ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אורי חיימוב ואח' נגד בנק איגוד לישראל בע"מ :

1


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

בשא7200/09

בתיק עיקרי: ברע 1333/09

בפני:

כבוד הרשם אבי זמיר

תאריך:

26/06/2009

בעניין:

1. אורי חיימוב

2. יהודית חיימוב

ע"י ב"כ

עו"ד ששון

המבקשים

נ ג ד

בנק איגוד לישראל בע"מ

ע"י ב"כ

עו"ד מטרי

המשיב

החלטה

1. לפניי בקשת המבקשים מיום 30.3.09 להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת כב' ראש ההוצאה לפועל (צכנוביץ אמיר) בתיק מס' 0182716081 מיום 11.1.2009 (להלן: "ההחלטה הראשונה"). במסגרת ההחלטה נדחתה בקשת המבקשים-החייבים למתן צו גילוי מסמכים כנגד המשיב-הזוכה וכן בקשתם למתן צו עיכוב הליכי מימוש המשכנתא על דירת מגוריהם עד להמצאת המסמכים הנדרשים על ידי המשיב.

2. המבקשים דנן צויינו גם כמבקשים 3 ו-4 בבר"ע 1098/09, אשר הוגשה בגין החלטה דומה שניתנה על ידי ראש ההוצאה לפועל (רט עמיעד) מיום 18.1.09 בתיק הוצל"פ אחר (מס' 0182737086), שעניינו בקשת המשיב למימוש דירת מגוריהם של חיימוב אבנר, בן משפחתו ושותפו העסקי של המבקש דנן, וכן רעייתו חיימוב תקוה (להלן: "ההחלטה הנוספת"). במסגרת ההחלטה הנוספת, כמו ההחלטה הראשונה, נדחתה בקשתו של החייב חיימוב אבנר להורות למשיב על המצאת דפי חשבון ומסמכים רלוונטיים אחרים, וזאת מחמת חוסר סמכות של ראש ההוצאה לפועל להורות כן.

3. לטענת המבקשים, מאחר שמדובר בפרשה זהה שבה ניתנו החלטות דומות בשני תיקי ההוצאה לפועל, הגישו ביחד עם שותפיהם העסקיים את בקשת רשות הערעור 1098/09, ביום 25.1.09, ובתוך המועד הקצוב לכך. דא עקא, שלמרות שהתבקש במסגרתה צו עיכוב הליכים גם ביחס אליהם, ניתן צו עיכוב ביצוע למר חיימוב אבנר בלבד, מסיבה לא ברורה לטעמם. המבקשים סברו כי הדבר נבע מאי צירוף ההחלטה הראשונה לבר"ע הנ"ל והגישו בקשה לתיקון על דרך צירוף החלטה זו. בית המשפט המחוזי לא הכריע בבקשתם לתיקון וביום 29.3.09 ניתנה החלטתו לפיה מועד הדיון בבר"ע נקבע ליום 22.4.09 (נספח ב' לבקשה דנן).

4. לטענת המבקשים, על אף שההחלטה הראשונה אכן צורפה לבר"ע 1098/09 והועלו כנגדה נימוקי ערעור, הגישו ביום 30.3.09 את הבקשה דנן להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור נפרדת בעניינה, וזאת משיקולי זהירות בלבד ולאור טענת המשיב לפיה לא ניתן לערער במסגרת אותו הליך על שתי החלטות שונות.

5. כן ציינו המבקשים, כי הגם שהבקשה דנן הוגשה על ידם באיחור, אין מדובר באיחור הנובע מזלזול בבית המשפט, אלא לכל היותר במחדל בתום לב, בכך שהתיימרו להגיש בקשת רשות ערעור מאוחדת בגין שני תיקים שונים. כך או כך, אליבא דידם, אין המדובר בנסיבות שבהן נפגעה הסתמכותו של המשיב על ההחלטה או ציפייתו לסופיות ההליך שכן המשיב ידע כל העת על אי השלמתם עם ההחלטה בעניינם ועל ניסיונם לתקוף אותה, כפי שעולה גם מנימוקי הליך הבר"ע 1098/09.

6. הבנק המשיב מתנגד לבקשה, מן הטעם שזו הוגשה למעלה מחודשיים לאחר המועד הקבוע להגשתה על פי הדין, ומאחר שהיא אינה מגלה "נימוקים מיוחדים" להארכת המועד המבוקשת.

7. לטענתו, לא ניתן לקבל את הנימוק הנטען על ידי המבקשים, שכן תקנה 422 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), מורה בפירוש כי ערעור יכול להיות מוגש אך ורק בשל אותה תובענה ולפיכך לא ניתן היה לטעות בעניין זה ולסבור כי ניתן להגיש ערעור אחד על שתי החלטות שונות בתיקים נפרדים בהוצאה לפועל. בנוסף, נטען, כי בקשת רשות הערעור שהוגשה במועד מתייחסת אך ורק להחלטה הנוספת וכי לא מבוקש במסגרתה כל סעד ביחס להחלטה הראשונה, נשוא בקשת רשות הערעור שבכותרת.

