ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד ביננבאום דוח-א י-ם ת-61500634052 :

1


בתי המשפט

בית משפט לתעבורה ירושלים

ת 006704/09

לפני:

כב' השופט מרדכי כדורי

תאריך:

21/06/2009

בעניין:

מדינת ישראל

לשכת תביעות תעבורה (ירושלים)

ע"י ב"כ עו"ד

מרק פרנק ועו"ד אמיר כהן

המאשימה

נ ג ד

ביננבאום נדב

הנאשם

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד אמיר כהן

הנאשם בעצמו

הכרעת דין

כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם מייחס לו עבירה של הפרעה לתנועה, בניגוד לתקנה 71(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות").

בתשובתו כפר הנאשם באישום שיוחס לו וטען כי מדובר באישום קנטרני. לטענתו, הוא מתגורר ברחוב בו התרחש האירוע ומניח כי רכבו היה שם, אך לא הפריע לתנועה.

מטעם המאשימה העיד חבלן המשטרה, רס"ר שחר יניב (להלן: "השוטר").

על פי עדותו של השוטר הוא נסע ביום 17/7/2008 בעקבות הנאשם, כשביניהם מספר כלי רכב. בחלקו העליון של רח' שמאי נעצר רכב הנאשם למשך דקות ארוכות, ובכך מנע מעבר בכביש, חסם את התנועה וגרם לפקק של עשרות כלי רכב.

השוטר, אשר נהג ברכב משטרתי מסוג סוואנה בו דלקו האורות הכחולים, סימן באמצעות מערכת הכריזה לנאשם מספר פעמים להתקדם. הנאשם התקדם למרחק קצר בלבד ונעצר בשנית.

בשינוי מיקומו של רכב הנאשם לא היה כדי לסייע לחלץ את הפקק, שכן גם במיקומו החדש לא התאפשר לנהגים האחרים לעקוף. בינתיים פנו לרח' ביאנקיני כלי הרכב שחצצו בין השוטר לנאשם, כך שרכב המשטרה עמד מאחרי רכב הנאשם.

הנאשם החל בנסיעה אחורנית, אל עבר הרכב המשטרתי, במרכז הנתיב, במהירות ובפראות.

בשלב זה הורה השוטר לנאשם לעצור בצד, הסביר לו את מהות העבירה, וערך דו"ח פנימי שהוגש וסומן ת/1.

על פי המפורט בדוח הפנימי השיב הנאשם לשוטר: "אני עורך דין! תראה לי תעודת שוטר! אתה לא שוטר, יש לי חיישן רוורס, לא הייתי נכנס בך. אשתי שמרה לי חניה, תעשה מה שאתה רוצה".

מטעם ההגנה העידו הנאשם ואשתו.

הנאשם העיד כי במועד האירוע נסע ברכב עם אשתו, לאחר ששבו מקניות, כשפניהם מיועדות לביתם המצוי בסוף הרחוב. התנועה במקום זרמה באיטיות רבה מאוד, והיו כלי רכב לפני רכבו של הנאשם ומאחריו.

השוטר החליט לעצור את הנאשם וסירב להזדהות בפניו, וזאת מכיוון שהיה עצבני בשל התנועה, הפקק וכלי הרכב שלפני הנאשם ומאחריו.

לגרסתו של הנאשם בעדותו, לאחר שחלף על פני הפניה לרח' ביאנקיני הוא הבחין ברכב שיצא מהחניה בדיוק לפניו. הנאשם עצר אז את רכבו, לראשונה, על מנת לאפשר לרכב לצאת. במקביל, אשת הנאשם ירדה מהרכב. הנאשם נסע לאחור על מנת להחנות. מאחר ורכבו מצויד בחיישני נסיעה לאחור הבחין הנאשם כי הוא רחוק מספיק מרכב המשטרה. לעומת זאת, השוטר, אשר נהג ברכב גבוה, לא ראה שהנאשם רחוק מספיק ולכן החליט לצפור ולעצור את הנאשם בצד.

הנאשם העיד כי השוטר עיכב אותו כ- 30 דקות, התנהג בגסות ובשחצנות, לא הסביר לו את העבירה שביצע, לא שאל את תגובתו, רק טען כי הוא נוסע כמו במערב הפרוע. כל הויכוח ביניהם באותו שלב נגע לנסיעה לאחור. לאחר שהשוטר שמע את טענת הנאשם כי יש ברכבו חיישני נסיעה לאחור ושלא היה פוגע בו הוא התרגז עוד יותר.

הנאשם הגיש לקצין תלונות הציבור תלונה כנגד השוטר (נ/3), ורק בעקבות זאת רשם השוטר את הדו"ח.

אשת הנאשם תמכה בעדותה באופן כללי בגרסת הנאשם.

לאחר שהערכתי את הראיות והתרשמתי מהעדים באתי לידי מסקנה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו.

השוטר הינו חבלן במשטרת ישראל, אשר במועד האירוע היה במהלך משמרת וביצע סיור נגד חבלה במסגרת תפקידו (עמ' 4 לפרו' ש' 29). ברגיל, מעייניו של חבלן משטרה נתונים למניעת אירועי חבלה וטיפול בהם, והוא אינו עוסק באכיפת חוקי התעבורה. על מנת לבסס הנחה כי חבלן נטפל לנהג ישר דרך וייחס לו עבירת תנועה שלא בוצעה, יש להציג לפני בית המשפט נימוק מתקבל על הדעת להתנהגותו.

דומה כי הנאשם מודע לכך, ולכן הוצגו על ידו שני נימוקים למעשיו של השוטר:

הנימוק האחד הינו עומס התנועה הרב אשר גרם לשוטר להיות עצבני ולעצור את הנאשם.

הנימוק השני הינו התלונה אשר הגיש הנאשם כנגד השוטר.

הסברה כי עומס תנועה, כשהוא לעצמו, יגרום לחבלן משטרה לטפול על אזרח אשמת שווא תעבורתית קשה בעיני.

אף אם אניח כי יתכנו נסיבות בהן יגרום העומס לחבלן משטרה לסטות מדרך הישר, להפסיק את עיסוקו השוטף ולטפול על נהג אשמה לא מוצדקת, יש לבחון מדוע זה יבחר השוטר להטיל את אשמת השווא על הנאשם דווקא, וזאת מבין כל הנהגים הרבים האחרים אשר נכחו באזור?

גרסתו של הנאשם היא כי קצפו של השוטר יצא עליו לאחר שהסיע את רכבו אחורנית כראוי, על מנת להחנותו.

אין בידי לקבל גרסה זו:

ראשית, ככל שמדובר בנסיעה אחורנית כדין, מדוע תגרום נסיעה זו לכעס אצל השוטר? אין הגיון לכך שבעקבות נסיעה כדין לאחור יפנה השוטר לנאשם באמצעות מערכת הכריזה בנזיפה חמורה: "טויוטה, מה אתה עושה?!?!, תתקדם ותעצור בצד!" (סעיף 13 לנ/3).

מוסכם כי השוטר נהג ברכב גבוה מאוד (עדות השוטר בעמ' 2 לפרו' ש' 2, ועדות הנאשם בעמ' 6 לפרו' ש' 10).

לסברת הנאשם, לנוכח גובה הרכב טעה השוטר לחשוב שהנאשם עומד לפגוע ברכבו. אינני מוצא ממש בטענה זו. שדה הראיה של נהג ברכב גבוה הינו גדול, כך שהתאפשר לשוטר לראות כראוי את המתרחש בינו לבין רכב הנאשם.

שנית, אשת הנאשם העידה כי מדובר בחניה מקבילה לכביש (עמ' 10 לפרו' ש' 8).

בתלונה שהגיש הנאשם (נ/3) הוא טען כי רכב המשטרה נסע בצמוד אליו מאחור, במרחק קטן ביותר (סעיף 9), וכי בטרם נסיעת הנאשם לאחור נמדד על ידו באמצעות חיישני הנסיעה לאחור מרחק של 1.2 מ' מרכב המשטרה (סעיף 12).

מאחר ורכב המשטרה היה קרוב מאוד לרכב הנאשם, אין מקום לסברה כי רכב הנאשם נעצר במקביל ולפני הרכב חונה, באופן שהיה על הנאשם לנסוע ראשית אחורנית במסלול ישר, בטרם פניה לחניה. קרבתו של רכב המשטרה לא היתה מאפשרת נסיעה כאמור.

אין זאת אלא שהיה על הנאשם להוביל את רכבו ישירות למקום החניה.

כניסה לחניה כאמור מתבצעת בנסיעה איטית וזהירה לאחור, תוך כדי הפניית הרכב אל עבר מקום החניה, ולא בנסיעה מהירה, במסלול ישר ובמרכז הכביש אל עבר רכב המצוי מאחור.

שלישית, הנאשם העיד כי עצר את רכבו לאחר שהבחין ברכב שיצא מהחניה "בדיוק לפניו", וזאת על מנת לאפשר לרכב לצאת ממקומו (עמ' 6 לפרו' ש' 7). מאחר ומדובר בנתיב נסיעה צר, על מנת לאפשר לרכב לצאת ממקום החניה, חובה היה על הנאשם לעצור את רכבו מאחרי הרכב היוצא, ולא לפניו. לאחר שהרכב יצא ממקום החניה, וככל שהנאשם אמנם ביקש לתפוס את מקומו, היה עליו לנסוע קדימה דווקא, ולא לאחור.

רביעית, ככל שהנאשם נסע לצד הדרך, אל עבר מקום החניה, לא היה עליו להפיס את דעתו של השוטר בדברים הנוגעים לחיישן הנסיעה אחורנית (עמ' 6 לפרו' ש' 14), אלא שהיה הוא ממקד את טיעוניו בנסיעה שלא לעבר רכב המשטרה.

חמישית, אשת הנאשם העידה כי קודם הנסיעה אחורנית ירדה מהרכב על מנת לשמור על מקום החניה (עמ' 10 לפרו' ש' 25). הדעת נותנת כי אילו כך היו פני הדברים היתה היא ניגשת לשוטר, אשר רכבו מצוי קרוב מאוד לרכב הנאשם, ומבקשת ממנו להמתין במקום עד לביצוע החניה. במעשה זה היה עולה בידה גם לשמור על מקום החניה, שכן מדובר ברחוב צר שאינו מאפשר עקיפה (סעיף 11 ל-נ/3), וגם לסייע לנאשם בחניה, כפי שהם נוהגים במקרים דומים (עדותה בעמ' 11 לפר' ש' 12).

לאור האמור מסתבר כי נסיעתו של הנאשם לאחור לא היתה לצורך החניית הרכב, אלא, כפי הנראה, נבעה מראשיתו של האירוע, במעלה הרחוב, כפי שהעיד השוטר.

לגרסתם של הנאשם ואשתו רכבם נע באיטיות בעקבות כלי רכב אחרים. זאת, בניגוד לגרסת השוטר כי הנאשם עצר את רכבו ללא הצדקה למשך מספר דקות.

הנאשם (סעיף 8 ל- נ/3) ואשתו (עמ' 9 לפרו' ש' 7) גרסו כי השוטר קרא במערכת הכריזה לכלי הרכב להתקדם.

ברם, ככל שמדובר בעומס תנועה שלא נגרם בעטיו של רכב מסוים, אין הגיון בכך שהשוטר יפנה קריאותיו לחלל האוויר, באופן שאין כל סיכוי שיביאו לכך שהתנועה תזרום.

כאמור, השוטר נהג ברכב גבוה מאוד. כמו כן, כלי הרכב נעו בירידה. מטבע הדברים, צירופם של שני אלו אפשר לשוטר להבחין היטב האם הנאשם נאלץ לעצור עקב כלי רכב שנעצרו לפניו, או שהוא נעצר על אף שלא היו לפניו כלי רכב.

למרות זאת, הנאשם נמנע מלחקור את השוטר בחקירה נגדית באשר לשדה הראיה שלו ובאשר למספרם ולמיקומם של כלי הרכב שהיו לפניו.

למחדלו זה משקל רב לנוכח הכשרתו המשפטית של הנאשם:

הנאשם לא הכחיש בעדותו את דבריו לשוטר במועד האירוע "אני עורך דין!".

בתלונה שהגיש כנגד השוטר (נ/3) ציין הנאשם כי למד לימודי משפטים (סעיף 19), וכי הוא משמש כמתמחה בפרקליטות מחוז ירושלים (סעיף 26)

בסיכומיו פנה לב"כ התביעה בכינוי "חברי", כמקובל בין עורכי דין (עמ' 12 לפר' ש' 20).

