ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סבצ`וק נטליה נגד נקי פלוס בע"מ :

1


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בת"א – יפו

דמ 001633/08

דמ 001634/08

בפני:

כבוד השופטת שרה מאירי – אב"ד

נ.צ. מר י. טבצ'ניק (ע)

21/06/2009

בעניין:

סבצ'וק נטליה

ע"י ב"כ

עו"ד ד. סלע

התובעת

נ ג ד

נקי פלוס בע"מ

ע"י ב"כ

עו"ד אשטון

הנתבעת

פסק-דין

א. בפנינו 2 תביעות מיום 21.1.08 לתשלום הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה ופיצויי פיטורין, משהתובעת פוטרה לאחר תקופת עבודה שבין 21.7.06-15.8.07.

ביום 26.3.08 הגישה הנתבעת כתב הגנתה.

ביום 14.5.08 התקיים בפנינו דיון ובו ביקשו הצדדים לתקן את כתבי טענותיהם, ובקשתם התקבלה.

ב. ביום 25.6.08 הגישה התובעת באמצעות ב"כ, כתב תביעה מתוקן ובו טענה כדלקמן:

1. תקופת עבודתה היא מיום 21.7.06 עד יום 19.9.07.

2. התובעת עובדת ניקיון והנתבעת היא חברה העוסקת במתן שירותי ניקיון,

לכן חל צו הרחבה מיום 30.6.85 המרחיב את ההסכם הקיבוצי מיום 15.1.79 שבענף הניקיון והתחזוקה (להלן: "צו ההרחבה").

3. התובעת עבדה חמישה ימים בשבוע, 8 שעות בכל יום (16.00-8.00) על בסיס שכר שעתי של 22 ₪ לשעה.

4. ביוני 2007 אושר לה על ידי הממונה עליה (להלן: "יהודה"), לצאת לחופשה שנתית באוגוסט 2007, ובמהלך חודש אוגוסט הודיע לו בעלה של התובעת על דבר רכישת הכרטיס לשהייה בחו"ל בין התאריכים 19.8.07 ועד 19.9.07.

5. בימים 13.8.07- 14.8.07 התבקשה התובעת ע"י יהודה לערוך חפיפה בינה לבין הגב' שולה. ביום 15.8.07 שיחרר יהודה את התובעת בשעה 12.30, לערך, מעבודתה. לשאלתה לגבי עבודה ביום 16.8.07, השיב כי אין צורך להגיע מאחר שחופשתה מתחילה באותו היום.

6. מיד עם חזרתה ארצה, התקשרה התובעת ליהודה כדי לקבל הוראות לגבי המשך עבודתה, אך זה מסר לה כי אין ביכולתה של הנתבעת לספק לה עבודתה במקום בו עבדה קודם לכן, ובעוד מספר ימים יצור עימה קשר.

7. במשך תקופה של חודשיים פנתה התובעת מספר רב של פעמים לקבל הוראות מהנתבעת לעניין עבודתה, אך הנתבעת ניתקה עימה קשר.

8. על כן, פנתה באוקטובר 2007 לשירות יעוץ לאזרח (ש.י.ל) אך מכתביהם אל הנתבעת לא נענו. משכך, נאלצה לחפש מקום עבודה אחר ורק ביום 21.11.07 התחילה לעבוד בחב' כ"א "דנאל".

9. לפיכך, היא זכאית לסך של 4,471.5 ₪ כפיצויי פיטורין (לפי מכפלת השכר הקובע, סך של 3,888 ₪, ב-1.15 שנות עבודה), לתמורת הודעה מוקדמת בת 15 יום בסך של 1,944.14 ₪ (מכפלת 176.74 ₪ ליום, ב-11 ימי עבודה), פדיון 11 ימי חופשה בסך של 1,944.14 ₪, דמי הבראה בסך של 1,908 ₪ (6 ימי הבראה), וכן 2,982 ₪ בגין ביטוח פנסיוני (6%) משכרה, כמתחייב מצו ההרחבה.

10. כך גם, משהמתינה מיום 19.9.07 עד 21.11.07 להוראות בדבר עבודה אצל הנתבעת, וזו השאירה אותה "באזור הדמדומים" וכתוצאה מכך חשבון הבנק שלה סבל מיתרת חובה ונפגע שמה הטוב, על הנתבעת לשלם לה שכר עבודה עבור חודשיים היינו, 7,776 ₪. לחלופין, היא זכאית לסכום זה כפיצויים בגין הפרת הסכם אישי ו/או קיבוצי ו/או צו הרחבה ו/או פיצויים בגין פיטורים שלא בתום לב וכדין.

ג. ביום 8.9.08 הגישה הנתבעת כתב הגנתה המתוקן ובו טענה כדלקמן:

1. התובעת עזבה עבודתה על דעת עצמה לצורך נסיעה לרוסיה ביום 15.8.07. על כן התביעה מוגשת בחוסר תום לב בוטה וקיצוני.

2. בכתב התביעה המקורי טענה התובעת כי סיימה עבודתה ביום 15.8.07 ואילו בכתב התביעה המתוקן נטען תאריך סיום עבודה אחר.

3. יש למחוק את התביעה משאינה מגלה יריבות בין הצדדים בשל העובדה כי הח.פ. שנרשם אינו של הנתבעת.

4. הנתבעת עוסקת, בין היתר, בשירותי ניקיון. התובעת עבדה אצל חברת טק-דה, שהינה המשתמש בפועל, ומעסיקתה לכל דבר ועניין.

5. תחולת ההסכם הענפי נקבעת על פי זהות המעסיק. הנתבעת אינה חברה באיגוד הכלארצי של מפעלי התחזוקה והניקיון ולכן ההסכם אינו חל עליה.

6. אמנם סוכם עם התובעת כי תעבוד 8 שעות ביום, אך בפועל עבדה פחות ועל כן משרתה הייתה בהיקף של 90% משרה. כך גם שכרה היה שכר מינימום באותה התקופה. לפיכך, טענתה כי שכרה לשעת עבודה הוא 22 ₪, היא שקרית. שכרה הקובע הוא 3,339 ₪.

7. התובעת ביקשה לנסוע לרוסיה למשך שלושה שבועות. הנתבעת הבהירה לה כי אינה מוכנה שתיעדר תקופה כה ארוכה, בשים לב לימי החופשה שהיא ניצלה.

8. התובעת לא קיבלה את הסירוב ולא התייצבה לעבודה ביום 16.8.07, בלי ליתן הודעה מוקדמת ושהות למצוא עובד חלופי. מבירור אותו ערכה, נודע לה כי התובעת אכן נסעה לרוסיה. על כן, אין לפסוק לה פיצויי פיטורין ויש לקזז סך של 3,339 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת. לחלופין, במידה ובית הדין יפסוק פיצויי פיטורין, אלו לא שולמו לתובעת משמדובר במחלוקת כנה.

9. טענת התובעת כי ניתנה לה חופשה בת חודש ימים, משוללת כל אחיזה במציאות ונטענת בעלמא. טענות התובעת אף סותרות האחת את השנייה, עת טענה כי מחד אושרה לה החופשה השנתית ומאידך, כי בעלה הודיע ליהודה שרכש את כרטיסי הטיסה.

10. התובעת אכן נדרשה לערוך חפיפה אך זאת משהיא הודיעה על עזיבתה.

התובעת כלל לא יצרה קשר עם הנתבעת כששבה מחו"ל.

תמוה הכיצד התובעת טוענת כי עבדה 6.875 שנים אצל הנתבעת.

הטענה כי התובעת זכאית לשכר בגין התקופה שבין 19.9.07 ל- 21.11.07 וכן סמכותו של בית דין זה לפסוק כאמור, הינה שגויה. לא ברור לאילו הוראות חיכתה מהנתבעת, משכאמור התובעת היא אשר עזבה עבודתה. לבטח הנתבעת אינה אמורה לשלם לה בגין תקופה זו עד שמצאה עבודה חדשה. מעבר לכך, הנתבעת לא הפרה כל הסכם, והמדובר ברכיב סתמי שאינו מכומת ואינו מבוסס דיו.

טענת התובעת על צבירת חובות אינה מעניינה של הנתבעת.

עזיבתה הפתאומית של התובעת גרמה לנזקים אצל הנתבעת, המוערכים בשווי משכורת אחת של התובעת (3,339 ₪).

התובעת אינה זכאית לפדיון ימי חופשה משניצלה מלוא חופשתה במהלך עבודתה. בכל מקרה לפי היקף משרתה היא זכאית לסך של 1,436 ₪ בלבד. בהתאם לצו ההרחבה הענפי היא זכאית ל- 10 ימי חופשה בלבד ולא כנטען על ידה.

התובעת זכאית לסך של 1,478 ₪ בלבד בגין דמי הבראה. הנתבעת הוציאה שיק לפקודת התובעת בסך 1,426 ₪ לאחר ניכויים כדין ביום 15.11.07. על כן, לא ברור לה מדוע היא תובעת רכיב זה.

התובעת התבקשה לחתום על טפסים לביטוח פנסיוני, אך סירבה שרכיב זה ינוכה גם משכרה. החישוב הוא שגוי, מששכרה הקובע עומד על סך של 3,339 ₪.

ד. ביום 15.12.08 נשמעו עדויות התובעת ובעלה (אשר תורגמו מרוסית לעברית), מטעם הנתבעת: יהודה וכן המנכ"ל והבעלים עדי מרוז (להלן: "הדיון"; "עדי").

לאור בקשת הצדדים, הוגשו סיכומי התובעת בכתב ביום 12.1.09, וביום 22.2.09 סיכומי הנתבעת.

ה. לאחר ששבנו ועיינו בכל החומר שבפנינו, להלן הכרעתנו

תקופת עבודתה, היקף עבודתה ושכרה של התובעת:

1. בכתב התביעה המקורי טענה התובעת כי 15.8.07 הוא מועד סיום עבודתה ובכתב תביעתה המתוקן – 19.9.07. במסגרת סיכומיה טענה התובעת כי המועד הוא ה- 15.8.07, לא כולל חופשה שנתית.

אין חולק כי בפועל, לא עבדה התובעת לאחר 15.8.07.

אין גם חולק כי הייתה זכאית במועד זה לחופשה שנתית.

2. לעניין היקף עבודתה ושכרה של התובעת, טענה בכתב תביעתה כי שעות עבודתה היו 8.00 – 16.00. בעדותה טענה כי הייתה עובדת מ-8.00 עד 15.00 והולכת לביתה ב-16.00, וכי הייתה לה חצי שעה הפסקה.

3. בעדותו הצהיר יהודה כי התובעת עבדה 8 שעות עבודה בימים א-ה, ובמסגרתן לקחה הפסקות שלא קוזזו משכרה (עמ' 12 לפרוטוקול).

4. משהנתבעת לא הוכיחה את היקף משרתה של התובעת ואין כל תיעוד לעניין שעות וימי העבודה של התובעת בתלושי המשכורת, ומשיהודה הודה במהלך הדיון כי מתכונת עבודתה של התובעת היתה 8 שעות ביום, חמישה ימים בשבוע ויש מחלוקת בין הצדדים לגבי שכרה השעתי של התובעת, קביעתנו היא כי התובעת עבדה בהיקף של משרה מלאה, ומששכרה היה על בסיס שעתי, יש לחשבו על פי ממוצע שנתי (למעט חודש אוגוסט 2007 שעבדה בו באופן חלקי).

5. חישוב כאמור מעלה כי ממוצע משכורתה היה 3,836 ₪, מכאן ששווי יום עבודה של התובעת הוא 174.36 ₪.

הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורין ושכר עבודה עבור תקופת ההמתנה לעבודה:

1. לאורך עדותה ועדות בעלה של התובעת נמצאו סתירות לעניין מועד ההודעה על הטיסה. כל זאת כשאין חולקין מבחינתה, שהכרטיס נרכש בסמיכות למועד הטיסה, היינו במהלך חודש אוגוסט.

2. התובעת סיפקה כאמור מספר גרסאות לעניין המועד, ובהן התאריכים: מאי, יוני, 13 לאוגוסט, תחילת אוגוסט ולבסוף ציינה כי אינה זוכרת את המועד (עמ' 5 אל מול עמ' 7 ו- 9 לפרוטוקול).

3. עוד טענה, כי עם קבלתה לעבודה ביררה אם מגיעה לה חופשה, והיא נענתה בחיוב, וכי לאחר 11 חודשים בהם תעבוד, תוכל לצאת לחופשה בת 10 ימים. היא ביררה עם יהודה אם תוכל להמשיך את החופשה והוא אמר לה שכן. היא ביררה זאת משהדבר היה משמעותי עבורה. לקבלת החופשה היא פנתה ליהודה בפעם הראשונה במאי והוא הסכים. בעלה הודיע לו, כאמור, ב-13.8 (עמ' 5 לפרוטוקול).

4. כך גם לעניין מועד רכישת הכרטיס: מחד, העידה כי ב-13.8 בעלה רכש את הכרטיס אשר היה מיועד ל-19.8, והתקשר ליהודה להודיע על חופשה (עמ' 5 לפרוטוקול). מאידך, טענה לאחר מכן, כי כבר בסוף יולי רכש בעלה את הכרטיס והתקשר ליהודה בתחילת אוגוסט (עמ' 9 לפרוטוקול). כשהועמדה על השוני בין התשובות, השיבה כי השיחה התבצעה לפני 13 באוגוסט, בתחילתו, וכי אינה זוכרת את התאריך.

5. לשאלת בית הדין השיבה כי בעלה התקשר אל יהודה שלא בנוכחותה (עמ' 10 שורות 14-22 לפרוטוקול) וזאת לאחר שהעידה קודם לכן כי נכחה בשיחה בה שוחחו יהודה ובעלה לגבי טיסתה לחו"ל (עמ' 7 שורות 12-14 לפרוטוקול).

6. בעלה לעומתה, טען בעדותו כי רכש את הכרטיס חודשיים לפני הטיסה. משנאמר לו כי אשתו העידה שרכש בסוף יולי השיב: "אם יש הבדל יום-יומיים- שלוש?" (עמ' 3 לפרוטוקול בכתב יד). לאחר מכן הוסיף כי אינו טוב בתאריכים ועל כן אינו זוכר מתי רכש, אך זכר שכשרכש, פנה ליהודה (יצוין כי טרם מתן תשובתו אמרה התובעת דברים ברוסית ואז הוזהרה על ידי בית הדין).

7. לא מקובלת עלינו עדותו של בעל התובעת לעניין מועד רכישת הכרטיסים, במיוחד נוכח העובדה שהתובעת ואף יהודה טענו כי הכרטיס נרכש בסמוך למועד הטיסה. מעבר לכך, התובעת טענה טענות סותרות ואחת מהן מתיישבת עם טענת הנתבעת והיא כי מספר ימים טרם הטיסה הודיע בעלה על הטיסה. התובעת הודתה, כאמור, כי לא נכחה בשיחה של בעלה עם יהודה, ולכן מקובלת עלינו הטענה כי על מועד הטיסה הודע לנתבעת ביום 13.8 או בסמוך לכך.

8. על כן, משהצהיר בעלה של התובעת כי עם רכישת הכרטיס הודיע ליהודה על מועד הטיסה (ולא, כי תיאם עם יהודה מראש את המועד המדויק לחופשתה של התובעת וקיבל את רשותו כנדרש ביציאה לחופשה, במיוחד כה ארוכה), ברי כי הנתבעת הועמדה מול העובדה שהציבה לה התובעת – היא הפסקת עבודתה לתקופה של כחודש ימים. ודוק. אף אם היו ימי חופשה צבורים לטובתה של התובעת, אין היא יכולה ליטול אותם על דעת עצמה ובהתראה קצרה, כל שכן להוסיף להם תקופה נוספת של חופשה ללא תשלום!

9. אמונה עלינו עדותו של יהודה, כי התובעת יצאה לחו"ל בהתראה קצרה למדי וכי על דבר נסיעתה נודע לו באוגוסט, לאחר שהתובעת ניסתה להסביר לו את העניין ולא הצליחה ולכן בעלה התקשר ויידע אותו על סכסוך משפחתי בעניין ירושה ברוסיה ועל הצורך בטיסה. יצוין, כי יהודה העיד ששאל את הבעל מדוע הוא מיידע בהתראה כל כך קצרה, והלה השיב שאין מה לעשות. לפי הלך הדברים, יהודה הבין שהנסיעה לחו"ל הפתיעה אף את התובעת ובעלה. כך או כך, לא הוכח בפנינו ולא שוכנענו כי הם יידעו אותו חודשיים מראש, כטענתם.

10. אין חולק כי התובעת הודיעה שהיא נוסעת. אין חולק שבמועד זה הגיעו לה 11 ימי חופשה שנתית. אין חולק שנעדרה זמן ארוך מזה.

לא ממש שוכנענו שהודיעה שאולי תחזור, ואף לא, שלא ביקשה לחזור.

הנתבעת הרי טענה שהיא מחפשת תמיד עובדים – הכיצד לא חיפשה את התובעת (משלא חזרה)?! ואם "התפטרה" כטענתה וכך הם ראו באוגוסט – הכיצד במשכורת אוגוסט לא שילמה לה פדיון חופשה והבראה ולא ערכה גמר חשבון?! מה גם שנסתרה טענת ההגנה לפיה התובעת ביקשה 3 שבועות חופשה או הטענה שניצלה חופשה או את מלוא חופשתה. ודאי, הטענה שלא נתנה שהות למצוא מחליפה, כשבפועל, אין חולק שביצעה חפיפה. כך גם לא שמענו כי הנתבעת אסרה על התובעת לצאת לחופשה.

אין גם לשכוח כי הנתבעת "מסיקה" התפטרות (ס' 22), כשלא נטען בהגנה שאמרה "שאולי לא תחזור בכלל" (אלא, שביקשה חופשה) – אמירה שהושמעה כ"חוכמה אחר המעשה".

11. לא נעלמה מעינינו, טענת התובעת, שעל אף שיחותיו של מתנדב ש.י.ל עם הנתבעת, לא השיבו אותה לעבודה והיא נאלצה לחפש עבודה חלופית אותה מצאה ביום 21.11.07 (סעיפים 6.6 ו- 8.3 לכתב התביעה המתוקן), מול מכתב ש.י.ל מיום 29.6.08 (נספח א' לסיכומי התובעת) ובו תיאור השתלשלות העניינים בין המתנדב לבין הנתבעת שאין בו דרישה לחזור לעבודה!

במאמר מוסגר יצוין, כי מכתב מיום 23.12.07 מטעם ש.י.ל. לנתבעת (שודאי היה שופך אור על העובדות) - לא הוגש.

12. מסקנתנו ממכלול העדויות היא כי הנתבעת "כמוצאת שלל רב" – חרף העובדה כי התובעת הייתה זכאית לצאת לחופשה שנתית (על אף שביקשה בהתראה קצרה) וחרף העובדה כי חופשתה ארכה יותר מזכאותה לחופשה – "הסיקה" כי התובעת התפטרה.

די בהתנסחות ההגנה, כדי הבנתנו זו.

עפ"י ההלכה – הפסקת עבודה איננו אקט שבמסקנה אלא נדרשת פעולה וכוונה ברורים, וכאלה לא הוכחו (ולא ממש נטענו).

טענת הנתבעת – מפי יהודה – לפיה בעל התובעת אמר כי "אולי לא תחזור" – טענה חדשה היא, שלא בא זכרה בהגנה או בהגנה המתוקנת.

לא שמענו גם כי הנתבעת חיפשה התובעת, דרשה חזרתה – לא טרם צאתה ולא עם שובה או אח"כ (במענה לשיל או לתובעת). די בעיון במכתב התובעת מ-4.12.07 כדי לתהות, הכיצד מבקשת הנתבעת מהתובעת להודיע – לחשב מהם הסכומים שהיא דורשת – אך אין מענה "הכיצד לא שבת לעבודה".

לא נטען בהגנה כי הנתבעת הציעה לתובעת 2 מקומות חלופיים וממילא, לא שוכנענו כי כך ארע ומתי, ודאי כך, משלא הוצגה לתובעת/לבעלה איזשהי שאלה בעניין זה.

13. לאור כל האמור – זכאית התובעת לפ"פ בגין תקופת עבודתה, ובסך של 4,155.66 ש"ח.

שונה עמדתנו ביחס להודעה מוקדמת – משאין בפנינו במדוייק הודעה על יציאה או על שוּבה – ואף לא הוכח כי דרשה לשוב לעבודתה (ולוּ ע"י מכתב שיֵל שצורף, משום מה, לסיכומים) – אין קמה לתובעת זכאות להודעה מוקדמת. נוסיף ונאמר כי משלא הוכח כי דרשה לשוב לעבודה או מתי כך – אין מקום לתביעה לשכר עבודה עד 21.11.07.

14. לא נעלם מעינינו תקבול בחודש אוקטובר עת טוענת התובעת כי החלה

לעבוד רק בנובמבר. דא עקא, אין בכך כדי ראייה כי עסקינן אכן בשכר עבודתה, מה גם שלאור קביעתנו לעיל, אין לדבר חשיבות.

15. כך נדחית טענת הנתבעת לקזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת – הן משכזו ניתנה (בשיעור שלא ממש הובהר) והן משום שלא מצאנו כי הנתבעת דרשה שובה לעבודה. ודאי אין בפנינו איזשהו נזק נטען לנתבעת, כאמור בהגנתה.

דמי הבראה:

1. התובעת עותרת לסך של 1,908 ₪ בגין שישה ימי הבראה.

2. בעדותו, השיב עדי כי התובעת סירבה לקבלם. גם יהודה, אשר נכח באותו מועד באולם , הודיע כי הביא לה שיק באופן אישי הביתה, אך היא סירבה לקחת.

3. הנתבעת טענה כעולה מתלוש השכר לחודש 10.07, ומצילום שיק מיום 15.11.07 ע"ס 1,426 ₪ (ברוטו 1,478 ₪) (אותם צירפה הנתבעת לכתב הגנתה) לסכומים אלה ומנ/1. בסיכומיה טענה כי התובעת זכאית לחמישה ימי הבראה משעבדה 12.5 חודשים, היינו סך של 1,590 ₪.

4. התובעת עבדה כאמור תקופה של שנה ו-25 יום במשרה מלאה ועל פי צו ההרחבה היא זכאית אף לחלקיות יום הבראה, על כן היא זכאית ל-5.416 ימי הבראה ול- 1,722.28 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.8.07.

לא שוכנענו מהטענה כי התובעת "סרבה" לקבל צ'ק – שהרי עסקינן בצ'ק שזמ"פ (מודפס) הוא 15.11.07 ותלוש המשכורת (לאוקטובר 2007) הודפס ב- 8.11.07, מה גם שאין לדעת מתי סרבה התובעת, או מה חשיבות יש לטענה זו!

הנה כי כן – זכאית התובעת לסך הנקוב בסעיף זה לעיל.

פדיון חופשה:

1. טוענת התובעת כי לא קיבלה כלל חופשה וכי היא זכאית לפדיון 11 ימים.

