ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בלכר ערן נגד I.I.B SERVICES GMBH :

9

בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 072195/06

לפני:

כבוד השופט חגי ברנר

תאריך:

21/06/2009

בעניין:

בלכר ערן

התובע;

נ ג ד

1. I.I.B SERVICES GMBH

2. יוסי לוין

הנתבעים;

פ ס ק ֿ ד י ן

מבוא

1. בפניי תביעה למתן חשבונות ולתשלום על פי החשבונות שיתקבלו.

2. התובע טוען כי בתחילת שנת 2000 נוצר קשר בינו לבין הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), ישראלי המתגורר בגרמניה מאז שנת 1987 ומנהל חברה הרשומה בגרמניה, שעוסקת בניהול תיקי השקעות בגרמניה, היא הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת").

לדברי התובע, הנתבע הציע לו להפנות אליו משקיעים שונים, בתמורה לקבלת עמלה מהנתבע. בעקבות כך, נכרת ביום 6.2.2002 הסכם בין התובע מצד אחד, לבין הנתבע והנתבעת מהצד השני, ולפיו התחייבו הנתבעים לשלם לתובע מחצית מן העמלות שישולמו לנתבעים על ידי לקוחות שהתובע יפנה אליהם (להלן: "ההסכם").

התובע מציין כי לאחר חתימת ההסכם הוא התחיל לעניין לקוחות פוטנציאליים בהשקעה אצל הנתבעים. בין השאר הוא הפנה אל הנתבע את פרופ' אמיר ברנע, שהיה דיקן בית הספר למינהל עסקים במרכז הבינתחומי בהרצליה, בו למד הנתבע בין השנים 1996- 1999 כסטודנט למינהל עסקים. בעקבות כך החל פרופ' ברנע להשקיע כספים אצל הנתבעים. בנוסף, הפנה התובע אל הנתבע שורה ארוכה של אנשים נוספים על מנת שישקיעו את כספם באמצעותו. דא עקא, הנתבע לא שילם לתובע דבר זולת סכום זעום של 170 יורו, ששולם באמצעות אימו של התובע, בגין השקעתו הראשונית של פרופ' ברנע אצל הנתבע.

התובע טוען כי בשנת 2004, כאשר אימו ביקשה להשקיע את כספה באמצעות הנתבע, היא נפגשה עימו והוא סיפר לה על עסקים נכבדים שהוא עושה עם פרופ' ברנע.

כאשר התובע נוכח לדעת שהנתבע מכחיש כי הלקוחות שהופנו אליו אכן ביצעו השקעות באמצעותו, הוא ביקש מאימו בשנת 2006 להקליט שיחה עם נציגתו של הנתבע בישראל, וזו הודתה בפניה כי פרופ' ברנע השקיע בנתבעת ואף הביא עימו משקיעים נוספים.

מכאן התביעה.

3. הנתבע טוען כי ההסכם נחתם בין הנתבעת לבין התובע, כאשר הוא עצמו אינו צד להסכם, וחתימתו על ההסכם נעשתה בשם הנתבעת לבדה.

לגופו של ענין טוען הנתבע כי תפקידו של התובע כסוכן עצמאי של הנתבעת היה להחתים את הלקוחות שהוא מגייס על טפסי התקשרות עם בנק BHF בברלין, הוא הבנק בו מנהלת הנתבעת את השקעותיה (להלן: "הבנק"). טפסים אלה כוללים בין השאר בקשה לפתיחת חשבון בבנק, הוראה לחיוב חשבון הלקוח בעמלות שונות, התחייבות לשלם עמלה לנתבעת וכו'. התובע לא עשה כן. הוא לא החתים אף לקוח על הטפסים האמורים וממילא אף לקוח מבין אלה שהתובע טוען כי הפנה כביכול אל הנתבעת, לא פנה אל הנתבעת, לא פתח חשבון בבנק באמצעות הנתבעת ולא שילם לנתבעת עמלה כלשהי.

באשר לפרופ' ברנע, הנתבע טוען כי התובע אמנם יזם פגישה בין הנתבע לבין פרופ' ברנע, אלא שתכלית הפגישה היתה רצונו של פרופ' ברנע לשמוע מכלי ראשון על קיומו של כלי פיננסי חדש ומעניין המופעל על ידי הבנק. פרופ' ברנע לא שילם לנתבעים עמלה כלשהי ולא הפך ללקוח שלהם.