משנדרש הנאשם בחקירתו הנגדית להימנעותו האמורה מלחקור את השוטר השיב: "אני לא מחליט מה לשאול אותו, אני לא מחליט מה הוא יעיד, הוא העיד בעצמו שכל הרחוב היה סואן ופקוק, ככה זה תמיד בימי חמישי בלילה" (עמ' 7 לפרו' ש' 5).

כלל ידוע הוא כי החקירה נגדית נתונה לשיקולו של עורכה. אף אלמלא הכשרתו המשפטית של הנאשם לא היה מקום לקבל את טענתו כי אין הוא מחליט מה לשאול בחקירה הנגדית.

הימנעות הנאשם מלחקור את השוטר בנושאים הנ"ל מחזקת את גרסתו של השוטר.

השוטר העיד כי אשת הנאשם לא היתה ברכב, אלא הגיעה לאחר מעשה, לפרק זמן קצר ביותר (עמ' 2 לפרו' ש' 24).

עדותו זו אינה עולה בקנה אחד עם האמור בהודעתו שניתנה במשטרה במסגרת בירור תלונת הנאשם (נ/2 עמ' 1 ש' 7).

לפיכך, אני מעדיף בעניין זה את גרסת ההגנה כי אשת הנאשם היתה עימו ברכב.

עם זאת, עדותה היתה מהוססת ביותר. היא לא זכרה את מיקומו של רכב המשטרה ביחס לרכב הנאשם (עמ' 9 לפרו' ש' 6), לא ידעה לומר בוודאות האם רכב יצא ממקום החניה בו התכוונו להחנות (עמ' 9 לפרו' ש' 28), והאם השוטר היה בתוך הרכב המשטרתי או מחוצה לו (עמ' 11 לפרו' ש' 8).

לאור המפורט בחלקו הראשון של הדיון בהכרעת הדין ומאחר ופרטי המקרה לא נותרו בזיכרונה של אשת הנאשם, אין בעדותה כדי להביא לקבלתה של גרסת ההגנה.

לא מצאתי ממש בטענת הנאשם כי השוטר ערך את הדו"ח בעקבות התלונה שהגיש הנאשם.

ראשית, מועד עריכת הדו"ח הרשום בו הוא מועד האירוע.

שנית, לא הוצגו מטעם ההגנה ראיות שיהיה בהן לבסס הנחה כי יש ממש בטענה זו.

שלישית, השוטר לא נחקר בעניין זה בחקירה הנגדית.

רביעית, הדוח הפנימי כולל פרטים הנוגעים לרכב הנאשם אשר אינם נזכרים בתלונה (צבע ומספר רישוי). מניין לו לשוטר פרטים אלו אם לא נרשמו על ידו במעמד האירוע, בדו"ח הפנימי?

העובדה שהדו"ח לא נמסר לנאשם במעמד רישומו אינה תומכת בסברת הנאשם בעניין זה. פנקס דוחות אינו מצוי בחזקתו של כל שוטר, וודאי שאין הצדקה להימצאותו אצל חבלן משטרה, העשוי לעשות בו שימוש לעיתים רחוקות בלבד. בהעדר פנקס כאמור רשאי שוטר לערוך דו"ח פנימי, המועבר להמשך טיפול לענף התנועה, ולא נמסר לנהג באותו מועד.

אין מדובר אפוא אלא בהשערה בעלמא, שלא הוכחה כלל.

בסיכומיו טען הנאשם כי תנאי הכרחי לאישום בדבר הפרעה לתנועה הינו קיומה של תנועה זורמת. מאחר ואין מחלוקת כי התנועה היתה עמוסה מאוד, לא התקיים התנאי.

אינני מקבל טענה זו. גם בדרך עמוסה מנוע נהג מלעצור במקום במשך דקות ארוכות ללא כל סיבה, ובכך להגביר עוד יותר את עומסי התנועה במקום. כאשר התנועה אינה זורמת אלא באיטיות מרובה, ומי מהנוהגים נוטל חרות לעצמו לעצור את רכבו ולחסום את נתיב הנסיעה, הוא גורם בכך להאטה נוספת של התנועה, להגברת העומס, ולהפרעה של ממש לתנועה.

לאור כל האמור, ועל אף שמדובר בעדות יחידה במשפט פלילי, אני מחליט להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום כ"ט בסיון, תשס"ט (21 ביוני 2009) במעמד המתייצבים.

מרדכי כדורי, שופט