ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רחל זילבר נגד רקפת עמינוח :

בפני כבוד ה שופטת אפרת בוסני

תובעת

רחל זילבר

נגד

נתבעים

  1. רקפת עמינוח
  2. בנק לאומי לישראל בעמ

פסק דין

לפניי בקשות שהגישו הנתבעים 1 ו-2, כל אחד בנפרד, לסילוק התביעה על הסף, לחלופין להעברת הדיון בתביעה לבית משפט השלום, ולחלופי חילופין למתן היתר לייצוג הנתבעות בתיק על ידי עורך דין. התובעת הגישה תגובה ואני נדרשת להכרעה.

תמצית טענות הצדדים
ביסוד הבקשות עומדת תביעת התובעת כנגד בנק לאומי בע"מ ( להלן: "הבנק") וכנגד הנתבעת 1, מנכ"לית הבנק הנוגעת לכספים שהתובעת טוענת שהיו בחשבון סבתה המנוחה בבנק. התובעת טוענת כי הבנק מנע ממנה כספים אלה, אף שהינה יורשת בדין של סבתה המנוחה, והעבירם ליורשת אחרת, באמצעות חברת " שי" אפוטרופוס וטיפול בחסויים בע"מ. מהות התביעה, על פי הנטען בסעיף 2 לכתב התביעה הוא " הטרור המשפטי לכאורה" שמבצע הבנק כלפי התובעת כדי למנוע ממנה את כספי הירושה. התובעת טוענת כי הבנק יחד עם עורכת הדין מטעם הגוף שמונה לטיפול בחסויים, ביצע כלפיה טרור משפטי, עינויי דין ועוולה, בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, במטרה להלבין את פניה כדי שתיסוג מתביעתה בבית משפט לענייני משפחה לקבלת כספי ירושת סבתה המנוחה. לטענת התובעת לבנק אינטרס משותף עם עורכי הדין מטעם הגוף שמונה לטיפול בחסויים, הבנק אפשר העברת כספי המנוחה ללא צו ירושה, ונקט נגד התובעת בטקטיקות משפטיות פסולות כדי ל"העלים" את כספי הירושה מהתובעת ואחרים. בגדר טענות התובעת בנוגע להתנהלות הבנק בהליכים המשפטיים, טוענת התובעת כי הבנק לא התנגד לבקשה שהוגשה למנוי אפוטרופוס לתובעת על ידי עו"ד המייצג את הגוף המטפל בחסויים ולא הגיב לטענות אותו גורם כלפי התובעת, טענות לגביהן טוענת התובעת כי הן גובלות בהשמצה. כן נטען בכתב התביעה כי הבנק פעל לשיבוש הליכי משפט ולהכשלת התובעת, עת שמסר לידי התובעת כתב תשובה יומיים טרם הדיון בבית המשפט לענייני משפחה ופעל להטות משפט ולהביא לכך שהתובעת נאלצה להסכים לדחיית התביעה שהגישה בעניין. התובעת טוענת עוד כנגד העלאת הבנק טענת התיישנות בתביעה שהגישה בגין כספי הירושה וכי הבנק עושה כל שלאל ידו כדי לפגוע בה ובכבודה, משתף פעולה עם עו"ד מטעם הגוף שמונה לטפל בחסויים בדרכים שאינן מקובלות, ולא השכיל להגיע עמה לפשרה.

ביחס לנתבעת 1 טוענת התובעת, בסעיף 3 לכתב התביעה, כי מכוח תפקידה כמנכ"ל הבנק, החל מחודש מאי 2012, לנתבעת 1 אחריות ניהולית על מעשי הבנק.

בגין כל אלה טוענת התובעת לעוגמת נפש ועינויי דין ועותרת לסעד כספי בסך של 30,000 ₪.

