ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בלו סקאי 2000 השכרת נגד חייבי ש :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 069068/07

בפני:

כבוד השופט מנחם (מריו) קליין

תאריך:

21/06/2009

בעניין:

בלו סקאי 2000 השכרת רכב בע"מ

התובעת

נ ג ד

1 . חייבי שלמה

2 . קריסטל שי

3 . נירוקס בע"מ

הנתבעים

פסק דין

רקע

מונחת בפני תביעה כספית בסך 19,904 ₪ שהוגשה בסדר דין מקוצר.

בלו סקאי 2000 השכרת רכב בע"מ (להלן: "התובעת") טוענת שבינה לבין נירוקס בע"מ (להלן: "נתבעת 3") נכרתו הסכמים (להלן: "ההסכמים") באמצעות חייבי שלמה (להלן: "נתבע 1") לשכירות שני רכבים (להלן: "הרכבים"). על פי הסכמי השכירות התחייב קריסטל שי (להלן: "נתבע 2") (ולהלן: "הנתבעים") לשאת בחובות הנתבעת 3 כלפי התובעת במידה ואלה לא ישולמו על ידי נתבעת 3.

על פי הסכמי השכירות התחייבו הנתבעים לשלם את תמורת השכרת הרכב ובמידת הצורך את התוצאות ואת הנזקים שיגרמו עקב השימוש ברכבים על ידם או על ידי מי מטעמם.

התובעת פירטה את חובות הנתבעים כדלהלן:

1. חוב בגין השכירות לרכבים: 17,431 ₪.

2. חוב בגין נזקים: 1,509 ₪.

3. חוב בגין דוחות חנייה: 232 ₪.

4. חוב בגין תשלום נסיעה בכביש 6 74 ₪.

הנתבעים שילמו על חשבון החוב 3,000 ₪ באמצעות כרטיס אשראי אולם פנו לחברת האשראי והודיעו לה על ביטול התשלום

למרות פניות התובעת, לא שילמו הנתבעים את חובם לתובעת.

בנוסף טענה התובעת שיש להורות על הרמת מסך בין נתבע 1 (שהוא מנהלה של נתבעת 3) לבין נתבעת 3 מאחר וזה השתמש באישיות המשפטית של נתבעת 3 לשם התחמקות מחובות.

הנתבעים 2 ו-3 הכחישו טענות התובעת מכל וכל. לשיטתם, הסכם השכירות עליו מתבססת התובעת אינו חתום וכן החשבוניות שצורפו לכתב התביעה אינן מתיישבות עם הנתונים.

נתבעת 3 הינה חברה פעילה ואין כל הצדקה לאפשר הרמת מסך. נתבע 2 מעולם לא ערב ולא היה חתום על מסמכים לחיוב התביעה וכל סיבת שירבובו לתביעה מקורה בעובדה כי היה המחזיק ברכב החברה במסגרת שעות העבודה ולצרכיה בלבד.

הקשר בין התובעת לנתבעים החל כאשר ביקשה התובעת כי הנתבעים יקימו עבורה אתר באינטרנט אשר תמורתו שולמה בכסף מלא. לאחר מכן בקשה שוב התובעת להקים אתר תוכן חדש באינטרנט ותמורתו נרקמה עסקת חליפין (ברטר) אשר לפיה התחייבה התובעת לתת לנתבעת רכב לתקופה של ארבעה וחצי חודשים. מלבד עסקת חליפין זו לא התקבלו כי תשלומים אחרים בגין הקמת האתר הנוסף.

לעניין הטענה על ביטול תשלום בכרטיס אשראי טענו הנתבעות כי לא כצעקתה, אלא התובעת ביקשה מנתבע 2 אשר החזיק באחד הרכבים את פרטי כרטיס האשראי שלו לצורך תשלום בגין נסיעה בכביש 6, אך בפועל חייבה אותו בסך 3,000₪ במרמה, על כן ביטל נתבע 2 את החיוב.

הוסיפו הנתבעים וטענו כי אם אכן היה כדברי התובעת וכי היה קיים חוב מוקדם (משנת 2004), הרי לא סביר הוא כי התובעת הייתה ממשיכה להשכיר רכבים לנתבעים אף לאחר תקופה זו.

בסיומו של דיון שנערך בפני בתאריך 5.2.09 הורתי לתובעת להגיש סיכומים תוך 21 יום עם העתק לנתבעים אשר יגישו סיכומיהם תוך 21 יום לאחר מכן.

תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כקבוע בתקנה 214 ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

דיון

לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לקבל את התביעה הכספית ולדחות את הדרישה להרמת מסך, והכל כפי שיפורט להלן.

נטל הראייה ונטל השכנוע

הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכת בסעד המבוקש, (ראה ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1004-1005 וכן ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2)358, 364).

משכך, בתיק זה, כבכל הליך תביעה שיגרתי, התובעת היא בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענותיה עליה הוא מוטל.

נטל ההוכחה – הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע על פי "הטיית מאזן ההסתברות"(בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 598, 589).

לעניין נטל השכנוע - ההלכה היא, שכאשר טענת ההגנה היא מסוג "הודאה והדחה" נטל הראיה והשכנוע רובץ על כתפיי הנתבע. ראה, למשל, ע"א (חיפה) 4224/99 משה אסאו נ' בנק דיסקונט לישראל, תק-מח 2000(2), 1576, 1579.

התובעת טוענת כי הכספים מגיעים לה בגין השכרת הרכבים שהושכרו לנתבעים ובגין הנזקים והדוחות שנגרמו לרכבים, בעוד הנתבעים מודים ששכרו הרכבים (ראה שורות 3-4 דף 10 לפרוטוקול מתאריך 5.2.09) וטענו כי בעבור הרכבים שולם אם בכסף ממש או באמצעות עסקת חליפין.

