ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין (.בר דיין יוסף נגד צ א אוצר השקעו)בתיק צ א אוצר השקעות בע"מ נ :

7


בתי המשפט

בית משפט השלום אשדוד

בשא000994/09

בתיק עיקרי: א 000626/09

בפני:

כב' הרשם יניב בוקר

תאריך:

21/06/2009

בעניין:

1 . בר ציוני יוסף

2 . קלירקר משה

המבקשים

ע"י ב"כ עו"ד

בן משה רינה

נ ג ד

צ א אוצר השקעות בע"מ

המשיבה

ע"י ב"כ עו"ד

לוי יעקב

החלטה

מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים

1. בפני בקשתם של המבקשים, הנתבעים 2 ו- 4 בת.א. 626/09 (אשדוד), כי אתיר להם להתגונן בפני התביעה בסדר דין מקוצר שהגישה כנגדם המשיבה.

2. בכתב התביעה נטען כי המשיבה היא בעלת הזכויות במרכז מסחרי כלניות, ברובע ח' שבאשדוד וזאת מכח הסכם רכישה מיום 1/4/2008, אשר נחתם בין המשיבה לבין חברת קי.בי.ע. – קבוצת בוני ערים בע"מ (להלן: "קי.בי.ע").

3. עוד טוענת המשיבה, כי המבקשים מחזיקים בשטח של כ- 10 מ"ר, עליו בנו תחנת מוניות, אשר הושכר להם בהתאם להסכם שכירות בלתי מוגנת מיום 26/3/2002 (להלן: "ההסכם").

4. לטענת המשיבה, בסע' 3(ג) להסכם נקבע כי תקופת השכירות היא לחמש שנים, החל מיום 1/4/2002, וכי בתום התקופה התחייבו המבקשים להשיב את המושכר כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ.

5. לטענת המשיבה, בסע' 3(ה) להסכם נקבע כי המבקשים רשאים להאריך את תקופות השכירות, ובלבד שמילאו אחר מלוא התנאים הקבועים בהסכם השכירות, וזאת לשתי תקופות נוספות בנות 12 חודשים כל אחת.

6. המשיבה טוענת בכתב התביעה, כי המבקשים כלל לא עשו שימוש המוקנית להם מכוח החוזה להארכת תקופת השכירות על ידי מימוש תקופות האופציה, שכן לא פנו בכתב בהודעה בעניין זה, וכי אפילו היו מבקשים לממשן הרי שהארכה כאמור יכולה הייתה להינתן, לכל היותר, עד ליום 31/3/2009 (לאחר מימוש שתי התקופות גם יחד).

7. לאור האמור לעיל, ביקשה המשיבה כי בית המשפט יורה על סילוק ידם של המבקשים מהשטח המושכר.

8. המבקשים טוענים בבקשתם למתן רשות להתגונן, כי בינם לבין חברת קי.בי.ע סוכם כי השכירות תהיה לתקופה לא מוגבלת וכי דמי השכירות ישולמו באופן חד-פעמי.

9. עוד טוענים המבקשים בבקשתם, כי ההסכם בין הצדדים נחתם "אך ורק לצורך ההתנהלות מול הרשויות וזאת בכדי שיהיה דבר מה כתוב", כלשונם.

10. לטענתם, בהסכם נקבע, באופן אקראי, תקופה של 5 שנים עם אופצייה להארכה לשנתיים נוספות בתשלום של 100 דולר לשנה וכי בעל-פה סוכם כי התשלום יהא חד פעמי בלבד.

11. המבקשים טוענים בבקשתם, כי מעולם לא נדרשו לשלם בעד דמי השכירות.

12. המבקשים מוסיפים וטוענים בבקשתם, כי לא הפרו את הסכם השכירות.

13. עוד טוענים המבקשים, כי המשיבה פנתה למבקשים וסיכמה איתם על מכירת השטח על פי הערכת שווי שוק של המושכר וכי המבקשים פנו למשיבה והציגו לה הערכת שמאי על הסך של 26,000 ₪, אך לא קיבלו כל תשובה.

14. לבקשה צורפו תצהיריהם של המבקשים, התומכים בעובדות הנטענות בבקשה.

15. ביום 4/6/2009 התקיים בפני דיון במעמד הצדדים והמבקשים נחקרו על תצהיריהם.

16. המבקש מס' 1 טען בחקירתו, כי הסכם השכירות בין המבקשים לחברת קי.בי.ע. הוא "חד פעמי", כלשונו, על מנת לבנות תחנת מוניות במושכר.

17. לשאלה לכמה זמן הושכר המקום השיב המבקש מס' 1 כי המקום מושכר, על פי החוזה, ל-5 שנים, אך קיים הסכם בעל-פה כי לא יידרשו המבקשים לשלם את דמי השכירות.

18. לטענת המבקש מס' 1, תוקף החוזה בכתב נגמר אך היה בין הצדדים, בעל-פה, בלחיצת יד, הסכם לפיו המבקשים יכולים להחזיק בתחנה לצמיתות.

19. המבקש מס' 1 אישר בחקירתו, כי מכר את זכויות ההפעלה של התחנה לצד שלישי תמורת הסך של 200,000 ₪.

20. לשאלה מדוע לא משלם המבקש את דמי השכירות השיב: "לא שילמתי ולא אשלם" וזאת משום, שהיה הסכם בע"פ והוא לא נדרש לשלם ולכן: "למה שאני אפתח את הפצעים?", כלשונו.

21. המבקש מס' 2 העיד בחקירתו, כי אינו יודע קרוא וכתוב וכי חתם על ההסכם משום שסמך על חבריו.

22. המבקש מס' 2 טען, כי לא ידע שההסכם, יום אחד, יסתיים, וכי אם היה יודע זאת לא היה חותם על ההסכם.

23. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.

24. ב"כ המבקשים טענה, כי חברת קי.בי.ע השכירה למבקשים את השטח עצמו, בלבד, וכי המבקשים נשאו בעלות ההשקעה של הקמת המבנה על השטח ובעלות השגת ההיתרים הדרושים.

25. ב"כ המבקשים טענה, כי ההסכם עם חברת קי.בי.ע היה הסכם למראית עין בלבד. לטענתה לחברת קי.בי.ע היה אינטרס להעלות את ערכו של המרכז הסמוך לתחנה.

26. ב"כ המשיבה סיכם טענותיו ואמר כי לחברת קי.בי.עי אכן היה אינטרס בפיתוח האזור הסמוך לתחנה ולכן נקבעו דמי שכירות של 100 דולר בלבד ותקופת שכירות מצטברת של 7 שנים.

27. ב"כ המשיבה טען, כי טענתה של ב"כ המבקשים בדבר הסכם למראית עין היא טענה חמורה.

28. ב"כ המשיבה טען כי הסכם השכירות הסתיים ואין ספק בכך.

דיון והכרעה

29. לאחרונה סוכמה ההלכה בדבר טיבו של סדר הדין המקוצר בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם בנבו) מפי כב' הש' א' רובינשטיין:

"מן המפורסמות, כי בשלב של מתן רשות להתגונן מוטל על הנתבע עול הוכחה מצומצם. ואולם, התמונה אינה חד-ערכית: בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נאמר מפי הנשיא ברק, כי במסגרת בקשת הרשות "נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." ובע"א 89/248 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ציין הנשיא שמגר, "כי בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר. אולם אם תצהירו של הנתבע אינו מצליח לעמוד אפילו במבחן זה, אין להגנתו כל יסוד, ובכגון דא אין נותנים רשות להתגונן... גם הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור את המצהיר על תצהירו אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין בו מעיקרו... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה". דברים אלה בהירים הם, ומדברים בעדם; ראו גם גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 9, תשס"ז-2007), 386-385; לשלמות התמונה יצוין, כי רשות ניתנת – שעה שהיא ניתנת על פי המבחנים האמורים – אף בטענה בעל פה כנגד מסמך; ע"א 454/65 סלבין נ' גליק, פ"ד כ(2) 15 (השופט - כתארו אז - זוסמן). כללם של דברים, נאמר כי "גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית המשפט, להבדיל ממי שהגנתו, הגנת בדים" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41, 46, המפנה לזוסמן, סדרי הדין האזרחי (מה' 7 בעריכת ש' לוין), תשנ"ה -1995, 677-676; ראו גם ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד, פ"ד מו(4) 193, 196 (השופט – כתארו אז – מ' חשין)). עם זאת ראו דברי השופט טירקל בענין האחים אלפי (שם), כי "אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו".

(ההדגשות שלי – י.ב.).

30. נשאלת השאלה - מתי יש לקבוע כי המדובר ב"הגנת בדים"? מהם סימני ההיכר של הגנה כזו?

31. בית המשפט העליון בע"א 469/87 בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד מג(3) 113, 121, נתן בהגנה זו מספר סימנים:

"על-כן, בבוא בית המשפט לשקול מתן רשות להתגונן, עליו להניח, כי העובדות שהמבקש טוען להן אמנם נכונות, ובהנחה זו עליו לבדוק, האם יש באלה כדי להצביע על הגנה אפשרית, ולו אף בדוחק.

אך יש להוסיף ולהדגיש, כי באומרנו "בהנחה שהעובדות נכונות" אין כוונתנו להנחה בעלמא. כך, למשל, יכול שההנחה העובדתית שטוענים לה תקרוס לחלוטין בעת החקירה הנגדית של המצהיר (ראה: ע"א 102/83 [6], בעמ' 257; זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 619, ופסקי הדין בה"ש 111). כך גם יכול שההנחה העובדתית הנטענת תקרוס אל מול חומר הראיות כולו, כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת כאשר בחינתו של החומר אינה מצריכה לבחון שיקולי מהימנות, וכאשר אין אנו נדרשים להכריע בין גירסאות נוגדות. אלא עניין לנו בגירסה אחת, המופרכת מעצמה". (ההדגשות שלי – י.ב.).