הנתבעים טוענים בבקשות שהוגשו כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף בהיותה תביעה קנטרנית וטרדנית וחסרת בסיס במהותה. לטענת הנתבעים מדובר בנדבך נוסף למסכת הליכים משפטיים, תלונות, פניות וערעורים שהוגשו על ידי התובעת בערכאות שונות כנגד הבנק ואחרים, ביחס לאותה מסכת עובדות, שכבר נדונה והוכרעה על ידי בית המשפט. הנתבעים טוענים להתנהלות לא ראויה של התובעת בהליכים שנקטה בנוגע לאותה מסכת עובדתית הנטענת בתביעה בתיק זה בבית המשפט לענייני משפחה, הליכים שנדונו ונדחו. כן מפנים הנתבעים לפסק הדין שניתן בבית משפט לענייני משפחה בתיק תמ"ש 30826-07-13, במסגרתו נדחתה תביעת התובעת והתובעת חויבה בתשלום הוצאות שנטען כי לא שולמו. על פסק דין זה, על פי הנטען, התובעת הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור אשר תלויה ועומדת. על יסוד כל אלה טוען הבנק כי דין התביעה נגדו להידחות על הסף, מחמת חוסר עילה וכן באשר טענות התובעת כבר נדונו ונדחו במסגרת פסקי הדין שניתנו בבית משפט לענייני משפחה.

אשר לנתבעת 2 נטען להיעדר עילה אישית כנגד הנתבעת 1, שאין לה קשר או נגיעה להליכים, למעט תפקידה כמנכ"לית הבנק.

לחלופין טוענים הנתבעים כי טענות התובעת בכתב התביעה העולות כדי רמיזות לביצוע מעשים פליליים על ידי הבנק וכי התביעה נגד מנכ"לית הבנק באופן אישי, מחייבות ברור משפטי מורכב, ועל כן יש להעביר את התביעה לבית משפט השלום. לחלופי חילופין מבוקש לאפשר ייצוג הנתבעים, באמצעות עורך דין שמכיר את ההליכים השונים שנקטה התובעת לאורך שנים באותו עניין.

התובעת טוענת מנגד בתגובת שהגישה כי יש לדחות את הבקשות שאינן נתמכות בתצהיר, דבר, שלטעמה של התובעת, מעלה חשד כי בא כוח הבנק מעלה טענות עובדתיות בפני בית המשפט בידיעה שהן אינן אמת, בניגוד לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961 ולכללי לשכת עורכי הדין ( אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986. עוד טוענת התובעת כי אין לסלק את תביעתה על הסף מחמת היעדר עילה, בהיות הסעד המבוקש דרסטי ואינו עומד במקרה זה בדרישות תקנות סדר הדין האזרחי והפסיקה. כן טוענת התובעת הבקשות מוגשות בחוסר תום לב, באשר הבנק אינו מגלה כי הפסיד בכל ההליכים שהתקיימו בקשר עם חשבון הירושה, וכן כי מתנהל ערעור בבית המשפט המחוזי ( ע"א 55907-09-14) שדינו כנראה להתקבל. עוד נטען כי הבנק הגיש הודעת צד ג' כנגד החסויה בתיק תמ"ש 37832-05-12 בבית המשפט לענייני משפחה, כי הבנק היה שותף לעריצות שיפוטית ולהטיית המשפט כלפי התובעת באותו התיק וכן לקיומם של יחסים פסולים בין הבנק לבין עורך הדין המייצג את הגורם המטפל בחסויים. התובעת גם טוענת לעושק ולאכיפה בררנית, משהבנק הסכים, לטענתה, לשלם לחברה לאיתור נכסי נספים בשואה בהסדר פשרה מיליוני שקלים, אולם טען להתיישנות תביעת התובעת וכן כי לאחרונה נתבע הבנק ייצוגית להשבת כספי ניצולי שואה.

אשר לתביעה האישית כנגד מנכ"לית הבנק, מוסיפה התובעת וטוענת לחשד לניגוד עניינים של עורך הדין של הבנק בתוצאות ההליך על מנת להגן על משרתו, וכן לחוסר תום לב מצד הנתבעת 1 ולאכיפה בררנית, שעה שלטענת התובעת, הנתבעת 1 יזמה הליך בבית המשפט המחוזי להקמת וועדה שתמליץ לתבוע בכירים בבנק, בכירים בבנק נדרשו להחזיר כספים לבנק, אולם במקרה זה מנסה להתחמק מאחריות, אף שלטענת התובעת התביעה מגלה חשש לפלילים מצד עובדי הבנק.

התובעת טוענת עוד כי לא מתקיים טעם מיוחד להתרת ייצוג או להעברת התיק לבית המשפט השלום.

סקרתי יותר מן הרגיל את טענות הצדדים, שמקראם עצמו מלמד כי אין מקום להגשת התביעה בבית משפט זה.

דיון והכרעה

בחנתי את טענות הצדדים בבקשות ובתגובות על נספחיהם ואת הנטען בכתב התביעה על צרופותיו. כן בחנתי ושקלתי פרוטוקול ופסקי הדין של בית המשפט לענייני משפחה בת"א, אשר צורפו כנספחים לתגובת הנתבעים, והגעתי לכלל דעה כי יש לסלק את התביעה על הסף.

בקשה לסילוק תביעה על הסף הינה צעד דרסטי הניתן במשורה ובגדר אמצעים הננקטים באין ברירה ( ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 671ז (1986); ע"א 50/89 ליטן נ' אילתה, פ"ד מה (4)81). מקרה זה בא בגדר אותם מקרים בהם יש להורות על סילוק התביעה הסף, בין מחמת " מעשה בית דין" ובין מחמת העדר עילה. אבהיר;

ראשית, אין לקבל את טענת התובעת כי יש דין הבקשות להימחק משלא צורף תצהיר לתמיכת עובדות הנטענות בהן. בבקשה למחיקה על הסף אין בוחנים את אמיתות העובדות. נקודת המוצא הן העובדות הנטענות בכתב התביעה, האם אלה, ככל שהתובע יצליח להוכיח אותן יקימו לתובע זכות לסעד המבוקש. באופן זה אין צורך לצרף תצהיר בתמיכה לבקשה ( ע"א 163/84 מדינת ישראל נ' חברת העובדים, פ"ד לח (4)1 (1984). פסקה 8). טענות הנתבעים נסמכות על הנטען בכתב התביעה, בפרוטוקולים ופסק דין של בית משפט למשפחה, ואין צורף שיצורף להם תצהיר, מה גם שבית משפט זה אינו כבול בסדרי דין ( סעיף 62( ב* לחוק בתי המשפט[נוסח משולב], תשמ"ד -1984.

לגוף העניין דין התביעה בתיק זה כנגד הבנק להידחות מחמת " השתק עילה".

"כלל " השתק העילה" חל מקום שתביעה נדונה לגופה, והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שאז אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם בעלי דין או חליפיהם, ככל שזו מתבססת על עילה זהה ( ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כ"ב(2) 561, 583 (1968) (להלן: "עניין " קלוז'נר"); נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך האזרחי 29-31 (1991)). הטעם לכך נעוץ בצורך למנוע את הטרדת בעל הדין שכנגד, ואילוצו להתדיין בעניין שכבר נדון וניתנה לגביו הכרעה, ובמניעת העמסת יתר על בתי המשפט בדיונים כפולים מיותרים.

המבחן ל"השתק עילה" הוא מבחן של זהות העילות בין שני ההליכים, ולא מבחן של זהות הסעד. מדובר במבחן רחב יותר, בשל השיקול הקובע שלא מן הדין להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו נושא ( ענין קלוז'נר), כאשר בחינת זהות העילה לעניין יישום הכלל בדבר " השתק עילה", מחייבת השוואה של רכיבי התביעות הנבחנות, גם אם היה מדובר בסעדים שונים ( ע"א 54/87 אמגר חברה לשיווק נ' ק.י.מ.א להשקעות, פ"ד מג(2) 347, 353 (1989)), תוך שנקבע כי אין מדובר בבדיקה מתמטית של הרכיבים בשתי התביעות, והכלל יחול גם אם בתביעה הנוספת נכללו רכיבים שלא פורטו בתביעה הקודמת ( ע"א 7183/13 ברק נ' דלתא קפיטל גרופ בע"מ (2015) פסקה 19).

מדובר במבחן הרחב, במסגרתו ייבחן האם יכולה וחייב היה התובע לרכז את כל טענותיו הנוגעות למעשה או למעשים שבגינם הוא תובע, בתובענה אחת, אפילו לא הועלו בפועל ( ע"א 735/07 צמרות חברה לבניין נ' בנק המזרחי (2011)). אם התשובה לכל היא חיובית - קיים השתק עילה. אם העילה נדונה בהליך קודם, הרי היא ' נבלעה' בפסק הדין ואינה ברת קיימא עוד והתובע מושתק מלעורר אותה מחדש בהליך אחר. אם זכה התובע בתביעתו - העילה הובלעה בפסק הדין, ואם נדחתה התביעה הרי היא מהווה פסק דין מחסום בפני תביעה נוספת ( המ' 521/72 לאון נ' וויס, פ"ד כז(2) 337, 340ה (1973)).

יישום מבחנים אלה במקרה דנן מחייב לדחות את התביעה כנגד בנק מחמת " השתק עילה".

התביעה בתיק זה כנגד הבנק נוגעת לאותם צדדים ובקשר לאותה תשתית עובדתית בסיסית שנדונה והוכרעה בבית המשפט למשפחה. התובעת טוענת כנגד התנהלות הבנק בנוגע לכספים של סבתה המנוחה, לגביהם טוענת התובעת כי היא זכאית כיורשת, וכן כנגד התנהגות הבנק כלפיה בהליכים משפטיים שננקטו כנגד הבנק ואחרים בקשר לאותם כספים. טענות התובעת כנגד הבנק נדונו והוכרעו בהליכים משפטיים שהתנהלו בין הצדדים וצדדים נוספים בבית משפט לענייני משפחה, ואין מקום לתביעה נוספת של התובעת, יש לומר חמישית במספר, באותו עניין.

מפסק הדין שניתן ביום 11.3.2014 בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בתיק תמ"ש ( ת"א) 30826-07-13 (צורף כנספח לבקשה), עולה כי התובעת, יחד עם אחרים, הגישו בשנת 2012 בתיק תמ"ש ( ת"א) 37832-05-12 תביעה כנגד הבנק ואחרים למתן סעד הצהרתי בנוגע לכספי סבתה המנוחה של התובעת ( להלן: "התביעה הראשונה"). הבנק הגיש ביום 21.6.12 בקשה לסילוק התביעה על הסף. ביום 19.7.12 התקיים דיון ובמסגרתו ניתן פסק דין, בהסכמת התובעת, לפיה התביעה תידחה ללא צו להוצאות. (פרוטוקול הדיון ופסק דין מיום 19.7.12 בתביעה הראשונה צורף כנספח א' לבקשה). לאחר מתן פסק הדין בתביעה הראשונה, נקטה התובעת בהליכים שונים בקשר לפסק הדין, אשר, על פי פסק שניתן בתיק תמ"ש 30826-07-13, עלו כדי חוסר תום לב. כך או כך, התובעת הגישה ביום 13.5.12 אותה תביעה במסגרת תיק תמ"ש ( ת"א) 22942-05-12 (להלן: "התביעה השנייה"). התביעה השנייה נמחקה לבקשת התובעת ביום 16.5.12, על פי פסק הדין שניתן בתיק תמ"ש 30826-07-13, מטעמים הנוגעים לזהות מותב. ביום 20.5.12 הגישה התובעת בתיק תמ"ש 37832-05-12 אותה תביעה, שלישית במספר, בשמו של אחר עם פרטי מענה ( להלן: "התביעה השלישית"). ביום 03.06.2012 ביקשה התובעת בקשה להצטרף לתביעה השלישית כתובעת נוספת, ומאותה עת ניהלה את התביעה. בקשת התובעת להצטרפות כתובעת נוספת נדחתה, וכך גם ערעור שהגישה.
הדבר לא עצר את התובעת וביום 15.07.13 הגישה התובעת תביעה רביעית במסגרת תיק תמ"ש 30826-07-13 ( להלן: "התביעה הרביעית") במסגרתה עתרה התובעת לביטול פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה, בטענה כי הסכמתה לדחיית התביעה ניתנה בטעות, עושק וכפייה. במסגרת התביעה הרביעית, לצד טענות בנוגע לכספי המנוחה, העלתה התובעת טענות כנגד הבנק ועורכת הדין מטעם הגוף שמונה לטפל בחסויים, ובכללם טענה לתרמית. כן טענה התובעת בתביעה הרביעית לתרמית מצד מזכירות בית המשפט, תרמית בניהול המשפט והטיית בית המשפט נגדה.

הבנק הגיש בקשה לסילוק התביעה הרביעית על הסף. ביום 10.11.13 התקיים דיון והצדדים נדרשו להגשת סכומים בכתב בין היתר בשאלת ההתיישנות, הסמכות העניינית ואופן ניסוח כתבי בי דין. בין לבין, הגישה התובעת בקשה לפסילת המותב שנדחתה. כך גם נדחתה בקשת התובעת לעיכוב הליכים לאחר שהודיעה כי הגישה ערעור על החלטת המותב שלא לפסול את עצמו. התובעת בחרה שלא להגיש סכומיה לעניין בקשת הבנק לסילוק התביעה הרביעית על הסף, חרף קיומן של מספר החלטות בית המשפט המורות לתובעת להגיש סיכומים וניתן פסק דין בתביעה הרביעית, אשר דחה את התביעה ממספר טעמים.

בפסק הדין שניתן ביום 11.03.2014 בתביעה הרביעית - תמ"ש 30826-07-13 בבית המשפט לענייני משפחה, קבע בית המשפט כי מחדלה של התובעת באי הגשת התובעת סיכומים דינה כדין אי התייצבות לדיון, ועל כן דין התביעה להידחות ( פסקה 32 לפסק הדין). עוד קבע בית המשפט לענייני משפחה בפסק הדין שניתן בתביעה הרביעית, כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות בתביעה ( פסקה 33 לפסק הדין). טעם נוסף לסילוק התביעה, על פי פסק הדין, נעוץ באופן התנהלות התובעת. כל אחד מטעמים אלה, יוצר מחסום המונע מהתובעת הגשת תביעה חדשה. כך כאשר בית משפט מורה על דחיית תביעה מחמת היעדר התייצבות (רע"א 309/89 פאיז נ' פאיז, פ"ד מג(2) 614,615ה), כך לגבי תביעה שנדחתה מחמת התיישנות (ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הפנים, פ"ד נז(5)166 (2003)) וכך מקום בו התביעה נדחית מחמת התנהלות התובע העולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט (ע"א 813/87 רוטברד נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3)514,517ב (2004)).

בפסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בתביעה הרביעית קובע בית המשפט: "למעלה מכל האמור לעיל במקרה דנן אופן התנהלותה של התובעת, טענותיה ואופן ניסוחן, חורגים מהמקובל, יש בהם חצייה אסורה ופסולה של כל נורמה מקובלת. התנהלותה של התובעת עולה כדי אלימות והריונות ממש כלפי בית המשפט והמערכת המשפטית בכללותה, תוך דריסה וחצייה של המקובל ומהווה ניסיון נפסד להלך אימים על בית המשפט" ( פסקה 40). בית המשפט קובע בפסק הדין כי גם מטעם זה יש למחוק את התביעה, כאמור בתקנה 101( א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984 ( פסקה 33, 46 לפסק הדין), תקנה שעניינה דחייה על הסף, אשר יחד עם האמור בפסקה 46 לפסק הדין: התנהגותה, התנהלותה והתנסחויותיה של התובעת הן כה קיצוניות כך שיש בהן להביא להפעלת האמצעי הדיוני של דחיית התביעה על- הסף אף בלא שתתברר לגופה קבוע בתקנות 101 לתקנות סדר הדין האזרחי.." מלמד כי תביעת התובעת נדחתה גם מטעם זה.

הנה כי כן, בוחרת התובעת להגיש בבית משפט לתביעות קטנות, תביעה חמישית במספר כנגד הבנק, בגין אותה מסכת עובדתית שנדונה, הוכרעה ונדחתה בבית המשפט לענייני משפחה בפסק הדין שניתן בתיק תמ"ש 30826-07-13. זאת אין להתיר ודין התביעה כנגד הבנק בתיק זה להידחות מחמת " השתק עילה".

לבקשות ולתגובות לא צורפו כתבי הטענות בבית המשפט לענייני משפחה, אולם מקרא פסק הדין שניתן בתביעה הרביעית ( תמ"ש 30826-07-13) מלמד כי בתביעה הרביעית טענה התובעת כנגד הבנק ועורכת הדין מטעם הגוף שמונה לטפל בחסויים, ובכללם לתרמית, להתנהגות לא ראויה ולהטיית משפט נגדה. מכאן שטענות התובעת כנגד הבנק בכתב התביעה בתיק זה " נבלעו" בפסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה ואשר דחה את התביעה. הוא הדין ביתר שאת משנקבע בפסק הדין בתביעה הרביעית כי תביעת התובעת לקבלת כספי הירושה התיישנה, קביעה המקימה מחסום מפני תביעה נוספת של התובעת, ובתביעה הרביעית שהוגשה על ידי התובעת בבית המשפט לענייני משפחה ( תמ"ש 30826-07-13) ונדחתה, על פי פסק הדין שם, טענה התובעת לתרמית מצד הבנק ומצד עורך הדין מטעם הגוף שמונה לטיפול בחסויים, עניין שהוא במהות התביעה בתיק זה, על פי סעיף 2 לכתב התביעה.

לכך יש להוסיף כי התובעת, כטענת הבנק בסעיף 14 לבקשה וכפי שהתובעת עצמה מציינת בתגובתה, הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק שניתן בתביעה הרביעית בבית המשפט לענייני משפחה, אשר תלויה ועומדת. כתב הערעור והבקשה להארכת מועד הערעור לא צורפו, אולם התובעת עצמה טוענת כי דין הערעור על פסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה ( ע"א 55907-09-14) להתקבל. על התובעת למצות הליכים אלה ולא לנסות להשיג על פסק הדין שניתן בבית משפט לענייני משפחה, על דרך הגשת תביעה כספית כנגד הבנק, בגין אותה מסכת עובדתית, בבית משפט זה. בית משפט לתביעות קטנות אינו ולא ישמש ערכאת ערעור על פסק דין שניתן בבית משפט לענייני משפחה.

למעלה מן הצורך, התובעת טוענת בתגובתה לאכיפה בררנית מצד הנתבעים, משהבנק הסכים, לטענתה, לשלם לחברה לאיתור נכסי נספים בשואה בהסדר פשרה כספים אולם טען להתיישנות תביעת התובעת, וכן לקיומה של תביעה ייצוגית כנגד הבנק להשבת כספי ניצולי שואה, וכנגד התנהלות בכירים בבנק בעניינים אחרים. מבלי להידרש להכרעה בטענות אלה, שאין בהן להקנות לתובעת את הסעד הנתבעת בתביעה בתיק זה, גם טענות אלה " נבלעו" בפסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה ואינן קיימות עוד לתובעת.

אשר לטענות התובעת כנגד עורכי הדין של הבנק כמי שאינם ממלאים אחרי חוק וכללי לשכת עורכי הדין, טענות אלה חורגות מגדר המחלוקת בכתב התביעה ואינן בסמכותו של בית משפט זה. בנוסף, עורכי הדין אינם נתבעים ולא מבוקש נגדם סעד ועל כן לא אדרש לטענות אלה.

אשר לנתבעת 1, התובעת לא הצביעה, בכתב התביעה ובתגובה שהגישה, על קיומה של עילת תביעה אישית כלפי הנתבעת 1, פרט לתפקידה כמנכ"לית הבנק. טענת התובעת לאחריות ניהולית של הנתבעת למעשי הבנק, אין בה כשלעצמה להטיל אחריות אישית על הנתבעת 1.

עצם מעמדו של מנהל כאורגן בתאגיד אינו מטיל עליו באופן אוטומטי אחריות אישית בגין עוולות להן אחראי התאגיד שבניהולו, כל לא מתקיימים לגביו כל היסודות הנדרשים לגיבושה של אחריות אישית של האורגן המנהל. (ע"א 9183/99 פניגשטיין נ' חברת חברי המהפך 1 מחצבות בע"מ, פ"ד נח (4) 693 (2003); ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא (4) 769, 790)). הוא הדין כאן ביתר שאת, נוכח דחיית התביעה כנגד הבנק.

בתגובתה טוענת התובעת לחוסר תום לב מצד הנתבעת 1 ולאכיפה בררנית, משהנתבעת 1, לטענת התובעת, יזמה הקמת וועדה שתמליץ לתבוע בכירים בבנק אולם מבקשת להתחמק מאחריותה לנעשה כלפי התובעת. כן טוענת התובעת לפרסומים בנוגע להתנהגות בכירים בבנק, שאינם הנתבעת 1. טענות אלה אפילו היו מוכחות, אינן ממין העניין ואין בהן כשלעצמן להקים לתובעת עילה אישית כנגד הנתבעת 1.

לאור כל האמור, התביעה כנגד הבנק נדחית. התביעה כנגד הנתבעת 1 נמחקת.

משמצאתי להורות על סילוק התביעה על הסף, אינני נדרשת לבקשת הנתבעים להעברת התיק לבית המשפט השלום או לבקשה למתן היתר ייצוג לנתבעים.

התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט בסך של 900 ₪, תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ו, 11 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רחל זילבר
נתבע: רקפת עמינוח
שופט :
עורכי דין: