ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד טלי רקיץ :

לפני כבוד ה שופט עמית מרדכי בן-חיים
המאשימה
מדינת ישראל

נגד

הנאשמת
טלי רקיץ


נוכחים:

באת כוח מאשימה עו"ד הילה קולטון

בית המשפט מקריא לנאשם את כתב האישום ומסביר לו את תוכנו הנאשמת :

פרוטוקול

בית המשפט מקריא לנאשם את כתב האישום ומסביר לו את תוכנו הנאשמת :
אמא שלי קנתה ממני את הנכס. אין לי שום מושג במה מדובר. לא טיפלתי בזה. אני לא יודעת כלום.
אימא שלי ערערה. אנחנו בתור זוג צעיר קנינו נכס גרנו שם חודשיים ולאחר מכן אמי שלי רכשה ממני. לא אני גרה שם. אין לי מושג מי גר שם. אימא שלי השכירה את הנכס.

המאשימה:
על פי נסח הטאבו הבעלים הרשום היא הנאשמת. אין בנסח רישום כל ביטוי להעברת הנכס לגב' איריס כהן אם הנאשמת בתיק 804/04 הצו וגזר הדין ניתנו לאחר שהנאשמת היתה נוכחת והיתה מיוצגת .
שאני שומעת את דברי באת כוח המאשימה הגעתי פעם אחת ולא מכירה את עו"ד שרף. אני מרגישה שמפילים עלי דברים . היא משכירה הנכס.

ב"כ המאשימה:
גם בתיק 1043/07 הנאשמת נכחה בדיון. שמעה הכל. היתה מודעת שהיא מואשמת. כן הופיעה אם הנאשמת. הנאשמת לא היתה מיוצגת. גם שם טענה שהדירה על שמה ואימא שלה מטפלת בעניין.

הנאשמת:
במשך כל הזמן הזה סמכתי על אימא שלי שהיא מטפלת בכל עניינים. חוץ מזה שזה רשום עלי אין לי נגיעה לכלום. אני יודעת שאני נאשמת. אני מבינה עניין. העניין מטופל ולא מוזנח.
יש לי היתר לשימוש חורג לצמיתות משנת 2011. חשבתי שהכל מטופל. אני סומכת ויודעת שהיא מטפלת. אין לי נגיעה לנכס. אימא שלי לקחה עו"ד ומהנדס ועשתה כל מה שצריך. לא בניתי שם שום דבר מעולם.

ב"כ המאשימה:
כתב האישום מייחס לנאשמת עבירה של אי קיום צו. מיוחס לה העבירה כי הצו ניתן כנגדה. לא ניתן נגד אימה שלה. לא ניתן נגד אף אחד אחר. החובה החוקית למלא אחר הצו היתה של הנאשמת.
אף אם אלך לקראתה ואסבור שהיא העבירה הבעלות בדרך לא דרך, לאימא שלה, על פי פסק דין לבצע הצו היא שלה . לכן הטענה אינה מחזיקה מים.
הנאשמת אכן הגישה בקשה להיתר. ביום 28/8/2011 . החליטה הועדה המקומית לאשר הבקשה לתנאים כמו פתרון חקירה, פקוד עורף וכו. על החלטה זאת הוגש ערר על ידי השכנים. הבקשה להיתר שימוש חורג. השימוש כרגע מדובר בחנות שלא ניתן לעשות שימוש למגורים. יש שם גרם מדרגות שנבנה ללא היתר. ועדת הערער דחתה הערר ומציינת שההיתר לשימוש חורג אשר ינתן לה יהיה לצמיתות. המסמך הוא לא היתר לשימוש חורג. אחרי המסמך היה צריך לעמוד בכל תנאים שהועדה קבעה. למעשה עד היום הדבר אינו היתר.

אם הנאשמת הגב ' איריס עיני כהן:
אני אם הנאשמת. ההחלטה לשימוש חורג לצמיתות הוא לגמרי לא בתום לב. בהנחה שהבנתי במאה אחוז שקיבלתי שימוש חורג לצמיתות. אני באמת בשיא הכנות לא הבנתי , רציתי וטיפלתי בעניין החניה. מדובר במסכת טעויות. כל זה היה טעות והם הודו שטעו. לא בניתי כלום. הייתי עם המהנדס אצל אילן ביום חמישי. שכרתי שירותי מהנדס . המהנדס הזניח.
לשאלה מדוע לא דאגתי להעברת בעלות, דאגנו להוציא הגרוש שלה , הדירה היה חצי חצי.
השלב הראשון העברנו הנכס על שם הנאשמת. עכשיו אנו מטפלים שיעבור על שמנו.
אני באמת לא ידעתי. מרגע שידעתי התקשרתי לב"כ המאשימה, לעו"ד ולאנטולי. אנו מגישים תכנית.
אבקש שנה להגיש כל מה שצריך. פשוט לא הבנתי זאת. עם יד על הלב.

ב"כ המאשימה:
אני לא סבורה שיש טעות במצב הדברים . היא ידעה שיש שימוש חורג בדירה כי היא הגישה בקשה להיתר.
כבר מהפרוטוקול של ועדת הערר התברר שהאם מיוצגת. לבוא ולטעון שלא הבין כראוי והיה לו טעות במצב המשפטי, אני סבורה שאין ידיים ורגליים לטענה זו. המצב המשפטי הוסבר והוברר.
לטענה שהם הגישה חומרים לועדה, אני אומרת שאין לי כל אינדקציה לכך.
החלטת הוועדה מיום 2011. צריך לחדש אותה.
לא ברור לי עמדת הנאשמת. צריך לנהל הוכחות אם לא ידוע ולא ברור לה.

אם הנאשמת:
רק לפני שבועיים הבנתי שאני צריכה להגיש בקשה. זה כבר במשרד אנטולי .הוצאתי נסח טאבו.
הוא אמר לי לבקש בין 8 חודשים לשנה.

הנאשמת:
אני לא יודעת במה מדובר. אני לא מבינה.
לשאלת בית משפט האם את מודה בעבירה של שימוש חורג ואי קבלת היתר , לא אוכל להודות בדבר שאני לא יודעת.


החלטה

לאור תשובת הנאשמת בכתב האישום דהיינו אי ידיעתה את העובדות נקבע לישיבת הוכחות ליום 22/2/2016 שעה 11:30.
על כל אחד מבעלי הדי להביא מלוא עדיו וראיותיו. הנאשמת מוזהרת בחובת התייצבות.

ניתנה והודעה היום ט' טבת תשע"ו, 21/12/2015 במעמד הנוכחים.

מרדכי בן-חיים , שופט עמית


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: טלי רקיץ
שופט :
עורכי דין: