בית המשפט קמא כי גם התשתית העובדתית שהונחה ע"י האגודה אינה מספקת, וקביעתו זו מקובלת עליי, הרי שאין טעם ותוחלת להחזיר את ההחלטה לידיה של המערערת 2, בכדי שתדון בה מחדש על יסוד תשתית ראייתית רעועה שכבר נקבע בחלקה כי אינה רלוונטית ובחלקה האחר אינה מספקת בפרט לאור חומרת הפגיעה במשיבים בה עסקינן.

9. אכן, אין זה תפקידו של בית המשפט להחליף שיקול דעתו, בשיקול דעתה של הערכאה המנהלית [בג"ץ 1609/14 התאחדות התעשיינים בישראל נ' כנסת ישראל – מרכז המחקר והמידע של הכנסת, פסקה 4 לפסק דינו של כבוד השופט ע' פוגלמן (פורסם בנבו, 20.5.2014)], ולכן, ברגיל, משעה שנפסלת ההחלטה מנהלית, דרך המלך היא להכריז על בטלות ההחלטה ולאפשר לגורם המנהלי לקבל החלטה חדשה במקומה [ראו, למשל: עניין יורונט, בעמ' 15; עע"ם 7082/12 מדינת ישראל - משרד הפנים נ' שיפראווי זיגאי, פסקה 9 לפסק דינו של כבוד השופט ע' פוגלמן (פורסם בנבו, 31.10.2013)].

10. ואולם, משעה שהדרישה לאפשר למערערת 2 לקבל החלטה חדשה, על יסוד התשתית הראייתית שנפרסה ע"י האגודה בפני בית המשפט קמא, לא נתבקשה ע"י המערערת 2 בפני בית המשפט קמא ועלתה רק בשלב הערעור; משעה שגם בהליכים שהתנהלו בפנינו, טרם הפנימה המערערת 2 את מעמדה כגורם אובייקטיבי ונטרלי עת בחרה להיות מיוצגת בהליכים שבפנינו ע"י ב"כ האגודה, כאילו מצויות השתיים באותו המתרס (גם לדיון בערעור התייצב רק נציג האגודה ולא נציג המערערת 2 והרושם שהתקבל הוא שהאגודה היא זו שנטלה את מושכות ניהול ההליך) והעיקר; משנקבע על ידי בית המשפט קמא כי התשתית שעל בסיסה מבקשת האגודה לבטל מעמדם של המשיבים כברי רשות בלתי מספקת או בלתי רלוונטית אזי אין לאפשר לצדדים לפצוח במחול שדים נוסף בהתבסס על אותה תשתית עובדתית.

11. כאמור, הצדדים בעצמם והאגודה בפרט, הם שבחרו להניח בפני בית המשפט קמא את הנתונים הנדרשים להכרעה, ובית המשפט קמא מצא כי הדוגמאות והטענות שהובאו על ידי נציג האגודה בתצהירו, אינן מבססות את הקביעה כי המשיבים הם "גורם מפריע", על ההשלכות החמורות הנגזרות מכך, ועמדתו זו של בית המשפט קמא מקובלת עליי.

12. החזרת ההחלטה למערערת 2 בחלוף שנים מאז קרות האירועים עליהם מייסדת האגודה את טענותיה, כאשר מאז לא התגוררו המשיבים ביישוב, נראית בעיניי בלתי סבירה ובלתי מידתית, במיוחד על רקע המאבק הקודם שהתנהל בין המשיבים לאגודה בבית המשפט השלום בחיפה (בפני כבוד השופט שרעבי) במסגרת ת"א 42242-02-10, והעובדה שההליכים בקשר עם קליטת המשיבים ליישוב החלו עוד בשנת 2006.

13. הותרת הזכות למערערת 2 להכריע מחדש בסוגיה שבמחלוקת על יסוד התשתית הקיימת, תסב למערערים עינוי דין לאחר שכבר התקדמו בהליכי התכנון, והם מבקשים להתחיל ולבנות את ביתם ביישוב.

14. אין פירוש הדבר שהמערערת 2 מנועה מלנקוט בהליך חדש, על יסוד תשתית ראייתית חדשה שתונח בפניה. בהליך שכזה, אם יינקט על ידה, עברם של המשיבים ככל שהוא רלבנטי לא נמחק, ויוכל לשמש לחובתם, בין כחיזוק לתשתית הראייתית החדשה, ובין לביסוס טענה בדבר "שיטה" או התנהגות חוזרת או נמשכת. ואולם, אין לאפשר החזרת ההחלטה למערערת 2 על יסוד תשתית שכבר נקבע כי אינה מספקת.

15. כאן, מבקשת אני להעיר כי המונח "גורם מפריע" מעצם טיבו, הוא עמום, ויש לצקת בו תוכן על פי הנסיבות. קשה מאוד לקבוע קריטריונים ברורים וחד-משמעיים באשר למשמעותו של מונח זה, ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו. אין לכבול את שיקול דעת המערערת 2 רק למקרים המובהקים שנמנו על ידי בית המשפט קמא בפסק דינו, כגון: מי שאורחות חייו האמוניות או האידיאולוגיות אינן תואמות את אופיו של היישוב, והוא מבקש לכפות את אורחות חייו על הכלל (כגון: אדם חרדי ביישוב חילוני המבקש לכפות אי חילול שבת ביישוב, או אדם חילוני ביישוב דתי המבקש לפגוע באופיו הדתי של היישוב). ניתן להעלות על הדעת גם נסיבות אחרות, גם אם חריגות, בהן ייחשב אדם כגורם מפריע, אף אם התנהלותו אינה נופלת לדוגמאות המובהקות הללו וכל מקרה ידון לגופו.

16. לסיום, אין לי אלא להצטרף לדבריו של אב בית הדין, כבוד השופט זרנקין, ולייחל לכך שהאגודה והמשיבים כאחד יפעלו להרגעת הרוחות והנמכת גובה הלהבות, באופן שיאפשר גם למשיבים לתקן את הטעון שיפור בהתנהלותם (וכבר נאמר על ידי בית המשפט קמא כי גם המשיבים לא היו בבחינת "טלית שכולה תכלת"), לשקם את יחסיהם עם קברניטי האגודה ולהשתלב באופן פורה וחיובי ביישוב.

17. על כן, לו תישמע דעתי, יש לדחות הערעור ולהותיר על כנה את החלטת בית המשפט קמא על כנה, ללא חיוב בהוצאות בהליך זה ובאופן שלא יאפשר החזרת ההחלטה למערערת 2 על יסוד התשתית העובדתית הקיימת.

ע. אטיאס, שופטת

הוחלט כאמור בפסק דינה של כבוד השופטת פוקס.

אין צו להוצאות בערעור.

הפיקדון שהופקד, ככל שהופקד, יוחזר למפקידו באמצעות בא כוחו.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ו טבת תשע"ו, 27 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.

דר' ע. זרנקין, שופט
[אב"ד]

ר. פוקס, שופטת

ע. אטיאס, שופטת


מעורבים
תובע: חיננית-אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית חקלאית ותעשייתית בע"מ
נתבע: אלנית גילעדי
שופט :
עורכי דין: