ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שאול מורד נגד ענק תעשיות מתכת :

1


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה תל אביב – יפו

עב 007781/05

בפני:

כב' השופט שמואל טננבוים

21/06/2009

זבעניין:

שאול מורד

התובע

נ ג ד

1 . ענק תעשיות מתכת וחיפויי מבנים בע"מ

2 . אליהו טויק

3 . מאיר טויק

הנתבעים

פסק דין

1. בפנינו תביעה ותביעה שכנגד. בתביעה העיקרית מבקש התובע, כי נחייב את הנתבעים בהפרשי פדיון חופשה, גמול שעות נוספות, הפרשי שכר, הפרשות לגמל, פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת בסכום של 188,931 ₪ בצירוף פיצויי הלנה ו/או הפרשי הצמדה וריבית. בתביעה שכנגד טוענת הנתבעת 1, כי התובע חב לה סכום של 900,000 ₪ בגין נזקים שגרם לה התובע וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

רקע עובדתי

2. הנתבעת 1 (להלן – הנתבעת) הינה חברה פרטית העוסקת בין היתר בתחום הקונסטרוקציה, האלומיניום, הפחים והצביעה. הנתבעים 2 ו-3 הינם בעלי המניות ומנהלים בנתבעת.

התובע הועסק בנתבעת כצבעי מתכות והיה אחראי על מחלקת הצבע בנתבעת במהלך תקופה של עשר שנים. התובע קיבל פיצויי פיטורים עם תום תקופת העבודה הראשונה. התקופה הרלוונטית לתביעה שבפנינו הינה תקופת עבודתו של התובע החל מחודש מאי 99' ועד ליום 13.7.05.

3. ביום 3.5.05 התקבלה בנתבעת הודעת דואר אלקטרוני וכן מכתב בדואר ממנו עלה, כי עובד במצבעה מבצע גניבות באופן סדרתי וממושך ממפעל הנתבעת. ההודעה התקבלה באופן אנונימי (נ/2). בעקבות המכתב ובשל החשד, כי נתונים אלו מסבירים את מהות ההפסדים המתמשכים במצבעה ובריחת הלקוחות מהמצבעה, החליטה הנתבעת לערוך בדיקות מקיפות של הטענות שהועלו במכתב. לצורך כך, נערכו בדיקות מקיפות במערכת הנהלת החשבונות ואף נשכרו שירותיה של חברת חקירות. נערכו חקירות סמויות ובין השאר, התבצעו מעקבים אחר פעולתו של התובע. עם סיום החקירה הסמויה ולאחר שהצטברו בידי הנתבעת ראיות הקושרות את התובע למעשים חמורים שביצע, הוזמן התובע ביום 13.7.05 לחקירה במשרדי הנתבעת. בחקירה השתתפו מטעם חברת החקירות, מר יגאל שרף הבעלים של משרד סקיי חקירות ורואה חשבון ערן בורשטיין (תמליל השיחה צורף כמוצג נ/5).

4. במהלך חקירתו חתם התובע על טופס הודעה (נ/4) אשר מפאת חשיבותה תצוטט להלן במלואה:

"אני מכיר את אלי טוייק, בעל מפעל ענק, מאז שהיינו ילדים, למדנו ביחד בבית ספר יסודי ובבית ספר ערב. אני ביקרתי בבית הוריו כמה פעמים ואני היית בן בית בבית שלהם. היינו כמו אחים. במשך כל השנים היינו בקשר, במשך השנים אלי הקים את המפעל הזה, "ענק", ואני עבדתי בצביעה. אני נשוי ואב לארבעה ילדים. אני גר בדירה שלנו ברח' לבנה 7 דירה 5 באור יהודה. הבן הגדול שלי יליד 1972, בן בשם רוני ועוד 3 בנות. יש לי משכנתא על הבית, למעשה 3 הלוואות מבנק לאומי למשכנתאות. יש לי רכב מסוג טויוטה קורולה מ.ר. 48-676-58. לבת שלי אורלי יש רכב מסוג סוזוקי בלנו מ.ר. 78-212-28, הרכב שלה והביטוח רשום על השם שלי כי לא רצו לבטח אותה כי היא עשתה תאונות ולכן עשיתי ביטוח על שמי, אך היא משלמת בהוראת קבע שלה.

רכב הטויוטה משועבד לבנק הבינלאומי כנגד הלוואה של 30,000 ₪ שלקחתי. יש לי שתי תוכניות חסכון לכל אחת יורד 200 ₪ בחודש בבנק הבינלאומי, תוכנית זו קיימת כבר כמה שנים יש בהן כ-20,000 ₪ בערך או קצת יותר.

אני עובד במפעל ענק מזה כ-10 שנים. קודם לכן היה לי עסק לצביעה יחד עם אלי שעלן, העסק היה ממוקם באזור התעשייה ליד רחוב המסגר אני לא זוכר כרגע את שם הרחוב. העסק היה ממוקם של בערך 15 שנים, בערך מ-1975, בעצם קרוב ל-20 שנה.

אלי שעלן היה שותף שלי כ-18 שנים. עסקנו בצביעה של מתכות, כל דבר שהוא בגדר המתכת, צבענו. לא עסקנו בצביעה של רכבים. העסק היה רשום כשותפות.

בעסק היו בין 5 ל-9 עובדים, תלוי בתקופות. העסק נקרא אז "צמד". אלי שעלן המשיך עם העסק ואלי טוויק בעל ענק הציע לי לעבור לעבוד בצביעה, כאן מאז אני עובד כאן במפעל "ענק". כעבור כ-4 או 5 שנים קיבלתי פיצויים מאחר ועשו שינוי בחברת "ענק". כלומר העבירו אותי מחברה לחברה ומאז כ-5 או 6 שנים אני עובד ב"ענק חיפויים". אני אחראי על מחלקת הצבע במפעל. עד חודש מאי, כלומר תחילת חודש מאי, היתה כניסה נוספת לצבעיה מצד המפעל ובתחילת חודש מאי 2005 סגרו את הדלת הנפרדת שדרכה ניתן היה להיכנס ישירות למצבעה במפעל וליתר חלקי המפעל.

