ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אסולין יחיאל נגד המל"ל :

1


בתי הדין לעבודה

בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת

בל 001381/09

בפני: כב' השופטת עידית איצקוביץ

בעניין:

אסולין יחיאל

ע"י ב"כ עו"ד

ברעם

המערער

- נ ג ד -

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד

מוניר ח'יר

המשיב

פסק דין

1. בפניי ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 20.1.09, במסגרתה קבעה כי למערער נכות יציבה בשיעור 27% בגין הפגיעה בעבודה מיום 14.5.1992.

הוועדה קבעה למערער נכויות כדלקמן:

5% לפי סעיף 41 (10) ה' בגין הגבלה בתנועות שורש כף היד.

10% לפי סעיף 37 (5) א' בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה הצווארי, בניכוי של 5% בגין מצב קודם.

10% לפי סעיף 72 (4) ד' II בגין טנטון.

35% לפי סעיף 72 (1) ט' 9 בגין ליקוי שמיעה, בניכוי של 25% בגין מצב הקודם.

בנוסף, הוועדה החליטה כי אין להפעיל תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן:"התקנות").

2. עניינו של המערער הוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהתאם לפסק דין שניתן על ידי כב' השופטת א' יעקבס בתאריך 29.6.05 בתיק בל 1346/05 (להלן:"פסק הדין"), אשר קבע בהוראותיו:

"הועדה תבדוק שוב את המערער, תשמע תלונותיו ותפעל כמפורט להלן:

א. תעיין בחוות הדעת של פרופ' בנטל מיום 21/3/96 וד"ר עמיקם רשף מיום 08/10/96 ומיום 14/10/97.

לתשומת לבה של הועדה כי אמנם נכון שבחוות הדעת הללו נאמר כי המערער סבל מנוירוזה לאחר שנפגע בתאונת דרכים בשנת 1970 בה נחבל בראשו וביד ימין (פרופ' בנטל) וגם בתאונה נוספת בשנת 1974 (ד"ר רשף), כי בשל מצבו הנפשי שוחרר משרות מילואים עם פרופיל 21 ונקרא שוב לשרות מילואים במלחמת יום הכיפורים אך שוחרר משרות זה עקב משבר עצבים שגרם לאשפוזו באילת (פרופ' בנטל) אך מאידך גם נאמר כי התאונה הנוספת הנדונה מיום 14/5/02 גרמה להחמרת המצב מטראומה נפשית. לפיכך נקבעה בשלושת חוות הדעת נכות רפואית של 50% לפי פריט 34 ה' בניכוי של 30% בשל "מצב קודם".

על הועדה להתייחס במנומק לאמור לעיל.

ב. תעיין בחוות דעתו של ד"ר מיכאל טנצמן מיום 4/5/93.

לתשומת ליבה של הועדה הממצאים המתוארים בחוות דעת זו, במיוחד הגבלה בינונית בתנועות ע"ש מותני בכפוף לפנים, לסג 70 מעלות דו צדדי והגבלה קלה בטווח תנועה של ע"ש צווארי בעיקר בסיבוב לצדדים והגבלות בדורסיפלקסיה ופלמרפלקסיה בשורש יד שמאל. לפיכך מוצע ע"י ד"ר טנצמן לקבוע למערער 10% בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש צווארי לפי פריט 37 (5) א', 20% בגין הגבלה בינונית בתנועות ע"ש מתני לפי פריט 37 (7) ב' ו-5% בגין הגבלת התנועות בפרק שורש כף יד שמאל לפי פריט 41 (10) ה' ובניכוי 50% עקב היות הממצאים ב-CT ישנים.

על הועדה להתייחס במנומק לאמור לעיל.

ג. תעיין בחוות הדעת של ד"ר גבריאל רוזן מיום 8/2/97 ומיום 9/12/97.

לתשומת לבה של הועדה לכך שלדעתו של ד"ר רוזן התאונה משנת 1970 לא גרמה לפגיעה במערכת האוזניים וכי בבדיקות השמיעה שהיו בפניו צורת העקומה וחומרתה אינן מתאימות לירידת השמיעה עקב גיל. כמו כן, לדעתו של ד"ר רוזן יש עדות לפגיעה וסטיבולרית בבדיקת ENG מיום 13/11/97 "שם מצויין שקיים ניד עצמוני". לפיכך, עפ"י ד"ר רוזן, יש לקבוע למערער 15% נכות רפואית בגין ירידה בשמיעה לפי פריט 72 (1) 4-ד' ו-10% נכות רפואית בגין סחרחורת לפי פריט 72 (4) ב' I.

בהתייחסותה לחוות הדעת על הועדה להצביע על מסמך ממנו עולה כי המערער היה חשוף לרעש במסגרת הצבא ועל מסמך ממנו עולה כי בתאונה משנת 1970 נגרמה חבלה העלולה לפגוע במערכת השמיעה. הועדה תזמין את תיק נכות מעבודה הקשור לתאונה משנת 1970 – אם ישנו.

על הועדה להתייחס במנומק לאמור לעיל.

בנוסף תתייחס הועדה בהחלטתה גם לטענות המערער לעניין אי כושרו לעבוד מאז התרחשות התאונה".

3. להלן עיקר טענות המערער:

א. החלטת הוועדה לא משקפת את נכותו האמיתית של המערער כתוצאה מהפגיעה בעבודה.

ב. הוועדה לא קיימה את הוראות פסק הדין במלואן, לא התייחסה כראוי לחוות הדעת בתחומים השונים, לא בדקה היטב את המערער ולא אפשרה לו להגיש מסמכים רפואיים עדכניים.

ג. המערער טען כי הסכומים אשר שולמו לו בגין הגמלה לא חושבו נכון.

ד. דיון הוועדה בתחום הפסיכיאטרי לא לקח בחשבון ולא התייחס לחוות דעתו של ד"ר עמיקם רשף ולא לתיקו בתחום הנוירולוגי של המערער.

ה. הוועדה כלל לא ביצעה בדיקה קלינית אורטופדית והתעלמה מתיק תאונת עבודה משנת 1974.

ו. הוועדה טעתה עת ניכתה מנכותו של המערער בגין המצב הקודם.

4. להלן עיקר טענות ב"כ המשיב:

א. נעדרה התייחסות מפורשת של הוועדה לחוות דעתו של ד"ר עמיקם רשף מ- 8.10.96 ו-14.10.07, ולכן, הסכים ב"כ המשיב כי העניין יוחזר לוועדה על מנת שתתייחס במפורש לחוות דעת זו ותשקול האם יש מקום לשינוי מסקנותיה באשר למגבלה הנוירולוגית של המערער.

ב. הוועדה התייחסה כראוי ליתר חוות הדעת, כפי שהורה לה בפסק הדין.

ג. הוועדה דנה במגבלות המערער בתחומים א.א.ג., פסיכיאטרי ואורטופדי. הוועדה קיימה דיון מעמיק ומילאה את חובתה.

ד. הוועדה ביקשה להתייעץ עם ועדת רשות לעניין הפעלת תקנה 15 לתקנות ובישיבה מיום 21.1.09 החליטה לאמץ את המלצת ועדת רשות.

5. החלטת הוועדה – דיון ומסקנות:

בטרם אתייחס להחלטת הוועדה, אציין כי אין מקום לדון במסגרת ערעור זה בטענות המערער בכל הקשור לחישוב הגמלה. מדובר בהחלטה של פקיד תביעות וכנגדה יש להגיש, במידת הצורך, תביעה נפרדת לבית הדין.

הוועדה התכנסה, בעקבות פסק הדין, בתאריך 20.5.08, בנוכחות המערער, שמעה את תלונותיו ורשמה אותן באופן מפורט, כאשר בוצעה בדיקה חוזרת כפי שציווה פסק הדין. הממצאים נרשמו בפרוטוקול הוועדה.

הוועדה התייחסה למגבלות המערער בתחום האורטופדי, תוך אזכור עברו (תאונת דרכים קשה בה היה מעורב בשנת 1970, בה נפגע בראשו). הוועדה התייחסה לחוות דעתו של ד"ר טנצמן, אשר בחלקה מתקבלת (ראו ע' 3-4 לפרוטוקול הוועדה).

בתחום אף אוזן גרון, התייחסה הוועדה לחוות דעתו של ד"ר רוזן מ-8.12.97 ולתוספת מ-9.12.97, קבעה והסבירה את מסקנותיה לגבי נכות המערער בתחום זה, בהתחשב במכניזם של הפגיעה בעבודה מ-1992 וכן התאונה הקודמת מ-1970 (ע' 4-5 לפרוטוקול).

הוועדה, אשר כללה בהרכבה רופא פסיכיאטר, ערכה למערער בדיקה בתחום זה, וציינה את ממצאיה (ראו ע' 5-6 לפרוטוקול הוועדה). הוועדה סברה כי אבחנת המערער היא הפרעת הסתגלות כרונית עם קווים דכאוניים, כאשר לאחר התאונה משנת 1970 (אינה התאונה נשוא הדיון, כאמור) במשך מספר שנים התקשה לתפקד עקב תאונה זו, עד כי בשנת 1980 הופחת הפרופיל הצבאי ל-21. הוועדה ביקשה לקבל את כל התיק הרפואי של המערער משנת 2005 וכן, תיק ממרפאה פסיכולוגית בבית החולים בעפולה, וקבעה כי תתכנס כאשר יונח לפניה החומר המבוקש ותסכם את הדיון בהעדר המערער.