באשר לתשלום ששילם לתובע, הנתבע מודה כי אכן שילם לתובע באמצעות אמו סכום של 500 דולר (ולא 170 יורו כפי שטוען התובע), אך לדבריו הוא עשה כן רק משום שאמו של התובע סיפרה לו שמצבו של התובע, שהתגורר בלוס אנג'לס, דחוק, והתשלום היה בבחינת "שלח לחמך על פני המים". הוא מכחיש כי דיבר עם אמו של התובע על עסקים שיש לו עם פרופ' ברנע.

דיון

4. במהלך ישיבת ההוכחות הושגה הסכמה דיונית בין הצדדים ולפיה התובע ימסור לנתבעים את שמות הלקוחות שלטענתו הפנה אליהם, והנתבעים יעבירו אותה לבנק, על מנת שהבנק יאשר או יכחיש כי הלקוחות הללו פתחו חשבון בנק אצלו.

5. ביום 3.3.2009 העביר בא כוחו של התובע לבא כוחם של הנתבעים רשימה הכוללת תשעה עשר שמות של אנשים וחברות שהתובע הפנה אל הנתבעים (נספח A לסיכומי הנתבעים). אחד השמות היה שמו של פרופ' ברנע, אותו הוסכם מראש שלא לכלול ברשימה. לפיכך הודיע ב"כ התובע לב"כ הנתבעים ביום 5.3.2009 כי ניתן למחוק את שמו מן הרשימה שתועבר לבנק (נספח ג' לסיכומי התובע). נותרו איפוא ברשימה שמונה עשר שמות של אנשים וחברות.

6. ביום 18.3.2009 העביר הבנק אישור בכתב המתייחס לשישה עשר שמות מתוך שמונה עשר השמות שהועברו אליו. הבנק ציין כי האנשים והחברות שפורטו במכתבו, אינם נמנים על לקוחות הבנק (נספח ד' לסיכומי התובע).

7. עקב טעות, הבנק לא התייחס לשני שמות נוספים שנכללו ברשימה שהועברה אליו, והם שאול יוסף וצבי אברהמי גמל בע"מ. שני שמות אלה הופיעו בעמוד השני של הרשימה שנשלחה אל הבנק, והבנק התעלם מהם בתשובתו הראשונית.

8. בעקבות פנייה חוזרת אליו בקשר לשני השמות הנוספים, אישר הבנק במכתב מיום 2.4.2009 כי מדובר בשגגה מצידו, ובמכתב מיום 31.3.2009 הוא התייחס גם לשני השמות החסרים, וכלל אותם ברשימה של מי שאינם לקוחותיו (נספח D לסיכומי הנתבעים).

9. מן המקובץ עולה כי אף לא אחד מבין שמונה עשר השמות של אנשים וחברות שהתובע טוען כי הפנה אל הנתבעים לשם פתיחת חשבון בבנק, אכן פתח חשבון בבנק.

ממילא, מתייתר הצורך של הנתבעים ליתן חשבונות ביחס לאותם אנשים וחברות, שכן ברי כי משאלה לא פתחו חשבון בבנק, התובע אינו זכאי בגינם לתשלום עמלה מאת הנתבעים.

10. האדם היחיד שלגביו יש לברר האם התובע זכאי לתשלום עמלה הוא פרופ' ברנע, משום שאין חולק כי פרופ' ברנע אכן השקיע כספים בבנק.

11. על פי ההסכם שנכרת בין התובע לנתבעים, זכאותו של התובע לעמלה הותנתה בכך שהלקוח שהתובע הפנה אל הנתבעים, שילם אכן עמלה לנתבעים. מתוך עמלה זו, ומתוכה בלבד, זכאי התובע לתשלום חלקו בעסקה. כך טען התובע עצמו בס' 4 לתצהירו:

"בהתאם להסכם, הייתי זכאי למחצית מהעמלות שישולמו ע"י הלקוחות שהפניתי בגין רכישת אג"ח, ומחצית מהעמלות אשר לקוחות אלה ישלמו בגין הרווחים שתישא השקעתם."

