ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין המגן חברה לביט נגד אילייב :

1


ב ת י ה מ ש פ ט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 054647/07

לפני:

כבוד השופטת סיגל רסלרֿֿזכאי

תאריך:

21/06/2009

בעניין:

המגן חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ

עו"ד ברקת

התובעת

נ ג ד

1 . זבורוב אסתר

ע"י ב"כ

עו"ד הוס יצחק

הנתבעת

פסק דין

1. בספטמבר 1990 נטל מר רחמים רפאלוב, בעלה של הגב' זבורוב (רפאלוב) (להלן: "הנתבעת") הלוואה מהמגן חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת"). הנתבעת, ביחד עם 4 נוספים, ערבו להלוואה.


התובעת הגישה בשנת 1991 בקשה לביצוע השטר על סך 161,000 ₪ (להלן: "השטר"), אשר תאריך עשייתו הוא 17 ספטמבר 1990, ומועד פרעונו 1 אוקטובר 1991. עושה השטר הוא רחמים רפאלוב והנתבעת חתומה עליו כערבה.


ביום 9 מאי 2006 הוגשה על ידי הנתבעת התנגדות לביצוע שטר. כב' השופט א. פורג, אשר דן בהתנגדות, קבע כי ההתנגדות לא הוגשה באיחור וההתנגדות התקבלה.

  1. ב"כ הנתבעת הודיע כי תצהירה של הנתבעת במסגרת ההתנגדות ישמש גם תצהיר עדותה הראשית. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה באמצעות הגב' לייבוביץ, עובדת אשראי וגביה של "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, אשר התמזגה עם התובעת.

הצדדים זומנו לישיבת הוכחות, אשר התקיימה ביום 9 יוני 2009 (ציטוטים הם מפרוטוקול הדיון מאותו היום).

  1. הנתבעת בפתח חקירתה הנגדית הסבירה כי בשל ה"מעמד " אינה זוכרת דבר ואין משמעות לחקירתה כיוון ש"הכל אני שוכחת. אני יכולה גם להגיד כן וגם להגיד לא ולא ייצא מהעדות שלי שום דבר." (עמ' 4 ש' 5-6). בהמשך עדותה לא ענתה על אף שאלה פרט לזיהוי חתימתה על גבי המסמכים שהוצגו לה.

הגב' ליבוביץ נדרשה בחקירתה הנגדית רק לאשר כי השטר שהוגש לביצוע הינו השטר המוזכר על גבי נספח ב' להתנגדות והיא אכן אישרה זאת.

  1. לאחר שמיעת העדות סיכמו ב"כ הצדדים טיעוניהם בעלפה. ב"כ הנתבעת התמקד בשתי טענות משפטיות בלבד וזנח את יתר טענותיו, אשר הועלו בתצהירה של הנתבעת, תוך אזכור תצהירי הערבים אחרים. (ביניהם גם מר חיימוב, אשר תביעה זהה נגדו התקבלה במסגרת ת.א.(תל-אביב-יפו) 13315/05 - המגן חברה לביטוח בע"מ נ' חיימוב יוסף, כב' השופטת א. כהן, מיום 3.9.06).

יוער כי בישיבת קד"מ מיום 24 דצמבר 2008 הסכים ב"כ התובעת להצעתי לפיה יסכמו הצדדים טיעוניהם בכתב בשאלות המשפטיות וללא חקירת המצהירים. משלא התקבלה עמדת ב"כ הנתבעת, אשר ביקש שהות לשקול הצעתי נקבע הדיון לשמית העדים ולסיכומים בעלפה.

דיון הכרעה

המחלוקת הנטועה בין הצדדים הינה משפטית.

