ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אופיסופט בע"מ נגד שאול :

1


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו

עב 004435/04

בפני:

כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ
נ.צ. (מע') : מר בילוגורסקי רפי

תאריך:

21/06/2009

בעניין:

אופיסופט בע"מ

ע"י ב"כ

עו"ד יעל שילוני

עו"ד אהוד שילוני

התובעת

נ ג ד

1 . שאול רן

2 . הלפרין גל

ע"י ב"כ

עו"ד רייפנברג ארז

עו"ד עמוס אילן

הנתבעים

פסק-דין

בפנינו תביעה שבה התבקש ביה"ד בין השאר:

1. להורות על השבת כל הסכומים ששילמה התובעת לנתבעים בגין סיום עבודתם של הנתבעים.

2. להורות לנתבעים על השבת כל המסמכים או הקבצים של התובעת.

3. לאסור על הנתבעים לעשות שימוש במסמכי החברה או ברשימת לקוחותיה או לפנות אל לקוחות התובעת.

4. לאסור על הנתבעים להעסיק את עובדי התובעת למשך תקופה של שנתיים.

5. להורות לנתבעים על השבת רווחים שהפיקו בגין התקשרויות עם לקוחות התובעת.

6. להורות לנתבעים לשלם לתובעת פיצוי בגין הפרה בסך 500,000 ש"ח וכן סך של 700,000$ בגין נזקים שגרמו הנתבעים לתובעת. מטעמי אגרה העמידה התובעת את תביעתה על סך 1,000,000 ש"ח.

העדויות (בסעד הזמני ובתיק התביעה דנן):

מטעם התובעת נשמעו מר דוד סלומון (להלן: "סלומון"), נותן חוות הדעת מטעם התובעת, מר פלג ארז (להלן: "פלג"), מנכ"ל התובעת, מר גדעון ישראלי (להלן: "ישראלי"), מנכ"ל התובעת.

מטעם הנתבעים נשמעו: מר שרון אדרי (להלן: "אדרי"), אחראי תחום מסופונים הפצה בחברת דובק, מר מיכאל ווטר (להלן: "ווטר"), ראש אגף מערכות מידע בחברת דובק, מר חפץ אברהם, נותן חוות דעת מטעם הנתבעים, מר גל הלפרין, הנתבע 2 (להלן: "גל"), מר רן שאול, הנתבע 1 (להלן: "רן").

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1. רן עבד כשכיר אצל התובעת (להלן: "אופיסופט" או "התובעת") ובתפקידו האחרון שימש כמנהל תחום CRM בתובעת. רן היה כפוף למר אלעד בהט, מנהל תחום פרוייקטים בתובעת.

2. גל עבד כשכיר אצל התובעת ובתפקידו האחרון היה מנהל תחום מכירות בתובעת.

3. רן החל לעבוד אצל התובעת ביום 3.12.00 והודיע לתובעת על התפטרותו ביום 1.6.03.

4. עבודתו של רן הסתיימה ביום 31.7.03.

5. התובעת חתמה עם רן על מספר הסכמי עבודה, אשר שונו מעת לעת.

6. ביום 24.7.03 נערכה פגישה בין מנכ"ל התובעת לנתבע 1 ובסיומה נחתם בין הצדדים מסמך שכותרתו "סיכום פגישה" (נספח י"ג לתצהיר ארז פלג):

(1) רן הודיע על סיום עבודתו באופיסופט ב- 01/06/03

(2) בכוונת רן לפעול כעוסק מורשה.

(3) רן יסיים את עבודתו באופיסופט ב- 31/7/03.

(4) לאחר סיום עבודתו ימשיך רן ויתן לאופיסופט שרותי יעוץ במסגרת החברה שיקים, לפי צרכי אופיסופט, זאת עד 31/12/03. לאחר מועד זה ידונו הצדדים מחדש על אפשרות להערכת ההתקשרות (*)

(5) עלות שעת עבודה של רן 40$.

(6) מועד תשלום שוטף + 30.

(7) רן לא יעבוד ישירות בלקוחות בהם הוא פעל במסגרת עבודתו באופיסופט, זאת שנתיים מסיום הקשר (לצורך סעיף זה יחשבו לקוחות: MSD, לאומי קארד, נובולוג, פארם-אם, המי"ל, מנורה).

(8) הצדדים לא יעסיקו, עובדים של החברה השניה, זאת שנתיים מסיום הקשר.

(9) כחלק בהסכם זה תספק אופיסופט לרן מכתב ב- 09/09/03 לשחרור הכספים שהצטברו לזכותו בביטוח המנהלים.

(10) הצדדים מסכימים כי יחסי העובד מעביד מסתיימים ב- 31/07/03 לאחר מכן לא יתקיימו יחסי עובד מעביד אלא ספק – לקוח.

(11) החל מה-01/08/03 יעבוד רן בדובק אך ורק דרך אופיסופט. תעריף שעה 45$ בתוך 6 חודשים ידונו הצדדים מחדש על אפשרות להארכת התקשרות, (כאשר בכל מקרה גם לאחר תקופה זו כל פעילות של רן להרחבת הקשר עם דובק מעבר להעסקתו האישית תתבצע דרך אופיסופט).

(12) על סמך עקרונות אלו יגדירו הצדדים תוך 30 יום סעיף בו ימצא פתרון כנגד תביעות של לקוח מרן על חוסר יכולת לספק פתרון כתוצאה מהסכם זה.

* השעות והתשלום יבוצע רק כנגד הזמנת עבודה בכתב מאופיסופט."

7. מהסיכום שנחתם עולה כי הוגבל חופש עיסוקו של רן ל- 6 לקוחות למשך שנתיים. הלקוחות שנקבעו בחוזה הם: MSD, לאומי-קארד, נובולוג, פארם-אם, המי"ל ומנורה. באשר לדובק הושגה הסכמה כי רן יעבוד עימה דרך התובעת למשך חצי שנה ולאחר חצי שנה יבחן המשך הקשר מחדש.

8. עוד נקבע כי פעילות נוספת בתחומים אחרים בדובק יבצע רן את העבודה רק דרך התובעת.

9. גל החל לעבוד אצל התובעת ביום 25.5.99 וביום 17.8.03 הודיע גל על התפטרותו מהתובעת.

10. התובעת שילמה לגל את מלוא פיצויי הפיטורים.

11. גל הצהיר בפני התובעת כי בכוונתו לעבוד בעסקי משפחתו. בחודש 9/03 שלח גל, באמצעות הדואר האלקטרוני, קורות חיים לחברת אורקל, יעל תוכנה, חברת כ"א "גישה שונה" וחברת כ"א "תמה".

12. בפועל, גל הצטרף לרן כשותף עסקי במסגרת חברה בשם "סינרג'י", אותה הקימו הנתבעים בחודש 12/03 ואשר במסגרתה הם פועלים עד היום.

13. חברות רבות בארץ פועלות בתחום ה-CRM תחום זה אינו תחום יחודי לתובעת. תחום CRM נחלק לשתי פעילויות מרכזיות נפרדות. האחד – תפעולי והשני – ניתוחי, וכל אחת מפעילויות אלה נחלקת לתחומי משנה.

14. הנתבעים עוסקים בתחום CRM הניתוחי בתת-תחום –Campaign Management.

15. התובעת עוסקת ביישום טכני של מערכות והנתבעים עוסקים בייעוץ עסקי, ללא יישום טכני.

16. מהסיכומים בין הצדדים שהושגו לאחר מכן, עולה כי ההגבלה שהוסכמה ע"י הצדדים שונתה. בחודש בסוף חודש 9/03 נערכה פגישה בין רן לבין מנכ"ל התובעת ומר אלעד בהט, שהיה עובד התובעת, שבסיומה הוחלפו טיוטות של סיכום הפגישה. מהטיוטות ניתן ללמוד שבכוונתה של התובעת היה לאפשר לנתבע 1 לעבוד כעצמאי כיועץ אסטרטגי בתחום CRM בחברות דובק, MSD, נובולוג ולאומי קארד.

