ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בצלאל נגד מוסדות נירים י :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 019681/06

בפני:

כבוד השופטת סיגל רסלרֿֿזכאי

תאריך:

21/06/2009

בעניין:

בצלאל ירון

ע"י ב"כ עו"ד

ש. פרנקו

תובע/משיב

נ ג ד

מוסדות נירים ירושלים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

ש. אהרן

נתבעת/מבקשת

פסק דין

לפניי בקשה לדחיית תובענה על הסף בשל מעשה בית דין.

ראשיתו של ההליך בבקשה לביצוע המחאה ע"ס 9000 ₪ שמועד פירעונה 27.8.03 אשר הוגשה להוצאה לפועל ביום 24.2.05 על ידי מר בצלאל ירון (להלן: "המשיב"). ביום 4.12.05 הוגשה התנגדות לביצוע ההמחאה על ידי החייבת, חברת מוסדות נירים ירושלים בע"מ (להלן: "המבקשת"), אשר התקבלה.

רקע עובדתי

המבקשת הינה חברה העוסקת בהלוואת כספים עפ"י החוק להסדרת הלוואות חוץ בנקאיות. בהתאם לנטען על ידה, ביום 22.7.03 הלוותה למר יפרח רצון סכום כסף ובמסגרת זו מסרה לידיו מספר המחאות וכן את ההמחאה נשוא ההליך. עוד נטען, כי לשם הבטחת ההלוואה היה על מר רצון להפקיד המחאת בטחון כנגד ההמחאות שנמסרו לו. מר רצון לא פעל כך ולכן ביטלה המבקשת את ההמחאות שמסרה לו ואף החלה בהליכי הוצאה לפועל בגין החובות שחב לה.

בין המבקשת למשיב מתקיימים הליכים נוספים בנוגע להמחאות דנן, המהוות סדרה אחת ועולה כי הוגשה על ידי הצדדים בקשה בהסכמה לעיכוב כל ההליכים, עד אשר יתקבלו תוצאות הערעור על פסק דינו של כב' השופט שטרק, בערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי. במסגרת זו הוסכם כי "ככל שיתקבל הערעור ותביעתו השטרית של הזוכה תדחה כנגד מוסדות נירים אזי שיוכל פסה"ד לשמש ראיה בהמשך ניהול התיק ככל שיחפוץ בכך הזוכה ולחייבים תישמר הזכות לטעון כל טענה וכן לעמוד על הוצאות משפט" (סעיף 5 לבקשה).

עולה מפסק הדין שניתן בביהמ"ש המחוזי על ידי כב' השופטת לבהר שרון (ע"א 1527/07), שקיבל את הערעור על פס"ד של כב' השופט שטרק מבימ"ש השלום (ת.א. 48391/05), כי טענותיה של המבקשת בערעור התקבלו במלואן:

"טענת המערערת לפיה בעת המו"מ בינה ובין מר רצון, עדיין אחז האחרון בשיקים הרלבנטיים וזאת לאחר שחוללו ובחלוף זמן פרעונם – לא נבדקה על ידי בימ"ש קמא ולא הוכרעה.... טענה זו של המערערת, הן במהלך ההוכחות בפני ביהמ"ש קמא והן במסגרת הדיון בהתנגדות המערערת לביצוע השיקים, לא נסתרה אלא אף נתמכה בעדות נציג המערערת... בפני ביהמ"ש הוצגו הסכמי התחשבנות בין מר רצון לבין המערערת (המבקשת) מיום 23.9.03 ומיום 30.9.03, אשר במועד זה חוללו השיקים זה מכבר, ועל כן יש לקבל את טענת המערערת (המבקשת) לפיה השיקים הועברו לידי המשיב לאחר שחוללו ולאחר המו"מ הכושל עם מר רצון" (עמוד 5-6 לפסק הדין).

עוד נקבע כי לא הוכח על ידי המשיב כי ניתנה תמורה כלשהי בעד ההמחאות שנמסרו על ידי מר רצון כאשר בפסק הדין ישנה התייחסות לתמורה בגין כל ההמחאות:

"על אף שהמשיב התבקש על ידי המערערת, בשאלון ובבקשה לגילוי מסמכים, להציג בפניה אישור ואסמכתא כלשהי בדבר משיכת הכסף אותו טוען כי נתן למר רצון כנגד השיק, או תדפיס חשבון בנק המאשש משיכת כספים – המשיב לא עשה כן ולא הוכיח בדרך פוזיטיבית כי העמיד למר רצון הלוואה על סך 50,000 ₪ כטענתו." (ראה עמוד 8 לפסה"ד במחוזי).

כמו כן, נפסק לעניין תום הלב של המשיב כי:

"סעיף 28 לפקודה קובע כי כאשר הוכח שהמשיב ידע שהשטר חולל קודם לסיחורו אליו, כפי שאירע בענייננו, שכן המערערת ביטלה את השיקים לפני העברתם למשיב, הרי שיש לקבוע שנטל את השטר בחוסר תום לב" (עמוד 9 לפרוטוקול הדיון).

טענות הצדדים

טענותיו של המשיב הן כי הוא נטל את ההמחאות כשהן נראו תקינות ושלמות, בטרם עבר זמן פרעונן ובטרם חוללו וכן כי ניתנה בעד המחאות אלה תמורה בסך 50,000 ₪ אשר נמסרה במזומן לידיו של מר רצון.

מנגד טוענת המבקשת כי נציג מטעמה ראה את ההמחאות בידי מר רצון לאחר שכבר חוללו ולאחר שעבר מועד פרעונם, בשעה שנערך עמו משא ומתן.

המשיב טען כי אמנם מדובר בשאלה משפטית זהה לשאלה שנדונה בפסק הדין בערעור לפני ביהמ"ש המחוזי לעיל אולם לא מדובר באותה מסכת עובדות. לטענת המשיב, ההמחאות נשוא הליך זה נמסרו במועדים שונים על ידי מר רצון וכי המשיב שילם עבורם תמורה מלאה אותה יש בידיו להוכיח, זאת על אף שלא עלה בידיו להוכיח כי נעשתה תמורה בהמחאות נשוא הערעור.

המבקשת טענה בתגובה כי המשיב לא הצליח להוכיח במסגרת ההליך שהתקיים בפני כב' הש' שטרק ולאחריו בערעור בפני כב' הש' לבהר שרון כל משיכת כספים מחשבונו ביחס לאף אחת מההמחאות שנמסרו לו על ידי מר רצון, כך שאין מקום להעלות טענה זו כעת בשעה שישנו פס"ד חלוט בעניין שקבע אחרת, עליו יכול היה המשיב לערער אולם לא עשה כן.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בסיכומיהם ובפסק הדין של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל מחמת מעשה בית דין בשל השתק עילה.

עולה, הן מעמדות הצדדים והן מפסה"ד של כב' השופטת לבהר, כי העובדה שמדובר בסדרה של המחאות שניתנו על ידי המבקשת למר רצון במסגרת אותו הסכם הלוואה אינה שנויה במחלוקת. עוד לא שנויה במחלוקת, העובדה כי מר רצון הפר את הסכם ההלוואה בכך שלא הפקיד המחאת בטחון וכתוצאה מכך ביטלה המבקשת את ההמחאות שנמסרו לו.

בערעור בפני כב' הש' לבהר-שרון נקבע כאמור (ראה ציטוט לעיל - עמ' 8 לפסה"ד), כי המשיב לא הצליח להוכיח תמורה בגין ההמחאות כאשר ההתייחסות בערעור הייתה לכל ההמחאות אשר היו בסדרה ולא רק להמחאות נשוא אותו הליך. לפיכך, אינני מקבלת את טענת המשיב כי כעת יש בידיו להוכיח תמורה בגין ההמחאה נשוא הליך זה, שעה שישנה הכרעה מפורשת בעניין המהווה השתק פלוגתא. בנסיבות אילו הרי שמדובר בניסיון לעשות "מקצה שיפורים", בשעה שלמשיב היה כבר את יומו, בשתי ערכאות והדבר הוכרע.

לאור העובדה כי קיים השתק פלוגתא לתמורה בגין ההמחאות, טענתו של המשיב כי המדובר בשאלות משפטיות זהות אך לא באותן שאלות עובדתיות שכן לטענתו ההמחאה נשוא הליך זה הופקדה במועד פירעונה, אף אם יוכח כי נכונה היא, הרי שאינה רלוונטית בנסיבות המתוארות כלל ועיקר. סעיף 28 לפקודת השטרות דן בסוגיה של אחיזה כשורה וקובע כך:

28. אוחז כשורה

(א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;

(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה.

סעיף 28 הנ"ל קובע מפורשות כי תנאי הכרחי להיותו של אוחז, אוחז כשורה ובוודאי אוחז בעד ערך, הינו קיומו של רכיב התמורה. בענייננו, כאמור, הוכרע נושא זה באופן מפורש על ידי ביהמ"ש המחוזי. כב' השופטת לבהר-שרון, קבעה כי "המשיב לא הוכיח בדרך פוזיטיבית כי העמיד למר רצון הלוואה על סך של 50,000 ₪" (עמ' 8). לפיכך, מתייתר הצורך לדון בטענותיו של המשיב באשר לשאר הרכיבים הנדרשים. גם אם ההמחאה הוסבה בטרם כשלה התמורה בהסכם בין המבקשת לבין רצון, הרי שעל המשיב להוכיח מתן ערך בעד ההמחאות. בהינתן שלא הוכחה תמורה לא ייתכן כי יקבע שהאוחז אוחז כדין בהמחאה, בשעה שנקבע כי עסקת היסוד בין הצדדים הקרובים כשלה. לפיכך, דין התביעה להדחות.

בע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני , פ"ד כב(2) 561, נדונה בהרחבה הסוגיה של מעשה-בית-דין ותחולתו במשפט הישראלי. בהתייחסו לעקרון השתק העילה קבע הנשיא אגרנט, בעמ' 583, לאמור:

"..מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה".

ובעמוד 592, שם:

"'עילת התביעה' לענין חובתו וכוחו של בית- המשפט לפסוק בתובענה אינה כ'עילת התביעה' לענין מעשה-בית-דין... לעניין הראשון פירושו של הדיבור צר יותר, כי בית-המשפט אינו יכול לדון בעובדה שלא הובאה לפניו: לענין השני המבחן רחב יותר, כי כאן קובע השיקול שלא מן הדין להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה".

תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מגדירה את הסמכות המוקנית לביהמ"ש לעניין דחיית תובענה וקובעת כי:

בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:

(1) מעשה בית דין;

מכאן, מכל האמור לעיל, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל. התביעה נדחית בשל מעשה בית דין. הוצאות הבקשה והתביעה בסך 1,500 ₪, בצירוף מע"מ כדין ישולמו על ידי המשיב בתוך 30 יום מהיום. תיק ההוצל"פ שמספרו 051729701 ייסגר.

ניתן היום כ"ט בסיון, תשס"ט (21 ביוני 2009) במעמד הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

סיגל רסלרֿֿזכאי, שופטת