ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין (.ברש ישראל נגד בנק דיסקונט סנ )בתיק בנק דיסקונט סניף הוד נ :

1


בתי המשפט

בית משפט השלום כפר-סבא

בשא004604/08

בתיק עיקרי: א 004723/08

בפני:

כב' הרשמת יפעתי מרי

תאריך:

21/06/2009

בעניין:

ברש ישראל

ע"י ב"כ עו"ד

נתנאל יעקב

המבקש

נ ג ד

בנק דיסקונט סניף הוד השרון

ע"י ב"כ עו"ד

האן מרקוביץ מרדכי

המשיב

החלטה

בפני בקשת רשות להתגונן.

המשיב (להלן: "הבנק") הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקש.

מכתב התביעה עולה כי המבקש קיבל אשראים שונים מהבנק ויתרת חובו בגין אשראים אלו עומדת על סך של 51,403 ₪ נכון ליום 23.10.08.

בבקשת הרשות להגן טוען המבקש כי במעמד פתיחת החשבון הבהיר לסגן מנהל סניף הבנק כי אינו זקוק למסגרת אשראי מאחר והוא מוסר שיקים דחויים לגורמים שונים ומקבל הכנסות שונות. לפיכך, אינו זקוק למסגרת אשראי למעט אם יהיה פער כלשהו בין השיק הדחוי שהוציא לבין ההכנסות שעתידות להתקבל.

לטענת המבקש, הוסכם כי כאשר יגיע שיק לפרעון בחשבון הוא יפקיד עוד באותו היום או למחרת את סכום השיק. כמו כן, סוכם כי אם יהיה פער עד לסך של 5,000 ₪ בין סכום השיק לסכום שיופקד על ידו השיק יכובד על ידי הבנק.

לטענת המבקש, מדפי החשבון עולה כי הבנק ניהל את החשבון בניגוד למוסכם ובניגוד לדין וחייב את חשבונו בעשרות אלפי שקלים.

כמו כן, הגביל הבנק את החשבון ובכך נגרם לו נזק כבד ובלתי הפיך.

יצויין כי בעקבות הודעת ההגבלה הגיש המבקש ערעור לפי חוק שיקים ללא כיסוי למניעת ההגבלה על החשבון.

ביום 7.12.08 ניתנה החלטת כב' השופטת מימון שעשוע בערעור שהגיש המבקש לפי חוק שיקים ללא כיסוי.

בהחלטה בערעור נקבע כי למעט שיק מס' 3 כל השיקים סורבו כאשר החשבון היה ביתרת חובה משמעותית.

בקשתו של המבקש נדחתה.

על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. נכון למועד הדיון בבקשת הרשות להתגונן הערעור תלוי ועומד.

בדיון שהתקיים בפני טען המבקש כי טענת ההגנה שלו מתבססת על כך כי הבנק כיבד את השיק בסך של 30,000 ₪ וזאת לאחר שלא החזיר את השיק בזמן לבנק הגובה .

כמו כן טוען המבקש כי בחודש אפריל 2008 קיבל הבנק הודעת עיקול בחשבון. למרות שלא היתה מסגרת אשראי בחשבון חייב הבנק את החשבון בסכום העיקול בסך של 26,516 ₪ והעביר סכום זה למעקל. בכך גרם הבנק ליתרת חובה בחשבון.

הבנק טוען כי כל טענתו של המבקש הינה כי הבנק לא היה צריך לכבד את השיקים.

ואולם, על המבקש היה להראות ולהוכיח את הנזק שנגרם לו בגין כיבוד השיקים.

דיון

טענת ההגנה של המבקש כפי שעלתה בתצהירו ובדיון בפני הינה כי הבנק פעל שלא כדין ובניגוד למוסכם.

המבקש לא נחקר על תצהירו.

ואולם, על מנת שתינתן רשות להתגונן אין די בכך כי הגנתו של המבקש לא נסתרה אלא יש לבחון האם מעלה התצהיר הגנה אפשרית, דהיינו, האם יוכל המבקש לזכות בדין אם המשפט יתברר בסדר דין רגיל.

אין חולק כי המבקש לא העלה כל טענה שהיא כנגד גובה החוב, לרבות דרך חישובו, וכל טענתו היא כי הבנק כיבד השיקים וצו העיקול בניגוד למוסכם ביניהם לעניין מסגרת האשראי בחשבון.

לפיכך, על המבקש היה להראות מהו הנזק שנגרם לו כתוצאה מכך שהבנק כיבד את השיקים וחייב את חשבונו.

המבקש לא פירט ולא צירף כל אסמכתא שהיא לעניין הנזק שנגרם לו והיקפו.

אין די בטענה כפי שהועלתה כי בעצם החיוב נגרם לו נזק. על נתבע בבקשת רשות להתגונן להתכבד ולפרט את כל טענותיו ולפרוס את הגנתו. לכן על המבקש היה לפרט את הנזק שנגרם לו כתוצאה מפעולות הבנק.

המבקש אינו טוען כי מצבו הורע בשל העובדה כי חוייב חשבונו להבדיל ממצבו אם הבנק לא היה מכבד את השיקים.

זאת ועוד, מחד טוען המבקש כי הבנק נהג שלא כדין כאשר כיבד את השיקים ואת צו העיקול.

מנגד, תלוי ועומד ערעורו של המבקש כנגד ההגבלה בחשבונו.

ואולם, לו היה הבנק מכבד את השיקים, נשוא הודעת ההגבלה, הרי שאין חולק כי יתרת חובו בחשבון היתה גבוהה אף יותר.

לפיכך, גם אם תינתן למבקש הרשות להתגונן הרי שאין למבקש טענה של ממש כנגד חובו לבנק.

על המבקש רשות להתגונן לפרט בתצהירו האם מתכוון הוא לטעון נגד תביעת התובע כולה או חלקה בלבד ואם נגד חלקה – איזה חלק.

מאחר והמבקש לא פירט את הנזק שנגרם לו הרי שטענת ההגנה שלו הינה כנגד סכום התביעה כולו. דהיינו, טענת ההגנה של המבקש היא כי אין לחייבו לשלם את יתרת חובו לבנק, עליה אינו חולק, וזאת בשל העובדה כי הבנק לא היה צריך לכבד ולשלם את הסכומים כפי שפורטו לעיל.

דומני כי תוצאה כזו אינה הגיונית ובלתי מתקבלת על הדעת.

ראה לענין זה דבריו של כב' הרשם ברוך בבש"א 11439/03 (מחוזי תל אביב יפו):

"אין חולק שלמבקשות חוב כלפי הבנק. אין חולק שמדובר בסכומי כסף

ניכרים שנטלו המבקשות ושבהשבתם הן חייבות. העובדה שהמבקשות

טוענות כי בהתנהלות הבנק, שהיתה לשיטתן בלתי תקינה (ויש תימוכין

מסויימים לטענות הללו בתשתית שהוצגה לפני), אין בה די כדי להצדיק

מתן רשות להתגונן, באשר היה על המבקשות להצביע על סכומי כסף

ספציפיים, שנגרעו מהן כתוצאה ממחדלי הבנק.

אין די באמירה הגורפת של המבקשת 2 בחקירתה כי היא מייחסת לבנק

את מלוא נזקיה, שהרי גם היא אינה חולקת על העובדה לפיה היא חייבת

כספים לבנק. חובה היה אם כן על המבקשות, להתכבד וליצור תשתית

ראייתית אלטרנטיבית לטענות הבנק.

היה על המבקשות לכמת את נזקיהן, היה עליהן לעשות כן בצורה מפורטת

בתצהיר, ומשלא עשו כן, דומני כי דין בקשתן בהליך הנוכחי להדחות. מבלי

שהדבר יגרע מזכותן להגיש תביעה נפרדת כנגד הבנק בגין נזקיהם הנטענים,

ככל שהן מסוגלות להוכיח נזקים שכאלה".

(בש"א 11439/03 קליברה החברה לקידום מכירות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (פדאור (לא פורסם) 05 (9) 811).

לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית בקשת הרשות להתגונן.

תוגש פסיקתא לחתימתי.

המבקש ישלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪+מע"מ.

ניתנה היום כ"ט בסיון, תשס"ט (21 ביוני 2009) בהעדר הצדדים

_________________

יפעתי מרי, רשמת