ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין היועת המשפטי נגד אורה מושב עובד :

בתי המשפט

1

בית משפט השלום ירושלים

פ 3531/00

פ 3532/00

פ 3533/00

פ 3534/00

לפני:

כב' השופטת אתי באוםֿֿניקוטרה

תאריך:

21/06/2009

נ ג ד

1 . אורה מושב עובדים להתישבות- הנאשמת בכל התיקים

3. כהן נתן – נאשם בת.פ 3531/00

3. יורי יעקבי – נאשם בת.פ 3532/00

3. חיים אשר – נאשם בת.פ 3534/00

הנאשמים

נוכחים

ב"כ המאשימה: עו"ד אגולסקי

ב"כ הנאשמים: עו"ד גוטמן

נאשמים 3 בתיקים פליליים 3531/00 ו- 3532/00

אין התיצבות לנאשם 3 בת"ם 3534/00.

עו"ד גוטמן: אבקש כי ביהמ"ש יעכב את הקראת גזר הדין וזאת משום שכפי שהודעתי לביהמ"ש בדיון האחרון הגשנו ערר נכד הועדה לתכנון ובניה על כך שהיא נמנעה מלתת תשובה לבקשה לשמוש חורג וכתוצאה מכך ובהסכמתי נדחה הדיון בועדת הערר ובינתים התכנסה בשבוע שעבר ועדת תכנון ובניה ולפי מה שנמסר היות ואין עוד פרו', ההחלטה היתה לאפשר להם שמוש חורג במבנים. פר' יהיה רק בעוד שבועיים כי כך זה עובד. מה שמעיד שכל המשפט יתייתר מלכתחילה. אנו מושכים 10 שנים מיותרות כי התב"ע כפי שטענו איפשרה וזה היה המהלך הנכון לתקן את מקצת המעוות .

בנסיבות אלו אני חושב שזה ייתר מביהמ"ש מלדון בתקופה של 5 שנים לה עתרנו וסיבה טובה לביהמ"ש להקל מאוד בעונשם של המורשעים ולהסתפק במשהו סימלי . אם ביהמ"ש יוסיף הערה משלו זה יועיל.

ב"כ המאשימה: אנו מתנגדים לבקשה. הגיע העת לסיים את התיק . הדיון נערך בשבוע שעבר ולא יצא פרוטוקול ואין עדיין החלטה רשמית. יצוין שנמסר לי בע"מ שכל מה שהוחלט זה שיש לפרסם את הבקשה לשמוש חורג להתנגדויות וכיוצ"ב. הדרך ארוכה מאוד ובעצם אין הצדקה לדחית גזר הדין. אדגיש שבדיוק בשביל נסיבות להן טוען חברי קיים סעף 207 לחוק התכנון והבניה. ביהמ"ש מוסמך בעתיד להאריך מועד לבצוע צו אם יש טעמים טובים, ככל שאכן נקבל החלטה חוקית של מוסד מוסמך, באפשרותם של הנאשמים לפעול בדרך זו ובכל מקום אין מקום לעכב את מתן גזר הדין.

ב"כ הנאשמים: עם כל כבוד לגישה הדווקנית שמתנהלת לאורך כל התיק הזה בעשר השנים האחרונות ונמשכת גם עכשיו. הרוע הזה מאפיין את ההתנהלות השלטונית לכל אורכו של הדיון המסובך בתיקים אלה ואני חושב שלא יעלה ולא יוריד גם מכב' של ב"כ המאשימה ופרקליטות אם תהיה המתנה של חודש. אם אכן זו ההחלטה , אזי יש לחזור אל טיעוני מתחילת הדיון. מדובר בענין פורמלי לחלוטין. ולכן אני מבקש שביהמ"ש ינקוט מידה של חמלה וידחה את מתן גזה"ד בחודש.

ה ח ל ט ה

עסקינן בתיקים שנפתחו כבר בשנת 2000, עלו וירדו בין הערכאות השונות, ובכל אותה תקופה בת10 שנים המשיכו הנאשמים בשמוש חורג נשוא התיקים שבנדון (למעט אותם שנים אשר יצאו מן העסק כבר במהלך שנת 2004).

יש מקו לסיים את ההליכים, ואני סבורה כי העת הגיעה, ואין מקום להעתר לבקשה לדחייה נוספת.

שקלתי בנפשי האם יתכן כי ההליכים השונים ננקטו על ידי הנאשמים אך במהלך החודשים האחרונים מתוך מטרה להביא לדחיה נוספת, ומתוך טענה כי ההיתרים מצויים (מאחורי היעד) ואולם אף אם הדבר נכון הוא, ואף או לאו- הרי כפי שציינתי יש מקום לסיים את ההליכים שהוחל בהם לפני כעשור.

כפי שציין ב"כ המאשימה הרי מקום בו יוכלו הנאשמים להציג מצב ולפיו היתר ממשי אמור להינתן להם בתוך תקופה סבירה, כי אז יוכלו לפנות ולעתור בבקשה מתאימה להארכת כניסת תוקפם של הצווים , אלא שכאמור כעת אין מקום לדחיה נוספת וגזר הדין יוקרא היום.

ניתנה היום, ג' באייר, תשס"ט (27 באפריל 2009), במעמד הצדדים.

אתי באוםֿֿניקוטרה, שופטת

גזר דין בענינם של נאשמת 1 ונאשמים 3

בתיקים פליליים 3531/00, 3532/0, 3533/00

הנאשמים הורשעו לאחר ניהול הליכים ארוכים, ממושכים ומתישים וכפי שפורט על ידי בפרק "גלגולו של תיק" בהכרעת דיני מיום 5.1.09 בעבירות שעניינן שימוש במקרקעין שלא כדין, בהתאם לסעיף 145(א) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"); בניה ו/או שימוש במקרקעין ללא היתר, לפי סעיף 204(א),(ב),(ג) לחוק ושימוש חורג בקרקע חקלאית ללא היתר, לפי סעיף 156 לחוק והתוספת הראשונה שלו.

במהלך הטיעונים לעונש הוגשו ראיות כדלקמן:

מטעם המאשימה

ת/1 – בקשה להיתר "הסבת לולים מבוקרים לנגריה, אחסון ספרים, מחסן גרעינים ומחסן ירקות", שהגיש מושב אורה והחלטת הועדה מיום 8.1.04.

ת/2- החלטת הולנח"ע מיום 17.2.09.

מטעם הנאשמים

ערר שהגיש מושב אורה ביום 25.3.09 לוועדה המחוזית לתכנון ובניה – ירושלים.

אישור האדריכל אבי בן גור מיום 25.3.09 בנוגע להכנת תוכנית מתאר חדשה למושב אורה.

בטיעוניו לעונש טען ב"כ המאשימה, כי מדובר במקרה חמור של עבירות על החוק כאשר נאשמת 1 ביצעה לאורך תקופות ארוכות יחד עם הנאשמים האחרים עבירות של שימוש בלא היתר על קרקע חקלאית (בשטח כולל של 1,718 מ"ר). והכל למטרת רווח כספי וזאת במהלך ניהול הליכים משפטיים ארוכים וכדלקמן:

בת.פ 3531/00 – נעשה על ידי הנאשם 3 שימוש חורג בקרקע החקלאית שיועדה ללולים לצורך ניהול נגריה מיום 14.12.99 ועד ליום 1.7.04 וכאשר נאשמת 1 אפשרה השימוש החורג והיא מתירה גם כיום לעשות כן מקום בו פועלת במקום מסגריה.

בת.פ. 3532/00 – נעשה ע"י נאשם 3 שימוש חורג בקרקע חקלאית שיועדה ללולים לצורך ניהול מפעל לייבוש חמניות ופיצוחים מאז 12/98 ואילך וכאשר נאשמת מספר 1 התירה ומתירה שימוש חורג כאמור.

בת.פ. 3533/00 – נעשה שימוש חורג בקרקע החקלאית, שיועדה ללולים לצורך ניהול נגריה וכאשר נאשמת 1 התירה ומתירה שימוש חורג כאמור.

בת.פ. 3534/00 – נעשה ע"י נאשם 3 שימוש חורג בקרקע חקלאית, שיועדה ללולים לשיווק פירות וירקות וזאת החל מ- 14.12.99 ועד ליום 1.6.04 וכאשר נאשמת 1 התירה השימוש החורג והיא מתירה היום שימוש חורג במקום לצורך ניהול נגריה ואולם תצוגה.