17. כמו כן הוסכם בין הצדדים כי במשך 6 חודשים יעבוד רן אצל דובק באמצעות התובעת ולאחר שישה חודשים קרי החל מיום 1.2.04 יהא התובע חופשי לעבוד מול דובק ישירות וכך גם עולה מהתכתבות שנעשתה בין מנכ"ל חברת דובק לתובעת:

"ברצוני להודיעך כי עקב בקשה מיוחדת של חברתכם, החלטנו להיענות לבקשתכם שלא להעסיק את מר רן שאול בששת החודשים הקרובים אלא באמצעות חברתכם, וזאת בתעריפים, בתנאי ההעסקה ובתנאי התשלום הנוכחיים. כל זאת בתנאי שמר רן שאול יהיה קשור בהסכם עם חברתכם באופן שיאפשר העסקה מסוג זה, וכל עוד חברת "אופיסופט" תדאג להעסקתו בדובק לפי היקף השעות הנדרש ע"י חברתנו.

לאחר תקופה זו דובק רואה עצמה משוחררת מהתחייבות זו." (נספח ג' לכתב ההגנה – מכתבו של אריה זייף מנכ"ל חברת דובק מיום 20.7.2003)

"גל הלפרין: רציתי לדעת האם אתה זוכר במקרה האם אופיסופט נתנה את אישורה והסכמתה לתוכן מכתבו של אריה זייף מיום 20.7.03 כניסוחו"

"מיקי ווטר: אכן – קיבלתי תגובה מארז פלג ב- 21/7 בו הוא מאשר את תוכן המכתב."

(נספח ד' לכתב ההגנה – תכתובת אימייל מיום 15.4.09)

18. ביום 17.8.2003 ולבקשת התובעת, נתן רן 15 שעות עבודה ללאומי קארד באמצעות התובעת:

"הנדון: הזמנת עבודה

חברת אופיסופט בע"מ מתכבדת בזאת, להזמין ממך ביצוע שעות יעוץ בעבור חברת לאומי קארד. היקף ההזמנה עומד על 15 שעות וכולל:

השתתפות בפגישת תיאום ציפיות בנוכחות: רן, נציגי אופיסופט, נציגי לאומי קארד.

עריכה עצמאית של מסמך סיכום הפרויקט, ע"י רן.

פגישת סיכום להצגת המסמך וקבלת הערות בנוכחות: רן, נציגי אופיסופט, נציגי לאומי קארד."

(נספח ה' לכתב ההגנה)

19. כאמור הצדדים הגיעו הצדדים להסכמה בדבר התקשרות ישירה בין רן לחברת לאומי קארד. תימוכין לכך, היא שיחת הטלפון שתומללה בין רן שאול לבין מר רונן הדס, מנהל מערכות מידע בלאומי קארד:

"רן שאול: אני מנסה פשוט לבדוק את עצמי ולראות, כן, אם אני טועה ואני פשוט זוכר את הפגישה הזאת ששלושתנו ישבנו וארז (הכוונה לארז פלג, מנכ"ל התובעת – לא במקור – א.ג.כ.) הציג את הנושאים. והוא אמר, שחשוב לו שאני אהיה בתוך ההצעה שלו למרות שאני יועץ. והוא אמר מפורשות, שזה בסדר.

רונן הדס: לגבי לאומי קארד אני לא רואה שום בעיה, זאת אומרת להיפך, אנחנו דיברנו ואמרנו. אני חשבתי ש- אני הבנתי במפורש שזה מסודר ואין שום בעיה."

(נספח י"א לתצהיר רן שורות 4-10)

20. ביום 8.10.03 נתנה התובעת הסכמתה המפורשת בכתב גם לחברת MSD להעסיק את רן באופן ישיר, כאשר 70 שעות הייעוץ הראשונות, תבוצענה באמצעות התובעת ולאחריהן רשאית MSD להתקשר ישירות עם רן:

אימייל מאת יעל כפיר מ-MSD ישראל (נשלח ביום 29.9.03):

"בהמשך לשיחתנו האחרונה, מוסכם בינינו כי אם תבקש MSD להעסיק את רן שאול במסגרת פרוייקט ג'נסיס CRM של חברת MSD, לפי שיקול דעתה, אזי מוסכם ש- 70 שעות הייעוץ הראשונות של רן תבוצענה במסגרת חברת אופיסופט ולאחר 70 שעות הייעוץ הראשונות יהיו MSD ורן רשאים להתקשר ישירות ביניהם. אנא אישורך בחוזר."

(נספח ו' לכתב ההגנה)

תשובתו של גידעון ישראלי, מנכ"ל אופיסופט (נשלח ביום 8.10.03):

"אני שמח לאשר כי רן שאול רשאי מבחינתנו לפעול מולכם ישירות כיועץ, בהתאם לסיכום המוצע על ידך כאן, בהמשך לפגישתנו ולשיחותינו הטלפוניות"

(נספח ו' לכתב ההגנה)

21. חברת נובולוג פנתה אף היא לרן וביקשה להעסיקו ישירות. רן פנה לתובעת (נספח ז' לכתב ההגנה) ויידע את התובעת. מר ישראלי הודיע למר גיא בן דוד, מנהל מערכות המידע בנובולוג, שרן רשאי לפעול ישירות מול נובולוג.

"גיא,

בוקר טוב..

בהמשך לשיחתנו, אני שמח לאשר כי רן שאול רשאי מבחינתנו לפעול מולכם ישירות כיועץ. אני מבקש לקבוע בהקדם פגישה משותפת כדי לקדם את הנושאים המשותפים.

בברכה, גידי ישראלי מנכ"ל אופיסופט"

(נספח ז' לכתב ההגנה )

22. כאמור, הושגה הסכמה מפורשת בין רן לתובעת באשר לעבודתו של רן מול ל- MSD, נובולוג ולאומי-קארד.

23. ביום 20.5.04 פנתה התובעת ללקוחות המשותפים לרן ולתובעת וכך נכתב במכתב:

"1. במסגרת הליך משפטי שמנהלת אופיסופט כנגד עובד לשעבר של החברה, רן שאול, בעילות של עוולות מסחריות, הפרה של חוק המחשבים והפרות נוספות כנגדה התגלה לנו כי רן שאול שמר קבצים הקשורים אליכם במחשב שנמצא אצל לקוח אחר (חברת דובק בע"מ) שלא בהרשאתנו ובניגוד לנהלים.

2. מיידית כשגילינו את הדבר פנינו לחברת דובק בע"מ וזו הביעה בהגינותה הסכמה למחיקת החומרים וסייעה לנו בכך, והתחייבה שלא להשתמש בכל חומר המצוי אצלה בגיבויים תקופתיים, במידה ומצוי. ר' אישורה לכך להלן.

3. נציין כי במסגרת ההליך המשפטי המתנהל ניתן צו בהסכמה המורה לרן שאול לסייע במחיקת כל חומר הנמצא ברשותו ואיתורו ואופיסופט פועלת לביצוע הדבר."

(נספח ד' לתצהיר רן)

24. בעקבות המכתב הנ"ל הגיש רן ביום 19.10.04 תביעה לביהמ"ש השלום כנגד התובעת. בית משפט השלום נתן פסק דין בתביעת לשון הרע וחייב את התובעת לפצות את רן בסך 10,000 ₪ וכן בהוצאות שכ"ט בסך 5,000 ₪:

"בענייננו הוכח, כזכור, כי התובע הוסיף לשמור קבצים הנוגעים ללקוחות על מחשביה של 'דובק' גם כשלא עבד עוד בשורות הנתבעת. זאת עשה על דעת עצמו ובלא אישור או הרשאה מהנתבעת, שכן לדידו, באותו שלב אלו לא נדרשו עוד (ראו עדותו בעמ' 23, שורות 15-21). ואם כך, אף התובע עשה מעשה אסור, והוא היה מודע לכך. רוצה לומר: אף כי לא הייתה אמת בפרסום והנתבעת ידעה על אחסון קובצי הלקוחות אצל לקוח אחר, המשיך התובע – בידיעה מלאה – לעשות אותו מעשה אסור,ובכך פגע בלקוחות. לפיכך יש לומר כי נפגע לא רק כתוצאה מהפרסום, אלא גם ממעשיו שלו. בהתנהגותו זו יש להתחשב בעת קביעת גובה הפיצוי המגיע לו, ובהביאי שיקול זה אשר לטעמי משקל רב לו, בחשבון – הגעתי איפוא למסקנה שיש להפחית הפחתה ניכרת בסכום הפיצוי הסטטוטורי.

מצד שני התחשבתי בתפוצת הפרסום ובעובדה שהנתבעת ביכרה שלא למעֵן את המכתב לאיש זולת הלקוחות שהמשיכו לקבל שירות מהתובע לאחר שעזב אותה, כלומר נמנעה מעשות כן ליתר לקוחותיה – התנהגות שיש בה כדי ללמד על כוונה להזיק לתובע."

(עמ' 10 לפסק הדין של כב' סגנית הנשיא בבית משפט השלום בתל אביב, השופטת שושנה אלמגור מיום 17.2.2008)

25. ערעור שהגישה התובעת לביהמ"ש המחוזי, נדחה ע"י כב' השופט שנלר (ע"א (ת"א) 1528/08 ניתן ביום 26.3.09(.

טענות הצדדים:

לטענת התובעת, כבר בתקופת עבודתם וכן לאחריה פעלו הנתבעים אצל לקוחות התובעת ועשו שימוש במידע עסקי סודי של התובעת וניצלו את קשריהם העסקיים, אשר רכשו במסגרת עבודתם אצל התובעת, לשם ביסוס עסקם החדש. בפעולותיהם גרמו הנתבעים לנזקים כבדים לתובעת ולפגיעה במוניטין החברה והשתמשו במוניטין החברה לצורכיהם.

לטענת התובעת, הנתבעים התקשרו עם לקוחותיה של התובעת בניגוד לחובותיהם מכוח ההסכמים ומשפט העבודה.

עוד טוענת התובעת כי רן מחק קבצי מחשב מן המחשב שניתן לו לצורכי העבודה במטרה לפגוע בעסקה של התובעת והנתבעים עשו שימוש בקבצי מחשב השייכים לתובעת.

על כן סבורה התובעת כי היא זכאית לפיצוי בסך 500,000 ₪ בגין הפרות אלה ופיצוי בגין הנזקים בסך 700,000 $ ולהשבת כל הסכומים ששולמו על ידה לנתבעים בגין סיום עבודתם אצלה.

לטענת הנתבע 1, התובעת ידעה על כוונת הנתבע 1 להקים עסק עצמאי וסיכום הפגישה שנחתם ביום 24.7.03 נחתם תחת לחץ בלתי הוגן שהפעילה התובעת על הנתבע 1 וכתנאי לשחרור ביטוח המנהלים של הנתבע 1.

לטענת הנתבע 1, ההסכם נוגד את חוק יסוד חופש העיסוק ועל כן יש לבטלו.

באותה פגישה עלה עניינה של דובק, לאחר שדובק הייתה מעוניינת להמשיך ולקבל שירותים מהנתבע 1 והתרעמה על כן שתאלץ לשלם עמלה לתובעת.

לטענת הנתבע 2, התפטרותו נבעה עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, קרי הפחתה בשכר העובדים בשיעור של 10%, ועל כן זכאי היה הנתבע 2 לפיצויי פיטורים.

לטענת הנתבעים, הם אינם פועלים בעסק מתחרה לתובעת והינם עוסקים בתחום פעילות שונה ולמעט לקוחות התובעת שלגביהם קיבלו הנתבעים את הסכמת התובעת, לקוחותיהם שונים מלקוחות התובעת .

הנתבעים אינם עושים שימוש בקניין התובעת אלא עושים שימוש בידע ובנסיון שנרכשו במהלך עבודתם אצל התובעת.

לטענת הנתבעים, פעילותם הינה בנושא הייעוץ העסקי בלבד ולא בתחום הטכנולוגי.

עוד טוענים הנתבעים כי לא פנו ללקוחות התובעת, ללא קבלת אישורה של התובעת לכך מראש וממילא לא פעלו בניגוד עניינים והם אינם מעסיקים את עובדי התובעת.

הנתבע 1 לא קיבל את פיצויי פיטורים אלא שוחררה לטובתו קופת ביטוח המנהלים והנתבע 2, כאמור, זכאי לפיצויי הפיטורים עקב התפטרותו בשל הרעת תנאים.

הכרעה:

לאחר שעיינו בטענות הצדדים, במסמכים שצורפו לתיק ביה"ד ושמענו את העדויות, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

סבורים אנו שעיקרה של תביעה זו הינו הגבלת חופש עיסוקם של הנתבעים ומטרתה מניעת תחרות עסקית לגיטימית.

תחילתה של תביעה זו בבקשה למתן צו מניעה שהוגשה כנגד הנתבעים, שביקש להורות לנתבעים שלא להשתמש ברכוש התובעת, לרבות מדיה מגנטית ו/או אלקטרונית שנמצאה ברשותם, וכן התבקש ביה"ד להורות לנתבעים שלא לפנות ו/או להתקשר עם לקוחות התובעת, למעט הלקוחות שפורטו בבקשה, וכן לאכוף על הנתבע מס' 1 את התחייבותו שלא להעסיק עובדים של התובעת.

בסופו של הדיון ובעקבות הסכמת הצדדים, משכה התובעת את בקשתה לסעד זמני.

התשתית הנורמטיבית

1. הזכות לחופש עיסוק שעוגנה בחוק יסוד: חופש העיסוק כזכות יסוד חוקתית, הוכרה עוד שנים רבות קודם לכן כזכות "על חוקית". יפים לעניין זה הדברים שאמר השופט ש.ז חשין (כתוארו אז) בבג"צ 1/49 סלומון שלמה בז'רנו, ו-2 אח' נ' שר-המשטרה פ"ד ב(1), 80 83:

"כלל גדול הוא, כי לכל אדם קנויה זכות טבעית לעסוק בעבודה או במשלח-יד, אשר יבחר לעצמו, כל זמן שההתעסקות בעבודה או במשלח-יד אינה אסורה מטעם החוק."

2. כאמור עם חקיקת חוק יסוד: חופש העיסוק ובשילוב עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו נקבעה זכות זו כזכות מזכויות היסוד של המדינה והושתה עליה הגנה על חוקית.ו

חוק עוולות מסחריות

3. בשנת 1999 נחקק חוק עוולות מסחריות. סעיף 5 לחוק מגדיר מהו סוד מסחרי:

"סוד מסחרי", "סוד" - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו;

4. סעיף 6 לחוק עוולות מסחריות אוסר גזל סוד מסחרי, המוגדר כדלקמן:

6. גזל סוד מסחרי

...נ

(א) לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר.

(ב) גזל סוד מסחרי הוא אחד מאלה:

(1) נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל, לענין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו;

(2) שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד;

(3) קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השימוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקאות (1) או (2) או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהו באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו.ב

...ו

5. סעיף 6(2) עוסק במערכת היחסים שבין עובד למעביד ומטרתו להגדיר את המצבים בהם אסור לעובד לעשות שימוש במידע עסקי שהינו סוד מסחרי, המגיע אליו תוך כדי עבודתו. סעיף 6(2) הנ"ל מתייחס לשני מצבים בהם ניתן לקבוע כי עובד גזל סוד מסחרי, והם כאשר הסכים העובד לכך בחוזה העסקתו וכן כאשר הוא פועל בניגוד לחובות אמון המוטלות עליו.נ

6. מה בין סעיף 6(1) לסעיף 6(2)? מאחר שסעיף 6(2) מתייחס לעובדים, נראה כי סעיף 6(1) מתייחס למקרים בהם נעשה שימוש בסוד מסחרי שלא במסגרת יחסי עובד מעביד, כאשר הסוד ניטל מבעליו באמצעים פסולים.ב

7. בנוסף לכך, סעיף 7 לחוק עוולות מסחריות קובע סייג לאיסור המופיע בסעיף 6:

7. סייגים לאחריות

(א) לא יהיה אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם התקיים אחד מאלה:

(1) הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים;

(2) השימוש בסוד המסחרי מוצדק בשל תקנת הציבור.

(ב) עשה אדם שימוש בסוד המסחרי כאמור בסעיף קטן (א)(2) וזכה עקב כך בטובת הנאה, רשאי בית המשפט אם ראה שהדבר מוצדק בנסיבות הענין, לחייב אותו בהשבת טובת ההנאה, כולה או חלקה, לבעל הסוד.ו

8. ניתן לראות אם כן, כי הגנה על סוד מסחרי, על פי הפרשנות הרחבה המופיעה בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, אינה אוטומטית. בכדי ששימוש שעושה עובד במידע עסקי שהגיע אליו במסגרת עבודתו, יוגדר כ"גזל סוד מסחרי", עליו להיות בניגוד למוסכם בחוזה או תוך הפרת חובות אמון או כאשר הסוד ניטל מבעליו באמצעים פסולים. גם אם נקבע כי שימוש שנעשה בסוד מסחרי הינו "גזל" של אותו סוד מסחרי, עדיין ייתכן ואותו שימוש יהיה בגדרם של אחד משני הסייגים המופיעים בסעיף 7 לעיל.נ

9. יחד עם זאת רווחים שנעשו משימוש שכזה, עדיין ייתכן ובית הדין יורה להשיבם חלקם או במלואם, לבעל הסוד.ב

הגבלת חופש העיסוק - אימתי?

10. בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה עסקו בפסקי דין רבים במקרים בהם יוגבל חופש העיסוק. בבג"צ 1683/93 יבין פלסט בע"מ נ' בית הדין הארצי פ"ד מז(4) 702 (להלן: פרשת יבין פלסט) קבע כב' השופט ברק (כתוארו אז) כי חופש העיסוק, ככל זכות אינו בלתי מוגבל. בסופו של יום אישר בג"צ הגבלות שהוטלו על עובד והגביל את חופש העיסוק שלו.ו

11. אחר הדברים האלה, שוב הגיעו לפתחו של בית המשפט העליון שאלות הנוגעות להגבלת חופש העיסוק בע"א 6601/96 AES Systems inc. נ' סער פ"ד נד(3) 850 (להלן: פרשת סער). הפעם צמצם הנשיא ברק את ההלכה שנקבעה בפרשת יבין פלסט. בית המשפט העליון קבע כי כאשר בוחנים תניות המגבילות את חופש העיסוק של העובד יש לאזן בין עקרון חופש החוזים לבין היתרון שיש למעביד ביחסי הכוחות בינו לבין העובד, כפי שהם באים לידי ביטוי בעת כריתת החוזה. לבסוף קבע בית המשפט העליון כי תניות המגבילות את חופש העיסוק של העובד מעבר לאינטרסים הלגיטימיים של הצדדים נוגדות את תקנת הציבור.נ

12. לאחר פרשת סער נתגלגל לפתחו של בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 164/99 פרומר וצ'ק פוינט נ' רדגארד פד"ע לד 249 (להלן: עניין צ'ק פוינט). הוחלט ברוב דעות, לפי פסק דינו של הנשיא אדלר כי לתנייה המגבילה את חופש העיסוק בחוזה עבודה אישי, אין לתת לכשעצמה משקל רב. יש לבחון את סבירות התנייה והאם היא מגינה על האינטרסים ההדדיים של שני הצדדים.

13. הנשיא אדלר קבע בעניין צ'ק פוינט (שם, בעמ' 125) כי:

"בית הדין לא יתן צו מניעה המגביל את חופש עיסוקו של העובד אלא אם כן עבודתו של העובד אצל המעסיק החדש, מאיימת על עצם קיומו של המעסיק הקודם.

מכאן, על המעסיק הקודם להוכיח, כי השימוש שיעשה ב"סוד המסחרי" שלו יפגע בעסק שבבעלותו"

14. לגבי השאלה מהו סוד מסחרי, אומר כב' הנשיא את הדברים הבאים (שם, בעמ' 126):

"...עסקינן ב"סוד מסחרי", כאשר מדובר במידע המצוי בידי המעסיק בלבד, אינו נחלת הכלל ואינו ניתן לגילוי בנקל. בדרך כלל מדובר במידע המצוי בידי חלק קטן מעובדי המעסיק, כגון: בידי ההנהלה הבכירה או בידי מנהלי מחלקת השיווק.

ניתן לגלות מידע רב אודות חברה באמצעים המודרניים הקיימים כיום דוגמת האינטרנט. כמו כן, קיים מידע המופץ לכלל העובדים בחברה. כל אלה אינם בגדר "סוד מסחרי". מכאן, כי מידע הנגיש לציבור או מוצר מוגמר הנמכר לציבור הרחב, אינם נופלים בגדר "סוד מסחרי".

נדגיש, כי הגדרתו של "הסוד המסחרי" שונה מענף לענף, וזאת בהתחשב בהקשר התעשייתי.

זאת ועוד, בבואנו לפרש את המונח "סוד מסחרי", יש ליתן את הדעת לטובת הציבור, לזכותו לחופש המידע ולשאלה האם ישנה משמעות לכך, שה"סוד" יוודע לכלל. לעתים גובר שיקול זה על ההגנה שיש ליתן ל"סוד המסחרי" של המעסיק."

15. על דרכי הוכחתו של סוד מסחרי אומר כב' הנשיא את הדברים הבאים (שם, בעמ 127):

"במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן"

16. ומה אינו "סוד מסחרי" על כך משיב כב' הנשיא (שם, בעמ' 128):

" "ידע שאינו "סוד מסחרי"

הכלל הבסיסי הוא, כי הידע והניסיון שרכש עובד בעבודתו הופכים לחלק מכישוריו והוא רשאי לעשות בהם שימוש כרצונו. כאשר עובד עובר לעבוד במקום עבודה חדש הוא אינו חייב "למחוק" מזיכרונו את כל הידע והניסיון שצבר בעבודתו הקודמת; זאת, כל עוד העובד לא עושה שימוש ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם..."

17. כב' הנשיא ציין את המקרים בהם ייתן בית הדין תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של עובד, והם כדלקמן (שם, בעמ' 123):

א. שימוש בפטנט רשום או בזכויות יוצרים.

ב. שימוש שלא כדין בסודות מסחריים.

ג. המעסיק השקיע משאבים מיוחדים בהכשרת העובד ונקבעה בחוזה ביניהם התחייבות של העובד לעבוד פרק זמן מינימלי אצל המעסיק.

ד. העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבותו שלא להתחרות במעסיק עם תום יחסי העבודה ביניהם.

ה. בחינת תום הלב וחובת האמון בין הצדדים מחייבת את אכיפת התניה.

מן הכלל אל הפרט

לשם בחינת הסוגיה באם הפרו הנתבעים את התחייבויותיהם, נבחן את ההסכמות שהושגו בין הצדדים לגבי כל אחד מן הלקוחות, שלגביהם הוגבלה פנית רן אליהם עם סיום העסקתו.

דובק

18. ממכתבו של מנכ"ל דובק ומתשובתו של מנכ"ל התובעת (נספחים י' ו-י"ב לתצהיר ארז פלג) עולה בבירור כי סוכם בין הצדדים שלאחר 6 חודשים ההתקשרות תוכל דובק להתקשר ישירות עם רן.

19. מר ישראלי אישר בחקירתו את ההסכמה הנ"ל:

"ש. מפנה אותך לסעיף 9 לתצהיר החדש שלך, האם הגעת להסכמה שרן שאול מוכן לעבוד בדובק באופן ישיר בחלוף 6 חודשים?

ת. עקרונית כן הסכמתי...

