ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קיבוץ עינת נגד מרטין אופטיקה שווק בע"מ :


בפני כבוד ה שופטת אפרת אור- אליאס

מבקשת

קיבוץ עינת- אגודה חקלאית שיתופית

נגד

משיבה

מרטין אופטיקה שווק (1993) בע"מ

החלטה

לפני בקשת המבקשת, היא הנתבעת 1, לחיוב המשיבה, היא התובעת, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בשיעור של 50,000 ₪ לכל הפחות.

טענות הצדדים
המבקשת הגישה בקשתה על בסיס תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 וסעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן "חוק החברות"). הלכה למעשה, הגם שהוראות התקנה מצוינות ברישת הבקשה, הבקשה במהותה מבוססת על הוראת סעיף 353 א' לחוק החברות, היא התקנה הרלוונטית לדיון מקום שעסקינן בתובעת שהיא חברה בע"מ.

לטענת המבקשת, בחוק החברות נקבעה חזקה מפורשת על פיה, כאשר מוגשת תביעה על ידי חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, יש לחייבה ליתן ערובה מספקת להבטחת הוצאות הנתבעים וכי הנטל לסתור חזקה זו מוטל על כתפי החברה התובעת. לטענתה, בדיון שהתקיים לפני ביום 7.7.15 נאמר על ידי ב"כ המשיבה כי אין ביכולתה לשלם סך של 65,000 ש"ח, שעליה לשלם לטענתה בגין האירוע, ודברים אלו לא צוינו בפרוטוקול.

עוד הוסיפה המבקשת וטענה כי, הפקדת ערובה על ידי תובעת שהינה חברה בע"מ היא בבחינת הכלל, ואילו פטור מהפקדת ערובה יינתן אך ורק במקרים חריגים.

המבקשת טענה כי, מאחר והמשיבה חברה בע"מ, אשר בעלי מניותיה ונושאי המשרה בה ניצבים כולם מאחורי כלל האישיות המשפטית הנפרדת, ומאחר ומקורותיה הכספיים של המשיבה ויכולתה לשלם את כל ההוצאות אינם ברורים, יש מקום לחייבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשת בסכום שלא יפחת מ – 50,000 ₪.

תגובת המשיבה מתעלמת באופן מפורש מהוראת סעיף 353א' לחוק החברות באופן שכלל הדיון המשפטי הרב המפורט בה, אינו נוגע לסעיף זה כי אם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

בתגובת המשיבה, פרט לאמירה בעלמא כי המשיבה תוכל לשלם הוצאות, אין כל התייחסות עובדתית למצבה הכלכלי. המשיבה לא מפרט אף לא עובדה אחת ממנה ניתן יהיה ללמוד דבר מה אודות מצבה הכלכלי, לא מצרפת אסמכתאות רלוונטיות, והלכה למעשה לא ניתן כלל לבחון האם המשיבה עומדת בנטל המוטל עליה על פי הוראות חוק החברות.

במסגרת התגובה טענה המשיבה כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב וניקיון כפיים וכי, מטרת הבקשה היא לגרום למשיבה להסיר תביעתה ולהערים קשיים על המשך ניהול ההליכים בתיק.

עוד טענה המשיבה, כי זכות הגישה לערכאות הנה זכות יסוד וטענות המבקשת באות לפגוע בזכות חוקתית זו וכי הבקשה הוגשה טרם זמנה, שכן בשלב מקדמי זה אין אפשרות להעריך את סיכויי התביעה.

טענה נוספת שנטענה על ידי המשיבה היא כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר עובדתי ערוך כדין וגם טעם זה די בו כדי להצדיק את דחייתה.

בתשובה לתגובת המשיבה, טענה המבקשת, בין היתר, כי, בקשתה לא נתמכה בתצהיר מאחר והיא נסמכת על טענות משפטיות ועל כתבי בית הדין וכי המשיבה לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה לפי חוק החברות.

דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הנני סבורה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

סעיף 353א' לחוק החברות חל בעניינו, משעסקינן בתובעת שהינה חברה בע"מ, כמוגדר על ידה בכתב תביעתה, ועל פיו יש לבחון את הבקשה.

במארג היחסים שבין תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי וסעיף 353א' לחוק החברות, "גובר" האחרון בהיותו דבר חקיקה על פי תקנת משנה ובהיותו מאוחר לתקנת המשנה (רע"א 10376/07, ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נגד בנק הפועלים בע"מ, פורסם בנבו). על כן, אין כל רלוונטיות לתקנה 519 לתקנות במסגרת הדיון דכאן.