במסגרת העבודה בצביעה אני הייתי מקבל חלק מהעבודות, כלומר רוב העבודות דרך המפעל עצמו, הכוונה לצביעת חלקים שזה הזמנות עבודה פנימיות של המפעל וחלק מהעבודות הם הזמנות של לקוחות מבחוץ לצביעה בלבד. חלק מהעבודות קיבלתי מהלקוחות באופן ישיר כשהם הגיעו לצביעה ישירות, שהנוהל היה כזה בזמנו שלקוח היה משלם עבור העבודה במשרדי החברה בגלריה והיתה יוצאת הזמנת עבודה וחשבונית על התשלום. באופן טבעי מן העבודה נוצר לי קשר ישיר עם רוב הלקוחות כי הם מתקשרים ושואלים גם כאשר הם התקשרו למשרד העבירו אותם אלי והם שאלו על כל הפרטים המקצועיים בעבודות הצביעה. בנוסף לכך אני עסקתי בהזמנת הצבע לצביעה וקיבלתי יד חופשית להזמין צבעים. כך היה נהוג כל הזמן. הזמנתי צבע מהספקים הבאים: חברת אוטודוקס מתל אביב, איש הקשר רמי, 2. סממה צבעים מראש העין איש הקשר ששוקי. 3. נירלט מעודד צבעים (מעודד זה הסניף של נירלט בראשל"צ) איש הקשר שם זה סמי. 4. קליימן שמואל מרמת גן, איש הקשר זה שמואל קליימן בעצמו. 5 אוטוטרייד מתל אביב איש הקשר שם הוא ג'קי. 6. אסטארכים מבת ים, ברחוב העבודה איש הקשר שם לזר. בעיקר הזמנתי צבעים מסממה ואוטודוקס ובתקופה האחרונה בעיקר מאוטוטרייד. מהספקים אף פעם לא קיבלתי תמורה כספית עבור זה שהזמנתי צבעים דרכם, אני מתכוון שלא קיבלתי כסף מהצד מה שכן קיבלתי זה מסממה 3 או 4 חולצות ואלי ידע מזה ומאוטוטרייד קיבלתי חולצה ובקבוק יין בחג, לפני שנה.

לגבי עובדים במפעל, יש עובדים שעשיתי להם טובה, צבעתי להם דברים קטנים, זה לא משמעותי כמו שצבעתי לחיים כמה דברים. אם יש דברים נוספים ואני אזכר בהם אני אגיד לכם. אני יודע שחיים מנהל העבודה בעצם גם אלי יודע מכך שחיים ויוסי לוקחים פסולת מתכת מהמפעל ומוכרים אותה אני עצמי לא ראיתי.

אני רוצה לספר עכשיו את כל האמת לגבי דברים שעשיתי בצביעה והיה אסור לי לעשות, על עבודות פרטיות שקיבלתי ועשיתי בצבעיה והכנסתי את הכסף לכיסי ועבודות צביעה שבשעות העבודה ב"ענק", הלכתי ובצעתי בעסקים אחרים ועבור לקוחות של ענק אשר עשיתי אצלהם עבודות צביעה ללא תשלום לחברת "ענק". את זה עשיתי בתור טובות. אני מודה שעשיתי טעות בכך שעשיתי עבודות פרטיות, ללא רשות של אלי טוויק וקיבלתי על כך כסף. השתמשתי גם בצבעים של חברת ענק. אני לא יודע איך לקרוא למה שעשיתי. אני רציתי לבוא ולהגיד לאלי טוויק שעשיתי את כל הדברים האלה אבל לא מצאתי הזדמנות לבוא ולהודות בפניו על כל המעשים שעשיתי. אני בטוח שאלי ראה שאני עושה עבודות פרטיות אבל הוא לא אמר לי כלום. אני בעצם לא יודע אם הוא ראה או לא ראה. בכל מקרה אני רוצה לספר עכשיו את הכל, כל המקרים בהם קיבלתי כסף לכיסי על עבודות שביצעתי כאן בענק. הסכום הכי גדול שקיבלתי על עבודה פרטית היה פחות מ-1,000 ₪ אף פעם לא קיבלתי סכום של מעל 1,000 ₪ וגם לא בכוון הזה, קיבלתי מאות או עשרות שקלים. אף פעם לא קיבלתי שיק. בכל אופן לא זכור לי שקיבלתי שיק. אני לא יכול לזכור מתי בדיוק התחלתי במעשים האלה. יכול להיות שלפני 5 שנים עשיתי למשהו עבודה קטנה פרטית ולכן אני לא יכול לזכור מתי בדיוק התחלתי עם המעשים האלה. אבל אני אספר כל מה שאני זוכר ואת השיטות ומה עשיתי. בתקופה האחרונה עשיתי את העבודות הפרטיות הבאות: למרות שקשה לי לזכור כי הגיעו אולי כל מיני לקוחות שאני לא מכיר אותם או שאני מכיר אותם בפנים, ועשיתי להם עבודות פרטיות, אני רוצה לציין שחלק מהעבודות הפרטיות עשיתי גם בזמן שאלי ומאיר היו במפעל וכולם היו במפעל. באמצע היום עשיתי עבודות פרטיות. אני לא חשבתי שאני עושה גניבה, אני מתקן, חשבתי שאלי אולי מעלים עין כי הוא תמיד עזר לי ורצה את טובתי. לכן רציתי להתוודות בפניו ולהגיד לו כל מה שעשיתי ולקחתי בלי רשות.

עשיתי עבודות פרטיות עבור חברת "תיבות חן" פעם שלמה מתיבות חן הביא לי דברים לצבוע כאן ובא לקחת אותם ובחלק מהמקרים אני הבאתי אלו את הסחורה הצבועה אליו למפעל. לפעמים הוא שלח אליי משהו עם אופניים לבוא לקחת הסחורה. תיבות חן הם גם לקוחות של חברת "ענק". יש עבודות צבע שהם שלמו עבורם לענק וחלק מהעבודות הצבע אני קיבלתי את הכסף ישירות אליי לכיסי משלמה מתיבות חן, ללא חשבונית הוא שילם לי בכסף מזומן רק במזומן. משלמה לא קיבלתי סכומים זה היה בסכומים של 150, 130, אולי 180. כלומר בסכומים של בסביבות 200 ₪ בכל פעם. ממנו היה יוצא לי בחודש עד 300 ₪ והיו חודשים שלא ראיתי ממנו אגורה.

"תיבות חן" עבד עם חברת "ענק" ולפעמים זרק לי עבודות מהצד באופן פרטי אני חושב ששלמה מ"תיבות חן" קנה לעצמו מכונה קטנה לכיפוף פחים, בעצם אני יודע, כי הוא אמר לי והוא לא עובד יותר עם ענק כאשר יש לו עבודות צביעה הוא היה מביא לי את זה לכאן ועשיתי לו את זה באופן פרטי.

אלום ברק שלפעמים סיפק עבודה לחברת "ענק", נתן לי לבצע עבורו עבודות פרטיות. אני רוצה להדגיש שזה מספר עבודות קטנות. נתן לי אותם הבעלים של אלום ברק ראובן. לפעמים ביצעתי עבורו שתי עבודות ביום ולפעמים לא ראיתי אותו 3 שבועות אלו אין עבודות גדולות אבל הוא לארג' בתשלום. היה משלם לי סכומים של מאה מאה עשרים אולי פעם 150. אני יודע שהוא שלח אלי לקוחות שהיו באים אלי. כאשר היה חסר לו פרופיל צבוע אצלו, הלקוח היה מגיע אלי ומבקש אני אצבע לו את זה והלקוח היה משלם לי ישירות בתוך המפעל. קיבלתי מהם במזומן. אלו היו עבודות בסכומים נמוכים כגון עשרות שקלים בכל פעם. העבודה האחרונה שבצעתי באלום ברק היתה בערך לפני 10 ימים, צבעתי לו שני פרופילים בצבע שחור, אמרתי לו שלא יסבך אותי אני מתקן אולי אמרתי לו שלא יביא לי עבודות. אמרתי לו שאלי חושד בי. היתה לי שיחה עם ראובן מאלום ברק כי ראובן אמר לי שעלולים לצלם אותך כשאתה מביא לי סחורה וגם שמעתי שמועה שמשהו יושב באוטו ומצלם ומבצע מעקבים. אני אמרתי לראובן שאני אזהר, אני מתקן לא אזהר אלא לא אבוא אליו יותר. אני לא יכול לדעת כמה כסף קיבלתי במצטבר מכל לקוח לאורך כל שנה כי אין לי רישום של זה ולא חישבתי אף פעם כמה קיבלתי לאורך הזמן לכן אני לא יכול להגיד לכם סכומים, זה יכול להיות 2,000 ₪ בשנה מאלום ברק זה יכול להיות יותר או פחות.

מפעל ירי עשיתי לו עבודות פעם ב-3 חודשים, זה מפעל מרחוב אורט ישראל בבת ים, אני לא בטוח אם הוא לקוח של ענק. צבעתי לו פרופילים. אני לא זוכר את שמו של איש הקשר שם. לפני כ-3 שנים הגיע אלי למפעל ענק עובד ממפעל ירי ואמר לי ששלחו אותו ממפעל ירי וביקש שאצבע עבורו כמה פרופילים. הוא בא לחפש מבצעה ומצא אותי. עשיתי עבורו את עבודות הצביעה והוא בא ולקח את הפרופילים הצבועים ושילם לי אולי 50 או 60 ₪. אני לא זוכר איפה הוא שילם לי.

אני רוצה לציין שאף פעם לא הזנחתי עבודות של ענק בשביל לעשות עבודות פרטיות אני תמיד שילבתי ביניהם. יש עסק פה באזור אלום משהו אני לא זוכר את שמו ביצעתי עבורו צביעה של 10 פרופילים אני רוצה לציין כי יש פה הרבה עסקים בשם אלום ואני מבצע עבודות עבורם.

דקל אלומיניום עשיתי לו אולי 5-6 פרופילים אני לא זוכר כמה אולי 15 הוא שילם לי ישירות על זה 100 או 180 ₪ אני לא זוכר בדיוק כמה.

ברוך ממסגריית דקל אני מתקן, אלום דקל מתקשר אלי כל הזמן אבל אני לא עושה לו עבודות יותר.

אני רוצה לספר לכם כי לפני שבוע עשרה ימים התקשר אלי שעלן שותפי לשעבר וסיפר לי שהגיע לקוח אליו שאמר לו שאני שלחתי אותו ואמרתי לו שאני לא שלחתי אף אחד ואם אני אשלח אני אספר לו. קוראים לו משה שעלן בנוסף לשם אלי שעלן.

אלה לקוחות שאני זוכר בשמות אני לא יכול לדעת את השמות של שאר הלקוחות חלק אני יכול להכיר בפנים וחלק לא. חלק היו אצלי פעם ביובל.

ש. כיצד אתה מתכוון להשיב את כל הכספים שלקחת והיו אמורים להיות משולמים לחברת "ענק" וכיצד אתה מתכוון לפצות את חברת "ענק" על הנזק הישיר והעקיף שגרמת לחברה במעשים שעשית?

ת:אין לי מאיפה להחזיר כסף אני במצב כלכלי קשה.

לדעתי לקחתי כ-1,000 ₪ לחודש ובחמש שנים זה יוצא 60,000 ₪ (שישים אלף ₪).

ברור לי שסיימתי כעת את העבודה בחברת ענק ברור לי שלא מגיעים לי פיצויי פיטורים לאור המעשים שעשיתי. ברור לי שלא מגיעים לי כל יתר התגמולים האחרים כמו ביטוחי מנהלים וכמו קופת גמל. לאור מעשי לא מגיע לי".

5. עם סיום החקירה, חתם התובע על כתב ויתור (נ/14) בזו הלשון:

"אל ענק ייצור ושווק מרכבי מתכת כיפוף וחיתוך פחים בע"מ

לידי מר אלי טוויק

ו/או מיופה כח מטעמם

הנדון: הודעת התפטרות, כתב ויתור וסילוק

אני הח"מ, שאול מורד נושא ת.ז. 071034441 מאשר מצהיר ומתחייב בזה כדלקמן:

1. הואיל ונטלתי ללא רשות מ"ענק" ייצור ושווק מרכבי מתכת, כיפוף וחיתוך פחים בע"מ ו/או מ"ענק חיפויים בע"מ" (להלן – החברה/המעסיק) ו/או ממי מטעמם כספים ו/או רכוש ו/או ציוד של החברה/המעסיק ו/או שהיה בחזקתה ו/או ברשותה ו/או עשיתי שימוש במתקני העסק לביצוע עבודות באופן פרטי ו/או ביצעתי עבודות עבור לקוחות של העסק ונטלתי את הכסף לכיסי ללא דיווח לעמסיק ו/או קיבלתי כספים לעצמי אשר היו אמורים להגיע למעסיק ו/או פעלתי בכך דרל של נטילת כספים ו/או ציוד ו/או חומרים השייכים למעסיק ללא רשות, הריני מתחייב להחזיר את כל הרכוש ו/או הכספים ו/או שנטלתי ללא רשות מהחברה/ המעסיק עם הפרשי הצמדה וריבית לפי השערים הנהוגים בבנק כאמור תוך 48 שעות ממועד חתימתי על הודעת ההתפטרות וכתב ויתור וסילוק זה, למקום אשר תורה לי עליו החברה/המעסיק.

2. ידוע לי כי מעשיי האמורים מנוגדים לדין ולהסכם שלי עם החברה ו/או המעסיק במסגרת העסקתי בה.

3. לאור כל האמור לעיל הריני מודיע מצהיר ומתחייב כדלקמן:

3.1 להתפטר מעבודתי מהחברה/המעסיק לאלתר.התפטרותי

תיכנס לתוקף במועד חתימתי על הודעה זו ללא הודעה מוקדמת מבלי שתוטל על החברה/המעסיק החובה להעסיק אותי בתקופת ההודעה המוקדמת ומבלי שאהיה זכאי לתמורת הודעה מוקדמת.

3.2 אני מוותר על זכותי,ככל שהיתה לי לקבלת פיצויי פיטורים

ו/או הפרשות לביטוח מנהלים בגין רכיב פיצויים או בגין כל רכיב אחר ו/או הפרשות לקרן השתלמות ו/או לפדיון חופשה שנתית ו/או לתשלום דמי הבראה, ככל שעמדה לי זכות כזו, לולי מעשיי האמורים. כמו כן אני מוותר על קופת הגמל אליה החברה/המעסיק הפריש סכומים, גם על הפרשות המעסיק וכן גם על ההפרשות אשר נוכו משכרי.

3.3 כמו כן אני מוותר על זכותי לשכר עבודה בגין חודש יולי 2005.

ומאשר בזאת שסכום זה לא ישולם לי בין אם נוכח מעשיי האמורים ובין אם במסגרת של קיזוז של החברה/העסק משכרי את כל נזקיה, הפסדיה, והוצאותיה שנגרמו לה כתוצאה ממעשיי האמורים, לרבות הוצאות מעקב ושכירת חוקר פרטי ורואה חשבון.

3.4 אני מצהיר ומאשר כי אין לי ולא יהיו לי כלפי החברה

/המעסיק ו/או כלפי מי מטעמה ו/או כלפי מנהליה ו/או השותפים בה ו/או בעלי המניות בה ו/או עובדיה כל טענות או תביעות או דרישות בכל עניין שהוא הקשור ו/או הנובע מעבודתי בחברה/המעסיק ו/או מסיום עבודתי בחברה/מעסיק ו/או נסיבות סיום עבודתי בחברה/מעסיק, ובכלל זה לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, שכר עבודה תשלום עבודה בשעות נוספות, הפרשי שכר, הפרשות לקרן השתלמות, הפרשות לקופת גמל, פיצויי הלנת שכר, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ו/או לקרן תגמולים ו/או לקרן פנסיה ו/או לקופת גמל ו/או לביטוח מנהלים ו/או לקרן חופשה ו/או לקרן דמי מחלה ו/או לקרן השתלמות, אבדן כושר עבודה, דמי חופשה פדיון חופשה דמי מחלה, דמי הבראה, דמי נסיעות, הוצאות רכב וכל זכות אחרת שהיא על פי דין או הסכם מפורש או מכללא.

____________ ____________

תאריך: 13.7.05 חתימה

אני _________מאשר בזאת כי בכפוף לקיום כל התחייבות לאחר שקראתי לעיל במלואן, לא אגיש תלונה במשטרה כנגדו, בגין מעשים שעשה במהלך תקופת העסקתו בחברה/עסק, ואשר ידועים לי במועד החתימה על אישור זה.

____________ ____________

תאריך חתימה".

התובע חתם על כתב הויתור והוסיף את המילים "חתמתי לאחר שקראתי". האישור בתחתית העמוד בנ/14 אשר ככל הנראה אמור להיות אישור של הנתבעת, לא נחתם.

6. ביום 1.12.05 הגישה הנתבעת תלונה נגד התובע במשטרה (נ/1). בעקבות תלונה זו, הוגש נגד התובע כתב אישום לבית המשפט השלום בראשון לציון בו הוא מואשם בגניבה, מרמה והפרת אמונים. ככל שדווח לבית הדין, ההליך בבית השלום טרם החל להישמע.

תמצית טענות הצדדים

7. התובע טוען, כי פוטר מעבודתו תוך שמבוצעות נגדו עבירות פליליות חמורות. הנתבעת התכוונה לסגור את המצבעה ומצאה אמתלא שלא לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים תוך שהיא רוקמת נגדו עלילת שווא בדבר גניבה והפרת אמונים. המעקב שנעשה אחר התובע נעשה תוך פגיעה בפרטיות האסורה על פי חוק הגנת הפרטיות. לא הובא לעדות מי מאותם לקוחות אשר נטען, כי עבורם ביצע התובע עבודות פרטיות. החקירה שנעשתה היתה משפילה תוך נעילת הדלתות וכיסוי החלונות בקרטונים כהים. מנעו מהתובע להתייעץ עם עורך דין וכלאו אותו במשך חמש שעות תוך איומים על כניסה לכלא ומניעת אוכל. כתב הויתור אינו תקף בשל נסיבות חתימתו ובנוסף לא קיבל התובע את חשבון הסכומים המפורטים ולא כל פירוט חשבונאי. התובע פוטר למעשה בלחץ כפייה ואיומים ולא התפטר. באשר לתביעה שכנגד, הרי שמדובר בתביעה חסרת תשתית ונתונים עובדתיים של ממש. יש לחייב את הנתבעים 2 ו-3 מכח עקרון האחריות האישית.

8. הנתבעים טוענים, כי התובע התפטר לאחר שביצע מעשים פליליים נגד הנתבעת. עובדות אלו הוכחו במעקבים שנעשו אחר התובע ובחקירה שנעשתה כדין. התובע הודה בכך שביצע עבודות פרטיות תוך שהוא משתמש בחומרים של הנתבעת ותוך גרימת נזק כבד לנתבעת. החקירה תועדה במלואה בקלטת אודיו ובקלטת וידאו על מנת שלא ישמעו טענות מטעם התובע בדבר חקירה שאינה הוגנת. הנתבעת טוענת, כי הינה זכאית לסעדים הכספיים בשל החזר כספים שהתובע גנב, גניבת ציוד חומרי גלם ושימוש במשאבי הנתבעת, תשלום פיצויים בגין אובדן לקוחות ונזקים תדמיתיים, השבת שכר ששולם ביתר, השבת כספי תגמולים חלק המעביד, הפרשי תמורת הודעה מוקדמת ועלות החקירות. לטענת הנתבעים, יש לדחות את התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 הואיל ולא הוכחה כל תשתית עובדתית להרמת המסך נגדם.

דיון והכרעה

קבילות הראיות – המעקב והחקירה

9. במסגרת החקירות נגד התובע בוצעו מעקבים אחריו בשמונה מועדים שונים. מדובר במעקבים בימים 9.5.05, 10.5.05, 13.5.05, 15.5.05, 23.5.05, 24.5.05, 1.6.05 ו-6.6.05. המעקבים תועדו בכתב (נ/3) וכן צולמו בקלטת וידיאו. מסיכום החקירה כפי שפורט במכתב משרד החקירות מיום 19.7.05, עולה בין היתר, כי התובע הגיע למספר מפעלים העוסקים באלומיניום ובחלק מהזמן בשעות העבודה שלו בנתבעת. התובע נצפה מכניס למפעל הנתבעת חלקי פח ויוצא שבידו חלקי פח צבועים. בחלק מהמקומות בהם ביקר התובע העוסקים במוצרי אלומיניום, נראה התובע מוציא מתא המטען של רכבו חלקי פח ומוסר אותם באותו מקום. במועד אחר נראה התובע יוצא ממפעל הנתבעת עם שקית ובתוכה פח צבע ונכנס לאחד ממפעלי האלומיניום וחוזר למפעל הנתבע ללא פח הצבע. בהזדמנות נוספת יצא התובע למפעל הנתבעת כשבידו מוטות או פחים וכן אלמנטים נוספים צבועים אשר הכניס אותם בדלת אחורית למכוניתו ולאחר מכן מסר אותם לנהג רכב שהמתין לו במקום מסויים.

בתצהיר עדותו הראשית אשר הוגש לבית הדין לאחר שהתובע היה מודע למעקב נגדו, לא טרח התובע להתייחס כל עיקר לנתונים אלו. התעלמות זו של התובע מתיעוד המעקבים נגדו ומתן הסבר להנהלותו באותם ימים הינה בגדר ראיה של ממש לגירסת הנתבעת. אין בפנינו כל גירסה של התובע באשר למעשיו באותם ימים ובאותן שעות בהן בוצע המעקב נגדו, מחוץ לכותלי מפעל הנתבעת ובמקומות שעוסקים ביצור מוצרי אלומיניום.

בחקירתו הנגדית של מר שרף אחד החוקרים אשר העיד מטעם הנתבעות, מעיד החוקר, כי המסקנה שמדובר בעבודה פרטית עולה מכך שהזמנת העבודה לא נרשמה אצל הנתבעת ומדובר בלקוח שהיה בקשר עם הנתבעת לפני כן. היו לקוחות שעבדו עם הנתבעת ולא הזמינו יותר דרך משרדי הנתבעת אלא דרך התובע. יש שרשרת של דברים שמוכיחים את המעשים. הזמנת העבודה לא נרשמת וקבלת הכסף על ידי התובע לא נרשמה בשום שלב בספרי הנתבעת. התובע נראה יוצא מהמפעל ונותן פריטים ללקוחות וזאת בניגוד לנוהל בנתבעת (עמ' 20-21 לפרוטוקול).