2. טענה זו אושרה על ידי עדי, בעדותו. בסיכומיה חזרה בה הנתבעת מהנטען בכתב הגנתה כי התובעת אינה זכאית לימי חופשה כלל, והודתה כי היא זכאית ל-11 ימי חופשה, אך חלקה על חישוב הזכאות.

3. משהכרענו כי שווי יום עבודתה הוא בסך של 174.36 ₪, זכאית התובעת בגין רכיב זה לסך של 1,917.96 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 15.8.07.

ביטוח פנסיוני:

1. התובעת עתרה לסך של -.2,982 ₪, פיצוי על אי הפרשה של ביטוח פנסיוני (6% משכרה).

2. בחקירתו הנגדית הודה עדי כי לא הציעו לתובעת לחתום על מסמכים לביטוח פנסיוני וכי אינו יכול להסביר את סעיף 50 לכתב ההגנה המתוקן (בו נטען כי התובעת סירבה לחתום על המסמכים המתאימים) (עמ' 18 לפרוטוקול).

3. בסיכומיה, שבה וטענה הנתבעת כי היא הייתה מוכנה לשלם הסכומים אותם תובעת התובעת ברכיב זה (2,982 ₪), אולם התובעת סירבה לקבלם.

4. משאין חולק על הזכאות או הסכום הנתבע, זכאית התובעת בגין רכיב זה לסך של 2,982 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 15.8.07.

קיזוזים:

1. הנתבעת טענה לשני קיזוזים אם תתקבל התביעה או חלק ממנה: האחד – הודעה מוקדמת בסך של 3,339 ₪, והשני – פיצוי בגין נזקים שנגרמו לנתבעת עקב עזיבתה הפתאומית של התובעת, נזקים המוערכים בשווי משכורת אחת של התובעת.

2. על אף האמור בכתב ההגנה, הודה יהודה כי ניתנה לו הודעה מוקדמת (מסויימת) על ידי התובעת והוא אף מצא עובדת חלופית, לה ערכה התובעת כיומיים חפיפה.

3. אין לדעת מעדויות וטענות הצדדים מהו המועד המדויק בו הודיעה התובעת/ בעלה על נסיעתה לחו"ל. עם זאת, נוטים אנו להאמין כי התובעת שוחררה מעבודתה, משהנתבעת לא ראתה כל צורך להמשיך ולהעסיקה. זאת כעולה מעדותו של יהודה כי התובעת סיימה עבודתה ביום 15.8.07, הוא יום חמישי בשבוע כטענתו (וביום ראשון כבר לא ראה אותה יותר), כשבפועל אותו מועד היה יום רביעי בשבוע.

4. על כן, בנוסף לדברינו לעיל, משאין בפנינו כל ראייה לגבי מועד הודעתה על ההתפטרות אולם יודעים אנו כי בפועל וויתרה הנתבעת על המשך עבודתה של התובעת אין לקזז את ההודעה המוקדמת.

5. מאותו טעם ממש אין לקזז סך של 3,339 ₪ בגין הנזקים לכאורה אותם ספגה הנתבעת, משכאמור לא נגרם לה כל נזק אלא אף נערכה חפיפה עם העובדת החדשה, ומכל מקום, לא הוכח כל נזק.

סוף דבר:

התביעה מתקבלת באופן חלקי כך שעל הנתבעת לשלם לתובעת סך של 10,777.9 ₪ בצירוף ה"ה וריבית מיום 15.8.07 ועד ליום התשלום בפועל, עבור דמי הבראה, פדיון חופשה ביטוח פנסיוני ופיצויי פיטורין, סכום שישולם בתוך 30 יום.

לאור תוצאת ההליך, כל צד ישא בהוצאותיו.

129371

ניתן היום ט' באייר, תשס"ט (3 במאי 2009) בהעדר הצדדים.

_________________

נ.צ. מר י. טבצ'ניק (ע)

___________________

שרה מאירי, שופטת – אב"ד

נחתם ע"י נ.צ. ויצא חתום ביום_________.

קלדנית: יעקוביאן דנה.