טענות הנתבעים הם מסוג "הודאה והדחה" ומשכך רובץ הנטל עליהם להוכיחה. לדידי, לא הרימו הנתבעים הנטל בעניין זה.

הנתבעים לא הציגו קבלות המלמדות על תשלום. ולשאלת ב"כ התובעת האם יש לנתבעים קבלות על תשלום ענה הנתבע 1 כי יש ואפשר להביא (ראה שורות 9-10 דף 10 לפרוטוקול מתאריך 5.2.09), אולם אלו לא הוצגו בפני בית המשפט. חשיבותם של הקבלות מכרעת לעניין הנדון ותמוהה מדוע בחרו הנתבעים שלא להביאם.

לעניין זה יפים דברי כ' השופטת בן-עתו (עא 78 / 548 נועה שרון נ' יוסף לוי לה (1) 736, עמוד 760):

"...כלל הנקוט ידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

אף במקורות ישראל בתלמוד בבלי, (מסכת קידושין, דף סו, עמ' ב) מצאנו את דעתו של האמורא אביי כי כאשר מצוי עד אחד הטוען כי כהן הינו בעל מום, והכהן מכחיש את דבריו, יש להאמין לעד האחד (אף שעל פי ההלכה יש צורך בשני עדים), כי אנו אומרים לכהן "שלח אחוי" וכדברי רש"י, שם: "אם אינך בעל מום, הפשט בגדיך, ונראה". על בסיס דברים אלה מסיקים בעלי התוספות, שם, ד"ה שלח ואחוי: "מכאן יש להוכיח דכל דבר שיכול להתברר, עד אחד נאמן עליו, ואפילו עד אחד מכחישו".

הנתבעים גם לא הביאו כל אסמכתא לעניין עסקת החליפין הנטענת על ידם. לטענת הנתבע 1 "עסקת החליפין נעשתה בלחיצת יד". לו היה מדובר בעסקת יהלומים היה מקום לשקול מתן משקל לתשובה מעין זו, אך ככל שמדובר בעסקאות רכב והי-טק, וללא אסמכתא ראויה, אינני יכול לקבל את טענת הנתבעים.

הרמת מסך

סעיף 4 לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן "החוק") קובע את הכלל הבסיסי בדיני חברות:

"חברה היא אישיות משפטית נפרדת הכשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מאוגד, על-כן קם מסך בין האישיות המשפטית של החברה לבין בעלי המניות".

לעקרון של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה נקבעו חריגים אשר מטרתם למנוע מצבים בהם המסך משמש את בעלי המניות על מנת להסתתר מן הדין או להתל בנושים. יחד עם זאת החוק קבע, שהרמת מסך תיעשה רק במקרים חריגים ביותר, בהם תכונותיה של חברה נוצלו על ידי אורגן שלה לטובתו ושלא בתום לב, זאת כדי שלא לערער את חיי המסחר במדינה.

סעיף 54 לחוק קובע:

"54. אחריות יחידי האורגן.נ(א). אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס.ב(ב). נוסף על הוראת סעיף 6 רשאי בית המשפט לייחס את זכויותיה וחובותיה של החברה ליחידים באורגנים השונים, אם התקיימו התנאים הקבועים להרמת מסך בסעיף 6 (ג), בשינויים המחויבים, או אם התקיים תנאי הקבוע בחיקוק לייחוס זכויות וחובות כאמור".ו

סעיף 6 (ג) לחוק קובע:

"בית משפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה: (1) השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל וכוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם;

(2) בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה".

התובעת לא הוכיחה כי מתקיימים החריגים שבגללם ניתן להרים מסך התאגדות בעניין שלפנינו ולא ניתן לייחס לנתבע 1 חובות החלים על החברה. חיוב אישי בחובות החברה הוא צעד מרחיק לכת המתבקש במקרים מסוימים כאשר נפל דופי בפעולות בעלי המניות או המנהלים בחברה. הרמת מסך אפשרית במקרים של תרמית חוסר הגינות ופגיעה בעקרונות היושר וחוש הצדק, במקרים שבעלי מניות עשו שימוש לרעה במסך ההתאגדות. ומשכך, אינני רואה לנכון לקבל בקשה זו של התביעה.

יחד עם זאת, ככל שמדובר בנתבע 2 אין הדברים כך. נתבע 2 התחייב אישית לכסות את חובות השכירות על ידי מתן פרטי כרטיס האשראי. טענת הנתבע 1 ששמו של נתבע 2 "שורבב" לתביעה אך מהסיבה שנהג ברכב אינה מקובלת עלי. פרטיו מופיעים על המסמכים. באם רצה נתבע 2 להפריך טענה זו ולהוכיח כי רק נהג ברכב ולא נתן מספר כרטיס אשראי כביטחון, היה עליו להתכבד ולמסור תצהיר על גרסתו בקשר לכך ולהיחקר בעניין בבית המשפט. משלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו.

סוף דבר

אי לכך ובהתאם לכל האמור לעיל הנני מקבל את התביעה הכספית נגד נתבעים 2 ו-3 והנני דוחה את התביעה להרמת מסך כנגד נתבע 1.

בנוסף, ישאו נתבעים 2 ו-3 בהוצאות משפט של התובעת וכן סך של 3,600 ₪ + מע"מ בעבור שכ"ט עו"ד.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום

ניתן היום, כ"ט בסיון, תשס"ט (21 ביוני 2009), בהעדר הצדדים.

מנחם קליין, שופט

עורכת: שלומית נחום-שלום