8. לאחר עיון בטענות הצדדים בבקשה, בתגובה ובתשובה לה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, כפי שיוסבר להלן.

כידוע, תקנה 528 לתקנות מחייבת קיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד או זמן שנקבעו בחיקוק. "טעמים מיוחדים כאמור נבחנים בכל מקרה לפי נסיבותיו, על פי מכלול של שיקולים. בין אלה ניתן למנות את הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, את משך האיחור, קיומו של "הליך תלוי ועומד", מהות ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת מועד... " (בש"א 4584/08).

9. בענייננו, בניגוד לנטען על ידי המשיב, עיון בבר"ע 1098/09 מגלה כבר ברישא לבקשה כי אכן כטענת המבקשים, התבקש בהליך זה סעד בעניינם ולא רק בנוגע לשותפיהם העסקיים: "לעכב ו/או להשהות את הליך כינוס הנכסים בתיקי הוצאה לפועל 0182737086 ו- 0182716081, שהוגשו על ידי הזוכה למימוש משכנתאות על דירות של המבקשים (להלן: "תיקי ההוצאה לפועל")".

10. אמנם, הסעד של ביטול החלטה מבוקש בנוגע להחלטה הנוספת בלבד, ולא מבוקש ביטולה של ההחלטה הראשונה, ואולם הסעד העיקרי מצידם של ארבעת המבקשים הוא צו גילוי מסמכים ועיכוב הליכים בשני התיקים, וסעד זה אכן התבקש. זאת ועוד, בהתחשב בעובדה שמדובר במחלוקת זהה, בעניין זהה, ובהחלטות דומות בתוכנן, הרי שהטעות בכך שלא התבקש באופן מפורש גם ביטול ההחלטה הראשונה אינה משנה מהותית את תמונת המצב בכל הנוגע להיעדר כל אפשרות להיווצרותה של הסתמכות וציפייה מצידו של המשיב לסופיות ההליך ולסיום ההתדיינות עם המבקשים דנן בעניין ההחלטה הראשונה.

11. הלכה פסוקה היא כי טעות של בעל דין ביחס למצב המשפטי (או העובדתי) עשויה להקים טעם מיוחד, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה. בבחינת השאלה האם הטעות מקימה "טעם מיוחד" נלקחים בחשבון גם מהותו של האינטרס העומד על הפרק, כמו גם האינטרסים הנגדיים של בעלי הדין האחרים, ובראשם אינטרס ההסתמכות (בש"א 8946/07).

"... הגישה הנוהגת סוכמה על ידי כב' השופט ריבלין ברע"א 9073/01 פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תקדין עליון 746 (1)2002, שם צויין כי: "לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה שנהגה עד כה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות. כך נפסק, כי אין לשלול בכל מקרה בקשה למתן ארכה בשל טעות שבדין, וכי מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות בעל הדין האחר היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות זו כטעם מיוחד להארכת מועד ... גישה זו מבוססת, בין השאר, על התפיסה, הרואה בזכות הערעור זכות יסוד... "...אין בכך כדי לפטור אדם מלעמוד במועדים הקבועים בחוק. אולם, כאשר אין הוא עושה כן, יש לבחון אם אכן מצדיקה התנהגותו, מניעת זכות הערעור ממנו" (דברי כב' השופטת שטרסברג-כהן ברע"א 1441/02 פרץ נ' שטרן, לא פורסם)" (ע"א 3565/02 וידר דוד נ' קצין תגמולים, תק-על 2002(3), 1278, עמ' 1279).

12. למרות האמור לעיל, במקרה דנן מדובר במבקשים שהינם מיוצגים ע"י עו"ד ולפיכך קשה למצוא כל טעם של ממש לסברת הטעות שלהם שנמשכה חודשיים ימים. סביר להניח כי אילו בקשה זו היתה מונחת בפניי כשלעצמה, אף בהינתן משקלו הנמוך של אינטרס ההסתמכות של המשיב, אחת היה דינה - להידחות.

ואולם, בנסיבות המיוחדות לענייננו, שבהן ממילא קיים הליך נוסף של בקשת רשות ערעור, אשר הוגש במועדו, ומעורר שאלה משפטית זהה לעניינה של בקשת רשות הערעור בגינה מבוקשת הארכת המועד; ובהינתן שההליך הנ"ל הוגש גם על ידי המבקשים, בסברתם השגויה, ובמסגרתו אכן התבקש סעד בעניינם באופן ששולל כמעט לחלוטין ציפייה מצד המשיב לסופיות התדיינותו עמם – סבורני כי יש מקום לאפשר למבקשים להישמע בטענותיהם ולהיעתר לבקשתם.

13. סיכומו של דבר, הבקשה מתקבלת.

ניתנה היום ד' בתמוז, תשס"ט (26 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אבי זמיר, שופט

רשם בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו