ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאיר אוחנה נגד מדינת ישראל :

החלטה בתיק ע"פ 8345/15

לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן

המבקש:
מאיר אוחנה

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 6.12.2015 בת"פ 26228-07-14 שניתן על ידי כבוד השופט ד' רוזן;
ובקשה למינוי סניגור ציבורי

תאריך הישיבה:
כ"ח בכסלו התשע"ו
(10.12.2015)

בשם המבקש:
בעצמו

בשם המשיבה:
עו"ד טפת מויאל-רוטשילד; עו"ד לירן חיים

בבית המשפט העליון

החלטה

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין, שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ד' רוזן) בת"פ 26228-07-14 ביום 6.12.2015, ובגדרו הושת על המבקש עונש של עשר שנות מאסר בפועל; שנתיים מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע; וקנס בסך של 1,000,000 ש"ח. בנוסף, המבקש מבקש כי אורה על מינוי סנגור ציבורי אשר ייצג אותו בהליך הערעור על גזר הדין.

הרקע לבקשה

2. בשנים 2011-2010, המבקש היה מורשה לעסוק בסחר ביהלומים בבורסה ברמת גן, וניהל משרד לסחר ביהלומים (להלן בהתאמה: התקופה הרלבנטית ו-המשרד) ביום 14.7.2014, הוגש נגד המבקש כתב אישום, בו נטען כי בתקופה הרלבנטית, המבקש השתמש במשרד כמסווה לניהול עסק לא מורשה של שירותי מטבע, וכי במסגרת זו פעל המבקש להוצאת כספים לחו"ל ללא דיווח לרשויות המתאימות ולהוצאת חשבוניות כוזבות על עסקאות ביהלומים בתמורה לעמלה. על פי המתואר בכתב האישום, היקף הסכומים שהועברו על ידי המבקש אל מחוץ לישראל בתקופה הרלבנטית הגיע לכ-148,000,000 דולר אמריקאי. כמו כן, נטען בכתב האישום כי המבקש לא דיווח לרשויות המס על הכנסותיו מהמעשים המתוארים, בסך של כ-2,960,000 דולר אמריקאי. בגין מעשיו, המבקש הואשם בשורה של עבירות כלכליות, עבירות מס ועבירות של זיוף מסמכים.

1. ביום 26.10.2015, בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות הבאות: עיסוק במתן שירותי מטבע בלא רישום במרשם, לפי סעיף 11יב(א)(1) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון); עשיית פעולה ברכוש ומסירת מידע כוזב במטרה שלא יהיה דיווח, לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון; עשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר את מקורו ואת זהות בעלי הזכויות בו, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון; השמטת הכנסה שיש לכלול בדו"ח במזיד ובכוונה להתחמק ממס, לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת מס הכנסה); הכנה וקיום של פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות במזיד, לפי סעיף 220(4) לפקודת מס הכנסה; שימוש במרמה ערמה ותחבולה בכוונה להתחמק ממס ובכוונה לעזור לאחר להתחמק ממס, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה; ניהול פנקסי חשבונות כוזבים במטרה להתחמק מתשלום מס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 117(ב)(4) בצירוף סעיף 117(ב2) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף); שימוש במרמה ערמה ותחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 117(ב)(8) בצירוף סעיף 117(ב2) לחוק מס ערך מוסף; הכנה או הצגה של תעודה שהיא כביכול חשבון מכר אמיתי, לפי סעיף 212(3) לפקודת המכס [נוסח חדש] (להלן: פקודת המכס); מסירת אמרה שאינה נכונה או שאינה מדויקת בהצהרה שהוגשה לפקיד המכס, לפי סעיף 212(6) לפקודת המכס; שינוי במרמה וזיוף חותם או סימנים אחרים שפקיד המכס משתמש בהם, לפי סעיף 212(8) לפקודת המכס; הטעיית פקיד מכס בפרט העלול לפגוע במילוי תפקידו, לפי סעיף 212(9) לפקודת המכס; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 לחוק העונשין.

גזר דינו של בית המשפט המחוזי

2. ביום 6.12.2015, גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המבקש. בגזר דינו, בית המשפט עמד תחילה על רמת הענישה הנוהגת בעבירות צווארון לבן והדגיש כי מדובר לרוב בעבירות הנעשות מתוך בצע כסף ולא מתוך דוחק או מצוקה, תוך פגיעה בזולת לשם האדרת עוצמה כלכלית. בית המשפט המחוזי הפנה לפסיקת בית משפט זה, על פיה יש להטיל על מבצעי עבירות צווארון לבן עונשים אשר יהיה בהם להרתיע את הרבים מביצוע עבירות דומות. לאחר מכן, בית המשפט המחוזי עמד על הערך המוגן שנפגע מביצוע העבירות, ומצא כי נפגעו ערכים רבים, אשר המרכזיים שבהם היו: ערך מניעת היכולת לנייד כספים תוך שימוש במערכת הפיננסית הלגיטימית, ללא פיקוח של הרשויות; שמירה על יכולת הפיקוח של המדינה על הטובין הנכנסים בשעריה; ושמירה על השוויון בנטל המס בין אזרחי המדינה. נוכח התחכום והשיטתיות במעשיו של המבקש, בית המשפט המחוזי מצא כי הפגיעה בערכים הייתה ברמה גבוהה ביותר. באשר לנסיבות ביצוע העבירות, בית המשפט ציין לחומרה את התכנון השיטתי והמדוקדק שעמד ביסוד מעשיו של המבקש, אשר הפעיל מנגנון מרמה מתוחכם ורב-זרועות, וכן את בצע הכסף שעמד ביסוד המעשים. על יסוד כל האמור, בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם את מעשי המבקש נע בין 9 לבין 13 שנות מאסר בפועל, ואילו מתחם הקנס ההולם נע בין 1,000,000 לבין 5,000,000 ש"ח.

3. בקביעת העונש המתאים למבקש בתוך מתחם העונש ההולם, בית המשפט המחוזי התייחס למספר נסיבות לקולה בעניינו: עברו הפלילי הנקי; מספר בעיות רפואיות מהן הוא סובל; אורחות חייו הנורמטיביים; התמיכה הכלכלית והנפשית של המבקש באמו הקשישה ובאחיו פגוע הנפש; ותרומותיו הרבות של המבקש לגופים ולעמותות ציבוריות שונות. עם זאת, בית המשפט המחוזי הדגיש כי בעבירות מהסוג בהן הורשע המבקש, ההלכה הפסוקה היא כי סגולותיו האישיות של הנאשם נדחות מפני האינטרס הציבורי בעונש מרתיע. על יסוד השיקולים אותם שקל בית המשפט המחוזי, הוא השית על המבקש את העונשים המפורטים בפסקה 1 לעיל, כאשר המועד לתחילת ריצוי עונש המאסר בפועל נקבע ליום 13.12.2015.

בקשת עיכוב הביצוע ועמדת המשיבה

4. המבקש הגיש הודעת ערעור, בה הודיע על כוונתו לערער הן על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי והן על גזר דינו. במסגרת הודעת הערעור, המבקש מבקש לעכב את ביצוע עונש המאסר עד שיינתן פסק דין בערעור. בנוסף, המבקש טוען כי אין באפשרותו לשכור עורך-דין אשר ייצג אותו בהליך הערעור, ולפיכך הוא מבקש להורות על מינוי סנגור ציבורי אשר יטפל בהליך. בדיון שבפניי התנגדה באת כוח המשיבה לעיכוב ביצוע עונש מאסרו של המבקש בשל מספר טעמים: חומרת העבירות בהן הורשע המבקש; תקופת המאסר הממושכת שהושתה עליו; סיכויי הערעור; והחשש מפני הימלטות מהדין.

דיון והכרעה

5. בפתח הדברים, אציין כי לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת המבקש למנות לו סניגור ציבורי. המבקש לא הניח בפניי תשתית עובדתית המעידה על כך שאכן אין ביכולתו לשכור עורך-דין, ובקשתו בעניין זה נטענה בעלמא וללא כל הסבר או נימוק לקשיים הניצבים בפניו ומונעים ממנו, לכאורה, למנות בא-כוח אשר ייצגו.

