ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאיר בן ימין נגד בטוח לאומי-סני :

1


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב - יפו

בל 001804/08

בפני:

כב' השופט שמואל טננבוים

21/06/2009

בעניין:

מאיר בן ימין

התובע

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

הנתבע

פסק דין

1. זוהי תביעה להכרה באירוע מיום 12.4.07 כתאונה בעבודה מכח הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995.

2. התובע עובד בחברת קלינטון המספקת מוצרי חשמל לחנויות. הוא עבד כנהג עצמאי תפקידו היה לקבל סחורה באשדוד ולספק לחנויות בכל הארץ.

ביום 12.4.07 בשעות הצהריים בזמן שהלך עם העגלה בעת קבלת סחורה באחת החנויות בבאר שבע, התמוטט התובע ואיבד את הכרתו. בוצעה בו החייאה על ידי צוות מד"א והוא פונה לבית החולים סורוקה. הוא אושפז לתקופה של חודש ימים. לאחר מכן, אושפז שוב בבית החולים על שם שיבא מיום 8.8.07 ועד ליום 10.8.07.

3. בתצהירו מציין התובע, כי אין הוא זוכר דבר ממה שקרה לו. הוא פנה אל מר רפי בצלאל על מנת לקבל מידע על מה שקרה ורפי בצלאל תיאר זאת בתצהירו. בחקירתו הנגדית הוסיף התובע, כי פנה לרפי בצלאל לאחר שתביעתו שהוגשה לנתבע נדחתה והוא היה אצל עורך הדין שהסביר לו שצריך למצוא ראיות. התובע מבהיר, כי היה ללא הכרה במשך חודש וחצי ואיבד את הזכרון. במהלך חקירתו הנגדית עמד התובע על כך שאין הוא זוכר את האירועים שקדמו להתמוטטותו.

רפי בצלאל בתצהירו מציין כדלקמן:

"5. מאיר עבד בשרות החברה כנהג עצמאי. תפקידו היה לקבל

סחורה באשדוד ולספק לחנויות בכל הארץ.

6 . מאיר עמד לשרותנו במשך כל שעות היום והחודש.

7. העבודה של מאיר היתה קשה, מתישה, ומלחיצה, בין היתר כי היה צריך לעמוד בלוח הזמנים.

8. זכור לי כי ביום 12.4.07 נהלתי עם מאיר שיחה קשה ביותר שנגעה לתפקודו בעבודה. בשיחה זו איימתי על מאיר שהחברה תפסיק לעבוד עימו וידוע לי שהוא נפגע מאוד, בין היתר, בגלל יחסינו הטובים. שיחה כזאת לא נוהלה מעולם עם מאיר בעבר".

בחקירתו הנגדית הודה העד, כי חתם על תצהירו בפני אח של התובע או בפני התובע עצמו ולא בפני עורך דין. די בהודאה זו של העד על מנת לקבוע, כי אין ליתן משקל לתצהירו שאינו תצהיר כל עיקר.

העד לא ידע להסביר כיצד, כשנה וחצי לאחר האירוע, זכר את המועד האירוע ומעדותו עולה, כי מועד זה נאמר על ידי קרוב משפחה של התובע שאת שמו העד לא ציין. התרשמותי הינה, כי אין מדובר בתאריך שהעד זכר מעצמו בעת שחתם על המסמך הקרוי תצהיר.

באשר לאירוע לגופו אמר העד בחקירתו הנגדית, כי באותו יום "קצת צעקתי עליו". הדבר נוגד באופן מוחלט את האמור בתצהיר ולפיו, ניהל עם התובע שיחה קשה ביותר שנגעה לתיפקודו בעבודה. עוד אמר העד, כי התובע לא הגיב לאותן צעקות כך שברור שלא התנהל ויכוח בין הצדדים וממילא אין בפנינו ראיה כלשהי לכך שהתובע התרגז בשל אותן צעקות או שהגיב בדרך אחרת ממנה ניתן להסיק, כי מדובר באירוע חריג.

מסקנתי הינה שאין ליתן משקל לגירסתו של העד רפי בצלאל.

4. למעלה מן הצורך יצויין, כי התובע עצמו בחקירתו (נ/6) ענה בשלילה לשאלת החוקר האם רב עם מישהו (עמ' 4 שורות 8-9). ער אני לכך שהתובע מציין שוב ושוב כי איבד את זכרונו. עם זאת, אמור היה התובע להציג אסמכתא רפואית מפורטת לענין זה על מנת לשכנע, כי אכן באיבוד זכרון מדובר. מהמסמכים הרפואיים שהוגשו לתיק בית הדין עולה אכן, כי זכרונו נפגע לפחות בחלק מהתקופה הרלוונטית (נ/4), אך אין במסמך זה אסמכתא לטענה הגורפת בדבר איבוד הזכרון לתקופה ארוכה.

נוכח כל האמור לעיל, אין מנוס מקביעה כי לא הוכח אירוע חריג.

5. התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ה בסיון, תשס"ט (17 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

שמואל טננבוים, שופט

אתי/