ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ינקלביץ זלמן נגד שומרה חברה לבי :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 045289/08

בפני:

כב' השופט אברהם קסירר

תאריך:

21/06/2009

בעניין:

1 . ינקלביץ זלמן רונן

2 . ינקלביץ אפרת

3 . ינקלביץ טל – קטינה

ע"י ב"כ עו"ד

משה פוקס

תובעים

נ ג ד

שומרה חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

זיו מנדלוביץ

נתבעת

פסק דין

בפשרה לפי סעיף 4 (ג) לחוק הפלת"ד

התובעים – בני זוג ובתם הקטינה – עותרים בתובענתם לחייב את הנתבעת – מבטחת השימוש ברכב בו נסעו - לפצותם בגין נזקי גוף שנגרמו להם כנטען בת.ד. מיום 26.7.05.

הנתבעת אישרה חבות וחלות החוק.

התובעים ויתרו על מינוי מומחים ועתרו לנזק לא ממוני בלבד.

הצדדים הסכימו להכרעה בפשרה לפי סעיף 4 (ג) לחוק הפלת"ד והקדימו סיכומים קצרים בכתב.

התובעים עתרו לנזק לא ממוני בשיעור המירבי עפ"י תקנה 2 (ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) התשל"ו-1976.

הנתבעת עתרה לדחות את תביעת התובעים 1 ו-3 באשר לא נפגעו, לא נגרם להם "נזק גוף" ובהיותה פגיעה של מה בכך – אם בכלל וביחס לתובעת 2 לפסוק סכום מינימאלי.

אין מחלוקת כי הארוע הוכר כת.ע. ביחס לתובעים 1 +2.

לפשרה כח רב, אך היא אינה נעדרת מגבלות.

הפשרה אינה מנותקת מן הדין אלא יוצקת חסד בו.

הפשרה אינה מתעלמת ממושכלות בסיסיות בדין, כגון המוציא מחברו עליו הראיה, עדות יחיד, מידת ההוכחה ונטל הראיה.

כפי שבמקום בו אין חבות לא יפסק סכום נזק, אף אם הוא קיים, כך לא ייפסק סכום נזק נעדר בסיס ראייתי של ממש במקום שקיימת בו חבות.

"מצווה לאמר לבעלי דינים בתחילה: בדין אתם רוצים או בפשרה? אם רצו בפשרה עושין ביניהם פשרה. וכל בית דין שעושין פשרה תמיד - הרי זה משובח ועליו נאמר: משפט שלום שיפטו בשעריכם (זכריה, ח', טז').

איזהו משפט שיש עימו שלום? הווי אומר: זה בצוע. וכן בדוד הוא אומר: ויהיה דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו (שמואל, ב, טו') איזהו משפט שיש עימו צדקה? הווי אומר: זה ביצוע והיא הפשרה" (רמב"ם, סנהדרין, כב, ד).

מביא ואומר כב' השופט טירקל (ע"א 971639 ניתן 17.1.99): "את המילים צדק צדק תרדוף" (דברים ט"ז כ') דרשו חז"ל – "אחד לדין ואחד לפשרה" (סנהדרין ל"ב ע"ב). כביכול, שני "מיני צדק" הם, צדק הדין וצדק הפשרה.

כביכול, שניהם עומדים זה בצד זה, אינם דוחקים זה את זה: ואולי אף מותר להם שיבואו, ברב או במעט, זה בגבולו של זה.... גם שיקול דעתו של בית המשפט הפוסק על דרך הפשרה מבוסס הן על הדין והן על השיקולים הנוספים שהזכרתי ("בעיקר, שיקולים אנושיים ומוסריים העולים מתוך הנסיבות המיוחדות של העניין ושל המתדיינים" – תוספת שלי מתוך דבריו – א.ק.).

אולם כאן, לא ניתנה הבכורה לאלה או לאלה.

