ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אפל נגד קל אוטו מימון :

4


בתי המשפט

בית משפט לתביעות קטנות רחובות

תק 001294/09

בפני כבוד השופט גדעון ברק

תאריך:

26/06/2009

בעניין:

אפל יעקב

התובע

נגד

1 . קל אוטו שירותי מימון בע"מ

2 . חץ הכסף בע"מ

3 . שויער רון

הנתבעים

פסק דין

1. התובע נהג ברכב, ועל מנת לתת זכות קדימה לרכבים החוצים, עצר הוא את רכבו בטרם רצה לפנות שמאלה. הנתבע 3 מר שויער רון (להלן:"רון") נהג ברכב הנתבעות אשר נסע במהירות מופרזת, לא הצליח לבלום ופגע ברכב התובע.

מאחר והתובע סבור כי רון אחראי לתאונה, הגיש תביעה זו נגד הנתבעים בה תבע את נזקיו בסך 6,500 ₪, הכוללים: נזק לרכב בסך 5,475 ₪, שכ"ט שמאי בסך 462 ₪ , עוגמת נפש והוצאות בסך של 566 ₪.

2. א. בתחילה הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת 1 (להלן:"קל אוטו") ולאחר מכן הוגש עוד כתב הגנה מטעם שתי הנתבעות גם יחד.

לאור טענותיה של קל אוטו, הוסכם על ידי הצדדים, למחוק את התביעה נגדה ואכן היא נמחקה מכתב התביעה.

ב. בכתב ההגנה שהוגש על ידי 3 הנתבעים, נטען כי רכב הנתבעים נסע ישר בנתיב נסיעתו השמאלי מבין שני נתיבים, בכביש דו סטרי בעל 2 נתיבים בכל כיוון. בהתקרב רכב הנתבעים לצומת הבחין רון ברכב התובע מתפרץ אל הצומת מימין במטרה לפנות שמאלה מבלי שציית לתמרור "עצור" ותוך שהוא נעצר באיזור הנתיב השמאלי – נתיב נסיעתו של רון.

משהבחין רון ברכב התובע מתפרץ אל הצומת, הספיק לבלום אולם התובע, אשר לא הסתכל לכיוון שמאלי אלא לימין בלבד – המשיך לפתע בנסיעה איטית ופגע בדופן ימין קדמית של רכב הנתבעים.

לכן, טענת הנתבעים היא, כי בעוד שרון נסע בזהירות יתרה, התרשל התובע בנהיגתו עת לא ציית לתמרור "עצור" מכיוון נסיעתו ולכן התובע, אשר נהג בפזיזות וקלות דעת אחראי לתאונה.

3. מעדותו של רון עולה, שאין מחלוקת בין הצדדים, על כיווני הנסיעה ועל עצם ההתנגשות, ברם המחלוקת היא, לדעתו, היכן הגיע התובע עם רכבו בעת שאירעה התאונה: האם הוא הגיע לאותו מקום עליו הצביע בתרשים ת/1, קרי לפני אותו מעבר חצייה המסומן בתרשים, או שהתאונה אירעה תוך כדי שהתובע התפרץ לצומת לאחר שהצליח לחצות את הנתיב הימני.

לטענת רון, הוא הצליח להגיע לעצירה מוחלטת, אך התובע המשיך בתנועה, תוך שהוא מפנה מבט ימינה על מנת להשתלב בתנועה ולא הבחין ברון שנמצא קרוב אליו ואז התובע פגע ברכבו של רון.

מחלוקת נוספת בין הצדדים היא, מי פגע במי: האם התובע פגע ברכבו של רון – כטענת רון- או שמא פגע רכבו של רון ברכבו של התובע – כטענת התובע.

4. א. שמעתי את הצדדים המעורבים בתאונה ועיינתי במסמכים – אלה שצורפו לכתבי הטענות ואלה שהוגשו במהלך הדיון- ולאחר בחינת ראיות אלו, אני קובע כי מגרסאות הצדדים עולה, ששניהם אחראים לקרות התאונה והשאלה היא מה אחריות של כל אחד מהם בנסיבות אירוע תאונתי זה.

ב. א) גם אם אקבל את טענות התובע, כי עצר לפני תמרור עצור, אינני מקבל טענתו שהוא פנה שמאלה לאחר שבדק היטב אם תנאי הדרך מאפשרים לו את הפנייה מבלי להפריע או לחסום דרכם של רכבים אחרים.

מקום הפגיעה בין הרכבים – כפי שתאר התובע בתרשים ת/1- מצביע על כך כי התובע נכנס לצומת בחוסר זהירות וחוסר תשומת לב מספקת ועצירת רכבו לפני מעבר החצייה, בוצעה כאשר רכבו של רון כבר היה קרוב אליו – דבר המצביע כי כניסתו של התובע לצומת הייתה מוקדמת מדי.

אני לא מקבל את עדותו של התובע כי הבחין ברכבו של רון ממרחק של 100 מ' ולכן סבר, שזהו מרחק סביר לבצע את הפנייה. עובדה היא וממבחן התוצאה עולה, שהמרחק לא היה מספיק על מנת לאפשר לתובע לבצע הפנייה בבטחה.

לכן, העובדות מצביעות על כך, שגם אם קודם לכן עצר התובע לפני תמרור "עצור", הרי שבהמשך פנייתו שמאלה לא נהג התובע בזהירות הדרושה – כאמור לעיל.

ב) גם הנתבע לא המשיך בנסיעתו בזהירות הדרושה. מעדותו של רון עולה, שהוא הבחין ברכב התובע והצליח להגיע לעצירה מוחלטת, אבל התובע המשיך בתנועה שלו תוך שהוא מפנה מבט לכיוון ימין ולא הבחין ברכבו של רון וכתוצאה מכך פגע רכב התובע ברכבו של רון.

גרסתו של רון על כי רכב התובע פגע ברכבו, אינה מתקבלת על דעתי ואני לא מקבל את טענתו שהוא הספיק לעצור עצירה מוחלטת.

אם היה מספיק לעצור עצירה מוחלטת, עת הבחין ברכב התובע – הייתה התאונה נמנעת.

אני גם לא מקבל את טענתו של רון, שהיה זה רכבו של התובע אשר פגע ברכבו. הנסיבות, העובדות והראיות מצביעות על כך שרכבו של רון הוא זה אשר פגע ברכבו של התובע.

רון מצביע על חזית רכבו, כמקום הפגיעה ואף סימן את מקום הפגיעה ב-X בתמונות נ/1. פגיעה במקום זה, אינה מתיישבת עם הטענה שהתובע פגע ברכבו של רון אלא מתיישבת יותר עם טענת התובע, שרכבו של רון פגע ברכב התובע, אשר נפגע בחלקו הקדמי שמאלי של המרכב, פח חזית בצידו השמאלי, נלחץ ועוות. (ראה בחוות דעת השמאי שצורף לתביעת התובע).

5. לכן בנסיבות המפורטות לעיל ולאור הנימוקים הנ"ל, אני קובע כי מירב האחריות רובצת על התובע, אשר נכנס לצומת בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב מספקת והיות ולא בדק אם תנאי הדרך מאפשרים לו פנייה בבטחה ומבלי לחסום את הנוסעים משמאלו או מימינו.

יחד עם זאת, אני קובע כי גם לנתבע אחריות לקרות התאונה, שכן היה עליו להבחין ברכב התובע, אשר כבר היה בתוך הצומת. רון אמנם ניסה לבלום – ואני לא מקבל הטענה שהוא הצליח לעצור עצירה מוחלטת- ולכן אם היה נוהג בזהירות ובמהירות סבירה המתאימה לתנאים שנוצרו, אכן היה סיפק ברגלו לעצור את רכבו בטרם ההתנגשות.

בנסיבות אלו, אני קובע כי אחריותו של התובע מגיעה לכדי 60% ואילו אחריותו של הנתבע מגיעה לכדי 40% ובהתאם לחלוקת אחריות זו על הנתבעים לפצות את התובע.

התובע הוכיח נזקיו בסך של 5,937 ₪ (נזק לרכב ושכ"ט שמאי), ולכן אני מחייב את הנתבעים 2, 3 – שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד – לשלם לתובע את הסך של 2,375 ₪ (40% מתוך הסך של 5,937 ₪) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 8.3.09- ועד התשלום בפועל.

יתרת סכום התביעה נדחית - מחוסר הוכחות.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעים 2, 3 באופן סולידרי, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 300 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצדמה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

בקביעת סכום ההוצאות הנ"ל התחשבתי גם ברשלנות התורמת של התובע.

ניתן היום 26.6.09 (ד' בתמוז תשס"ט) בהיעדר הצדדים. המזכירות תעביר העתק פסה"ד לתובע ולנתבעים 2, 3.

ברק גדעון - שופט

001294/09תק 333 אורלי כהן