ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עזריה משה נגד שרון תמיר - מרכז :

1


מדינת ישראל

בית הדין האזורי לעבודה

ב ב א ר - ש ב ע

עב 002271/05

בפני:

השופט משה טוינה

תאריך:

21/06/2009

בעניין:

עזריה משה

ע"י ב"כ עוה"ד

מלכיאלי דן

התובע/הנתבע שכנגד

נ ג ד

שרון תמיר - מרכז הזכוכית והתריס

הנתבע/התובע שכנגד

פסק דין

1. התובע עבד בשירותו של הנתבע, לטענתו מיום 1.10.86 ועד ליום 24.4.05.

2. הנתבע הוא הבעלים של עסק הפועל בתחום הייצור וההרכבה של עבודות אלומיניום בשם "מרכז הזכוכית והתריס".

3. נכון למועד הפסקת עבודתו של התובע בשירות הנתבע, שימש התובע בתפקיד מנהל עבודה.

4. יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו במכתב שמסר הנתבע לתובע ביום 24.3.05, שכותרתה "הודעה על הפסקת עבודתך". במכתב נאמר:

"עקב חלוקי דעות קשים הנמשכים כבר יותר משנתיים ואשר באחרונה אף הגיע למימדים קיצוניים הן במישור המקצועי והן במישור האישי לי ולעסק בפרט, ומאחר שביקשת ממני שאתן לך מכתב פיטורין, הריני להודיעך על הפסקת עבודתך שתחל ביום ה-24 בחודש אפריל 2005" המכתב צורף לכתב התביעה.

5. ביום 27.3.05 פנה התובע לנתבע בדרישה לתשלום פיצויי פיטורים פדיון חופשה וקצובת הבראה - ונדחה.

6. בכתב התביעה נשוא פסק דין זה, טען התובע כי פוטר מעבודתו והוא זכאי לפיצויי פיטורים בסכום של 175,780 ₪ מהם יש לנכות את כספי הפיצויים בתוכנית ביטוח המנהלים בחב' "מגדל"; ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

7. עוד ביקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום דמי פדיון חופשה לחמש השנים האחרונות לעבודתו, בסכום כולל של 30,000 ₪ ובדמי הבראה בגין 7.5 ימי הבראה בסך 2,295 ₪.

8. בכתב ההגנה טען הנתבע כי יש לדחות את תביעת התובע על כל חלקיה. בהקשר זה טען הנתבע, כי ההחלטה על פיטורי התובע נכפתה עליו והיא פועל יוצא של חבלה מכוונת בעבודות שביצע התובע ללקוחות הנתבע; ואלימות מילולית שהפגין התובע כלפיו.

9. במקביל, הגיש הנתבע כתב תביעה שכנגד, במסגרתו ביקש לחייב את התובע בהחזר הלוואות שניתנו לו במהלך עבודתו ובפיצויים על נזקים שנגרמו באשמתו של התובע.

10. הנתבע העמיד את התביעה שכנגד על סכום של 376,506 ₪. בשל ריבוי רכיבי התביעה בתביעה שכנגד, איני מוצא לנכון בשלב זה להידרש למכלול העילות בתביעת הנתבע.

11. אשר על כן, מבקש אני לפנות לבירור טענות הצדדים ואפתח בתביעות התובע. תחילה התביעה לתשלום פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים; משם לתביעה לפדיון חופשה שנתית וקצובת הבראה. לבסוף אפנה לתביעת הנתבע בתביעה שכנגד.

התביעה לפיצויי פיטורים:

12. אין אני רואה מקום וצורך להרבות במילים על נסיבות סיום עבודתו של התובע בשירות הנתבע.