ב"כ המאשימה הוסיף וטען, כי התנהלות כאמור יש בה כדי לפגוע בהחלטות מוסדות התכנון ולכפות עובדות בשטח, במיוחד מקום בו בקשות הנאשמים לשימוש חורג סורבו וניסיונות לשנות מצב תכנוני – לא צלחו.

ככל שמדובר בטענת הגנה מן הצדק – ביקש ב"כ המאשימה לדחות שוב טענה זו וביקש לגזור על הנאשמים עונשים כמפורט:

מתן צווי איסור שימוש חורג מיידים או כאלה שיאפשרו אך התארגנות מהירה של השוכרים.

השתת קנסות גבוהים ומשמעותיים, תוך חיוב נאשמים 1 ו-3 בת.פ. 3532/00 לחתום אף על התחייבות כספית להימנע מעבירה בסכום גבוה.

הסניגור טען, כי טיעוני חברו, היפים לתיקים אחרים, אינם הולמים את נסיבות התיק שבפני, במיוחד מקום בו אין המדובר בענייננו ב"קרקע חקלאית" אלא ב"שטח צהוב".

עוד טען, כי בענייננו לא ניתן להתעלם מטענותיו במסגרת ההגנה מן הצדק ולפיה, מלכתחילה הותר למושב אורה ולחבריו לנהל לולים ו"לגדל ביצים", אלא שמכסות הביצים הועברו על ידי הריבון לישובי הצפון מבלי שריבון זה נתן מענה תעסוקתי הולם למושב ולחבריו, עד אשר נאלצו, במצוקתם, להשכיר את מבני הלול לעסקים שונים.

לטענת הסניגור אף נאשמים 3 צריכים ליהנות מטענות אלו.

הסניגור הוסיף עוד כי כיום "ההיתר כבר מאחורי היד", כלומר, אך עניינים טכניים, לטענתו, מונעים קבלת ההיתר ומשהללו יתוקנו – ינתן ההיתר המיוחל.

באשר לענישה – ביקש הסניגור לאפשר למרשיו תקופה בת שלוש שנים עד שיכנס צו איסור השימוש החורג לתוקפו, וכאשר לאחריה "תהיה תקופה נוספת בת שנתיים שתכתב כבר עכשיו", וביקש כי הקנסות יהיו סמליים בלבד.

כבר נקבע, כי עבירות כנגד חוק התכנון והבניה חמורות הן משום שיש בהן כדי לפגוע בשלטון החוק וכאשר מדיניות הענישה צריכה להרתיע נאשמים ודומיהם תוך הפיכת עבירות שכאלו ללא כדאיות אף מן הפן הכלכלי.

ככל שמדובר בטענות הנאשמים, שהועלו במסגרת טענת הגנה מן הצדק, הרי בית המשפט המחוזי בע"פ 9847/01 בעניינם של הנאשמים כבר קבע, כי "אכן הגבלת מכסות הלולים בשלהי שנות השמונים אמנם צמצמה את האפשרות של המושב להשתמש בשני מבני הלולים הנדונים. יחד עם זאת, הגבלה זו לא מנעה מהמושב לקבל היתר לשימושים חורגים במבנים אלא בתנאים שיקבעו על ידי רשויות התכנון. אין למושבים אלא להלין על עצמם, ומשלא הגישו בקשות מתאימות לרשויות התכנון, בענין שני המבנים הספציפיים הנדונים, וממילא משנמנעו מלעתור לערכאות בענין זה ותחת זו בחרו בדרך של עשיית דין עצמי, קרי, שימוש חורג במבנים בניגוד לתכניות המתאר". הרי שאין לקבל טענות ההגנה מן הצדק.

וממילא אם היו יפות טענות אלו הן היו יפות אך בעניינה של נאשמת 1, ולא בענינם של מי מבין השוכרים, נאשמים 3.

הנאשמים לאורך זמן הפרו את החוק ועל אף שבענינם ניתנו כבר החלטות שיפוטיות לפני שנים המשיכו והפרו את החוק ונזכיר את פניית נאשמת 1 בערר לוועדה המחוזית ואישור האדריכל מטעמה מחודש מרץ שנת 2009.

בנסיבות אלו – ודאי שאין לאמץ את עתירת הסניגור להשית על מרשיו קנסות מינימליים ולאפשר המשך שימוש חורג לשלוש שנים ובהמשך לעוד שלוש שנתיים.

הנאשמים עשו שימוש חורג נרחב בחסות הליכים משפטיים – ודי להם.

לאור כל האמור, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:

נאשמת 1

  1. קנס בסך של 67,000 ₪ אשר ישולם עד ליום 1.6.09.
  2. ניתן צו האוסר שימוש חורג בנכסים נשוא התיקים הפליליים שבנדון אשר יכנס לתוקף ביום 1.10.09.
  3. נאשמת זו תחתום על התחיבות להימנע מעבירות בהן הורשעה.

ההתחייבות על סך 30,000 ₪ למשך שנתיים תחתם עד ליום 10.5.09 ותכנס לתוקף ביום 2.10.09.

כהן נתן הנאשם בת"פ 3531/00 אשר יצא מן הנכס במהלך שנת 2004 :

קנס בסך 12,000 ₪ אשר ישולם ב-6 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל ביום 20.5.09 ובכל 20 לחודש שלאחריו או 60 ימי מאסר תמורתו.

לא ישולם תשלום כלשהו במלואו ו/או במועדו, כי אז תעמוד יתרת הקנס הבלתי משולמת לפרעון מיידי.

יורי יעקובי נאשם 3 בת"פ 3532/00-

1. קנס בסך של 25,000 ₪, אשר ישולם ב-10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 20.5.09 ובכל 20 לחודש שלאחריו או 90 ימי מאסר תמורתו.

לא ישולם תשלום כלשהו במלואו ו/או במועדו, כי אז תעמוד יתרת הקנס הבלתי משולמת לפרעון מיידי.

2. ניתן צו האוסר שימוש חורג בנכס נשוא התיק – אשר יכנס לתוקף ביום 1.10.09.

  1. נאשם זה אם יחתום על התחיבות להימנע מעבירה בה הורשע בתיק זה.

ההתחיבות ע"ס 15,000₪ למשך שנתיים תחתם עד ליום 20.5.09 ותכנס לתוקף ביום 2.10.09.

לא תחתם כאמור – יאסר הנאשם למשך 60 יום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ט בניסן, תשס"ט (23 באפריל 2009), בהעדר הצדדים.

אתי באוםֿֿניקוטרה, שופטת

ה ח ל ט ה לנאשם 3 בת"פ 3534/00

נדחה למתן גזר דין בענינו של נאשם זה ליום 25.5.09 בשעה 09:00.

הסניגור יזמן את מרשו.

ניתנה היום, ג' באייר, תשס"ט (27 באפריל 2009), במעמד הצדדים.

אתי באוםֿֿניקוטרה, שופטת

ב"כ הנאשמים: אבקש כי גם הקנס שהושת על נאשמת 1 יחולק ל-10 תשלומים.

אבקש צו עיכוב ביצוע גם על התשלומים עד להכרעה בערעור.

ב"כ המאשימה: מאחר ומדובר בתאגיד אשר משכיר את המבנים שלו לצורך הפקת רווח כפי שנקבע ואין הצדקה לתת מתווה תשלומים נח מעין הלוואה

לגבי עיכוב ביצוע, הכלל בפסיקה הוא שאין עיכוב בצוע לקנסות ולדעתנ לא מדובר בסכומים גבוהים במיוחד, כאשר הקנסות חולקו לתשלומים ולא לתאגיד ולכן אין לכך הצדקה.

ה ח ל ט ה

1. נאשמת 1 תישא בקנס שהוטל עליה ב-5 תשלוים חודשיים שווים ורצופים, הראשון ביום 20.5.09 ובכל 20 בחודש שלאחריו.

2. אין מקום ליתן עיכוב בצוע בנוגע לקנסות משום שההלכה היא שפס"ד כספיים בתוכם הקנסת – אין מעכבים ובנסיבות התיק שבפני בהם נוהלו הליכים לאורך תקופה כה ארוכה, אינני מוצאת לנכון להרות על עיכוב בצוע.

3. צו איסור השמוש החרג יכנס לתוקףו7 אך בתוך חצי שנה, וממילא בתוך טווח זמנים זה מועד להגשת ערעור על גזה"ד ואין מקום להורות על עיכוב בצוע לתקופה נוסףפת.

ניתנה היום, ג' באייר, תשס"ט (27 באפריל 2009), במעמד הצדדים.

אתי באוםֿֿניקוטרה, שופטת

קלדנית: סימונה בירון