ראה בית המשפט לטוב לפניו, ישקול כך – או, בעיקר שיקולים שבדין: ראה טוב לפניו, ישקול כך – או, בעיקר – שיקולים נוספים, בתהליך ההכרעה רשאי הוא לאחוז באלה כמו באלה, במידה היפה בעיניו.

מאמרו הקלאסי של המשורר הלאומי ח"נ ביאליק "הלכה ואגדה" פותח בקטע בלתי נשכח:

"להלכה - פנים זועפות, לאגדה פנים שוחקות.

זו קפדנית, מחמרת, קשה כברזל - מידת הדין; וזו

ותרנית, מקילה, רכה משמן - מידת הרחמים. זו

גוזרת גזרה ואינה נותנת לשעורים: הן שלה הן

ולאו שלה לאו; וזו יועצת עצה ומשערת כחו ודעתו

של אדם: הן ולאו ורפה בידה. זו -קלפה, גוף,

מעשה; וזו - תוך, נשמה, כונה. כאן - אדיקות

מאובנת, חובה, שעבוד; וכאן התחדשות תמידית,

חרות, רשות". (ח"נ ביאליק "הלכה ואגדה" כל כתבי

ח"נ ביאליק (מהדורה שמינית, הוצאת "דביר"

תל אביב, תש"ז) בעמ' ר"ז).

גם הדין והפשרה כך. לדין - פנים זועפות, לפשרה - פנים שוחקות.

הפשרה מאירה פנים לכל המתדיינים, מכבה את אש המחלוקת שביניהם ואינה משאירה גחלים לוחשות העלולות להציתה מחדש. לעומתה, ההכרעה השיפוטית "מזעיפה", בדרך כלל, את פניה למי מן המתדיינים, היא סופה המשפטי של המחלוקת, אולם לא בהכרח מכבה את גחליה.

"בסיכום, ראוי לעודד את המתדיינים ללכת בדרך הפשרה ומשפסק בית המשפט על דרך זאת, ראוי לה לערכאת הערעור שלא תתערב בפסיקתו אלא במקרים נדירים ויוצאי דופן המצדיקים התערבות כזאת. המקרה שבפנינו איננו כזה". (השופט טירקל שם).

מוסיף כב' הנשיא בפס"ד זה כי: "...אכן, פשיטא בעיני כי בגדרי הפשרה ההתחשבות בדין היא אפשרית".

ברע"א 4044/04 אומר כב' השופט רובינשטיין: "לדעתי, אכן ככלל החלטת פשרה בראייתן של הבריות היא במיצוע כזה או אחר (לאו דווקא באמצע ה"גיאומטרי" או ה"אריתמטי") ורוב הפשרות היו כאלה מימות עולם וכך יהיו מן הסתם גם בעתיד... אין בכך כדי לסתור כל עיקר התחשבות בדין המהותי.... הדעת נותנת, כי המקרים שבהם יקבע בית המשפט בהליך פשרה, בלכתו בעקבות הדין המהותי כי יש מקום לקבל או לדחות את התביעה בשלמותה – יהיו נדירים וחריגים. כך דרכו של עולם. כהליך ראוי, טובה לענין זה – בכל הכבוד – עצת פסק הדין בענין אגיאפוליס בדבר מיקוד מראש של העניינים שיידונו בהליך....".

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על מצורפיהם ונתתי דעתי לטענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם על מצורפיהם, מצאתי לקבל את התובענה ולחייב את הנתבעת לפצות את התובעים בסכומים הבאים:

לתובע 1 - 180 ₪.

לתובעת 2 - 1,800 ₪.

לתובעת 3 - 180 ₪.

לסכומים יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשעור 11% ומע"מ כחוק. מעבר לאמור ישא כל צד בהוצאותיו.

נוכח שלב ואופן סיום ההליך ניתן פטור מיתרת אגרה או חיוב כשיעורה בפשרה.

המזכירות תעביר פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ט בסיון, תשס"ט (21 ביוני 2009), בהעדר.

________________

אברהם קסירר, שופט

פסה"ד כפוף לשינויי נוסח, הגהה ועדכון מתבקשים.

רונית טלבי / קלדנית