ואכן, הוועדה לעררים התכנסה שוב ביום 29.7.08, עיינה בכל החומר שבתיק הכללי והפסיכיאטרי של המערער והתייחסה לממצאים ולאבחנות באופן מפורט (ע' 3-4 לאותו פרוטוקול). מסקנת הוועדה בתחום הפסיכיאטרי היא כי המערער סובל מנכות נפשית בשיעור של 40% ומשיעור זה הפחיתה הוועדה 20%, בגין התאונה משנת 1970 וכן הפחיתה 20% נוספים עקב החמרת בעיותיו הנפשיות הקשורות למצבו הרפואי, אשר אין קשר בינן לבין התאונה הנדונה. אשר על כן, מסקנת הוועדה היא, כי הנכות הנפשית כתוצאה מן הפגיעה בעבודה היא בשיעור 0%. זאת, תוך התייחסות לחוות דעתו של פרופ' בנטל. הוועדה סברה כי חוות דעתו של פרופ' בנטל מתארת מצב 12 שנים קודם ומאז חלה הדרדרות במצבו הגופני של המערער, אשר סובל כיום מבעיות רפואיות כבדות משקל, ובהן סרטן בכליות, אשר להן השלכה על מצבו הנפשי. לפיכך, הוועדה מקבלת באופן חלקי את ממצאיו של פרופ' בנטל ואת המלצתו באשר לשיעור הנכות.

לאחר שהוועדה סיכמה את הנכות אשר קבעה למערער בכל התחומים האמורים, ביקשה לקבל חוות דעת של ועדת רשות באשר להפעלת תקנה 15 לתקנות.

ועדת רשות מיום 10.12.08 תיארה את הנכויות הרפואיות של המערער, כפי שנקבעו על ידי הוועדה וסברה כי "מדובר בתובע בן 73 אשר בעת הפגיעה עבד כחשמלאי עצמאי... מדובר בתובע שבעת הפגיעה היה כבן 57 היה חשמלאי עצמאי ... סה"כ הנכויות בגין הפגיעה אינן מונעות לדעת הועדה לחזור לעיסוקו. לקריטריון מקצוע וגיל אין השפעה".

הוועדה התכנסה ביום 20.1.09, אימצה את מסקנותיה של ועדת רשות לעניין אי הפעלת תקנה 15 וקבעה את הנכויות כפי שצוין לעיל.

הוועדה ישבה בשלושה מועדים, שמעה את תלונות המערער, ערכה לו בדיקה בתחומים הרלוונטיים וקבעה את נכותו תוך התייחסות מנומקת לחוות הדעת, כפי שנדרש בפסק הדין, למעט לחוות הדעת של ד"ר עמיקם רשף, לגביהן הסכים ב"כ המשיב כי העניין יוחזר שוב לוועדה.

כאשר עניין הוחזר לוועדה מכוח פסק דין, על בית הדין לבחון האם הוועדה קיימה את הוראות פסק הדין במלואן, אם לאו.

בעניינו של המערער, למעט בנקודה בה הסכים ב"כ המשיב, קיימה הוועדה את הוראות פסק הדין.

על אף העבודה היסודית שנעשתה על ידי הוועדה, מצאתי כי קיים פגם נוסף בכל הנוגע להפעלת תקנה 15 לתקנות.

בהתאם לאמור בתקנה 15 (ב) לתקנות:

"הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו".

על הוועדה היה לבחון האם הנכויות של המערער השליכו על מסוגלותו לחזור לעבודתו או לעיסוקו לאחר התאונה הנדונה, ובדיקה זו לא נעשתה כדין על ידי הוועדה. מדובר בפגם משפטי נוסף אשר מצדיק את התערבותו של בית הדין.

6. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן:

א. תתייחס במפורש לחוות דעת של ד"ר עמיקם רשף מיום 8.10.96 ו-14.10.07, ותשקול האם יש מקום לשינוי מסקנותיה באשר למגבלה הנוירולוגית של המערער.

ב. תשקול האם נכויות המערער השליכו על מסוגלותו לחזור לעבודתו או לעיסוקו לאחר התאונה הנדונה ובהתאם לכך, אם קיימת הצדקה להפעלת תקנה 15 לתקנות.

על המשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

7. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום כ"ט בסיון, תשס"ט (21 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

עידית איצקוביץ, שופטת

מירית