13. לעניין זה די לציין, כי מקובלת עלי טענת התובע לפיה הופסקה עבודתו של התובע ביוזמת הנתבע, דהיינו בפיטוריו. עובדה המקבלת ביטוי מפורש במכתב הפסקת עבודה מיום 27.3.05 אשר הובא לעיל ובחקירתו הנגדית של הנתבע. בהקשר זה נשאל הנתבע והשיב:

"...אני פיטרתי אותו כי לא יכולתי לשאת בנזקים." עמ' 28 לפרוטוקול מיום 6.5.08 שורה 26.

14. משנמצא כי התובע פוטר, קמה זכאותו העקרונית של התובע לפיצויי פיטורים מכוח חוק ועל הנתבע הנטל להוכיח קיומה של עילה המצדיקה שלילת הזכות לפיצויי פיטורים, כולה או חלקה.

15. בהקשר זה טוען הנתבע, כי התובע פוטר על רקע של אלימות שהופנתה כלפיו וכלפי עובדים אחרים; ונזקים שגרם התובע במכוון במשך תקופה ארוכה במטרה לכפות על הנתבע להפסיק את עבודתו.

16. לעניין זה צירף הנתבע תלונות שקיבל מלקוחות. בין היתר, מכתב תלונה מיום 31.12.04 מחברת "נפתלי ניסן ובניו בע"מ" על ביצוע רשלני ולא מקצועי של עבודות אלומיניום בספרייה במושב יד בנימין ובמועדון הנוער במושב בני ראם. מכתב תלונה של לקוח בשם בוארון אסף מיום 15.10.04 על ביצוע לקוי של עבודות אלומיניום שבוצעו בביתו במהלך שנת 2002; מכתב נוסף ללא תאריך, של לקוח בשם מלישה דורון על ליקויים בהרכבת עבודות אלומיניום בביתם ברח' השייטת 40 באשקלון.

17. גם אם מכתבי התלונה משקפים ביצוע לקוי של עבודות הרכבת אלומיניום על ידי התובע - עובדה שלא הוכחה מעבר להצגת מכתבי התלונה לכשעצמם - אין בכך כדי ללמד כי הביצוע הלקוי של עבודות הרכבת האלומיניום, הוא פרי מעשה מכוון מצד התובע. בפרט הדברים נכונים, שעה שמכתבי התלונה מתייחסים לאירועים בודדים שהתרחשו בין היתר בשנת 2002, דהיינו תקופה ארוכה קודם שהגיעו יחסי העבודה בין הצדדים לידי סיום.

18. בעדותו סיפר הנתבע על חבלה מכוונת בתריסים שסופקו לבית לקוח, משפחת כהן. בהקשר זה טען הנתבע, כי התובע במכוון שרט את התריסים שסופקו ללקוח ובכך גרם לנזק במכוון.

19. אף עדות זו של הנתבע על חבלה מכוונת שגרם התובע לאותו לקוח, אין בידי לקבל מהנימוקים הבאים:

א. כך לא הומצא כל מכתב תלונה של אותו לקוח, המתייחס לעבודה לקויה שביצע התובע.

ב. בעדותו סיפק התובע הסבר לפגיעה בתריסים של משפחת כהן. לעניין זה סיפר התובע:

"התריס נפגע משום שהנתבע הביא קופסה קטנה מדי לתריס ... ולמרות שהבהרתי לו שהתריס לא ייכנס לקופסה הוא התעקש שאבקש מהפועל לסתת את התריס. בשל התעקשותו של הנתבע התריס נפגע במהלך הניסיונות להכניסו לקופסה ועל כן הנתבע ביקש מהפועל לצבוע את התריס שנשרט." סע' 25 לתצהירו של התובע.

20. אוסיף עוד. בעדותו העלה הנתבע גרסאות סותרות על נסיבות סיום עבודתו של התובע.

כך לדוגמא טען הנתבע בסעיפים 8 ו-9 לתצהירו, כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביוזמת התובע אשר התפטר מעבודתו.

במקומות אחרים שינה הנתבע את גרסתו וטען לפיטורי התובע.

הסתירות בגרסת הנתבע, כמו גם העובדה כי בהודעת הפיטורים מחודש מרץ 2005 אין כל ביטוי לנזקים שגרם התובע במכוון (ולעניין זה חילוקי דעות מקצועיים אינם נזקים) - יש כדי לשלול את גרסת הנתבע על נזקים המכוון שגרם התובע כביכול, במהלך העבודה התקינה.

21. אשר על כן, בנסיבות אלו הטענה על נזק במכוון שגרם התובע לנתבע לא הוכחה.

22. כאמור ייחס הנתבע לתובע התנהגות אלימה כלפיו וכלפי עובדים נוספים שהועסקו על ידו. בהקשר זה צירף הנתבע תצהיר של מר יוסף אברהמי המספר על התנהגות אלימה מצידו של התובע בתקופה בה עבד מר אברהמי בשירות הנתבע.

23. על פי האמור בתצהירו, סיים מר אברהמי את עבודתו בשירות הנתבע בשנת 2001.

24. מכאן שאין לתלות בהתנהגותו האלימה כביכול של התובע, את הסיבה לפיטוריו שיצאו לפועל בחודש אפריל 2004.

25. בשולי הדברים. בתאריך 31.5.07 הגיש הנתבע ראיות נוספות הכוללות בין היתר, תמליל שיחה שנערכה בינו ובין יוסי מיכאלי קבלן בניין ששכר את שירותיו של הנתבע לצורך ביצוע עבודות אלומיניום בבתי לקוחותיו.

26. מהשיחה משתמע כי התובע ביצע את תפקידו באופן לקוי שדרש מהנתבע לבצע תיקונים רבים ואף פנה אליו בלשון משתלחת.

27. הנתבע זימן את מר מיכאלי כעד מטעמו. זה האחרון הכחיש את גרסת הנתבע כאילו התוודה התובע בפניו שהוא פועל באופן מכוון כדי לגרום לפיטוריו. כך נחקר מר מיכאלי והשיב כדלקמן:

"ש. זאת אומרת שהוא לא אמר לך שהוא רוצה לעזוב את העבודה ולזכות בפיצויים?

ת. לא.לא שמעתי את זה ממנו." עמ' 47 לפרוטוקול הדיון מיום 27.10.08, שורה 28 ואילך.

ובהמשך נשאל העד ומספר:

"ש. האם העבודות שביצענו אני ואתה כשאתה בתור קבלן בניין ואני קבלן אלומיניום משה ביצע את העבודות בצורה לקויה בכדי שאפטר אותו ויזכה בפיצויים?

ת. לא. אם משה היה עושה עבודות ללקוחות שלי לא כראוי הלקוח לא היה משלם לי והוא גם לא היה משלם לך. משה עשה את העבודה, נגמרה העבודה, אתה קיבלת כסף וגם אני קיבלתי כסף. הם היה חסר משהו אפילו בורג, היא היתה מתקשרת אלי, אני מתקשר אליך ואתה שולח את משה או מישהו אחר וזה מתוקן. מתי בודקים את החלון בזמן הגשם, אם שטיפה סיליקון או יותר.

ש. ברח' הבונים היו בעיות.

ת. לא היו בעיות אף פעם. אתה לא הולך לאף מקום לתקן אתה שולח את משה עזריה או משה גיסך." עמ' 49 לפרוטוקול, בשורות 21-30.

28. בתאריך 31.5.07 הוגש גם תצהיר של מר יצחק טובי, מלקוחותיו של הנתבע. הסוגיה שהתעוררה בתצהירו של מר טובי, מתבררת בתביעה נפרדת ולפיכך ביקש הנתבע להתעלם מהטענות העולות מתצהירו של מר טובי במסגרת ההליכים בתביעה זו.

ראה:

הודעת הנתבע לפרוטוקול מיום 6.5.08, עמ' 30 שורות 26-30.