וכך גם קובע ס' 2 להסכם:

"בעמלות רכישת אג"חים ובעמלות בגין רווחים שישולמו ע"י לקוחות לפי סעיף 1 יתחלקו שווה בשווה בין הצדדים."

אני מוצא לנכון להדגיש עובדה זו, שכן התובע טוען לראשונה בסיכומיו שהנתבע קיבל עמלה מהבנק בגין ההשקעה שהשקיע פרופ' ברנע בבנק, והוא עותר בס' 49 לסיכומיו לקבלת דין וחשבון בנוגע לכספים שהבנק העביר לנתבע בגין השקעות של לקוחות. יצויין כי מדובר בשינוי חזית מובהק מצידו של התובע, שכן בס' 8 לכתב התביעה הוא עתר לסעד של קבלת חלקו בעמלות שקיבלו הנתבעים מאת הלקוחות שהפנה אליהם, ולא לסעד של קבלת חלק בעמלות ששילם הבנק לנתבעים.

יצויין כי התובע הוא שניסח את ההסכם (עדותו של הנתבע, בע' 33 לפרוטוקול), כך שאם היה מתעורר ספק פרשני בענין הזכאות לעמלות, הוא היה אמור לפעול לחובתו של התובע.

12. כמו כן יש לציין כי זכאותו של התובע לעמלה היא אך ורק בגין לקוחות שיפתחו חשבון בבנק באמצעות הנתבעים. כך קובע ס' 1 להסכם:

"ההסכם הנ"ל בא להגדיר את חלוקת העמלות בגין הבאת לקוחות ע"י צד ב' [התובע- ח.ב.] אשר יפתחו חשבונות בבנק BHF בברלין ע"י צד א' [הנתבעים- ח.ב.]".

מכאן שעל מנת שהתובע יהיה זכאי לעמלה בקשר להשקעות של פרופ' ברנע, שומה היה עליו להוכיח שני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הוא שפרופ' ברנע פתח חשבון בבנק באמצעות הנתבעים; התנאי השני הוא שפרופ' ברנע עצמו, להבדיל מהבנק, שילם לנתבעים עמלה בגין ההשקעה בבנק.

כפי שנראה להלן, לא עלה בידי התובע להוכיח את קיומו של אף אחד מבין שני התנאים המצטברים.

13. פרופ' ברנע, שזומן לעדות מטעם התובע, העיד כי התובע, שהיה אחד מתלמידיו במרכז הבינתחומי בהרצליה, עניין אותו במכשיר פיננסי מיוחד, ובעקבות כך נערכו פגישות בינו לבין הנתבע. הענין של פרופ' ברנע גבר, והוא נסע בעצמו לבנק בגרמניה. מאותו הרגע נוצר קשר ישיר בינו לבין הבנק:

"אני לא מאמין לתיווך, רציתי לראות את הבנק באופן ישיר. ובאמת ביוזמתו נפגשתי עם מנהלים בבנק והם הציגו לי מכשירים פיננסיים שהבנק עסק בהם, עבור אחרים, עבור עצמו. ומאותו רגע הקשר הישיר ביני לבין הבנק." (ע' 3 לפרוטוקול).

פרופ' ברנע הכחיש את טענתו של התובע, כאילו השקיע את כספו באמצעות הנתבע:

"אצלו לא השקעתי, אני השקעתי בבנק. בהמשך הדברים, לא מיד, אלא בתקופה, השקעתי בבנק, סכום מסוים מכספי שלי. שום דרך, לא שום לקוח, שום אחר, מכספי שלי השקעתי סכום מסוים בבנק. בין היתר גם לבדוק איך הקשר עם הבנק עובד. השקעתי ישירות בבנק." (ע' 3 לפרוטוקול).

פרופ' ברנע לא נשאל, וממילא גם לא אישר, כי שילם עמלה כלשהי לנתבע.

עינינו הרואות: פרופ' ברנע פתח חשבון בבנק באופן ישיר, ולא באמצעות הנתבעים (הגם שהנתבע נכח במעמד פתיחת החשבון), ואין כל ראיה לכך ששילם לנתבעים עמלה כלשהי. ממילא לא מתקיימים לגביו שני התנאים המצטברים לכך שהתובע יהיה זכאי לעמלה כלשהי מהנתבעים בגינו.

14. גם מתוך עדותו של הנתבע מתברר כי פרופ' ברנע לא פתח את החשבון באמצעותו, אלא באופן ישיר מול הבנק:

"הוא פתח חשבון והוא השקיע שלושים וחמש אלף דולר, כי זה השיק שהוא הביא איתו בפעם הראשונה ... של דולרים. מאותו רגע יש לו חשבון. מאותו חשבון הוא קונה מוכר, עושה מה שהוא רוצה. לי אין מבחינה חוקית לא ייפוי כח ואין לי אפשרות להיכנס לחשבון שלו. ידע אישי זה סיפור אחר." (ע' 44 לפרוטוקול).

הנתבע העיד כי לא קיבל עמלה כלשהי מפרופ' ברנע:

"מעולם לא, אגורה, לא חויב." (ע' 44 לפרוטוקול).

15. אכן, כאשר הנתבע נשאל האם הבנק שילם לו עמלה בגין השקעתו של פרופ' ברנע, הוא העיד תחילה בנחרצות כי: "אני לא מקבל עמלות, כלומר, אני לא קיבלתי, לא מקבל עמלות על השקעות של לקוחות מהבנק." (ע' 44 לפרוטוקול), אך בהמשך, כאשר שב ונשאל האם קיבל עמלה כלשהי מהבנק הוא התחמק ממתן תשובה לגופו של ענין, והעדיף להתייחס לסכום הנמוך שהשקיע פרופ' ברנע בבנק:

"בוא נאמר שזה לא סכומים שמותר לי לפתוח, לי אסור היה להמליץ לפתוח, שהוא פתח חשבון שם. טיפול אישי הוא קיבל. וכל השאר מבחינתי הוא לא לקוח, מעולם לא שילם לי אגורה, ולכן אני חושב שכל השאר חסוי." (ע' 45 לפרוטוקול).

אם נפרש לחובתו של הנתבע את ההתחמקות ממתן תשובה לשאלה, נגיע לכל היותר למסקנה כי קיימת אפשרות שהנתבע קיבל תגמול כלשהו מהבנק בגין הפנייתו של פרופ' ברנע אל הבנק, אלא שבכך אין די, שכן כפי שהוסבר קודם, התובע זכאי לחלק בעמלה שמשלם הלקוח לנתבע, ולא לחלק בעמלה שמשלם הבנק לנתבע, אם אכן הבנק משלם עמלה כזו.

16. סיכומו של דבר, גם בגין הפנייתו של פרופ' ברנע אל הנתבע, לא זכאי התובע לעמלה כלשהי.

17. מטעם התובע העידה אימו, שרה בלכר. על פי עדותה, היא הקליטה את נציגתו של הנתבע בישראל, גב' סמדר שקולסקי, בעת שזו סיפרה לה שפרופ' ברנע השקיע כספים רבים באמצעות הנתבעת ואף הביא עימו משקיעים נוספים. סמדר שקולסקי עצמה הגישה תצהיר מטעם הנתבעים, אך בהעדר התייצבות, תצהירה נמחק. מכל מקום, הדברים שאמרה שקולסקי לאמו של התובע בענין הקשר שבין הנתבע לבין פרופ' ברנע הם עדות שמיעה, שכן היא עצמה לא העידה במשפט. מכאן שהתמליל יכול להוות ראיה לדברים שאמרה שקולסקי, אך הוא אינו יכול להוות ראיה לאמיתות תוכנם. לגופו של ענין, עיון בתמליל מגלה שלא ניתן להבין מדבריה של שקולסקי באיזה אופן בדיוק בוצעה ההשקעה של פרופ' ברנע, והאם היא נעשתה באמצעות הנתבע או ישירות מול הבנק. פרופ' ברנע עצמו העיד כי "כשהיו לי איזה קשיים מסוימים במערכת, הקשר עם הבנק, למשל האינטרנט שלא עבד, אז ביקשתי ממנה והיא סייעה לי. אבל לא עשיתי שום עסק באמצעותה ... מעולם לא שילמתי לה עמלה כלשהי" (ע' 4 לפרוטוקול).