(עמ' 12 שורות 23-25 לפרוטוקול הדיון בסעד הזמני מיום 22.9.04)

20. מר אדרי ומר ווטר תמכו בגירסתם של הנתבעים, ולפיה דובק הגיעה להסכמה עם התובעת כי לאחר 6 חודשים, יוכל רן להתקשר ישירות עם דובק, כפי שכותב מר ווטר בתצהירו (סעיפים 5-6):

"מאחר ורן מצידו הבהיר לנו כי כל עוד לא נקבל את הסכמת התובעת הוא אינו יכול להמשיך ולתת לנו שירותים וזאת מתוקף התחייבויותיו החוזיות עם התובעת, ולאור החשיבות הרבה שראינו מהמשך מעורבותו של רן בפרוייקט וחששנו כי יציאתו מהפרוייקט תגרום לנו לנזקים כבדים, פניתי בעניין זה לתובעת וביקשתי את הסכמתה להמשך העסקתו של רן באופן ישיר. בעניין זה נוהל בין דובק לתובעת מו"מ. דובק סברה כי עם סיום עבודת הנתבע 1 אין מניעה כי תתקשר עם רן ישירות וראתה בדרישת התובעת כי ההתקשרות תעשה רק באמצעותה משום חוסר תום לב מובהק. יחד עם זאת לאור בקשת התובעת, כי לפחות בשלב הראשון ההתקשרות תעשה באמצעותה, ולפנים משורת הדין, הגענו עם דובק להסכמה ולפיה רן שאול ימשיך לתת שירותיו לדובק באמצעות התובעת וזאת במשך שישה חודשים נוספים כאשר לאחר מכן הוסכם בינינו מפורשות כי דובק תהא משוחררת מהתחייבות זו להעסקת רן שאול באמצעות התובעת ותוכל להתקשר עימו ישירות, הכל כעולה ממכתב אריה זייף מיום 20.7.03 אשר אושרה מצד התובעת ללא הסתייגויות כפי העולה ממכתבה מיום 21.7.03."

21. לא זו אף זו, רן שיתף פעולה עם התובעת לסיום עבודתו של רן כפי שעולה ממייל שנשלח מדובק (מיכאל ווטר) לרן במהלך החצי שנה הראשונה:

"רן שלום,

... בכל מקרה, אשמח אם תימנע בעתיד מ"קריאות עזרה" לאופיסופט. הן חסרות תועלת ברובן הגדול, התעריפים גבוהים מתעריפי השוק ורן עושה לי פרצופים כאילו הוא עושה לי טובות.

מיקי"

(נספח י' לתצהיר רן – מייל מיום 12.12.03)

22. כפי שעלה מהעדויות שנשמעו בפנינו, התובעת קיבלה מאת דובק עמלה מעבודתו של רן אצל דובק בגובה של $ 12,000:

"ש. האם נכון שלגבי עבודתו של רן בדובק הרווחתם כ- 12,000 $ על רן קיבלת עמלה בגין עבודה של רן אחרי שהוא לא היה עובד שלכם?

ת. מבחינה עובדתית כן. הלקוח הוא של התובעת הפרוייקט הוא של רן..."

(ארז פלג בחקירתו הנגדית בדיון בסעד הזמני שורות 5-7 לעמ' 16 לפרוטוקול הדיון בסעד הזמני מיום 22.9.04)

23. ההסכמה להמשך העסקתו של רן בדובק, אושרה ע"י התובעת:

"לכבוד

אריה זייף

מנכ"ל דובק

שלום רב,

הנדון: רן שאול

אני מקבל את מכתבך ואת תוכנו, בברכה ובהערכה, ומאשר את ההסדר המוצג בו. אני בטוח כי גם בהמשך תכירו בתועלת הפתרון הכולל אותו מספקת חברתנו לדובק. בכל מקרה, אנו מצפים להמשיך ולפעול בשקיפות מלאה, תוך תאום הדדי, גם בעתיד"

(מכתב מיום 21.7.2003 שנשלח ע"י מנכ"ל התובעת למנכ"ל דובק (נספח י"ב לתצהיר ארז) )

סיכום ביניים

לפיכך לא ברור על מה מלינה התובעת. התובעת נתנה את הסכמתה בכתב לכך שלאחר 6 חודשים שההתקשרות של רן תהיה באמצעות התובעת, רן יוכל להתקשר ישירות עם דובק שלא באמצעות התובעת. במהלך ששת החודשים הראשונים התרשמנו כי רן פעל על פי ההסכם ובשיתוף פעולה מלא עם התובעת והתובעת קיבלה תמורה בגין הסכמתה להמשך עבודתו של רן בחברת דובק. נציין כי לא ברורה לנו טענתה של התובעת כי רן התרשל בתפקידו בתובעת, שהרי ברור מהראיות שנשמעו בפנינו כי לקוחות התובעת ביקשו להמשיך ולקבל את שירותיו של רן ועל כן התובעת ורן הגיעו להסכמה כי עם סיום עבודתו ימשיך ליתן שירותיו דרך התובעת.

לפיכך הננו קובעים כי רן פעל בתום-לב ובהתאם להסכמה עם התובעת בכל הקשור לפעילותו מול חברת דובק.

נובולוג, MSD ולאומי קארד:

24. התובעת ביקשה מרן לשתף פעולה עם לאומי קארד, כפי שעלה מסיכום פגישה שנערך ביום 13.8.03.

"רונן הציג את פעילות ומבנה לאומי קארד ויחידות המחשב, ארז וגידי הציגו קווים כללים לפעילותיה של אופיסופט. הצדדים דיסקסו את משמעות עזיבתו של רן.

הוסכם כי יש לסיים את מסמך הסיכום אשר מהווה את סיום השלב הזה של הפרויקט במשותף לפי המתכונת הבאה:

1 . תתקיים סדרת פגישות עבודה בלאומי קארד (הערכה של 3 פגישות) בנוכחות רונן הדס (או נציג מטעמו), אלעד, שלומית ורן.

2. במהלך הפגישה הראשונה יגובש מבנה הפתרון, תכולת העבודה, ויחולקו משימות לביצוע ע"י המשתתפים.

3. ארז יפעיל את אלעד לצורך קביעת מועדי הפגישות ומעקב אחרי ההתקדמות.

סוכם על פגישת הכרות קרובה בין הנהלת אופיסופט והנהלת אגף מערכות המידע של לאומי קארד. ארז ידאג לתאום הפגישה.

דרישות כספיות חדשות שהוצגו ע"י רן, יממונו בשלב זה ע"י אופיסופט."

(נספח ל"ו לתצהיר ארז פלג)

25. הלכה למעשה פנתה התובעת לרן וביקשה ממנו לבצע עבודה אצל חברת לאומי קארד. כך עולה, מכתב שנשלח מהתובעת לנתבע 1 מיום 14.8.03:

"הנדון:הזמנת עבודה

בתאום עם לאומי קארד, חברת אופיסופט בע"מ, מתכבדת בזאת, להזמין ממך ביצוע שעות יעוץ בעבור חברת לאומי קארד, לפי המתכונת הבאה:

1. תתקיים סדרת פגישות עבודה בלאומי קארד (הערכה של 3 פגישות) בנוכחות רונן הדס (או נציג מטעמו), אלעד, שלומית ורן.

2. במהלך הפגישה הראשונה יגובש מבנה הפתרון, תכולת העבודה, ויחולקו משימות לביצוע ע"י המשתתפים.

היקף ההזמנה: מכסת השעות הכוללת לביצוע בפועל לא תעלה על 15 שעות.

הזמנה זו באה בהמשך לסיכום הפגישה בין רן שאול לארז פלג, מיום חמישי 24 ביולי, 2003, המהווה הסכם הדדי מחייב בין הצדדים, וכפופה לו."

(עמ' 1 לנספח ל"ה לתצהיר פלג)

26. כך גם ניתן להסיק ממכתב שנשלח מהתובעת לרן מיום 17.8.03:

"הנדון: הזמנת עבודה

חברת אופיסופט בע"מ, מתכבדת בזאת, להזמין ממך ביצוע שעות יעוץ בעבור חברת לאומי קארד. היקף ההזמנה עומד על 15 שעות וכולל: השתתפות בפגישת תיאום ציפיות בנוכחות: רן, נציגי אופיסופט, נציגי לאומי קארד.

עריכה עצמאית של מסמך סיכום הפרוייקט, ע"י רן.

פגישת סיכום להצגת המסמך וקבלת הערות בנוכחות: רן, נציגי אופיסופט, נציגי לאומי קארד.

הזמנה זו באה בהמשך לסיכום הפגישה בין רן שאול לארז פלג, מיום חמישי 24 ביולי, 2003, המהווה הסכם הדדי מחייב בין הצדדים, וכפופה לו. התשלום יבוצע שוטף + 30."