29. אשר על כן אינני רואה מקום וצורך להידרש לטענות שהועלו בתצהירו של מר טובי כעילה לשלילת פיצויי פיטורים מהתובע.

30. מהמקובץ עולה כי בענייננו לא הוכיח הנתבע/המעביד, קיומן של נסיבות המצדיקות את שלילת פיצויי הפיטורים כולם או חלקם.

חישוב פיצויי הפיטורים:

31. לצד המחלוקת על זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, עומדת מחלוקת לעניין שיעורם של פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע.

32. לשיטתו של התובע, סוכם בין הצדדים שכר נטו של 7,600 ₪ ומכאן שאת פיצויי הפיטורים יש לחשב על בסיס שכר ברוטו של 10,000 ₪ לכל הפחות.

ראה:

סעיף 14 לתצהירו של התובע.

33. לטענת הנתבע זכאי התובע לפיצויי פיטורים על בסיס משכורת ברוטו של 9,069 ₪.

ראה:

סעיף 6 לכתב ההגנה.

34. מחלוקת נוספת בין הצדדים המשליכה על שיעורם של פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע, מתייחסת למועד תחילת העסקתו של התובע.

35. לגרסת התובע הוא החל בעבודתו אצל הנתבע ביום 1.10.86. לגרסת הנתבע, תחילת עבודתו של התובע היא ביום 1.1.88.

36. במחלוקות אלה לעניין בסיס השכר לתשלום פיצויי פיטורים ותקופת העבודה, מבקש אני להתייחס להלן.

37. על פי תלושי השכר בתקופה האחרונה להעסקתו, עמד שכרו החודשי של התובע על סכום בסך של 9,069 ₪ ברוטו, שהם 7,160 ₪ נטו.

עם זאת ובפועל שולם לתובע מידי חודש, משנת 2002 לערך ואילך, סכום קבוע בסך של 7,600 ₪ נטו.

38. הסכם בכתב המגדיר את ההפרש בין השכר בפועל בסך של 7,600 ₪ נטו לבין השכר המדווח בתלוש השכר 7,160 ₪ נטו - כ"הלוואה", לא נערך.

רישום ההפרש בין השכר בפועל לבין השכר המדווח כ"מקדמה" על חשבון שכר עתידי - אף הוא לא נעשה.

אישור התובע כי ההפרש בין השכר בפועל לבין השכר המדווח בתלוש השכר הוא בגדר הטבה שאיננה חלק מהשכר - לא הוצג.

כך גם אין כל עדות להסכם בעל פה או בכתב, שיש בה כדי לפרט את התנאים - הצמדה, ריבית וזמני פירעון - בהם על התובע להחזיר כביכול לנתבע את ההפרש שבין השכר בפועל לשכר המדווח.

39. בנסיבות הללו התנהגות הצדדים לאורך שנים מחייבת את קבלת גרסתו של התובע, לפיה התשלום בסך של 7,600 ₪ מידי חודש, מבטא את שכר העבודה לו הוא זכאי עבור עבודתו בשירות הנתבע.

40. מקובלת עלי גרסת התובע שלא נסתרה בעדות או בראיה אחרת מצד הנתבע, כי סכום בסדר גודל של 7,600 ₪ נטו, הוא שווה ערך לשכר ברוטו של 10,000 ₪. מכאן שסכום זה -- 10,000 ₪ ברוטו - הוא הבסיס לתשלום פיצויי הפיטורים לתובע.

41. כמצוין לעיל מחלוקת נוספת בין הצדדים, משליכה על שיעור פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע נוגעת לתקופת העבודה של התובע בשירות הנתבע.

42. בהקשר זה טוען התובע, כי יחסי עובד מעביד נמשכו ברצף מיום 1.10.86 ועד 24.4.05. מנגד טען הנתבע כי יחסי העבודה החלו כשנה וחצי לאחר מכן, בינואר 1988.