18. באשר לעדותה של שרה בלכר, לפיה הנתבע התרברב באוזניה במפגש ביניהם בכפר המכביה בענין עסקים שהוא עושה כביכול עם פרופ' ברנע, הרי שמדובר בעדות שמיעה, שכן שרה בלכר עצמה אינה יכולה להעיד על אמיתות הדברים, ומנגד, פרופ' ברנע העיד על כך שהוא פועל לבדו מול הבנק, ולא באמצעות הנתבע. זה האחרון הכחיש מכל וכל כי נפגש עם שרה בלכר בכפר המכביה וכי סיפר לה על עסקים עם פרופ' ברנע. גם אם אניח לטובתו של התובע כי הנתבע אכן סיפר לאמו את מה שנטען על ידה, מה שקובע היא עדותו של פרופ' ברנע בדבר פעילות עצמאית שלו מול הבנק. בשונה מהעדים האחרים, לפרופ' ברנע אין אינטרס בתוצאות המשפט, הגם שהוא מצוי בקשרי ידידות עם הנתבע.

19. התובע טוען כי הוא זכאי לעמלה בגין הלקוחות שפרופ' ברנע הביא עימו לבנק, בהתאם לס' 5 להסכם, הקובע כי "לקוחות שיובאו ע"י לקוחות שהוגדרו בסעיף 1, מוגדרים בזאת כלקוחות לכל דבר שהובאו ע"י צד ב'".

אין בידי לקבל טענה זו, משום שהתובע עצמו כלל איננו יודע מידיעה אישית מיהם אותם לקוחות כביכול שהובאו על ידי פרופ' ברנע לבנק, ואילו פרופ' ברנע עצמו העיד כי "אולי חבר אחד הכרתי לו [לנתבע- ח.ב.]. אני אפילו לא יודע את היקף העסקים של אותו חבר, כי הוא מנהל את זה באופן ישיר. יש לי חבר אחד וזהו, למשך כל התקופה." (ע' 4 לפרוטוקול). למותר לציין כי זהותו של אותו חבר אלמוני לא נתחוורה כלל, שכן פרופ' ברנע לא התבקש למסור את זהותו, וגם לא ברור האם אותו חבר אכן פתח חשבון באמצעותו של הנתבע, או שמא ישירות מול הבנק, כמו פרופ' ברנע.

הנתבע אגב הכחיש כי מי ממכריו של פרופ' ברנע השקיע בבנק באמצעותו (ע' 47 לפרוטוקול).

20. יצויין כי הסעד העיקרי המבוקש על ידי התובע הוא שבית המשפט יורה לנתבעים להמציא דין וחשבון על כל הלקוחות שהופנו על ידי התובע, ועל כל הלקוחות שהופנו על ידי הלקוחות הללו. לנוכח העובדה שהנתבע הכחיש בעדותו כי התובע הפנה אליו לקוחות כלשהם מלבד פרופ' ברנע (הכחשה שאומתה במכתבו של הבנק), וכן הכחיש כי פרופ' ברנע הפנה אליו לקוחות, ממילא אין טעם במתן הסעד המבוקש, שהרי עדותו של הנתבע ניתנה תחת אזהרה, וברי איפוא כי גם בדין וחשבון שהיה מגיש לבית המשפט, אם היתה ניתנת החלטה על כך, הוא היה דבק בהכחשתו זו.

21. בסיכומיו מבקש התובע כי בית המשפט יורה לבנק ליתן דין וחשבון על כל הכספים שהעביר לנתבעים מאז שנת 2002, בגין השקעותיו של פרופ' ברנע ובגין השקעות של לקוחות שפרופ' ברנע הביא לבנק. מעבר לעובדה שסעד זה שונה מן הסעד שהתבקש בכתב התביעה, הרי שהבנק אינו צד להליך וממילא בית המשפט אינו מוסמך ליתן לו הוראות.

22. מכל הטעמים שפורטו לעיל, דין התביעה להדחות.

23. לנוכח התוצאה, אין צורך לדון בשאלה האם גם הנתבע באופן אישי הוא צד להסכם, או שמא הנתבעת לבדה היא צד להסכם.

24. אשר על כן, התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

25. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט בסיון, תשס"ט (21 ביוני 2009), בהעדר הצדדים הנ"ל.

חגי ברנר, שופט