לאחר עיון בדוח החקירה (נ/3) וצפיה בתיעוד המעקב בקלטת הוידיאו, לא מצאנו סיבה שלא לקבל את מסקנת החוקרים באשר למעשיו של התובע באותם ימים בהם בוצע המעקב.

10. ביום 13.7.05 זומן התובע למשרד מנהלי הנתבעת לצורך חקירה. לטענת התובע, כשהגיע למקום בשעה 16:00 לערך, הוא פגש שני בריונים שהציגו עצמם כחוקרים פרטיים. השניים נעלו את הדלת בהפגנתיות וכיסו את חלונות המקום על מנת שאיש מבחוץ לא יצפה במתרחש. החוקרים הפעילו עליו לחץ ואיומים כבדים והודיעו לו כי הוא מפוטר לאלתר תוך החתמתו על כתב ויתור. הדבר נעשה לאחר שכלאו אותו במשרד במשך כחמש שעות ולא הרשו לו לצאת עד שיחתום על כתב הויתור. החוקרים לא השאירו בידו של התובע עותק מכתב הויתור. במהלך החקירה, סיפרו לו החוקרים, כי הם יודעים נתונים באשר לבתו ובאשר לחשבונות הבנק שלו והפגינו ידע מפליג באשר לאורחות חייו. לאחר אותה חוויה מעד התובע במדרגות המשרד ונחבל קשות בראשו. בעקבות האמור, הגיש התובע תלונה במשטרה ביום 13.7.05 (נספח ו' לתצהיר התובע).

הנתבע 2 מצהיר, כי החליט להזמין את התובע לחקירה. לאור החברות רבת השנים בינו לבין התובע, דרש מהחוקרים שהשיחה עם התובע תהיה נינוחה כדי לאפשר לתובע להתנסח כראות עיניו. מאחר וקירות משרדי ההנהלה עשויים מזכוכית שקופה ועל מנת שלא להלבין את פניו של התובע הרבים, ביקשו החוקרים לכסות את קירות הזכוכית בנייר בטרם יחל הבירור עם התובע. עד הנתבעת מר יגאל שרף שהיה אחד מהחוקרים באותה חקירה, מאשר בתצהירו את דבריו של הנתבע 2 לענין זה. מר שרף מכחיש כי הופעלה נגד התובע אלימות פיזית ומכחיש, כי כלאו אותו או איימו עליו. מר שרף מציין, כי במהלך החקירה הציעו לתובע לאכול וגם נתנו לו מים. בנוסף שאלו אותו אם הוא רוצה לעשות הפסקה. בפועל, לא ביקש התובע לצאת מהחדר במהלך החקירה.

11. במהלך חקירתו הודה התובע, כי ביצע עבודות פרטיות על חשבון הנתבעת.

בעמ' 44 לתמליל הראשון שורות 10-11:

"אם אני צובע לזה קצת פה קצת שם בין עבודות. זה מה עשיתי אני מודה. זה היתה טעות ואני אקח את אלי...".

בעמ' 33 לתמליל השני שורות 14-16:

"צבעתי לאחרים עבודות, עשיתי פרטי, לקחתי את הכסף, כן, אני, אני יודע, ועשיתי את זה באמצע היום וביום וראו אותי ולא ברחתי. לא התחבאתי, לא באתי לעבוד בלילה ועשיתי את זה...".

בעמ' 34 לתמליל השני שורות 20-21:

"אני לא משחק, זה הפרצוף שלי, זה אני מודה, אמרתי עשיתי, צבעתי, זה נקרא: אתה קורא לזה גנבתי עכשיו".

בעמ' 35 לתמליל השני שורה 2:

"אז זה נקרא כבר גניבה באמת אם ככה".

בעמ' 58 לתמליל השני שורות 10-14:

" מה? מה איך אני רואה את התמונה? תראה, ברור שאלי כועס ואני יודע שאני לא אמרתי שהוא לא צודק. אני גם רק הבושה שלי לעלות לדבר איתו. רציתי לתפוס אותו יום אחד ולהגיד: תשמע עשיתי ככה וככה וככה, לא רוצה כלום לא רוצה תעשה מה שאתה רוצה מה שאתה חושב...".

בעמ' 66 לתמליל השני שורות 6-9:

"מורד .... נכון אולי תפסתם את התקופה חמה שהיה לי כמה. שרף: אתה יודע שזה פלילי מה שעשית נכון? מורד: אני לא יודע עזוב מה עשיתי? נכון פלילי. זה נראה ככה".

בעמ' 84 לתמליל השני שורות 3-4:

"אמרתי לך שלא, שקרתי? אמרתי לך כן לקחתי כן צבעתי כן עשיתי לא אמרתי לך שלא".

בעמ' 91 לתמליל השני שורות 17-24:

" יגאל שרף: אתה לא עושה חשבון, אתה אפילו אין לך חרטה, אתה אומר ... שאול מורד: לא לא אמרתי אין לי; אני אמרתי אין לי חרטה? .... יגאל שרף: אתה ישן טוב בלילה מר מורד: אני לא, אני לא ישן טוב...".

בעמ' 114 לתמליל השני שורה 3:

"גנבתי גנבתי מהכיס כן גנבתי לו כסף מהכיס".

12. מצפיה בקלטת בוידאו של החקירה ומעיון בתמלילי החקירה, לא ניתן להסיק כי מדובר בחקירה שנעשתה בניגוד לדין. ניתן להתרשם, כי התובע הסכים לענות לשאלות שנשאל אף שהפגישה עם החוקרים לא היתה נוחה לו. התובע לא ביקש להפסיק את החקירה ואין כל ראיה לכך שנמנעו ממנו שתיה או אוכל. באשר לכיסוי החלונות בחדר החקירה, מקובלת עלינו עמדת הנתבעת, כי הדבר נעשה על מנת שעוברים ושבים לא יוכלו לראות מחוץ לחדר את הנעשה בתוך החדר וזאת על מנת שלא לפגוע בתובע. אין בסיס לטענה בדבר כליאת שווא. תלונה שהגישה התובע למשטרה בעילה זו, לא ברור מה תוצאתה ומכל מקום, לא הוצגה בפנינו אסמכתא כי המשטרה פעלה בנושא זה.

מסקנתינו הינה, כי יש לקבל כראיה את הנתונים העובדתיים שפורטו בדבריו של התובע במהלך חקירתו ואת האמור בטופס ההודעה (נ/4). שאלה נפרדת ושונה הינה תוקפו של כתב הויתור שנחתם במהלך אותה חקירה.

תוקף כתב הויתור

13. כאמור, חתם התובע ביום 13.7.05 על כתב ויתור. אחת השאלות העומדת להכרעתנו הינה האם יש ליתן תוקף לכתב הויתור.

בדב"ע נב/217-3 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' נגד הבנק הבינלאומי ואח' פד"ע כז' 3 קובע בית הדין הארצי, כי אין נפקות לויתור של עובד על זכויות שנקבעו בהסכם קיבוצי ואין לוותר מראש ובדיעבד על זכויות שנקבעו בחוקי המגן. מגמת משפט העבודה לצמצם את המקרים בהם ניתן תוקף לכתב הויתור.

מוסיף בית הדין הארצי וקובע (עמ' 34-35):

"70. מגמת הפסיקה היתה להרחיב את הנסיבות שבהן לא יינתן תוקף לכתב ויתור. מגמה זו מעוגנת באי שוויון הוכחות בין המעביד לבין העובד. כך, אין נפקות לכתב ויתור שנחתם תחת אילוץ. בדב"ע מח/9-3 האופרה הישראלית נ' לבנון (לא פורסם), לא ניתן תוקף לכתב ויתור שנחתם בנסיבות של אילוץ. שם הודיעה המעביד לעובד כי אם לא ייקח את סכום הפיצויים שהיה פחות מהסכום המגיע לו, הוא עלול שלא לקבל כלום, משום מצבה הכלכלי הרעוע של המעבידה, שעמדה על סף פירוק. העובד רשם בכתב הוויתור, "מחוסר ברירה", ומיד פעל להשיג את השלמת סכום הפיצויים באמצעים משפטיים. בית הדין אמר, כי הפעלת לחץ בלתי הוגן על העובד לקבל סכום פיצויים קטן מזה המגיע לו, אינו ביצוע חוזה עבודה בתום לב.

כך אין נפקות משפטית לויתור על זכות באין ידיעה על קיומה של הזכות (דב"ע לא/22-3 ליפוט נ' קסטנר פד"ע ג' 215). גם ויתור שלא מדעת על קיומה של זכות אינו יכול לעמוד. ממושכלות היסוד הוא, כי אין ויתור על זכות באין ידיעה על קיום הזכות, ועל כן ויתור שלא מדעת כמוהו כאין. לכן, אין נפקות לכתבי ויתור כאשר העובדים שחתמו עליהם לא קיבלו חשבון מפורט בדבר הסכומים המגיעים להם לסילוק תביעותיהם, ולא ידעו אילו רכיבי שכר נכללו בחישוב הפיצויים (דב"ע מז/140-3 כיתן בע"מ נ' חיות פד"ע יט' 489). לעומת זאת, בדב"ע מח/51-3 ליבאד נ' מפעלי מתכת נגב (לא פורסם) ניתן תוקף לכתב סילוק, כאשר העובד קיבל את חישוב התשלום, החישוב היה ברור ומובן לעובד, והוא בדק אותו ולא דרש הפרשי פיצויי הפיטורים. זאת ועוד, ויתור על זכויות צריך להיות מפורש (דב"ע מו/65-3 כהן נ' מזרחי פד"ע יז' 416).

אולם בית הדין לא שלל את קיומה של הגנת הויתור במקרים מסוימים. במקרה אחד ניתנה נפקות לכתב ויתור בעקבות קבלת פיצויים מוסכמים מכח זכות חוזית (דב"ע לח/40-3 אמקור נ' עזרא פד"ע יט' 393)".

משמדובר ב"עסקת חבילה" יש ליתן תוקף להסכמת הצדדים. כך נקבע בדב"ע 98/ 211-3 זיבלי נ' בנק לאומי לישראל פד"ע לד' 455 בעמ' 462:

" כאמור, בין כל אחד מן המערערים לבין המשיב סוכמה עיסקת פרישה מרצון, לפיה שולמו לו תשלומי יתר מעבר למגיע על פי דין, וזאת בין השאר על מנת למנוע בעתיד התדיינות משפטית לגבי המגיע בגין תקופת העבודה וסיומה.

אשר על כן הצהיר כל אחד מן המערערים בכתב הקבלה והסילוק, כי "אין לו טענות, דרישות או תביעות נוספות מן הבנק בגין עבודתו בו בין מכח החוק ו/או הסכמים קיבוציים ו/או מכח כל הסכם אחר, וכי קיבל את מלוא הסכומים המגיעים לו והוא מוותר על כל תביעה או טענה מכל סוג וענין".

כמובן שהחתימה על כתב הקבלה והסילוק אינה מונעת פנייה לערכאות על פי זכות היסוד לתבוע בבית המשפט, אולם משנקבע במקרה שלפנינו בפסק האזורי, כי הסכם הפרישה הינו עיסקת חבילה של תנאי פרישה מרצון – אין לפתוח ולהתיר אותה עיסקה כשהעובד מבקש להוסיף עליה סכומים כשם שאין להתירה לאור טענת המעביד כי הפרתו של העובד אותה עיסקה מצדיקה ביטולה".

(ראו עוד: דב"ע נה/154-3 אלקטרה תעשיות נ' גורין פד"ע כט' 385. דב"ע נב/19-3 בן יפלח נ' פולגת תעשיות פד"ע כה' 489).

14. כתב הויתור אמור להיבחן בגידרם של שני רבדים שונים. האחד במסגרת דין החוזים הכללי והאחר בגדרי משפט העבודה. בגדרי הבחינה של דין החוזים הכללי יש ליתן את הדעת לשאלה האם נוצר חוזה בר תוקף, היינו האם מדובר בגמירות דעת של התובע בעת חתימתו על כתב הויתור. יש לשקול האם כתב הויתור נגוע בכפייה, עושק, טעות וטענות כיוצא באלו אשר אם תתקבלנה פוגעות בתוקפו של כתב הויתור בשל העדר גמירות דעת של המתחייב.

ברובד השני – גם אם מדובר בחוזה תקף מכח דין החוזים הכללי – יש לבחון האם הויתור שנעשה על ידי התובע יש לו תוקף נוכח ההוראות הרלוונטיות בחוקי העבודה השונים, לרבות ההוראות המפורטות בחוקי המגן והפסיקה הדנה בויתור של עובד על זכויותיו.

במקרה דנן, החתימה על כתב הויתור נעשתה לאחר חקירה ארוכה ומתישה. מדובר בויתור כוללני על כל זכויות התובע מכל סוג ומין בגין עבודתו וסיום עבודתו. אין בכתב הויתור פירוט באשר לסכומים עליהם מוותר התובע. סבורים אנו כי אין פגם בכתב הויתור ככל שהדברים נוגעים לגמירות הדעת של התובע, היינו לא מצאנו כי כתב הויתור נגוע בכפיה בעושק או בטעות. עם זאת, נוכח הפסיקה שפורטה לעיל באשר לנפקות כתב הויתור במשפט העבודה, הרי שאין ליתן לו תוקף בהתחשב בנסיבות החתימה עליו ובפירוט הבלתי מספיק של הזכויות עליהן מוותר התובע.

נוסיף ונציין, כי ככל שהיה מדובר ב"עסקת חבילה", היינו ויתור העובד על זכויותיו מחד וויתור הנתבעת על תביעותיה שלה נגד התובע והגשת תלונה במשטרה נגדו, היינו נוטים לאשר את כתב הויתור. במקרה שבפנינו – אף שככל הנראה זו היתה כוונת הצדדים – הדבר לא יצא לפועל. נגד התובע הוגשה תלונה במשטרה ובעקבותיה הוגש נגדו כתב אישום. במסגרת התביעה שבפנינו, נדרש התובע להשיב לנתבעת סכומי כסף גדולים. משכך, אין אנו נותנים תוקף לכתב הויתור.