6. לאחר שעיינתי בבקשת עיכוב הביצוע, בהכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי, וכן שמעתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. ככלל, נאשם שהורשע יחל בריצוי עונש מאסר בפועל מיד עם מתן גזר הדין. בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר תאושר רק "במקרים חריגים, שהנטל להצדקתם מוטל על המבקש" (ראו: בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241, 282 (2000) (להלן: עניין שוורץ)). בעניין שוורץ נקבע כי בעת החלטה על עיכוב ביצוע, יש לבחון בין היתר, את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען; אורך תקופת המאסר; סיכויי קבלת הערעור וטיבו; ועברו הפלילי ונסיבות האישיות של המבקש (שם, עמ' 282-277).

7. לעניין סיכויי הערעור – המבקש אמנם לא הגיש את נימוקי הערעור כך שישנו קושי לחוות עמדה ביחס לסיכוייו הלכאוריים של הערעור. עם זאת, עיון בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי מלמד כי הרשעת המבקש מתבססת במידה רבה על ממצאי עובדה ומהימנות. כידוע, בעניינים אלו נוטה ערכאת הערעור שלא להתערב, בשל מיומנותה של הערכאה הדיונית והעובדה שבפניה העידו העדים הלכה למעשה (ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 918, 924 (2001); ע"פ 7595/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(1) 1, 13–14 (2004); ע"פ 9468/10 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 11 (16.4.2012); ע"פ 10049/08 אבו עצא נ' מדינת ישראל, פסקה 69 (23.8.2012)). זאת ועוד, הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי היא מפורטת ומנומקת ומתבססת על תשתית עובדתית נרחבת, כך שעל פניו סיכויי הערעור אינם נחזים להיות גבוהים.

8. באשר לערעור על חומרת העונש, הלכה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בנקל בעונש שהושת על ידי הערכאה הדיונית, ותעשה כן רק במקרים חריגים (ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (4.3.2009); ע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל (4.3.2009); ע"פ 5931/11 עבדולייב נ' מדינת ישראל (22.10.2013)). על פני הדברים, העונש שהושת על המבקש איננו חורג באופן בלתי סביר ממדיניות הענישה הנהוגה והוא נגזר בשליש התחתון של מתחם העונש שנקבע לו, תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות. כמו כן, תקופת המאסר אשר הושתה על המבקש היא ארוכה למדיי ואיננה תומכת בבקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע. לנוכח תקופת המאסר הארוכה שהושתה עליו, פוחת משמעותית החשש שמא אם יקוצר עונשו עקב הערעור הוא ירצה בסופו של דבר תקופת מאסר שתחרוג מהעונש שנקבע לו. במילים אחרות, אף אם המבקש יחל את ריצוי מאסרו באופן מיידי ולאחר מכן יקצר בית משפט זה באופן משמעותי את עונשו – עדיין יש להניח כי תיוותר לו יתרה רבה לריצוי העונש, זאת נוכח תקופת המאסר הממושכת שנגזרה עליו.

9. אף השיקול של חומרת העבירות נזקף לחובתו של המבקש בענייננו. על-פי קביעותיו של בית המשפט המחוזי, המבקש הפעיל מנגנון רמייה מתוחכם ורב זרועות, במסגרתו הבריח מחוץ לגבולות המדינה סכומי עתק הנאמדים במאות מיליוני ש"ח, הוציא וסחר בחשבוניות כוזבות בסכומים אדירים וזייף מסמכים רבים. העבירות בהן הורשע המבקש הן פרי תכנון מדוקדק ושיטתי ובוצעו בשל בצע כסף ולשם התעשרותו. על פני הדברים, מעשי המבקש הם בבחינת עבירות צווארון לבן ברמת החומרה הגבוהה ביותר הן מבחינת היקף העבירות והן מבחינת השיטתיות והתחכום בהן בוצעו.
יצוין, כי לא נעלמו מעיניי נסיבותיו האישיות של המבקש ועברו הפלילי הנקי, אך במסגרת מלאכת האיזון בין נסיבות אלו ליתר השיקולים העומדים על הכף, לא מצאתי מקום לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע.

10. סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי מאסרו ביום 13.12.2015, כפי שנקבע בגזר דינו של בית המשפט המחוזי.

ניתנה היום, כ"ח בכסלו התשע"ו (10.12.2015).


מעורבים
תובע: מאיר אוחנה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: