ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק סגל נגד עיריית נצרת עילית :

בפני כבוד הרשם הבכיר ריאד קודסי

תובעים

יצחק סגל

נגד

נתבעים

עיריית נצרת עילית

פסק דין

לפניי תביעה קטנה בסך של 2,080 ₪
העובדות הרלוונטיות וטענות הצדדים
ביום 16.02.2012 חנה התובע עם רכבו מ.ר. 6217610 בשטחה של הנתבעת בניגוד לחוק העזר של העמדת הרכב וחנייתו, כאשר פקח מטעם הנתבעת הדביק את הודעת הקנס בגין ביצוע העבירה על שמשת חלון רכבו של התובע.
התובע טוען כי בשנת 2012 קיבל דו"ח חניה מס' 400000028 בסך של 100 ₪.
התובע טוען כי, לא קיבל דרישה ו/או תביעה לתשלום הדו"ח הנ"ל למעט התראה שיש לשלם סך של 811 ₪ אחרת יפרצו לביתו.
התובע טוען כי בעקבות ההתראה , כתב ביום 07.08.2013 מכתב לנתבעת בו ביקש לפרט את כיצד הגיעה האחרונה לסכום הנ"ל, אולם הנתבעת לא טרחה לענות על מכתבו.
התובע טוען כי, ביום 30.10.2013 , שילם התובע לנתבעת סך של 815.51 ₪ בגין הדו"ח והתוספות לו.
התובע טוען כי, הוצאות הגביה של הנתבעת לא הגיעו לסכום של 655.51 ₪ , אלא לכל היותר ל 80 ₪, מכאן שהנתבעת גבתה ביתר סך של 570 ₪.

הנתבעת הגישה את הגנתה והיא טוענת כי , מאחר ולא שולם הקנס ע"י התובע , ביום 10.07.12 , שלחה הנתבעת הודעת קנס בדואר רשום למעונו של התובע כפי שעדכן התובע במשרד הרישוי ובמשרד הפנים בהתאמה, וההודעה נשלחה לכתובת התובע הרשומה במשרד הרישוי .
הנתבעת טוענת כי התובע בחר לעדכן את כתובתו במשרד הרישוי ובמשרד הפנים כפי שמופיעה שם, ועל כן ככל שאנה כתובתו של התובע בפועל ו/או אינה מעודכנת כראוי , אין לו להלין אלא על עצמו בלבד.
הנתבעת טוענת כי, ביום 04.12.2012 הוסיפה לשלוח לתובע דרישת תשלום בדואר רגיל בגין עבירת החניה.
הנתבעת טוענת כי, ביום 22.1.13 שלחה הרשות למענו של התובע הודעות דרישה נוספות בדואר רשום שכותרתה " התראה אחרונה לפני נקיטת הליכי הוצאה לפועל" , ברם גם הודעות אלה נותרו ללא מענה מצד התובע.
הנתבעת טוענת כי, משלא שולם הקנס ולאחר שניסתה הרשות להימנע מהליכי גבייה אקטיביים כנגד התובע, פנתה הנתבעת להמשך הליכי גבייה מנהליים בהתאם לסמכותה ע"פ פקודת המיסים ( גביה) וביום 26.06.13 נשלח גובה מטעם הנתבעת לכתובתו של התובע לשם ביצוע עיקול מיטלטלין ברישיון , ולאחר שלא נמצאו נוכחים בבית , השאיר גובה המס אזהרה באמצעות הדבקה.
הנתבעת מכחישה בתוקף קבלת פנייה מאת התובע במשרדי הנתבעת.
התקיים דיון בפניי ביום 10.09.2015

התובע טוען כי לא קיבל דרישת התשלום מכיוון שעבר דירה ו עדכן את הכתובת במשרד הפנים. התובע טוען כי, הנתבעת תשלומים ביתר וללא כל צדק.
הנתבעת טוענת כי, נשלח אימות פרטים למשרד הפנים.

דיון

לאורך ההליך כולו, החל מכתב הטענות הראשון, וכלה בעדותו בחקירה הנגדית בבית המשפט, הציג המבקש גרסה עובדתית ברורה, חד משמעית וגורפת, כשטען, כי לא ידע כלל על קיומן של דרישות תשלום כלשהם וממילא לא ידע על קיומו של חוב כלשהו כלפי העירייה בגין דו "ח החניה.
הווה אומר, מקום שמדובר בהמצאת הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228 ( ב) לחוק סדר הדין הפלילי, קבע המחוקק חזקה שבדין שלפיה אם הוכיחה הרשות ששלחה את הודעת תשלום הקנס בדואר רשום עם אישור מסירה לכתובת הנמען יש להסיק כממצא עובדתי שההודעה הומצאה לידיו כדין בחלוף 15 יום מעת המשלוח. הנמען יכול לסתור חזקה זו אם יוכיח שלא קיבל את ההודעה מטעמים שאינם תלויים בו.
כפי שנפסק לא פעם, בבסיס חזקות המסירה בדואר עומד טעם כפול: האחד עניינו בחובה החוקית של תושב לעדכן את מרשם האוכלוסין על כל שינוי במענו ( סעיפים 2 ( א) (11) ו- 17 לחוק מרשם אוכלוסין) הטעם השני טמון בניסיון החיים והשכל הישר המלמדים כי מסמך שנשלח בדואר מגיע ליעדו ברוב המכריע של המקרים ( ראו: ע"א 3613/97 אזוב נ' עיריית ירושליים, פ"ד נו (2) 787, 805-806 (2002); עניין עיריית הרצליה, פיסקה 20).
המחוקק קבע, כי שילוב טעמים אלה מצדיק לקבוע כממצא עובדתי שמסמך שנשלח בהתאם לחיקוק הרלוונטי, הגיע ליעדו ודי בכך כדי לכונן ידיעה קונסטרוקטיבית של הנאשם או החייב אודות ההליכים המתנהלים נגדו.
כפי שהוסיף וקבע בית המשפט בעניין עיריית הרצליה, עוד מלמד הניסיון, כי מקום שההודעה נשלחה כדין למען החייב אולם לא נדרשה, ברגיל נעוץ הטעם לכך בנמען, בין משום שלא טרח לעדכן את מקום מגוריו ובין משום שלא דרש את ההודעה מטעמים שונים הקשורים בו ובכללם ניסיון לחמוק מתשלום. בשני מצבים אלה קבע המחוקק, כי יש לראות בנמען כמי שקיבל את המסמך שנשלח אליו. זוהי קביעה נורמטיבית הזוקפת לחובת הנמען אי-קיום חובות המוטלים עליו מכוח הדין לעדכן כתובת ולדרוש דואר רשום ששלחה אליו רשות מוסמכת. אפשרות נוספת היא שאירעה תקלה כלשהי שגרמה לכך שהנמען לא קיבל את ההודעה מטעמים שאינם קשורים בו. במצבים כאלה – תקנה 44 א לתקנות סדר הדין הפלילי מאפשרת לנמען לנסות לסתור את החזקה. אם יעלה בידו לעשות כן, יקבע בית המשפט שההמצאה הייתה שלא כדין.

בש 320/06 סעדון אלי, עו"ד נ' עיריית בני-ברק ( רשות החניה)
"חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44 א' האמורה לעיל הנה חזקה ככל החזקות שבדין ( ע"א 3613/97 אזוב נ' עיריית ירושלים, פ"ד נו(2) 787), והיא משתלבת במגמת המחוקק בחסד"פ לקבוע סדרי דין מקלים יותר בעבירות קנס, הנחשבות כקלות, ומאזנת בין הצורך להגן על זכויותיו של הנאשם, כי הודעת תשלום הקנס תגיע לידיו ותינתן לו האפשרות לשלם את הקנס או לבקש להישפט, ובין התחשבות ביכולותיה ובאמצעיה של הרשות המקומית לפעול כדין בכל הקשור להמצאת אלפי ורבבות דוחו"ת חניה לנמעניהם, הוכחת ההמצאה ושימור הראיות הכרוכות בכך למשך תקופה ארוכה.
הסכום שגובה הרשות המקומית, על פי אותו דו"ח, אינו מצדיק הקצאת משאבים מרובים לביצוע האמור לעיל, ואין להחמיר איתה יותר מן הנדרש בהוכחת ההמצאה כדין.
יחד עם זאת, אין בכך כדי לפטור את הרשות המקומית מלהקפיד על המצאת הדו"ח כדין, ולהוכיח זאת ברמה סבירה, שעה שיידרש הדבר." ( בש 320/06 סעדון אלי, עו"ד נ' עיריית בני-ברק ( רשות החניה), פורסם בנבו)

במקרה שבפנינו, לאחר ששקלתי את טענותיהם של הצדדים, ולאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויותיהם של הצדדים, ונוכח טענתיו של התובע , על שינוי מענו , ואף ביצע עידכון עבור כתובתו החדשה במשרד הפנים, , טענותיו אלה לא הופרכו ע"י המשיבה , להפוך הוא, המשיבה חיזקה אותם בטענתה בסעיף 12 לכתב הגנתה ואני מצטט: "נשלח גובה מס מטעם הנתבעת לכתובתו של התובע לשם ביצוע עיקול מיטלטלין ברישום ולאחר שלא נמצא נוכחים בבית, השאיר גובה המס אזהרה באמצעות הדבקה"(ההדגשה שלי- ר.ק.), כעולה מטענותיה של הנתבעת, לא הקפידה האחרונה על המצאת דרישת התשלום כדין , ולא הוכיחה זאת ברמה סבירה , אי לכך, הנני קובע כי, ההמצאה לא בוצעה כדין.
לאור האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה, ומורה על הנתבעת להחזיר לתובע סך של 480 ₪ בגין גביית יתר וכן סך של 400 ₪ בגין הוצאות ועוגמת נפש ובסך הכול 880 ₪.
הסכום של 880 ₪ ישולם ע"י הנתבעת לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת הנתבעת העתק פסק-דין זה שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד יום תשלומו המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים

ניתן היום, ג' כסלו תשע"ו, 15 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יצחק סגל
נתבע: עיריית נצרת עילית
שופט :
עורכי דין: