ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הראל בע"מ - חברה נגד אמוסוב סרג :

1


בתי-המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 033874/06

בתיק עיקרי: 033874/

לפני:

כבוד השופטת פנינה פליגלמן

תאריך:

21/06/2009

בעניין:

הראל בע"מ - חברה לבטוח

התובעת

נ ג ד

1 . אמוסוב סרגיי

2 . נתזון לאוניד

3 . פניקס הישראלי בע"מ - חברה לביטוח

הנתבעים

פסק דין

יסודה של התביעה שבפני בארוע תאונה מיום 19.2.05 בה היו מעורבים רכב מסוג טויוטה קורולה המבוטח באמצעות התובעת, עם משאית הנהוגה על יד הנתבע 1, אשר היתה אותה עת בבעלות הנתבע 2.

אשר לנסיבות התאונה זו ארעה כאשר הטויוטה נסעה ישר בנתיבה באזור התעשיה הישן בראשון לציון, התקרבה לצומת הרחובות טוליפמן – פולטיצקי ונפגעה על ידי המשאית הנהוגה בידי הנתבע 1, אשר לא ציית להוראת תמרור "עצור" המוצב בכיוון נסיעתו.

כתוצאה מהתאונה ניזוקה הטויוטה נזק כללי, שרידיה נמכרו והמבוטח פוצה על ידי התובעת ומכאן תביעת השבוב שבפני.

כאמור הוגשה התביעה כנגד הנהג הפוגע – הנתבע 1 – כנגד בעלי המשאית, אשר נטען כי היה מעבידו של הנתבע 1 וכנגד הפניקס הישראלי חב' לבטוח בע"מ, כמי שביטחה את המשאית במועד הרלוונטי כנגד סיכוני צד ג', אם כי התביעה כנגדה נמחקה בהסכמה, מאחר והוברר כי בפוליסה סייג המכסה נהיגתו של נהג בעל ותק נהיגה מעל שנה והנתבע 1 לא עמד בתנאי זה.

נתבע 1 שלח הודעה לצד ג' כנגד הנתבע 2 בטענה כי היה על זה לדאוג לבטוח מתאים למשאית המכסה גם את נהיגתו, אשר לטענת הנתבע 1 היתה במסגרת העבודה. ואילו הנתבע 2 שלח הודעה לצד ג' כנגד הנתבע 1 וכנגד הפניקס כנגדה טען כי " הגניבה " את הסייג לפוליסה שחודשה מבלי שנתבקשה לעשות כן ומבלי ליידע את הנתבע 2 על הוספת הסייג ומבלי להבליטו כנדרש על פי סעיף 3 לחוק חוזה הבטוח.

עוד הוסיף הנתבע 2 וטען כי התאונה ארעה עת נהג הנתבע 1 במשאית לצרכיו הפרטיים,לאחר שנטלה ללא רשות ממקום חנייתה ליד ביתו של הנתבע 2, באמצעות מפתח רזרבי שהיה ברשותו, ולפיכך אין הוא חייב באחריות שילוחית למעשיו או מחדליו של הנתבע 1 כלפי התובעת.

דיון

לשאלת האחריות לתאונה:

לעניין זה הגיעו הצדדים להסכמה כי בנסיבות התאונה יועמד סכום הנזק בשעור של 80% ולפיכך פטרתי את ב"כ התובעת מהגשת סיכומים שכן המחלוקת היחדה הינה בין הנתבעים בינם לבין עצמם וביניהם ובין צד ג'.

תחילה אדון במחלוקת שבין הנתבעים :האם מדובר היה בנסיעה במסגרת העבודה של נתבע 1 אצל נתבע 2 ,כטענתו של נתבע 1, או בנטילת המשאית ללא רשות לשימוש פרטי כפי שטוען הנתבע 2.

לעניין זה יש לבחון את העובדות כפי שהן עולות מן הראיות שנשמעו

בפני .

עסקינן בתאונה שארעה ביום שבת בבוקר בשעה 08:00 לערך. אין ספק כי יום שבת אינו יום של עבודה כדבר שבשיגרה, דא עקא, כפי שטוען נתבע 1 ,כי יום קודם לכן החנה את המשאית ליד ביתו, מאחר והתבקש על ידי הנתבע 2 לנסוע למחרת הבוקר עם המשאית ללקוח על מנת לבדוק את תכולת דירתו וליתן הצעת מחיר להובלה. טענה זו הוכחשה מכל וכל על ידי הנתבע 2 . לדבריו, אין הוא נוהג לעבוד בשבת ובוודאי שלא שלח את הנתבע 1, שהיה עובד חדש יחסית ללקוח ולא הסמיכו ליתן הצעת מחיר.

בחנתי את גירסאות הנתבעים לעניין זה ומצאתי לדחות גירסתו של הנתבע 1 בשתי ידיים כבלתי אמינה בעליל וזאת מן הנימוקים הבאים:

ראשיתם של דברים, משנתבקש הנתבע 1 לנקוב בשמו של אותו לקוח אלמוני , לא היה בפיו כל מענה לא באשר לשמו של "הלקוח" ואף לא לכתובת אליה היה אמור להגיע. כל שמסר הוא כי מדובר בעיר ראשון (עמ' 20 שורות 11-14 לפרוטוקול מיום 5.3.09). הנתבע גם נמנע מלהביא לעניין זה לעדות את שותפו לדירה, אותה עת,אשר לטענתו יש בידו לתמוך בגירסתו זו.

ואם בכך לא סגי, הרי שהתנהגותו של הנתבע 1 אחרי ארוע התאונה מעוררת תמיהה ותומכת בהנחה כי נהג שלא ברשות. מיד לאחר התאונה ברח הנתבע 1 כשהוא משאיר את המשאית בתחנת דלק ויורד למחתרת למשך שבועיים כשהוא מוצא מקום מסתור אצל אחותו שגרה בכרמיאל ורק לאחר שבועיים אותר על ידי הנתבע ,אשר קודם לכן מצא את המשאית מושלכת בתחנת דלק ובתוכה הזמנה לגשת למשטרה.

לעניין זה טען הנתבע 1 כי נמלט לאחותו מחמת הפחד שנפל עליו ולאחר שהתעשת יצא ממחבואו. הסבר זה של הנתבע 1 אינו אמין בעיני כלל ועיקר. אין הדעת סובלת כי רק מחמת פחד סתמי ירד הנתבע 1 למחתרת. לו היתה נכונה גירסתו כי נסע ברשות הבעלים והמעביד במסגרת עבודתו במשאית ולמשאית בטוח תקף , לא היה הנתבע 1 זורק המשאית מבלי להודיע למעביד מקום הימצאה ונעלם. אין זו התנהגות המאפיינת את האדם הסביר והעובד הסביר. אלא אם כן ,אכן כטענת הנתבע 2 נטל הנתבע 1 את המשאית ממקום חנייתה לידי בית מעבידו כשהוא עושה שימוש במפתח שבידו ונסע בה למטרה פרטית שלו ומאחר והיה מעורב בתאונה ומכל האמור לעיל אכן נבהל, השאיר את המשאית וברח לאחותו לשבועיים מבלי להודיע כלל למעביד כי היה מעורב בתאונה והיכן מצויה המשאית.

לעניין זה אמינה עלי גרסתו של נתבע 2 כי ביום שישי שקדם לתאונה החנה את המשאית ליד ביתו ולמחרת בבוקר ראה כי נעלמה וחשד כי הנתבע 1 לקחה. ומשנעלמו עקבותיה של המשאית ושל הנתבע 1 ניסה להשיגו ואת המשאית, מצא ,בדרך מקרה, בעת שנסע לחבר באזור. לפיכך הוגשה תלונה למשטרה בגין גניבה ביום 2.3.05.

התוצאה מכל האמור לעיל הינה כי מצאתי לקבוע שאיני מקבלת את גירסתו של הנתבע 1 ואני קובעת כי הנתבע 1 נטל את המשאית לצרכיו הפרטיים מבלי שקיבל רשות לכך מאת הנתבע 2 ובמהלך נסיעה זו היה מעורב בתאונה בה ניזוקה הטויוטה ולפיכך עליו לשאת בתוצאות תאונה זו דהיינו לפצות את התובעת בגין הנזק המוסכם. בנסיבות אלה דין התביעה כנגד הנתבע 1 להתקבל ודינה להדחות כנגד הנתבע 2.