עלינו לבחון איפוא את תביעותיו של התובע לגופן על פי הראיות שבפנינו.

תביעות התובע לסכומים הנובעים מתקופת העבודה

15. א. התביעה לשעות נוספות. לטענת התובע, הינו זכאי לתשלום בגין שעתיים נוספות

לכל שבוע עבודה וזאת בהסתמך על הסכם עבודה קיבוצי כללי למקצועות המתכת החשמל והאלקטרוניקה מלאכה ותעשייה מיום 1.6.98 (נספח ב' לתצהיר התובע). בהסכם קיבוצי זה, נקבע כי שבוע עבודה הינו בן 43 שעות שבועיות ולטענת התובע, עבד 45 שעות שבועיות, היינו 5 ימים בשבוע בין השעות 7:30 ו-15:00 כשמהלך היום, קיבל הפסקה בת חצי שעה.

לטענת הנתבעת, היא אינה חברה בארגון מעסיקים ועל כן, לא חל עליה הסכם קיבוצי כלשהו. התובע לא הוכיח בדרך כלשהי, כי הנתבעת חברה בארגון מעסיקים וכי חל עליה אותו הסכם קיבוצי לו הוא טוען. משכך, נדחית התביעה לתשלום שעות נוספות מכח ההסכם הקיבוצי.

התובע צירף לתצהירו (נספח ג') צו הרחבה בענף המתכת החשמל והאלקטרוניקה. עיינו בצו זה ולא מצאנו, כי הורחבה ההוראה הדנה בשעות העבודה השבועיות ועל כן, לא קמה כל זכות לשעות נוספות מכח צו ההרחבה.

התובע לא טען לזכותו זו לשעות נוספות מכח מקור אחר ועל כן, לא מצאנו עילה לחיוב הנתבעת בתשלום השעות הנוספות. למעלה מן הצורך יצויין, כי כעולה מחומר הראיות, במקרים לא מעטים יצא התובע באמצע שעות העבודה לצרכיו הפרטיים כך שספק רב אם התובע עבד את מלוא שעות העבודה במהלך יום העבודה. עוד יצויין, כי מדובר בתביעה הנגועה בחוסר תום לב משמעותי וזאת הואיל והתובע במהלך שעות עבודתו לא דרש מעולם תשלום בגין שעות נוספות וטענה זו הועלתה לראשונה רק לאחר שהתובע הואשם בגניבה והסתיימו יחסי העבודה שבין הצדדים.

ב. לענין החופשה השנתית. בהתאם לחישוב המפורט בסיכומי הנתבעת, מסתכמים ימי החופשה שנותרו לזכותו של התובע ב-18 ימים. התובע ציין כי יצא לחופשה במהלך תקופת העבודה למשך שבוע אחד בכל שנה. צבירת החופשה האפשרית לשלוש שנים אחרונות בלבד. התובע עבד 5 ימים בשבוע ועל כן היה זכאי ל-33 ימי חופשה עבור 3 שנות עבודתו האחרונות. שכרו היומי היה בסך 408 ₪ ועל כן, נשארה יתרת זכות לתובע בגין חופשה שנתית בסך 7,350 ₪.

ג. לענין הפרשי התגמולים. בתצהירו טען התובע, כי הינו זכאי לסכום של 10,982 ₪ בגין הפרשים בקופת גמל. לטענה זו לא בא כל פירוט ולא הוצגה כל אסמכתא לחישוב הנטען. בחקירתו הנגדית לא ידע להשיב התובע לשאלה בדבר הסכומים שפורטו בתצהירו וגם בסיכומי התובע לא בא כל פירוט נוסף מעבר לסכומים סתמיים שצויינו בתצהיר. אנו דוחים את הטענה, כי התובע זכאי להפרשי תגמולים.

ד. לענין השכר לתקופת העבודה בחודש יולי 2005. לטענת התובע, עבד בתקופה זו 9 ימים אולם לא קיבל שכר בגינם. הנתבעת אינה מכחישה כי לא שילמה שכר עבור אותה תקופה אלא שהיא טוענת ששכרו קוזז מתמורת ההודעה המוקדמת שהתובע נמנע מלתת נוכח התפטרותו.

השאלה אם התובע התפטר או פוטר תוכרע להלן ובהמשך לכך תידון שאלת הקיזוז. בשלב זה אנו קובעים את עצם זכאותו של התובע לשכר עבור תקופת העבודה בחודש יולי 2005. משהתובע עבד באותה תקופה, הרי שהוא זכאי לשכר בגינה. מקובל עלינו חישובו של התובע לענין זה ולפיו, הוא זכאי לשכר עבור אותה תקופה בסך של 5,229 ₪.

תביעות התובע לזכויות הנובעות מסיום העבודה

16. הצדדים חלוקים בשאלה האם התובע התפטר או פוטר. בתצהירו טוען התובע, כי הוא פוטר ביום 13.7.05, היינו ביום שבוצעה החקירה. אין כל אסמכתא לטענה זו. כעולה מהראיות התובע לא הגיע לעבודה לאחר יום ה-13.7.05. גם אם נקבל את הטענה, כי התובע נפל באותו יום ונחבל, הרי שאין בכך הסבר לעובדה שהתובע הפסיק להגיע לעבודה לאחר תום ימי המחלה על פי האישורים שקיבל. על פי האישורים שהוצגו בפנינו הסתיימו ימי המחלה של התובע ביום 15.8.05 (נספח ה' לתצהיר התובע). לא ברור מדוע התובע לא חזר לעבודה לאחר אותו מועד. ניתן להסיק ממכלול הנתונים,כי התובע הבין שבנסיבות שהתגלו אין הנתבעת מעוניינת עוד בעבודתו. עם זאת, לא הוכח כי ניתנה הודעת פיטורים, לא בכתב ולא בעל פה.

הנתבע 2 טען בתצהירו, כי התובע התפטר מהעבודה. בחקירתו הנגדית חזר וטען שהוא לא פיטר את התובע אלא שהתובע ניתק את הקשר איתו. ככל שהתובע היה חוזר והיה מודה שהוא גנב, יתכן והיה מפטרו (עמ' 16 לפר').

בנסיבות הענין, אין לנו אלא לקבוע שהתובע הוא זה שהפסיק את עבודתו ללא שקיבל הודעת פיטורים.

17. למרות מסקנתינו בדבר התפטרותו של התובע, מוצאים אנו לנכון לקבוע את עמדתנו בשאלת זכותו של התובע לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת, גם אם מדובר היה בפיטורים.

כעולה מהנתונים שפורטו לעיל, אין כל ספק, כי התובע ביצע עבודות פרטיות במהלך תקופת עבודתו ושילשל את התמורה לכיסו. אין כל יסוד לטענת התובע, כי מדובר בהסכמה של הנתבעת לכך. הראיות מובילות למסקנה כי אין מדובר במעידה חד פעמית אלא בשיטה שנמשכה על פני תקופה ארוכה במסגרתה השתמש התובע גם בחומרים של הנתבעת וגם בזמנה של הנתבעת על מנת להפיק רווחים שלא כדין על חשבונה של הנתבעת.

סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג – 1963 קובע כדלקמן:

"בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים".

משקבענו, כי לא חל הסכם קיבוצי על יחסי העבודה בנתבעת, עלינו לפנות בענין זה להוראות תקנון העבודה הכלול בהסכם הקיבוצי הכללי שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית (להלן – התקנון).

סעיף 53 לתקנון קובע בין השאר:

"עשה העובד אחת מאלו –

א. הפר משמעת באופן חמור;

ב. ...

ג. גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה;

...

יהיה צפוי:

א. להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום;

ב. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים;

ג. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים.".

הלכה היא, כי הנטל להוכיח שהעובד ביצע גניבה וכי פוטר על רקע זה, מוטל במלואו על כתפי המעביד.

בית הדין לעבודה עמד על כך כבר בתחילת דרכו, בפסק דינו בדב"ע ל/ 6-3 שמואלי ואח' נ' שרייר, פד"ע א 69, 74:

"מעביד הטוען כי בנסיבות פיטורים אין לשלם פיצויי פיטורים או שיש להפחיתם חייב להביא טענתו זאת במסגרת ד' אמות של סעיף 16 לחוק או לבקש את בית הדין להפעיל את סמכותו מכוח סעיף 17 לחוק וכאמור אין לדרוש מהעובד שהוא יוכיח כי לא התקיימו התנאים לשלילת זכותו." (ראה גם דב"ע שן/ 119-3 עיתונות מקומית בע"מ נ' אשר בן עמי, פד"ע כב' 303).

נוכח מעשיו של התובע שכאמור שנמשכו במשך תקופה ארוכה תוך מעילה באימונה של הנתבעת, אנו קובעים כי אין התובע זכאי לפיצויי פיטורים וגם לא לתמורת הודעה מוקדמת, גם אם מדובר היה בפיטורים.

יאמר עוד, כי בהודעתו (נ/4) ציין התובע במפורש, כי ברור לו שלא מגיעים לו פיצויי פיטורים לאור המעשים שעשה.

התביעה שכנגד

18. בתביעה שכנגד נדרש התובע להשיב לנתבעת את הסכומים הבאים:

א. השבת רווחים והחזר כספים בסך 360,000 ₪.

ב. תשלום בגין גניבת ציוד חומרי גלם ושימוש במשאבי הנתבעת בסך 640,014 ₪.

ג. תשלום פיצויים בגין אובדן לקוחות ונזקים תדמיתיים בסך 100,000 ₪.

ד. השבת שכר ששולם ביתר בסך 195,599 ₪.

ה. השבת כספי תגמולים חלק מעביד בסך 70,375 ₪.

ו. הפרשי תמורת הודעה מוקדמת בסך 7,113 ₪.

ז. עלויות חקירות פרטיות ועלויות הכנת נתונים בסך 48,798 ₪.

19. הסכומים הנתבעים על ידי הנתבעת מבוססים על חוות דעתו של רו"ח ערן בורשטיין המהווה חלק מדוח החקירה (נ/3). רו"ח בורשטיין לא הובא לעדות על ידי הנתבעת ועל כן, אין בחוות דעתו אסמכתא של ממש לטענות הנתבעת. יתר על כן, בעמ' 27 לחוות הדעת מציין רו"ח בורשטיין, כי הדו"ח מבוסס על הנחות רבות וכן לא קיבל את נתוני מכירות המצבעה בשלמותם אלא רק את ההכנסות. משכך – מציין עורך הדו"ח – ההערכה בדו"ח משמשת לצורך החקירה הפרונטלית של התובע ולא תוכל לשמש כראיה בבית המשפט.

בהעדר אסמכתא לסכומים המפורטים בתביעה שכנגד, אין מקום לחייב את התובע באותם סכומים. עוד נציין, כי על פני הדברים מדובר בתביעה מוגזמת ומופרכת. העובדה שהתובע ביצע עבודות פרטיות על חשבונה של הנתבעת, אין בה כדי להטיל על שכמו את כל הפסדיה של הנתבעת. אין כל בסיס ראייתי לטענה, כי היקף העבודות הפרטיות של התובע הינו בשיעור 20% מפעילות המצבעה. משכך, לא ניתן לחייבו בהוצאות השונות באותו יחס בגין פעילותה של המצבעה. לא הוכח, כי המצבעה הפסיקה לפעול בגין פעולותיו של התובע.

אין כל בסיס משפטי לתביעה להחזרת כספי התגמולים ששולמו לתובע במהלך תקופת עבודתו.

בנסיבות הפסקת עבודתו לא חייב היה התובע ליתן הודעה מוקדמת לנתבעת ועל כן, נדחית התביעה לתשלום השכר השווה לתמורת ההודעה המוקדמת.

20. הנתון היחיד ממנו ניתן להסיק לכאורה על היקף הכספים שקיבל התובע בגין העבודות הפרטיות מופיע בטופס ההודעה (נ/4) ולפיה, לקח כ-1,000 ₪ לחודש ובחמש שנים מדובר ב- 60,000 ₪.

חרף האמור, לא שוכנענו כי די באמור מפי התובע כדי להניח תשתית ראייתית מוצקה לחיובו באותם סכומים. אין ספק, כי התובע קיבל כספים בגין עבודות פרטיות שביצע ללא רשות על חשבון זמנה של הנתבעת ואף השתמש בחומרים של הנתבעת. מדובר איפוא בנזקים ממוניים ברורים שנגרמו לנתבעת. עם זאת, ברי כי אמירתו של התובע לפיה לקח כ-1,000 ₪ מידי חודש הינה בגדר אומדן כללי ובלתי מבוסס על נתונים הניתנים לבחינה. נוסיף ונציין, כי לא התרשמנו שהתובע ביצע עבודות פרטיות במהלך כל חמש השנים בהם עבד אצל הנתבעת. מסקנתינו ממכלול הנתונים הינה, כי נזקה של הנתבעת אינו פחות מהסכומים אותה היא חבה לתובע על פי קביעתינו לעיל.

בהתחשב בנתונים אלו, בנטלי הראיה המוטלים על הצדדים ותוך עריכת האיזונים שבין זכויות וחובות הצדדים במקרה דנן, סבורים אנו, כי יש לחייב את התובע בתשלום נזקי הנתבעת בגובה הסכומים שהנתבעת נותרה חייבת לתובע, היינו הסכומים בגין יתרת השכר האחרון ופדיון החופשה השנתית. מדובר איפוא בקיזוז חוב הנתבעת כנגד חוב התובע.

סיכום

21. נוכח האמור לעיל, אנו קובעים כי יש לקזז את חובה של הנתבעת כנגד חובו של התובע ובאופן שהצדדים אינם חייבים סכומים כלשהם זה לזה.

בנסיבות הענין, אנו מחייבים את התובע בהוצאות הנתבעת ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום כ"ד בסיון, תשס"ט (16 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

נ.צ. מר יאיר כהן פריווה (מ)

שמואל טננבוים, שופט

אתי/