43. לתימוכין בגרסתו, הציג התובע תלושי שכר לחודשים יוני 2004 עד דצמבר 2004, בהם צוין תאריך 1.10.86 כמועד תחילת עבודתו של התובע.

44. אליבא הנתבע, נפלה טעות בדיווחים בתלושי השכר של התובע. עובדה המקבלת ביטוי בדיווחים למוסד לביטוח לאומי ולפיהם עבד התובע אצל מעסיקו הקודם "ברכה ציון תריסים" עד ספטמבר 86' ואת עבודתו אצל הנתבע החל רק בינואר 88'.

45. הסבריו של הנתבע כי הדיווחים בתלושי השכר שגויים מקבלים אישוש גם בהעדר נתונים על מועד תחילת העבודה ביתר תלושי השכר. כך בתלושי השכר לשנים 97' –00' אין כל מידע בנוגע למועד תחילתם של יחסי עובד מעביד (תלושים אשר מצורפים לכתב ההגנה).

46. משאין בתלושי השכר דיווח רציף על מועד תחילת העבודה של התובע בשירות הנתבע; ובהסתמך על אישורי הביטוח הלאומי, מעדיף אני את גרסת הנתבע לפיה החל להעסיק את התובע בינואר 88'.

47. בהתאם לעיל, סכום פיצויי הפיטורים עומד על 173,333 ₪ המחושבים לפי שכר חודשי של 10,000 ₪ ברוטו ותקופת עבודה שתחילתה בינואר 88' וסיומה בחודש אפריל 2005.

48. אין מחלוקת כי לזכות התובע הופרשו כספים לתוכנית ביטוח מנהלים. בנסיבות הללו ימציא הנתבע לתובע מכתב שחרור על שחרור הכספים בחב' הביטוח מגדל, חלק עובד וחלק מעביד, ובכלל זה כספי פיצויי פיטורים - תוך 21 יום מיום המצאת פסק הדין לידיו.

49. מסכום הפיצויים שנפסקו לזכות התובע, כמפורט בפסקה 47 לעיל, ינוכו הפרשות המעביד על חשבון פיצויי פיטורים שנצברו במסגרת ביטוח המנהלים בחב' הביטוח מגדל.

50. בהתחשב במחלוקת בין הצדדים לעניין זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, הריני מעמיד את שיעור פיצויי הלנת פיצויי פיטורים על גובה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.5.05 ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה לתשלום דמי פדיון חופשה שנתית:

51. התביעה לדמי פדיון חופשה שנתית מתייחסת ל-5 השנים האחרונות לעבודתו של התובע. בכתב התביעה ברכיב זה טען התובע כי ניצל לכל היותר 7 ימי חופשה בכל אחת מ-5 השנים האחרונות לעבודתו. מכאן התביעה לתשלום דמי פדיון חופשה עבור 105 ימי חופשה (28 ימי חופשה לשנה * 5 שנים – 35 ימים שנוצלו).

52. לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה לדמי פדיון חופשה, משניצל התובע את זכותו לחופשה במלואה. לעניין זה מבקש אני לפנות לסעיף 5 לכתב ההגנה ולפיו:

"מר עזריה קיבל מעל ומעבר למכסה ימי החופשה הנקבע בחוק והנתבע יעיז ויכתוב אפילו פי שלושה וארבעה מהנקוב בחוק."

53. לעניין זה זכותו של התובע לדמי פדיון חופשה ושיעורם, אדרש להלן.

54. חוק חופשה שנתית תשי"א-1951 (ולהלן: "חוק חופשה שנתית") קובע תקופת התיישנות של שלוש שנים. בהתאם יש לקבוע את זכותו של התובע לדמי פדיון חופשה על בסיס שלוש השנים האחרונות לעבודתו בשירות הנתבע.

55. עוד יש להוסיף, כי נטל ההוכחה על ניצול החופשה על ידי העובד, מוטל על המעביד.

56. בענייננו לא הציג המעביד רישום של ימי חופשה שיצא התובע בשכר והדבר אף איננו מקבל ביטוי בתלושי השכר.

57. אוסיף עוד, כי העדים מטעם הנתבע, מר נחום נחום ומר יוסף אברהמי אשר נדרשו בתצהירים למידת ניצול ימי החופשה על ידי התובע, אינם מתייחסים לתקופה הרלוונטית לענייננו - שלוש השנים האחרונות לעבודתו של התובע.

כך יש לציין כי מר נחום נחום הפסיק את עבודתו בשירות הנתבע בחודש מרץ 99'; ומר יוסף אברהמי בחודש אוקטובר 2001.

58. בנסיבות הללו אין בעדותם של העדים מטעם הנתבע לשפוך אור על ניצול זכותו של התובע לחופשה בתקופה הרלוונטית ולתביעה לתשלום דמי פדיון חופשה.

59. מהמקובץ עולה כי הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו, להוכיח את מידת ניצול החופשה בתשלום על ידי התובע, בשלוש השנים האחרונות לעבודתו.

60. מכאן שזכאי התובע לתשלום דמי פדיון חופשה בגין 63 ימי חופשה המבוססים על מכסה של 28 ימי חופשה לשנה להם זכאי התובע, בהתחשב בתקופת העבודה בשירות הנתבע בניכוי שבעה ימי חופשה שניצל התובע בשנה, אליבא לגרסתו.

61. על בסיס שכר של 10,000 ₪ ברוטו לחודש ושבוע עבודה של שישה ימים בשבוע, עומד השכר היומי על סך של 385 ₪ ליום (ברוטו); ובהתאם זכאי התובע לדמי פדיון חופשה בסכום של 24,255 ₪.

התביעה לתשלום דמי הבראה:

62. אין מחלוקת כי התובע לא קיבל קצבות הבראה עבור התקופה שמחודש יולי 2004 ועד אפריל 2005.

ראה:

תלושי השכר של התובע המצורפים לכתב התביעה.

63. בהתאם לצו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש, ובהתחשב בותקו של התובע זכאי התובע לקצובת הבראה בשווי 7.5 ימי הבראה לתקופה בת 10 חודשים.

64. הלכך, הריני מקבל את התביעה ברכיב זה, בסכום של 2,295 ₪ כמבוקש.

התביעה שכנגד:

65. כמצוין לעיל, במקביל לכתב ההגנה, הגיש הנתבע תביעה שכנגד. עניינה של התביעה שכנגד נזקים שגרם התובע לטענת הנתבע, לעסק ולמוניטין המקצועי של הנתבע והחזר הלוואות שניתנו לתובע במהלך השנים.

66. התביעה שכנגד כללה רכיבים וסעדים כמפורט להלן:

א. החל מחודש אוקטובר 90' הפריש הנתבע לזכות התובע כספים לביטוח מנהלים בחב' "מגדל".

מאותו מועד, אוקטובר 90', חלק העובד לביטוח המנהלים לא נוכה משכר העובד.

לטענת הנתבע התחייב התובע כלפיו להשיב לו את חלק העובד בו נשא, הוא המעביד/הנתבע, באופן שוטף.

אשר על כן ביקש הנתבע לחייב את התובע בהחזר חלק העובד בביטוח המנהלים, המגיע לסכום מצטבר של 43,689 ₪.

ב. לטענת הנתבע, נתן הנתבע לתובע הלוואה חודשית בסכום של 440 ₪ מידי חודש (ההפרש בין התשלום בפועל מידי חודש, לשכר הנטו על פי הרישום בתלוש השכר).

הסכום המצטבר של ההלוואות לגרסת הנתבע עומד על 15,840 ₪. בהתאם ביקש הנתבע לחייב את התובע בהחזר ההלוואות בסכום המצוין לעיל.

ג. לגרסת הנתבע נטל התובע חומרי גלם לצורך בניית ביתו בשנת 91', בסכום בסך של 17,000 ₪ מבלי ליידע את הנתבע ומבלי לקבל הסכמתו.

אשר על כן ביקש הנתבע לחייב את התובע בעלות חומרי הגלם שנטל, בסך של 17,000 ₪.

ד. לטענת הנתבע העביר מר אלי סאלם, גיסו של התובע, במהלך שנת 98', לתובע סכום בגובה של 10,000 ₪ אשר נועד לנתבע, בתמורה למוצרי אלומיניום שסיפק הנתבע לאותו מר סאלם.

הנתבע הוסיף כי הסכום בסך של 10,000 ₪ שמסר מר סאלם לתובע עבורו - לא נמסר לידיו.

לפיכך ביקש הנתבע לחייב את התובע בתשלום הסכום בסך של 10,000 ₪.

ה. החזר הלוואות שניתנו לתובע במהלך השנים על ידי הנתבע, כלהלן:

הלוואה בסך של 10,000 ₪ שקיבל התובע במזומן מהנתבע לצורך רכישת ריהוט לביתו החדש, בשנת 98'.

הלוואה בסך של 15,000 ₪, לצורך רכישת רכב מסוג הונדה בשנת 98'.

הלוואה בסך של 3,777 ₪, שניתנה לתובע בדרך של תשלום חוב התובע לרשות השידור, בתשלומים חודשיים בין אוגוסט 99' ועד לינואר 2000.

הלוואה בסך של 6,300 ₪ שניתנה לתובע בדרך של תשלום עבור רכישת מזגן לביתו של התובע.

הלוואה בסך של 1,500 ₪ שניתנה לתובע בדרך של תשלום עבור התקנת המזגן בפועל בביתו.

הלוואה בסך של 10,000 ₪ שניתנה לתובע בחודש אוגוסט 2002.

הלוואה בסך של 5,000 ₪ שניתנה לתובע בחודש אוקטובר 2002.

ו. לטענת הנתבע נדרש הנתבע לשלם תוספת פרמיה לביטוח הרכב, על מנת שילדיו של התובע יוכלו לעשות שימוש ברכב העבודה שהעמיד הנתבע לרשות התובע, לאחר שעות העבודה.

במסגרת התביעה שכנגד ביקש הנתבע את החזר תוספת הפרמיה שנדרשה על מנת לאפשר לילדיו של התובע לעשות שימוש פרטי ברכב, בסכום כולל של 14,400 ₪.

ז. שכר עבודה בסכום של 4,000 ₪ אשר לטענת הנתבע שולם לתובע בשגגה, בתקופה בה קיבל התובע במקביל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי.

ח. פגיעה בשמו הטוב של הנתבע עקב ביצוע לקוי של עבודות אלומיניום בידי התובע. פגיעה אשר גרמה לירידה בהיקף הכנסותיו של הנתבע, בסכום בשיעור של כ- 200,000 ₪.

ט. פיצויים בגין עוגמת נפש, בסכום של 20,000 ₪.

67. את הדיון ברכיבי התביעה שכנגד, מבקש אני לפתוח בשתי טענות כלליות. טענה אחת, היא טענת התיישנות; הטענה השניה, מתייחסת לתשתית הראייתית ברכיביה השונים של התביעה שכנגד.

68. בתמצית יאמר כי לטענת התובע התיישנו התביעות במסגרת התביעה שכנגד, המתייחסות לתקופה שלפני יולי 98'.

לגרסת הנתבע אין להעלות את טענת ההתיישנות לאור הוראת סעיף 4 לחוק ההתיישנות. הוראה הקובעת כי:

"בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תשמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד, כשהיא והתביעה באותה תובענה נושאן אחד או שהן נובעות מאותן נסיבות."

69. אין בידי לקבל את טענת הנתבע, לפיה אין מקום לטענת ההתיישנות משעלו טענות הנתבע במסגרת התביעה שכנגד.