בהתאם להוראת סעיף 353 א' לחוק החברות, מקום שהוגשה תביעה על ידי חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה, או אם החברה הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.

בבסיס דיון זה עומדים השיקולים הכלכליים של הצדדים, כאשר על בית המשפט לערוך איזון בין זכות הגישה לערכאות והזכות לקניין מחד, לבין זכות הנתבע שלא ייצא נפסד ולא יפגע קניינו אם יזכה, מאידך.

במסגרת זו, שיקול ראשון שעל בית המשפט לשקול הינו מצבה הכלכלי של החברה ויכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. בשלב זה הנטל להוכיח כי יש לחברה את היכולת הכלכלית כאמור מוטל על החברה [ת.א (ת"א) 32686-03-12, דולביט הפקות בע"מ נגד לידור הפקות בע"מ, פורסם בנבו).

המשיבה טענה כי ככל שתחויב בהוצאות, הרי שיש באפשרותה לשלמם ללא קושי, אולם "סתמה ולא פרשה". אמנם טענתה זו נתמכה בתצהיר מטעמה, חתום על ידי מר מרטין הרשקוביץ, אולם מאמירה פשטנית וכללית זו לא ניתן לקבוע כי המשיבה עמדה בנטל המוטל עליה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות המבקשת, באופן המצדיק דחיית הבקשה.

אמנם צודקת המשיבה כי, העובדות המפורטות בבקשה לא נתמכות בתצהיר ומשכך אין לתת להן כל משקל. אלא שמעיון בבקשה נלמד כי הבקשה היא משפטית כאשר העובדה הרלוונטית היחידה המפורטת בה היא טענת המבקשת לכך שבדיון שהתקיים לפני, אמר ב"כ המשיבה, שאין למשיבה יכולת לשלם סכום של 65,000 ש"ח. לטענה עובדתית זו אינני נותנת כל משקל בהעדר תצהיר.

אלא שאין בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה. מאחר שהנטל הוא על המשיבה היא זו שצריכה לפרט, ברחל ביתך הקטנה, תוך תמיכה בתצהיר, את העובדות מהן ניתן יהיה להסיק כי אכן יש ביכולתה לפרוע חיוב בהוצאות. זאת, כאמור, המשיבה לא עשתה.

אולם, גם מקום שמצאתי כי, המשיבה לא עמדה בנטל ולא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות המבקשת, עלי לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות בחיוב בערובה.

במסגרתו זו עלי להביא בחשבון, בין היתר את הזכויות החוקתיות של הצדדים ואת ההנחה שחיוב המשיבה בהפקדת ערובה מבטאת את הכלל והחריג הוא הפטור מהפקדה. מכאן, שעל המשיבה הנטל להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייבה בהפקדת ערובה.

למקרא תגובת המשיבה, הרי שהיא לא הראתה כל טעם שכזה. ביחס לטענות המשיבה הנוגעות להגשת הבקשה טרם זמנה ולסיכויי התביעה; בשלב זה, לא ניתן לקבוע כי סיכויי התביעה גבוהים במיוחד, עד כדי כך שהם מצדיקים מתן פטור מהפקדת ערובה.

אשר על כן, הנני מחייבת את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת.

עתה עלי לבחון מהו גובה הערובה הנדרשת. גובה הערובה צריך להיות מידתי באופן אשר יאזן את כלל השיקולים הרלוונטיים. בנסיבות העניין, אני סבורה כי אין מקום לחיוב המשיבה בסכום המבוקש, כי אם סכום נמוך משמעותית אשר מחד לא ינעל את שערי בית המשפט בפני המשיבה ומאידך יתן ביטוי לזכויות המבקשת.

אשר על כן, אני מוצאת לנכון לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה על הצד הנמוך ומעמידה את הסכום על סך של 5,000 ₪.

הערובה תופקד בקופת בית המשפט עד ליום 10.1.16 וההפקדה תהווה תנאי להמשך ההליכים כנגד הנתבעת 1.

ניתנה היום, כ"א כסלו תשע"ו, 03 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: קיבוץ עינת
נתבע: מרטין אופטיקה שווק בע"מ
שופט :
עורכי דין: