ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דינה גילר נגד בטוח לאומי-סניף :

1


בית הדין לעבודה

בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב - יפו

בל 002876/08

בפני כב' השופט שמואל טננבוים

21/06/2009

בעניין:

דינה גילר

התובע

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

הנתבע

החלטה

החלטה זו מתקנת את ההחלטה מיום 24.5.09 באופן שתוקנו שגיאות הדפסה וזאת לבקשת ב"כ התובע. יובהר, כי אין תיקונים אחרים כלשהם למעט תיקונים של שגיאות הדפסה.

המומחה היועץ הרפואי פרופ' אלון מרמור מתבקש להשיב על השאלות הבאות לבהרת חוות דעתו מיום 20.1.09.

1. בחוות דעתך קבעת כי אינם מסכים עם טענותיו של הפרופסור מילר, כפי שהועלו בחוות דעתו. האם תאור דינאמיקת החשת התגבשות הטרשת בעורקים באזוריי הניתוח (עד סתימתם) כפי שתוארה על ידי פרופ' מילר, הוא תיאור סביר ומקובל בקרב הקהילה הרפואית העוסקת בתחום או על ידי חלקה? האם היא מקובלת עליך? האם תאור זה שגוי? אם כן במה?

2. האם להיצרות העורקים ועמה הירידה בכמות הנוזל העורקי העובר באותם מקומות היתה השפעה על מצבו הרפואי של הלב, של ד"ר גילר, או של חלקו (להבדיל ממצבו התפקודי הנוגע למילוי החדרים?

3. האם נכון יהיה לומר שמצבו של הלב, או חלקו מבחינת שריריו וכלי הדם הכליליים שבו, השתנה לרעה, באורח דרמטי, לאחר אירוע האוטם הראשון?

4. האם הצורך בצינתור נוסף, מספר חודשים לאחר הניתוח ב-1986, מאשש את הטענה שמצבו של הלב החמיר מאז האירוע למרות ניתוח המעקפים שעבר המנוח?

5. האם נכון יהיה לומר, שסביר שכל האירועים הקשורים ללבו של המנוח וההתערבות, הרפואית הפולשנית בתקופה בין האירוע ב-1986 לבין האירוע הנוסף והניתוח הנוסף ב-1994 קשורים קשר ישיר לאי הצלחת הניתוח הראשון?

6. האם ההתערבויות הפולשניות במשך כל התקופה מ-1986 עד 1994, השפיעו לרעה על מצבו הרפואי של הלב?

7. האם קיימת סבירות כלשהי לאפשרות שלמנוח היה גורם סיכון משמעותי "אילם" (חסר סימפטומים לחלוטין) בצורת טרשת משמעותית בעורקים הכליליים, היוצאת דופן לגילו של המנוח, שהאירוע מ-1986 היה "טריגר" שהפעילה בדרך שלא הצליחו להשתלט עליה ויחד עם הניתוח הלא מוצלח, שהיה "טריגר" נוסף הביאו ליצירת תסחיפים והתגברות נוספת של הטרשת על רקע מצבו הטרשתי, המתקדם הטבעי (כפי שאתה טוען) תהליך שלא פסק עד יום מותו של ד"ר גילר?

10. האם תוצאה של 1195 CPK לאחר אירוע לבבי, מהווה ראיה אובייקטיבית לפגיעה נרחבת בשרירי הלב? אם התשובה חיובית, האם הערכה הוגנת של מצבו הרפואי של הלב לאחר אירועים קורונריים מורכבת ממספר מדדים ולאו דווקא ממדד יחיד של רמת הספיקה?

11. האם נכון שרמת הספיקה של הלב שנים לאחר אירוע קורונרי, משמעותי (13שנה) מושפעת גם מגורמי קומפנסציה טבעית של הגוף המסתייע בחלקים אחרים של הלב?

12. האם אפשר לומר שלמרות תפקוד של 50% LVEF, מצב הלב יהיה קשה ויוכל להביא למותו של אדם בכל רגע נתון? כלומר האם אחוז ה- LVEF הוא חזות הכל?

13. האם אדם שעבר אירוע קורונרי חריף וסובל מאריתמיה, קבועה, של קצב הלב, למרות תרופות מתאימות שהוא נוטל, מצוי בסיכון קבוע לאירוע של פרפור חדרים?

14. האם העובדה שהעורק הקדמי היורד, בלבו של המנוח נחסם לראשונה במהלך האירוע הראשון ושב ונחסם פעמים נוספות בזה אחר זה, תוך זמן קצר, מעידה במידה רבה של סבירות כי האירוע הראשון יצר מנגנון שפגע בתקינות זרימת הדם,בכלי דם זה ובשתל שבא לעקוף אותו שהביאו דרך קבע לסתימתם?

15. האם נכון יהיה לומר שהפגיעה בתפקוד העורק הקדמי היורד היא פגיעה משמעותית בלב ומהווה גורם סיכון לפעילותו?

16. האם נכון שהצרות משמעותית בעורק הקדמי היורד הפרוקסימלי, נותנת את אותותיה באיכות החיים של מי שלקה בכך והוא מציג סימפטומים אופייניים לפגיעה?

17. האם סביר להניח שהואיל והמנוח לא הציג סימפטומים כאלה, כלל, קודם לאירוע מ-1986 הוא לא סבל קודם לאירוע מהיצרות משמעותית באותו עורק?

18. האם נכונה הטענה שלאחר האירוע, הקורונרי הראשון (1986) נסתם אותו עורק מספר פעמים ולמעשה לא ניתן היה עוד להשתלט על מידת התגבשות הטרשת וסתימת עורק זה ומעקפיו?

19. האם לעובדה שהמנוח צרך לאחר האירוע הראשון ובעקבות הסתימות הספונטניות החוזרות ונשנות בסמוך לאחר מכן, כמות נכבדה של תרופות, שהשפיעו בדרך כימית, מלאכותית, על מדדים כאלה ואחרים של פעילות הלב ואורגנים אחרים, בגוף הקשורים אליו כמו על ניקוז הנוזלים מריאותיו, דילול הדם, קצב הלב וכיוצ"ב, היתה השפעה על יכולתו של המנוח להמשיך ולתפקד במשך כל השנים לאחר האירוע הראשון (בעזרה מכנית, נוספת, של כמה ניתוחים וצינתורים וכד') למרות ההשפעה הדרמטית של האירוע על הלב?

20. האם העובדה שקודם לאירוע ומבלי שצרך כל תרופה שכילה להשפיע על הטרשת, לא גילה המנוח סימפטומים כלשהם (דהיינו "סבל" מטרשת סבירה מתאימה לגילו) לעומת העובדה שלאחר האירוע ובסיוע תרופות שבאו להאיט את קצב הטרשת, התגבר קצב הטרשת עשרות מונים, עד כי לא היה ניתן להשתלט עליה מפעם לפעם וכך עד יום מותו, איננה מעידה על קשר סיבתי, או לפחות קשר נסיבתי, משמעותי שההסבר היחיד לו הוא הטריגר שנוצר על ידי האירוע הקורונרי החריף ב-1986?

21. האם אפשרי וסביר שפרפור החדרים בו נתקף המנוח ב-2007, שממנו לא התאושש, עד מותו נבע מכשל חוזר ונשנה של כל האמצעים הרבים שנעשו על ידי הרופאים לרבות התערבויות כירורגיות ופולשניות אחרות, במשך כל השנים לתקן את או לעצור את התהליך שהחל או קיבל תאוצה לאחר האירוע הראשון, לרבות קצב לא סדיר של הלב ושהביאו בסופו של דבר להחלשות המערכת כמערכת?

22. בחוות דעתך קבעת כי האירוע הקורונרי, החריף האחרון ושרשרת האירועים שהובילה מהאוטם הראשון עד למותו היתה קשורה למחלתו הכלילית הבסיסית טרשת עורקים, האם יהיה נכון לומר שאף האוטם הראשון היה קשור למחלתו הכלילית, הבסיסית טרשת עורקים?

23. ב-27.12.87 (למעלה משנה וחצי לאחר האירוע הקורונרי) קבעה ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי בהרכב קרדיולוג כי המנוח סבל מאוטם בשריר הלב עם קוצר נשימה במנוחה, עם הפרעות קצב וסתימות חוזרות של כלי הדם הקורונריים. הועדה יחסה למנוח 50% נכות רפואית, לפי סעיף 9 (ג) (IV) למבחני הנכות, מהם הפחיתה 10% בגין מצב קודם. דהיינו הועדה ייחסה 80% ממצבו הרפואי של המנוח ב-12/87, כולל מצבו הטרשתי, באותו מועד, לאירוע הקורונרי, ורק 20% למצבו הקודם, כולל גורמי סיכון. האם הינך מקבל את ממצאי הועדה ומסקנותיה? אם התשובה היא חיובית כיצד הן מתיישבות עם מסקנתך, כי אין קשר בין מצבו הטרשתי לאחר האירוע, לבין האירוע עצמו? הנך מופנה לדברי הועדה הרפואית המזכירה במפורש את התופעות האנגינוטיות החוזרות ונשנות, שלאחר האירוע (בניגוד לקודם לאירוע) המעידות על תהליך טרשתי מתקדם וכן את העובדה שהתחשבה בגורמי הסיכון שהיו קיימים במנוח מצ"ב דו"ח הועדה.

המומחה מתבקש להשיב תוך 30 יום.

ההחלטה תשלח למומחה ולצדדים.

לעיוני ביום 1.7.09.

ניתנה היום כ"ד בסיון, תשס"ט (16 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

שמואל טננבוים, שופט

אתי/