ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פרידלנד נגד אליהו :

1


בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

בשא212584/09

הפ 175212/09

בפני:

כבוד השופט מֹשה סובל

תאריך:

21/06/2009

בעניין:

1. פרידלנד דורית

2. אלוני עומר (קטין)

המערערים

נ ג ד

1. אליהו חברה לביטוח בע"מ

2. אלוני אלעד

3. מנורה חברה לביטוח בע"מ

4. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

5. מדינת ישראל

המשיבים

פסק דין

1. לפניי ערעור שהגישו המערערים כנגד החלטת כב' הרשם משה כהן מיום 2.4.09, לפיה קבע הרשם כי יש לחייב המערערים בתשלום אגרה בתביעה שהוגשה על ידם בתיק המרצת פתיחה 175212/09 - כבתביעה כספית.

2. לטענת המערערים, שגה הרשם בקביעתו שכן לדידם מדובר בסעד הצהרתי. עיקר ערעורם של המערערים נסוב סביב הטענה לפיה מוטל על הפוליסות צו מניעה במסגרת ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה.

3. בתגובה שהוגשה מטעמה, טוענת המשיבה 5 (להלן: "המדינה"), כי יש להותיר החלטת הרשם על כנה. המדינה מפרטת במסגרת עיקרי הטיעון שהגישה פסיקה התומכת בעמדתה, לפיה לא יטה בית המשפט ליתן סעד הצהרתי, מקום בו יש להגיש תביעה בעד סעד ממשי.

המשיבה 1 הגישה ביום 15.6.09, הודעה לפיה היא מותירה את ההחלטה בערעור לשיקול דעתו של בית המשפט.

4. לאחר שעיינתי בעיקרי הטיעון שהוגשו ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

5. החלטת הרשם בדין יסודה ולא מצאתי מקום לשנותה. כפי שגם ציין הרשם הנכבד., המערערים עתרו במסגרת המרצת הפתיחה לסעד כספי בכסותה של תביעה הצהרתית. כך נכתב בשולי התביעה : "להצהיר כי הפוליסות הרשומות ע"ש המנוח באליהו הנן תקפות ועם פטירתו התקיים האירוע הביטוחי בעטיו על אליהו לשלם את תגמולי הביטוח למבקשים בשיעורים שהיו קבועים נכון ל – 1.12.07 קרי, בשיעור של 50% וכן כי על המשיבים לשלם הוצאות המשפט..."

6. ההלכה הפסוקה מורה שכלל, הליך בו מתבקש צו הצהרתי הוא הליך ששוויו בלתי ניתן לביטוי בכסף (ראה ספרו של השופט גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", סיגא הוצאה לאור, מהדורה עשירית בעמ' 1041). עם זאת, באם נתבע סעד הצהרתי, המגלם בחובו למעשה תביעה כספית, אזי אין בעובדה שהתבקש סעד הצהרתי גרידא, כדי למנוע את תשלום האגרה לפי שווי הסכום הנתבע. מתן סעד הצהרתי הוא רק שלב אחד במסגרת הסכסוך שבין הצדדים, ועל בית המשפט לבחון, האם יש בידי מבקש הסעד ההצהרתי לעתור לסעד אופרטיבי. בע"א 4076/00 נצחון ציפורה בראשון בע"מ נ' זמברובסקי בע"מ, פ"ד נו(3) 41, בעמ' 47, נקבע:

"הלכה היא כי סעד הצהרתי הוא סעד שבשיקול דעת. בבואו לשקול אם ליתן סעד הצהרתי על בית המשפט לבחון, בין היתר, אם יש בידי המבקש לעתור לסעד אופרטיבי, ואם התשובה לכך היא בחיוב, משמע שהסעד שנתבקש הוא חלקי, ובית המשפט ייטה, בדרך כלל שלא לתתו".

7. קרי, מתן סעד הצהרתי לבעל דין הינו עניין שבשיקול דעת, ובית המשפט יימנע מלתיתו, כל אימת שהמבקש לא הצביע על אינטרס המצדיק להיעתר לו. לעניין זה יכול בית המשפט לשקול את השאלה, אם המבקש לא יוכל להשיג את מבוקשו בדרך אחרת ואם מתן הסעד לא יביא לידי כפל תביעות (ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' יצחק ברנר, פ"ד לב(1) 85, 90; רע"א 1810/90 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' קנדי, חברה להשקעות ולבניין בע"מ, פ"ד מד(2) 737; וראו לאחרונה רע"א 84/98 צעד בריא - אלוש אורטופדיה בע"מ ואח' נ' Sensograph Belgium nv (טרם פורסם)). כך, למשל, אין בית המשפט נוטה להעניק סעד הצהרתי, מקום שיכול המבקש לתבוע סעד ממשי:ב

"העובדה שיש לתובע סעד ממשי מלא, שאותו הוא יכול לתבוע, מהווה שיקול רב ערך כנגד מתן הסעד ההצהרתי והתובע יכול להתגבר על השיקול האמור רק אם יש בכוחו להצביע על אינטרס לגיטימי המצדיק את הדבר" (ע"א 227/77 הנ"ל, בעמוד 90).

8. במקרה דנן, אין מחלוקת כי המערערים יכולים היו להגיש את תביעתם כנגד המשיבים בדרך המלך של תביעה לסעד אופרטיבי, דהיינו תביעה כספית לתשלום תגמולי ביטוח.

9. בנסיבות שלפניי, לא הצביעו המערערים על קיומו של אינטרס לגיטימי המצדיק קבלת סעד הצהרתי במקום לתבוע מיד את הסעד האופרטיבי. האינטרס של חיסכון בתשלום האגרות, כשלעצמו, אינו אינטרס מספיק על מנת להצדיק תביעה לסעד הצהרתי (רע"א 417/92 היועץ המשפטי לממשלה נ' זלמן ליבוביץ ואח', פ"ד מו(3) 414, 415). לכך יש להוסיף, שאם יזכו המערערים בסעד הצהרתי, הרי כדי לקבל סעד אופרטיבי יידרש מהם להגיש תובענה כספית למתן סעד כזה, וממילא יהיה עליהם לשלם את האגרה.

ניסיונם של המערערים להסתמך בטיעונם על צו המניעה אין בו ממש. כפי שציין הרשם המלומד בהחלטתו אין בצו המניעה אלא כדי לעכב את החיוב ותו לו.

10. סיכומם של דברים, הנני סבור - על סמך האמור לעיל - כי במקרה דנן תובענה לסעד הצהרתי אינה הליך מתאים. אשר על כן, הערעור נדחה.

11. בנסיבות, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ט בסיון, תשס"ט (21 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

סובל משה, שופט