אשר להודעות לצד ג':

בשים לב לכך כי התביעה כנגד הנתבע 2 נדחתה, הרי שמעליה נדחית ההודעה לצד ג' ששלח נתבע זה כנגד הנתבע 1 וכנגד הפניקס. אולם לא אעשה מלאכתי נאמנה אם לא אדון ולו בקצרה בטענות הביטוחיות שהן שתיים.

האחת טענת הסייג בפוליסה לנהיגתו של נהג בעל ותק של שנה.

אין מחלוקת מן המסמכים ומן הפוליסות שקדמו לפוליסה הרלוונטית לענייננו כי סייג זה לא הופיע בהן וכי הסייג עלה לראשונה רק בפוליסה הנדונה לטענת הנתבע מבלי שביקש הוספת הסייג ומבלי שידע על קיומו.

לעננין זה תמוהה התנהגות שני הצדדים שכן הפניקס לא הביאה כל ראיה מטעמה הכיצד הוסף הסייג ולבקשת מי הוסף הסייג ומתי הומצאה הפוליסה לנתבע 2. מנגד התרשמתי כי הנתבע 2 ידע גם ידע על קיומו של הסייג, מהודעתו של הנתבע 2 במשטרה מיום 2.3.06 עולה כי ידע שאין הבטוח מכסה נהיגתו של נהג צעיר ולכן לא התיר השימוש ברכב. בכתב ההגנה טען כי לנתבע היה רשיון למעלה משנה, בבית המשפט בעדותו טען כי לא ידע שמדובר בנהג צעיר וכי אם היה יודע לא היה נותן לו לנהוג במשאית ובסיכומיו הוסיף נדבך נוסף לפיו בדק את רשיונו של הנתבע 1, אך לא ידע על ההגבלה שכן לו היה יודע עליה לא היה מעסיק
את הנתבע 1.

אולם יחד עם זאת פטורה הפניקס מחבות על יסוד הקביעה כי המשאית נטלה במקרה זה ללא רשות הבעלים ובשים לב לכך כי הגניבה בוצעה על ידי עובד המבוטח שבידיו היו מפתחות המשאית וכשם שאין הפוליסה מכסה נזקי צד ג' מקום שאלה נגרמים על ידי גנב מזדמן, שכן תחולתה הינה רק כאשר הנהיגה הינה ברשות בעל הפוליסה, כך אין היא מכסה את הנזק שניגרם במקרה זה על ידי הנתבע 1 אשר נהג שלא ברשות בעל הפוליסה.

במאמר מוסגר אומר כי החריגים אליה מפנה ב"כ הפניקס לנזק בזדון ולגניבה על- ידי עובד יפים מקום בו מונחת תביעת המבוטח כנגד המבטח לתשלום נזקיו הוא בגין הגניבה ואינם רלוונטיים מקום בו התביעה הינה של צד ג'. בענייננו לא היה בטוח מקיף למשאית.

סיכום

התוצאה מכל האמור לעיל הינה כי אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבע 1 ודוחה אותה כנגד הנתבע 2

בהתאמה אני דוחה את ההודעה לצד ג' ששלח הנתבע 2 מאחר ואינה רלוונטית מקום בו נדחתה התביעה כנגדו.

אני דוחה את ההודעה לצד ג' ששלח הנתבע 1 כנגד הנתבע 2 בשים לב לקביעה כי הנתבע 1 נהג במשאית שלא ברשות בעל הפוליסה ולפיכך גם אם היה עומד בתנאי ותק רשיון הנהיגה עדיין לא היתה נהיגתו מכוסה בפוליסה .

לאור האמור לעיל אני מחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובעת סך של 73,936 ₪ צמוד ליום 28.2.05 ועד התשלום המלא בפועל בצרוף 10% שכ"ט עו"ד ומע"מ וכן סכומי האגרות בהן נשאה התובעת.

התביעה כנגד הנתבע 2 וההודעות לצד ג' נדחות ללא צו להוצאות.

ניתן והודע היום 21.6.2009 בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים

פנינה פליגלמן, שופטת.