  1. טענת ב"כ הנתבעת היא כי "המסמך שהוגש לביצוע בתיק זה לאו שטר". לטענתו, אין המסמך עומד בדרישות הקובעות בסעיף 84(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן:"הפקודה"). לטענתו המסמך נשוא בקשת הביצוע איננו "הבטחה ללא תנאי" ואף אין בו התחייבות ל"סכום מסויים". ב"כ הנתבעת תמך טיעוניו במסמך, אשר צורף להתנגדות כנספח ב', "ערבות להלוואה", אשר צויין על גביו (בכותרת בצידו השמאלי) "מהווה חלק בלתי נפרד משטר הבטחון" ואשר מפנה להסכם ההלוואה. נספח ב' הינו הסכם הערבות, בו התחייבו הערבים , ביחד ולחוד, לקיים כל דרישה שתופנה אליהם בקשר עם הסכם ההלוואה. על גבי נספח ב' חתמו 4 הערבים.

עוד טען ב"כ הנתבעת כי סכום השטר "אינו מסויים", נוכח "ריבית הפיגורים" הנזכרת בו. בסיכומיו לפני, כאשר נדרש על ידי להפנות ולהסביר טענה זו, הפנה להסכם ההלוואה עצמו ובמיוחד לסעיף 9 ב' להסכם ההלוואה, אשר צורף כנספח א' לתצהירה של הגב' ליבוביץ.

ב"כ התובעת טען כי יש לדחות את שתי טענות הנתבעת.

  1. בהתאם לסעיף 84(א) לפקודה:

"שטר חוב הוא הבטחה ללא תנאי ערוכה בכתב מאת אדם לחברו, חתומה בידי עושה השטר, בה הוא מתחייב לפרוע לאדם פלוני או לפקודתו, או למוכ"ז, עם דרישה, או בזמן עתיד קבוע או ניתן לקביעה, סכום מסויים בכסף."

ב"כ הנתבעת הפנה לכיתוב על גבי השטר ולפיו, התמורה נתקבלה "בהלוואה" וכן לכיתוב על גבי נספח ב', כי הינו חלק בלתי נפרד מהשטר. לפיכך, טען כי יש להכליל ההסכם על תנאיו במסגרת השטר.

לטענתו, מכיוון שכתב הערבות מהווה חלק בלתי נפרד מהשטר הרי שהשטר חדל להיות "הבטחה ללא תנאי". ב"כ הנתבעת המלומד, הפנה בסיכומיו לע"א 5939/96 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נא (5), 589 (להלן: "צמח") וכן לע"א 9/79 קרפול נ' הורוביץ, פ"ד לד(1), 260 (להלן: "קרפול").

לדבריו בפס"ד צמח נקבע כי נוכח העובדה שצויין על גבי השטר "התמורה קיבלתי בהתאם לחוזה שכירות מיום 31.7.81", התוספת האמורה "מכניסה" את תנאיי החוזה לתוך השטר וגורמת לכך שייחשב חוזה רגיל, כך:-

"משפט זה מפר את שני תנאי הלכת קרפול. ראשית, הוא מוסיף תנאים לתשלום הכסף, תנאים אשר אינם ברורים מקריאת השטר ודורשים בירור בחוזה עצמו. שנית, המשפט יוצר במפורש אינטגרציה בין השטר לבין עסקת היסוד. אדם הקורא את השטר נוכח לדעת על פניו שהוא מותנה בתנאים המצויינים בחוזה, והרי ייתכן שלא נתקיים התנאי והשטר אינו שווה ולא כלום."

(עמ' 601)

כך נקבע בהמשך כי מאינטגרציה זו, יש להסיק על כוונת הצדדים כי ההפניה כוונתה, שילוב תנאיי החוזה, על כל תנאיו בשטר. יודגש כי בצמח, הוגשה התביעה הן בעילה השטרית והן בעילה החוזית ומכאן הסיקו שופטי ההרכב "עד כמה שלובים היו השטר והחוזה יחדיו אף בעיני הצדדים" (שם, בעמ' 602).

בענין קרפול אכן נקבעו "שני תנאים", על ידי כב' השופט (כתוארו אז) א. ברק :

"ניתן לעיתים להעמיס מטען על השטר, מבלי שתפגע סחרותו של השטר. דבר זה אפשרי ובלבד שיתקיימו שני התנאים: ראשית, היסודות הצורניים של שטר החוב – ובעיקר היותו הבטחה ללא תנאי לשלם סכום כסף – לא ייפגעו; שנית, ישמר אופיו העצמאי של השטר, בלא שתיווצר אינטגרציה בינו לבין עסקת היסוד."