32. נמצאנו למדים, אם כן, כי ניתן לקבוע כי המדובר בהגנת בדים כאשר:

א. המצהיר "קורס" בחקירה נגדית וגירסתו "מתמוטטת".

ב. הגירסה העובדתית קורסת מול חומר הראיות כולו (שאינו מצריך שיקולי מהימנות).

ג. כאשר תצהיר המבקש מעלה טענות כלליות ואינו מתכבד ומפרט את פרטי הגנתו כך שלמעשה אין גירסת הגנה ממשית ומפורטת.

33. לכל אלה יש להוסיף, לטעמי, את המקרים הבאים (מבלי להתחייב על רשימה סגורה של מקרים):

א. כאשר כל הטענות העובדתיות של המבקש אינן מעלות הגנה במובן המשפטי גם אם תתקבלנה במלואן בתום ההליך העיקרי (לדוגמה: אדם אשר טוען רק טענות עובדתיות בדבר יכולתו הכלכלית לשלם ומצבו הבריאותי).

ב. כאשר מתברר מתצהירו של המבקש ומחקירתו כי הוא מעלה מספר גירסאות עובדתיות הסותרות זו את זו בצורה חזיתית בנקודות המהותיות לדיון ולא ניתן ליישב בין גירסאות אלה.

34. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, בתצהירים מטעם המבקשים, בעדותם במהלך הדיון בפני ובסיכומי הצדדים הגעתי למסקנה כי דין בקשתם של המבקשים להידחות מן הטעם שהגנתם היא הגנת בדים.

35. המבקשים טוענים כי הסכימו בעל-פה, עם נציגי חברת קי.בי.ע, כי תהא להם זכות להחזיק בשטח המושכר, לצמיתות.

36. בנוסף לכך, טוענים המבקשים כי הוסכם, בעל-פה, עם נציגי חברת קי.בי.ע כי הם מופטרים מתשלום דמי שכירות כלשהם בגין המושכר.

37. המשמעות המשפטית של הסכם בעל-פה מעין זה היא כי המושכר ניתן למבקשים, ללא תמורה, לא בדרך של שכירות, שכן בסע' 1 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א – 1971 נקבע במפורש כי:

" שכירות היא זכות שהוקנתה בתמורה (להלן - דמי שכירות), להחזיק בנכס ולהשתמש בו שלא לצמיתות".(ההדגשה שלי – י.ב.).

38. לפיכך, בין אם המדובר בהתחייבות ליתן למבקשים "מתנה" ובין אם המדובר בהתחייבות לעשות עיסקה במקרקעין שהיא בגדר הקנייה של בעלות או של זכות אחרת (שכן זכות החזקה לצמיתות כמוה כבעלות), הרי שהתחייבות מעין זו לא ניתן לערוך בעל-פה (ראה סע' 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 וסע' 5 לחוק המתנה, התשכ"ח-1968).

39. אם לא די בכך, הרי שטענתם זו של המבקשים נסתרת מיניה וביה על ידי האמור בסע' 6 לבקשתם ולפיכך טענות ההגנה קורסות גם מול בחינת חומר הראיות כולו.

40. שהרי אם קיבלו המבקשים, לטענתם, את החזקה במושכר לצמיתות ואף הופטרו מתשלום דמי השכירות, לצמיתות, מדוע הציעו לרכוש את הנכס בסך של 26,000 ₪?

41. ברור כי טענה זו משמיטה את הקרקע תחת טענתם כי נערך עימם הסכם בעל-פה לפיו קיבלו את החזקה במושכר לעולמי עד. עצם העובדה שהמבקשים היו מוכנים לשלם עבור רכישת השטח המושכר ואף פנו בעניין זה לשמאי מקרקעין מעידה כי לא נערך עימם כל הסכם שכזה.

42. זאת ועוד, ההלכה היא כי על המבקש רשות להתגונן מוטל הנטל להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו.

43. המבקשים לא נכנסו כלל, בתצהיריהם, לפרטי אותה הסכמה נטענת בעל-פה, בדבר מועד כריתתה, מקום כריתתה, שמו של נציג הצד שני להסכמה, תנאיה וכדומה.

44. המבקשים רק טענו, על דרך הסתם, כי: "עם המשכירה היה הסכם בעל פה לפיו השכירות הינה לתקופה בלתי מוגבלת...".

45. כידוע, "שורה ארוכה של הלכות חזרה וקבעה כי נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן, חייב להיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו, ואיננו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות.".

(ד' בר-אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, עמ' 155).

46. לאור כל האמור, אני דוחה את בקשתם של המבקשים כי תינתן להם רשות להתגונן בפני התביעה בת.א. 626/09.

47. ב"כ המשיבה יגיש פסק דין לחתימתי בתוך 7 ימים מיום קבלת החלטתי זו.

48. המבקשים ישלמו למשיבה את הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתנה היום כ"ט בסיון, תשס"ט (21 ביוני 2009) בלשכתי, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

יניב בוקר - רשם

000994/09בשא139 יפעת קשתי