ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין א. ח נגד E EGGER :

1


בתי המשפט

בית משפט השלום ראשון לציון

בשא002802/09

בתיק עיקרי: א 002126/09

בפני:

כב' השופט שאול מנהיים

21/06/2009

בעניין:

א. ח. שטיחים ופרקטים בע"מ

המבקשת

נ ג ד

FRITZ EGGER GMBH & CO

המשיבה

החלטה

  1. בפני בקשה למתן היתר המצאת כתב התביעה למשיבה 1, אשר מקום מושבה הינו באוסטריה. המבקשת טוענת כי יש לתת את ההיתר מכח תקנה 500(4), 500(5) ו- 500(7) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
  1. עובר להגשת הבקשה דנן הגישה המבקשת בקשה באותו עניין (בש"א 2610/09) אשר נמחקה בהחלטה מיום 8.6.09 מחמת פגמים שנפלו בתצהיר התומך בבקשה. במסגרת ההחלטה שניתנה ביום 8.6.09 הובהר לב"כ המבקשת כי הוא רשאי להגיש בקשה חדשה ובלבד שיתקן פגמים שנפלו בבקשתו הקודמת, אשר פורטו במסגרת ההחלטה שניתנה בה.
  1. המבקשת עותרת כעת בשנית לקבלת היתר המצאת כתב התביעה לידי המשיבה 1, וזו הבקשה שבפני. למרבה הצער, אף שניכר נסיון ליישום ההערות שנכללו בהחלטה הדוחה את הבקשה הקודמת, הרי גם הבקשה הנוכחית לקויה מיסודה ואין אלא לדחותה.
  1. בקשה להיתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה מוכרעת בשלב הראשון על יסוד האמור בתצהיר מטעם המבקש (ר' א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, תשס"ז-2007) בע' 685; להלן: גורן). על המבקשת היה לתמוך בתצהיר הן את היסודות העובדתיים של כל אחת מעילות ההמצאה שהיא טוענת לקיומן מתוך רשימת העילות הקבועה בתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, והן את היסודות העובדתיים של התביעה עצמה. אבחן תחילה את השאלה האם עמדה המבקשת בנטל לשכנע כי התקיימה לפחות אחת מהעילות הקבועות בתקנה 500 ככל שעילה כזו נטענה.
  1. תקנה 500(4) קובעת הוראות הנוגעות לתובענות חוזיות וכוללת שלושה סעיפי משנה, אשר בקרות אחד מהמקרים המפורטים בהם רשאי בית המשפט להתיר את המצאת כתב התביעה אל מחוץ לתחום. הבקשה והתצהיר אינם מציינים כלל אילו מסעיפי המשנה מתקיימים בענייננו לדעת המבקשת, ואף אינם מפרטים זאת מבחינה עובדתית. מר הזלמן, אשר הגיש את התצהיר מטעם המבקשת, אינו טוען בתצהירו כי החוזה נעשה בתחום המדינה כמצוות תקנה 500(4)(א). עיון בנספח א' לתצהירו של מר הזלמן מגלה כי המדובר בהודעת דואר אלקטרוני שנשלח מאת המשיבה 1, מאוסטריה, אל המבקשת. ההודעה נושאת את הכותרת "agreement" ומר הלזמן טוען כי המדובר בהתחייבות שניתנה מטעם המשיבה 1 כלפי המבקשת כי המבקשת תייבא ותשווק באופן בלעדי מוצרים מסוימים מתוצרת המשיבה בישראל. לטעמי, מנוסח הכתובים עולה כי המסמך הנ"ל, חרף כותרתו, איננו ההסכם (שהפרתו על ידי המשיבה 1 נטענת כעת במסגרת התצהיר ובכתב התביעה) עצמו, אלא מדובר במסמך המאשר הסכמות שאליהן הגיעו הצדדים קודם לכן במהלך "Domotex"; כלומר - ההסכמה שהפרתה נטענת הושגה ב- Domotex. מר הזלמן כלל אינו מציין מהו Domotex ומה המיקום הגיאוגרפי שלו. האם (כפי שהדעת נותנת) מדובר בתערוכה בינלאומית לחיפוי וריצוף? אם כן - היכן התקיימה, בארץ או בחו"ל? פרטים אלה חיוניים לשם בחינת הבקשה, וחרף זאת לא ניתנה להם כל התייחסות מצדה של המבקשת על אף שהם מצויים בידיה. לפיכך נראה כי בנסיבות הנ"ל תקנה 500(4)(א) אינה מתקיימת, ומכל מקום המבקשת לא הוכיחה ולו לכאורה שהיא מתקיימת. מאחר והחוזה נעשה על ידי המשיבה 1 שהינה חברה שמקום מושבה אוסטריה, ולא נטען אחרת, אזי נסיבות המקרה אינן באות בגדרה של תקנה 500(4)(ב). בנוסף מר הזלמן לא טען כלל בתצהירו כי על החוזה חלים דיני מדינת ישראל כדרישת תקנה 500(4)(ג), ולא הובאה בפניי כל תשתית עובדתית שתצדיק מסקנה כזו (שאף לא נטענה כלל בבקשה). לאור האמור לעיל יש לקבוע כי לא שוכנעתי במידה הנדרשת כי תקנה 500(4), על כל אחד מסעיפי המשנה שלה, חלה על הבקשה.
  1. תקנה 500(5) מאפשרת את המצאת כתב בי-דין מחוץ לתחום השיפוט מקום בו תובעים על הפרת חוזה בתחום המדינה. מר הזלמן אינו טוען בתצהירו כי הפרת החוזה נעשתה בארץ. לטענתו הודעה על הפסקת החוזה באופן חד צדדי נעשתה באמצעות המייל והפקס. לא נטען בפניי הן מהפן המשפטי והן מהפן העובדתי, כי שליחת הודעת סיום חוזה מארץ זרה אשר מהווה לטענת המבקשת הפרת חוזה, היא מעשה שנעשה בתחום מדינת ישראל. אין זה מובן מאליו שבנסיבות אלה, ובהנחה שבהפרת חוזה עסקינן, מקום ההפרה הוא בישראל. לפיכך לא הוכיחה המבקשת כי תקנה 500(5) חלה בנסיבות העניין.
  1. תקנה 500(7) מאפשרת המצאת כתבי בי דין אל מחוץ לתחום המדינה כאשר התובענה מבוססת על מעשה או מחדל בתחום המדינה. כפי שכבר נכתב לעיל, מר הזלמן לא טען בתצהירו כי הפרת החוזה הנטענת על ידי המשיבה 1 התרחשה בארץ. גם לגבי המשיבה 2, מר הזלמן לא טען בתצהירו כי הפעולות המיוחסות למשיבה 2 העולות לטענת המבקשת כדי גרם הפרת החוזה שבין המבקשת לבין המשיבה 1, נעשו בתחום המדינה. כלל הוא כי כאשר בית המשפט "דן בבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום עליו לנקוט בזהירות, שהרי כל ספק פועל לטובת תושב החוץ ונגד הזמנתו להתדיין בישראל" (ר' גורן לעיל בע' 687). לפיכך קיים לפחות ספק בשאלה האם התקיימו היסודות העובדתיים של תקנה 500(7), ומכאן שאין להתיר המצאת התביעה דנן מחוץ לתחום מכוחה.
  1. המבקשת לא טענה לתחולת תקנות-משנה אחרות של תקנה 500, ובין היתר לא טענה כי התקיימו בענייננו יסודות תקנה 500(10). ממילא אין מקום להידרש כאן לשאלה האם נתקיימו יסודות תקנה זו.
  1. עתה תיבחן – מעל לצורך – השאלה האם עמדה המבקשת בדרישה שהתצהיר התומך בבקשה יכלול תמיכה ביסודות העובדתיים של התביעה (ראו: תקנה 501 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; גורן לעיל, עמ' 691-692). התצהיר אינו פורמאלי גרידא, ואין די בהפניה לכתב התביעה (ע"א 837/87). גם כאן התשובה שלילית. בתביעה מייחסת המבקשת למשיבה הפרה של חוזה שבו ניתנה למבקשת הזכות להיות המפיצה הבלעדית של מוצרים מסוימים בישראל. התצהיר התומך בבקשה, וכך גם כתב התביעה עצמו, אינם כוללים כל פירוט שהוא(!) בדבר תנאיו של אותו חוזה. האם מדובר בחוזה לתקופה בלתי קצובה? אם כן, הרי שהדין הוא כי החוזה ניתן לסיום בכל עת בהודעה מוקדמת סבירה. אם החוזה קצוב בזמן, מהי תקופתו? ברור לחלוטין ששאלות אלה יורדות לשורשה של התביעה, המבוססת כולה על טענה של הפרה מצד המשיבה 1 של החוזה שבין הצדדים. שאלות קריטיות נוספות דנות בתנאי החוזה. הרי קשה להניח שהמבקשת קיבלה בלעדיות בהפצת מוצרים מסוימים בישראל מבלי שתתחייב בקשר לכך כל התחייבות שהיא. הדעת נותנת שהבלעדיות היתה כרוכה בכמויות מינימום, בהסדרי תשלום ואולי גם בתנאים נוספים. התצהיר התומך בבקשה, כמו גם כתב התביעה, שותקים שתיקה גמורה לגבי תנאיו ותוכנו של החוזה, שהפרתו היא עילת התביעה. זאת ועוד: המסמכים שצורפו לתצהירו של מר הזלמן הינם חלקיים, ויתכן שלא בכדי. מר הזלמן צירף מכתבים מטעם המבקשת אל המשיבה 1. במכתבים אלה נזכר קיומם של מכתבים ששלחה המשיבה 1 אל המבקשת, אולם אף אחד מהם לא צורף לתצהיר או לכתב התביעה. בכך נמנעה מבית המשפט כל אפשרות לבחון מהן הטענות שבפי המשיבה. כידוע, בעל דין שברשותו מסמכים שאינו מציג מחזק את החשד שמסמכים אלה אינם פועלים לטובתו. המסקנה היא כי המבקשת לא הוכיחה כי בידיה "תביעה הראויה לטיעון" (גורן לעיל, בע' 686 והאסמכתאות שם).
  1. הבקשה נדחית. משלא נתבקשה ולא הוגשה תגובה, אין צו להוצאות לטובת המשיבה. לאחר ששקלתי בדבר, וחרף העובדה שמדובר בבקשה שניה שנדחית באותו עניין, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות לאוצר המדינה חרף הליקויים הבסיסיים הרבים שנפלו בה, אולם מובהר כי אם תוגש בקשה נוספת שלא תתקבל לא יהיה מנוס מחיוב המבקשת בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

ניתנה היום כ"ט בסיון, תשס"ט (21 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

שאול מנהיים, שופט