(נספח ל"ה/3 לתצהיר פלג)

27. מקבלים אנו את עמדת הנתבעים וכך גם התרשמנו כי עם עזיבת רן, לתובעת היה חסר באנשי מקצוע ועל מנת שלא לפגוע בקשריה עם לקוחותיה, פנתה לרן על מנת שימשיך לעבוד עם חברות אלו. התובעת ביקשה להמשיך לספק שירותים לחברות אלה על פי התחייבויותיה ועל כן ביקשה את שיתוף הפעולה של רן. למרות שבתחילה ביקשה התובעת להגביל את רן מלפנות אל לקוחותיה, הרי בהמשך במעשיה ביטלה התובעת במו ידיה ומכתביה את ההסכמה וביקשה מרן להמשיך וליתן שירות ללקוחותיה.

28. הפגישה שנערכה בחודש 9/03 בין התובעת לרן שלאחריה הוחלפו טיוטות סיכום פגישה, יש בהן כדי להעיד על ההסכמות שהושגו בין הצדדים.

מייל שנשלח מאת גדעון ישראלי, מנכ"ל התובעת, לרן מיום 29.9.03, לאחר הפגישה שהתקיימה כמה ימים קודם לכן בין רן, מנכל"י התובעת ומר בהט:

"מצ"ב סיכום הדיון מיום חמישי.

אני חושב שהוא מייצג היטב את הסיכומים בינינו.

הוספתי מעט דברים שרלוונטיים ל"מעטפת הדברים" כגון סקיוריטי /פקיעה/תנאי תשלום וכו'.

נא שלח הערותיך מיידית.

אם אפשר לחתום אנא קבע מועד להיום."

(עמ' 1 לנספח מ"ט לתצהיר פלג)

ובתשובה נשלח מייל מאת רן לגדעון ישראלי מיום 1.10.03:

"נושא: הערות לסיכום הפגישה

מצ"ב הערותיי

לדעתי אין חילוקי דעות מהותיים

דבר איתי אם צריך"

(עמ' 1 לנספח נ' לתצהיר פלג)

29. לא זו אף זו, כפי שנראה לגבי כל אחת מהחברות הגיעו הצדדים להסכמות נפרדות, ועל כך עוד בהמשך, שאותן לא טרחה התובעת להציג בפני ביה"ד במהלך הסעד הזמני ולא ברור לנו מדוע נהגה כך.

MSD:

30. התובעת נתנה הסכמתה שרן יפעל ישירות מול MSD כפי שניתן לראות ממייל שנשלח מאת גדעון ישראלי ליעל כפיר, עובדת מטעם MSD, מיום 8.10.03:

"נושא: סיכום בנוגע להתקשרויות עתידיות – MSD -Opisoft-Ran Shaul

אני שמח לאשר כי רן שאול רשאי מבחינתו לפעול מולכם ישירות כיועץ, בהתאם לסיכום המוצע על ידך כאן, בהמשך לפגישתנו ולשיחותינו הטלפוניות.

אני מבקש לקיים בהקדם פגישה משותפת עם רן כדי לקיים שיתוף הפעולה ולעמוד הלאה על כוונותיכם לעתיד הקרוב."

(עמ' 2 לנספח נ"א לתצהיר פלג)

31. התובעת קיבלה שעות תמורה מחברת MSD בגין השירותים שנתן רן

ל- MSD :

ש. שרן עבד ישירות אתם קבלתם 70 שעות תמורה נכון?

ת. היו 70 שעות מסוימות שרן עבד דרכינו.

(עמ' 31 שורות 5-6 לפרוטוקול הדיון מיום 25.3.08)

32. באשר לטענת התובעת כי הנתבעים פגעו בקשריה עם חברת MSD וגרמו לה שהפסידה את הפרוייקט עם חברת MSD , אין לה אחיזה. מהעדויות בפנינו התברר כי חברת MSD כעסה על התנהלות התובעת וזו הסיבה אשר גרמה לתובעת לאבד את חברת MSD . לא הוכח כל קשר לכך לרן ולא הובאה ראיה באשר להתמודדות הנתבעים על פרוייקט זה.

סיכום ביניים:

התובעת נתנה הסכמתה המפורשת לעבודתו של רן ב- MSD.

נובולוג:

33. מנכ"ל התובעת אישר לחברת נובולוג לפעול לרן כיועץ כפי שעולה ממייל שנשלח מגדעון ישראלי לגיא (נובולוג) מיום 8.10.03 :

"בהמשך לשיחתנו, אני שמח לאשר כי רן שאול רשאי מבחינתו לפעול מולכם ישירות כיועץ. אני מבקש לקבוע בהקדם פגישה משותפת כדי לקדם את הנושאים המשותפים."

(עמ' 3 לנספח נ"א לתצהיר פלג)

לאומי קארד:

34. מסיכום פגישה מסוף חודש 9/03, עולה בבירור כי הוחלט על המשך שיתוף פעולה בין הצדדים בכל הנוגע ללאומי כארד:

"לאומי כארד – אופיסופט בע"מ ורן שאול, יפעלו כגוף אחד, תוך גישה משותפת למכרז ועבודה משותפת בהמשך. במסגרת זו תתקיים פגישת עבודה בין רן לארז, לצורך סיכום והשלמת המסמך ללקוח, ובנוסף תקויים פגישת עבודה משותפת אצל הלקוח, לדיון במסמך, לאחר הגשתו."

(עמ' 4 לנספח מ"ט עמ' 2-3 לתצהיר פלג)

35. משיחת הטלפון שהתקיימה במהלך חודש 12/03 בין רן לרונן הדס, אישר מר רונן הדס את הסכמת התובעת:

"רן שאול: אני מנסה פשוט לבדוק את עצמי ולראות, כן, אם אני טועה ואני פשוט זוכר את הפגישה הזאת ששלושתנו ישבנו וארז הציג את הנושאים. והוא אמר, שחשוב לו שאני אהיה בתוך ההצעה שלו למרות שאני יועץ. והוא אמר מפורשות, שזה בסדר.

רונן הדס: לגבי לאומי קארד אני לא רואה שום בעיה, זאת אומרת להיפך, אנחנו דיברנו ואמרנו. אני חשבתי ש- אני הבנתי במפורש שזה מסודר ואין שום בעיה."

(נספח י"א לתצהיר רן שורות 4-10)

36. בפועל ביקשה התובעת כי רן יבצע עבודות אצל לאומי כארד. אישור לכך ניתן למצוא ממכתב שנשלח מהתובעת לרן ביום 17.8.03 :

"הנדון: הזמנת עבודה

חברת אופיסופט בע"מ, מתכבדת בזאת, להזמין ממך ביצוע שעות יעוץ בעבור חברת לאומי קארד. היקף ההזמנה עומד על 15 שעות וכולל: השתתפות בפגישת תיאום ציפיות בנוכחות: רן, נציגי אופיסופט, נציגי לאומי קארד.

עריכה עצמאית של מסמך סיכום הפרוייקט, ע"י רן.

פגישת סיכום להצגת המסמך וקבלת הערות בנוכחות: רן, נציגי אופיסופט, נציגי לאומי קארד.

הזמנה זו באה בהמשך לסיכום הפגישה בין רן שאול לארז פלג, מיום חמישי 24 ביולי, 2003, המהווה הסכם הדדי מחייב בין הצדדים, וכפופה לו. התשלום יבוצע שוטף + 30."

(נספח ל"ה/3 לתצהיר פלג)

סיכום ביניים

מסקנתנו מהאמור לעיל ומהתכתובות היא כי הנתבעים פעלו על פי ההסכמות שבין הצדדים.

חובת האמון של הנתבעים:

37. לטענת התובעת, הנתבעים היו "נושאי משרה" כהגדרתם בחוק החברות ולפיכך חלה עליהם החובה שבדין, כאמור בסעיף 254 לחוק החברות. אין בידנו לקבל טענתה זו של התובעת.

"נושא משרה" מוגדר בחוק החברות התשנ"ט - 1999:

" "נושא משרה" - דירקטור, מנהל כללי, מנהל עסקים ראשי, משנה למנהל כללי, סגן מנהל כללי, כל ממלא תפקיד כאמור בחברה אף אם תוארו שונה, וכן מנהל אחר הכפוף במישרין למנהל הכללי; "

מהראיות שנשמעו בפנינו עולה כי הנתבעים לא היו בעלי זכות הצבעה בדירקטוריון החברה, לא היו בעלי מניות ולא שימשו באחד התפקידים המוגדרים בחוק החברות. התובעת נוהלה על ידי שני המנכ"לים, מר ארז פלג וגדעון ישראלי, ובחברה היו בנוסף סמנכ"לים ששימשו בתפקידים שונים.

רן לא היה כפוף למנכ"ל אלא למר אלעד בהט, מנהל תחום פרוייקטים בתובעת, ולא ישב במשרדי התובעת אלא עבד במשרדי דובק.

גל שימש כמנהל תחום מכירות ובוודאי שעל פי אופי תפקידו לא ניתן לייחס לו נושא משרה בתאגיד.

לא זו אף זו, בסעיף 254 לחוק החברות נושא משרה חב חובת אמונים בעודו נושא במשרה:

(א) נושא משרה חב חובת אמונים לחברה, ינהג בתום לב ויפעל לטובתה, ובכלל זה –

(1) יימנע מכל פעולה שיש בה ניגוד ענינים בין מילוי תפקידו בחברה לבין מילוי תפקיד אחר שלו או לבין עניניו האישיים;

(2) יימנע מכל פעולה שיש בה תחרות עם עסקי החברה;

(3) יימנע מניצול הזדמנות עסקית של החברה במטרה להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר;

(4) יגלה לחברה כל ידיעה וימסור לה כל מסמך הנוגעים לעניניה, שבאו לידיו בתוקף מעמדו בחברה.

במקרה דנן הטרוניות שהופנו ע"י התובעת כלפי הנתבעים הינן כלפי פעולות שנעשו על ידי הנתבעים לאחר סיום יחסי עובד ומעביד. אשר על כן דין טענתה זו של התובעת להידחות.

עיסוקם של הנתבעים:

38. עדותו של רן ולפיה התובעת עוסקת ביישום ובמתן פתרונות בפועל ללקוחותיה והנתבעים עוסקים בעיקר בייעוץ, לא נסתרה ולא הובאה כל עדות סותרת ואין מחלוקת בין הצדדים כי רן הינו מומחה בתחום CRM. גם אם לשיטת התובעת עסקינן באותה מומחיות, הרי שהתובעת נתנה את הסכמתה המפורשת לביצוע עבודות אצל לקוחות התובעת, ואשר בסמוך לסיום העסקתו של רן, ביקשה התובעת להגביל את רן מלפנות אליהם.

39. אולם גם אם נקבל את גירסת התובעת ולפיה הנתבעים והתובעת עוסקים בתחום אחד, הרי אין מחלוקת כי רן הינו מומחה בתחום CRM ואין להגבילו להמשיך ולעבוד בתחום מומחיות על פי עקרונות חוק יסוד חופש העיסוק ועקרון התחרות החופשית במשק (ראה לעניין זה קביעתו של כב' נשיא ביה"ד הארצי לעבודה, השופט אדלר, בפס"ד בעניין צ'ק פוינט).

סוד מסחרי

40. האם רשימת הלקוחות של התובעת הינה סוד מסחרי?

צודק ב"כ הנתבעים – רשימת לקוחות שמפורסמת באתר האינטרנט של התובעת איננה מהווה רשימה סודית כלל ועיקר. ועל כן אין עסקינן בסוד מסחרי, החשוף הלכה למעשה לעיני הכל.

בנוסף, פניית הנתבעים ללקוחות של התובעת, אין בה כל פגם. התובעת מלינה כנגד הנתבעים על שפנו ללקוחות אחרים של התובעת כגון : סלקום, בנק הפועלים תנובה והחברה לאוטומציה, אולם התובעת היא זו שהגבילה את הנתבעים למספר מצומצם של לקוחות ועל כן מכלל לאו אתה שומע את ההן. התובעת יכלה לו רצתה בהסכמות שהעלתה על הכתב לאסור על רן לפנות לכל לקוחות החברה, אולם בחרה להתמקד בשישה לקוחות (MSD, לאומי קארד, נובולוג, פארם-אם, המי"ל ומנורה – ראה לעיל עמ' 4 סעיף 7). ברי כי איסור גורף, העוסק בפניה לכל לקוחות התובעת הינו בניגוד לחוק יסוד חופש העיסוק.

לא זו אף זו, התובעת לא הרימה את נטל הראיה כי אומנם פגעו הנתבעים בהתקשרות של התובעת עם לקוחות נוספים, למעט הלקוחות שלגביהן נתנה התובעת את הסכמתה המפורשת להמשך התקשרות רן עימם.

41. הוכח בפנינו כי מצגת, שהועתקה ע"י הנתבעים, ושהכינה התובעת ללקוחותיה איננה חלק מקניינה ומפרי פיתוחה אלא נלקחה ע"י התובעת מספרו של Jay Curry, "The Customer Marketing Method" וה"משולש הממחיש" לא פותח ע"י התובעת אלא ע"י חברת MRS.

"ש. תסכים איתי שהפרמידה שנזכרת בתצהיר שלך והמשולש הממחיש שמדבר על העתקת הפרמידה... אלו ניתנו כדוגמאות להעתקת חומרים

ת. כן...

ש. תסכים איתי שהפירמידה למעשה היא מתוך הספר של ג'י קרי לא המשולש הממחיש כפי שטענו?

ת. אכן מבחינה צורנית היא בהחלט לקוחה מתוך הספר של ג'י קרי, מה שרן שאול הציג באתר שלו נראה כמו גיבוי של הפרמידה שלנו... עד הגשת התביעה והתצהיר היה מוכר לנו כחומר מתוך מצג של אופיס לא ידענו מה מקורו. באופן ראשוני עד קבלת התצהיר לא שאול היכרנו את הציור כלקוח מתוך התובעת. לא ידענו מה מקור הציור, לאחר קבלת תצהיר התשובה של מר שאול, התברר שהציור לקוח מחומרים שקיבל שאול בכנס ששהה בפריז מטעם המבקשת, חומר שמעולם לא הועבר לאופיסופט"

(מתוך חקירתו הנגדית של מר גדעון ישראלי עמ' 14 שורות 14-24 וכן עמ' 15 שורות 1-4 לפרוטוקול הדיון בסעד הזמני ביום 22.9.04).

42. הנתבעים עשו שימוש לא במידע עסקי של התובעת אלא מתוך ספרות מקצועית שהינה נחלת הכלל. הנתבעים השתמשו בספרות מקצועית ותו לא. נראה כי התובעת האשימה את הנתבעים בהעתקות ושימושים בחומרים של התובעת, ללא כל ביסוס.

43. עוד התברר כי מאמר שפירסם רן בכתב עת כחודש וחצי לאחר התפטרותו, לא עסק בתחום ה-CRM אלא בתחום CM (ניהול מיכון אוטומטי של תהליכי שיווק, פילוח הלקוחות, קביעת ערוץ שיווק ומדידת תוצאות הקמפיין). לא הובאה ראיה מטעם התובעת כי תחום ה- CM הינו חלק מתחום פעילותה. התובעת טענה כי הנתבעים גנבו הצעות מחיר מהתובעת, אך טענה זו לא הוכחה ולא הובאה ולו הצעת מחיר אחת שניתנה ע"י הנתבעים מול הצעת מחיר שניתנה ע"י התובעת ומנכ"ל התובעת אישר זאת בחקירתו הנגדית:

"ש. אין הצעה שמולה הוצעה הצעה מתחרה?

ת. יש פעילות שמולה הוגשה ההצעה..."

(ישראלי בחקירתו הנגדית בסעד הזמני עמ' 18 לפרוטוקול הדיון מיום 22.9.04 שורות 15-16).

44. לטענת התובעת, הנתבעים עשו שימוש במסמכיה ובקבציה. אומנם במחשבי דובק נשמרו ע"י רן מסמכים הנוגעים לפרוייקטים אחרים מאחר ורן עבד בדובק ושם היה משרדו הקבוע. בית משפט השלום בתביעת לשון הרע קבע כי "מנהגו זה של התובע (הכוונה לרן – א.ג.כ.) היה ידוע לנתבעת (הכוונה לתובעת- א.ג.כ) והיה חלק משיטת העבודה שהייתה נהוגה בה ..." (פסק הדין בתיק א' 65616/04 בבית משפט השלום בתל אביב מיום 17.2.08 עמ' 11). עם זאת סבר בית המשפט כי גם לאחר שהפסיק רן את עבודתו אצל התובעת המשיך לשמור קבצים הנוגעים ללקוחות ועל כן התחשב בית המשפט בגובה הפיצוי, מאחר שרן עשה מעשה אסור. מאחר שבית המשפט השלום הכריע בפלוגתאה זו, לא מצאנו מקום להתערב בקביעה זו. אולם נציין כי רן המשיך לעבוד עם לקוחות התובעת באמצעות התובעת והקבצים והמסמכים נשמרו על מחשבי דובק, בדיוק כפי שהיה ערב עזיבתו של רן את התובעת, ועל כן מה תלין לפתע התובעת?!

45. לטענת התובעת הנתבעים גזלו ממנה את עובדיה. שני עובדים, הגב' מיכל איזיקאל ומר שרון אדרי, אישרו בכתב כי הנתבעים לא פנו אליהם בהצעת עבודה. אדרי בחקירתו הנגדית בפנינו ובחקירתו החוזרת שב וחזר על גירסתו, כי רן לא הציע לו הצעת עבודה. עוד התברר כי מר אלעד בהט הצטרף לנתבעים שנה וחצי לאחר עזיבתו את התובעת. התובעת לא הרימה את נטל הראיה באשר לטענתה זו ולא ביקשה לזמן עדים על מנת להוכיח טענתה זו.

בעל דין הנמנע מלהביא ראיה הנמצאת בחזקתו ניתן להסיק מכך כי לו הובאה הראיה, היה בה כדי לפעול כנגדו (ע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי פ"ד לה(1), 736; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פ"ד מה(4), 651; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ פ"ד מד(4), 595). מהימנעות התובעת להביא ראיות אלו בפני בית הדין, מסיקים אנו כי הבאת עדויות אלו היה בהן כדי להזיק לתובעת.

סיכום ביניים:

הנתבעים לא עשו כל שימוש בקניינה של התובעת או בסוד מסחרי או במידע סודי. הידע שבו השתמשו הנתבעים ושנרכש על ידם במשך שנות עבודתם הינו קניינם. זכותם של הנתבעים היה להשתמש בידע ובניסיון שצברו אצל התובעת. הנתבעים לא פגעו בקניינה של התובעת, והתובעת לא הוכיחה כי גזלו ממנה את ה-CRM או ידע אחר או זכות קניינית בלעדית אשר לא היו ברשות אדם אחר או חברה אחרת.

חוות הדעת

46. לאור מסקנתנו דלעיל כי הנתבעים פעלו כדין, אין אנו נדרשים לחוות הדעת שהוגשו ע"י הצדדים מאחר ששאלת הנזק איננה רלוונטית יותר. אולם למעלה מן הצורך נתייחס לחוות הדעת שהוגשה ע"י התובעת.

47. אין בידנו לקבל את חוות דעתו של מר סלומון, נותן חוות הדעת מטעם התובע, מהנימוקים הבאים:

א. חוות הדעת הינה תיאורטית ולא מצאנו שהיא מסתמכת על נתונים מספריים וכמותיים אמיתיים מדו"חות כספיים מבוקרים לגבי הכנסות ה-CRM של התובעת. אומדן ההפסד שנגרם, אם בכלל, מעזיבתם של הנתבעים אינו נתמך במספרים מוכחים ע"י המומחה.

ב. המומחה טען בחוות דעתו כי לא היו לתובעת הכנסות בתחום CRM מדובק וממנורה בשנת 2005 אולם מ-ת/13 ומ-נת/6 שהוגשו לתיק ביה"ד עולה כי הכנסות התובעת מדובק בשנת 2005 עמדו על 475,000 ₪ וממנורה 264,000₪.

ג. חוות הדעת אינה מתייחסת לכך שהתובעת יכלה, לו רצתה, לגייס מומחים אחרים מתחום ה-CRM וזאת על מנת להמשיך ליתן שירותים ללקוחותיה ולצמצם את הנזק, באם היה קיים. על פי חוות הדעת הנגדית של א. חפץ ושות', שהוגשה ע"י הנתבעים, ספק אם המומחה מטעם התובעת השתמש בשיטת הערכה נכונה מכיוון שהוא משתמש בשיטת הערכה המקובלת בעסקים בשלים ולא למיזם טכנולוגי חדש, אשר בו קיימת אי וודאות רבה. על כן שינוי בשיעור צמיחת ההכנסות או הגדלת מחיר ההון של התובעת כמתבקש היה משנה בצורה דרמטית את התוצאה ומקטין את הערכת הנזק בצורה משמעותית.

על כן מעיון מדוקדק בשתי חוות הדעת, לא מצאנו כי ניתן להסתמך על חוות הדעת מטעם התובעת לעניין קביעת עצם הנזק ושיעורו.

נזקי התובעת

48. התובעת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק בעטיים של הנתבעים. מר פלג בעדותו לא ידע להסביר מדוע הוא סבור כי לתובעת נגרם נזק בגובה של 700,000$:

"ש. ... את טוען לנזק של 700,000 דולר בלי פירוט. אתה יכול לפרט ממה מורכב הנזק הזה?

ת. אני יכול ממה מורכב. אני לא יכול להגיד איך הגעתי לסכום זה."

(ארז פלג בחקירתו הנגדית בדיון ביום 25.3.2008 עמ' 28 שורות 8-10)

49. בכתב התביעה או בתצהיר מטעם התובעת לא פורט אופן חישובו של רכיב תביעה בגין נזקי התובעת. בין השאר, התובעת לא לקחה בחשבון את הסכמתה שלה לעבודתו של רן מול 4 מלקוחותיה וקיזוז ההכנסות שהתקבלו בגין עבודתם של רן וכאמור לעיל, לא הוכיחה התובעת כי פעלה להקטנת נזקה, אם בכלל, ע"י ניסיון לגיוס עובדים מתחום ה-CRM, הפועלים בשוק החופשי. מהדו"חות הכספיים מתחום CRM עולה כי בשנת 2002, השנה בה עבד רן במשך שנה מלאה היו הכנסות CRM בגובה של 1,293,546 ש"ח ושנה לאחר מכן, בשנת 2003, שנה שבה עבד רן רק כמחצית השנה היו הכנסות בגובה של 3,280,889 ש"ח, קרי הכנסות גבוהות יותר, למרות עזיבתו של רן. מדו"חות אלה לא ניתן ללמוד, אם בכלל נגרם נזק כלשהו לתובעת.

סוף דבר

פעילות הנתבעים מול לקוחות התובעת, נעשתה בהסכמת התובעת והתובעת אף הרוויחה מהתקשרות בין רן ללקוחותיה. הנתבעים לא פגעו בקניינה של התובעת או בסוד מסחרי השייך לתובעת. לא הוכח כי קיים קשר בין עזיבת גל ורן את התובעת והצטרפות עובדים אחרים לחברת סינרג'י, לירידה בהכנסות התובעת בתחום ה-CRM. התובעת שיחררה לרן את ביטוח המנהלים שלו, בתמורה להמשך שיתוף פעולה ביניהם ורן נהג על פי ההסכם.

גל, אשר עזב את אופיסופט, קיבל את פיצויי הפיטורים ממנה, וזאת על פי החלטתה. אומנם גל לא הצטרף לעסקי משפחתו כפי שהצהיר בפני התובעת, אלא חיפש עבודה במשך חודש והצטרף לשותפות עם רן מספר חודשים לאחר עזיבתו את אופיסופט. לפיכך התובעת, אשר שילמה את פיצויי הפיטורים לגל, איננה יכולה כיום לבוא ולדרוש את השבתם, ללא כל עילה שבדין.

התביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח ובשכ"ט עו"ד בסך 25,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.

ניתנה היום 21 ביוני, 2009 (כ"ט בסיון תשס"ט) בהיעדר הצדדים.

נ.צ. (מ') מר בילוגורסקי רפי

ד"ר אריאלה גילצר-כץ, שופטת – אב"ד

עב' 004435/04 ק.אסף כהן.