ב"ב הנתבעת, בסיכומיו התעלם מדנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה 163, בו התייחס כב' הנשיא א. ברק לקביעה לפיה השטר הינו מותנה נוכח ציון עסקת היסוד על גביו וקבע כי עמדה זו היא "קשה".

"קביעה בשטר כי "התמורה קיבלתי בהתאם לחוזה ... אינה הופכת את השטר למותנית. זוהי ההלכה במשפט המשווה... דומה כי זו גם ההלכה בישראל ... שטר הוא מותנה כאשר חזותו מעידה עליו כי חבותו של העושה היא מותנית. כאשר נקבע בשטר כי התמורה נתקבלה בהתאם לחוזה פלוני, אין לפרש זאת כהתניית החבות על פי השטר לקיום החוזה. הפרשנות של הוראה כזו אינה אלא זו שהעושה מציין את הטעם לעשיית השטר. קביעה כזו אינה פוגמת בשטר."

(עמ' 197)

בפועל לא נעתר כב' הנשיא לבקשה לדיון נוסף בפרשת צמח מכיוון שההכרעה בהליך כולו לא היתה שאלה ישירה של הקביעה כאמור, בהיות העילות החוזית והשטרית שלובות.

בשטר נשוא ההליך, ה"מטען" הינו איזכור בלבד של עסקת היסוד, שהוא בבחינת "הטעם" לעשייתו – הא ותו לא. האזכור כאמור אינו מאיין את השטר מתוקפו. (ראו לענין זה גם פסיקה בקשר לערבויות בנקאיות, שם גם נקבע כי אזכור העסקה אינו פוגע באוטונומיות של הערבות ע"א 5717/91 - מליבו ישראל בע"מ נ' אז-דז טרום (1973) בע"מ . פ"ד נ(2) 685, 697 "לפי אותה גישה פרשנית וכן בעקבות הפסיקה בעניין זה, שמקצתה אוזכרה לעיל, צריכה שלילת האוטונומיה של הערבות לעלות בבירור מכתב הערבות, ולא די בניסוח כוללני שמקשר בין עיסקת היסוד לכתב הערבות. ")

עוד יצויין כי הלכת צמח, כוונה לכך כי צד קרוב לשטר, בשעה שיתנגד לפרעונו, יהא רשאי להעלות טענות חוזיות, ככל שיש בהן להפקיע או להפחית את החבות השטרית. בענייננו, הנתבעת לא טענה ולא הצביעה על כל נימוק אשר עשוי לבטל או לשנות את החבות בהתאם לשטר החוב. הנתבעת לא טענה כי ההלוואה לא ניתנה, או כי לא הגיעה מועד פרעונה או כי הסכום על גבי השטר אינו עולה בקנה אחד עם תנאיה. גם אם נחיל את הלכת צמח לעניננו, הרי שהנתבעת לא העלתה טענה חוזית אשר מתוקפה יש לדחות את התביעה השטרית נגדה. ולכן דין הגנתה להדחות.

מכל האמור לעיל, קביעתי היא כי אזכור "ההלוואה" על גבי השטר וקביעה במסמך חיצוני נוסף כי הינו חלק בלתי נפרד משהטר אין בה כדי לאיין את נפקותו השטרית של שטר החוב.

  1. באשר לטענת הסכום ה"בלתי מסויים". אין מחלוקת בין הצדדים כי סכום השטר, סך של 161,000 ₪, מולא על ידי התובעת, לאחר שנחתם השטר על ידי החייב ועל ידי הערבים. כך הצהירה הנתבעת (סעיף 4 לתצהירה) וכך גם הצהירה הגב' ליבוביץ (סעיף 4 לתצהירה) "השטר נחתם ע"י הנתבעת יחד עם 4 ערבים נוספים על החלק ... וחתימת הנתבעת אושרה ע"י עורך דין." עוד נטען על ידי הגב' ליבוביץ כי בשעה שמר רפאלוב, בעלה של הנתבעת, פיגר בהחזרי ההלוואה " מולא השטר כדין והוגש להוצל"פ" (סעיף 5 לתצהיר). יודגש כי הגב' ליבוביץ לא נחקרה כלל על תצהירה.
  1. עוד טענה הנתבעת כי "המשיב לא היה מורשה לרשום ב"שטר" את הסכום של 161,000 ₪, ובעשותו כן ביטל אותו" (שם, סיפא).


סעיף 19 לפקודה קובע כי:


"(א) היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו.

(ב) מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה, זמן סביר, לענין זה, הוא שאלה שבעובדה, ואולם אם סיחרו את המסמך לאחר השלמתו לאוחז כשורה, יהא השטר בידו כשר ובר פעל לכל דבר, והוא יכול לאכוף אותו כאילו הושלם בתוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה".


הנתבעת לא טענה בפירוט או באופן מפורש מדוע השטר מולא בניגוד להרשאה או במה חרגה התובעת מהוראות הסכם ההלוואה. כך למשל טענה בסעיף 5 לתצהירה:
"... המסמך נשוא בקשת הביצוע, הנחזה להיות שטר, איננו כזה אף מן הטעם שסכומו אינו מסויים, לנוכח "ריבית הפיגורים" הנזכרת בו, המשתנה לפי גחמות המשיב..."


הנתבעת לא טענה כי הסכום שמולא אינו הסכום הנכון. מנגד הגב' ליבוביץ טענה כי מולא כדין ובהתאם להסכם ולא נחקרה כלל לענין זה.


הנתבעת לא סתרה את הטענה, ולפיה היתה מודעת להסכם ההלוואה, כאשר חתמה על השטר. הנתבעת חתמה על השטר וחתמה על הנספח אשר קושר בין שטר החוב לבין הסכם ההלוואה עם בעלה.


אדם מוחזק כמי שיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם, ראו לעניין זה ע"א 2119/94 לנדאו נ' ויין, פד"י מ"ט (2) 77. וכן ע"א 779/87 נח בליט בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ"ד (3) 304 אשר בו נקבע בעמ' 310 לפסה"ד:


"הכלל הוא (ע"א 413/79 אצל נ' מנצור, פ"ד ל"ד (4) 29, 38), שהטענה האמורה אינה עומדת... למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה.

רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים".


הנתבעת ידעה שהיא חותמת ערבות להלוואה שלוקח בעלה מהתובעת. התובעת מילאה את סכום החוב על גבי השטר סמוך למועד שבו נוצרו פיגורים בתשלומי ההלוואה. סכום הריבית הוא כפי שנקבע בהסכם ההלוואה וכן הוצאות משפטיות ושכ"ט עו"ד כפי שנקבע בסעיף 9 א' ו-ב' להסכם ההלוואה.


משמולא השטר בהתאם להרשאה הקבועה בהסכם ההלוואה ובהתאם ליתרה הנטענת על ידי התובעת, מבלי שזו הוכחשה או נסתרה, הרי שלא נפגם השטר. לפיכך, אני דוחה גם את טענתה השניה של הנתבעת, אשר אין בה דבר. השטר מציין את סכום החוב כפי שלא נסתר ולא הוכחש, אשר מולא כדין בהתאם להרשאה.

מכל האמור לעיל, קביעתי היא כי אני מקבלת את התביעה ודוחה את טענותיה של הנתבעת.

הוצאות ההליך

  1. במסגרת ההליך, התקיימה ישיבה בדיון בהתנגדות ובבקשה להארכת מועד. הצדדים הגישו סיכומיהם וכב' השופט א. פורג לא חייב הצדדים בהוצאות ההליך. עוד התקיימו שתי ישיבות מקדמיות וישיבת הוכחות במסגרתה סיכמו הצדדים טענותיהם בעלפה. הנתבעת תישא בהוצאות ההליך ובשכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

התובעת תהא רשאית להמשיך בהליכי הוצל"פ, נגד הנתבעת בתיק 0171494916.

ניתן היום כ"ט בסיון, תשס"ט (21 ביוני 2009) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

סיגל רסלרֿֿזכאי, שופטת

054647/07א 120 סיגל רסלר-זכאי