70. לעניין זה יש לציין, כי תביעותיו של התובע הן תביעות שהתגבשו במועד סיום עבודתו בשירות הנתבע, דהיינו בחודש אפריל 2005.

להבדיל, הטענות בתביעה שכנגד מתייחסות לאירועים שונים שהתרחשו במהלך תקופת ההתקשרות הארוכה בין הצדדים.

מכאן שאין מדובר בתובענות שנושאן אחד, או שהן נובעות מאותן נסיבות. כך יש שוני של ממש בין הנסיבות שעומדות ביסוד התביעה שכנגד, הלוואות שניתנו בזמנים שונים לתובע, לבין הנסיבות שמקימות את עילת תביעתו של התובע, שהן בעיקרן נסיבות בהן נסתיימה עבודתו בשירות הנתבע.

71. לפיכך ככל שמדובר בתביעה שכנגד בעילות תביעה שהתגבשו לפני יולי 98', יש לדחות את אותן עילות תביעה מכוח טענת ההתיישנות.

72. בהתאם יש לדחות על הסף את רכיבי התביעה שכנגד שעניינן הפרשות הנתבע בגין חלק העובד לביטוח המנהלים, לתקופה שלפני יולי 98'; התביעה להחזר חוב המתייחס לעלות חומרי הגלם שנטל התובע לגרסת הנתבע לשם בניית ביתו בשנת 91'; חוב בסך של 10,000 שמקורו באי העברת כספים שמר מר אלי סאלם, גיסו של התובע, לתובע בעבור הנתבע ולא הועברו לידי האחרון; וההלוואות לרכישת ריהוט ורכב שניתנו בשנת 98'.

73. הערה נוספת נוגעת לתשתית הראייתית ברכיבי התביעה שכנגד. לעניין זה מבקש אני להעיר את הדברים הבאים.

74. ככלל, רכיבי התביעה בתביעה שכנגד המתייחסים לחובות והלוואות שניתנו לתובע במהלך השנים - אינם מעוגנים במסמך בכתב. כך אין ולו מסמך אחד שיכול לתמוך בטענה מטענות התביעה שכנגד על כספים כביכול שקיבל התובע, כהלוואה מהנתבע, אותה הוא התחייב להחזיר.

אותן טענות להלוואות ותשלומים שנעשו בעבור התובע שהנתבע דורש את פירעונם היום - חסרות פרטים מהותיים שיש בהם כדי לחזק כי מדובר בהלוואות ובתשלומים שעל התובע להחזיר. שהרי הטענות חסרות פרטים מהותיים כגון מועדי פירעון והסדרי הצמדה וריבית. אציין כי אין בפני ולו עדות אחת המתייחסת לזמני פירעון ההלוואות ולתנאים בהם יפרעו אותן הלוואות, למי מבין רכיבי התביעה שכנגד.

75. מהצד שכנגד יש להזכיר את משך ההתקשרות הארוך בין הצדדים, את התפקיד המרכזי שמילא התובע בעסקו של הנתבע - אף לגרסתו של הנתבע - ואת התנהגות הצדדים.

76. כך הטענות בתביעה שכנגד עומדות בניגוד לדרך התנהלותם של הצדדים במהלך השנים, שהרי אין ולו ביטוי אחד בהתנהגות הצדדים שיכול לתמוך בטענות הנתבע, על הלוואות כביכול שניתנו לתובע ואותם נדרש האחרון להשיב היום.

לעניין זה אין ולא ביטוי אחד לדרישה שהציג הנתבע לתובע במהלך תקופת העבודה להחזר הלוואה או חוב שנתבעים היום.

כך גם אין כל הסבר לשתיקתו של הנתבע במשך שנים ולהעדר דרישה מצידו להחזר ההלוואות והתשלומים המבוקשים היום.

רק לסבר את האוזן, מאז שנת 90', מועד תחילת ביטוח המנהלים שנערך לתובע, אין כל ביטוי לדרישה מצד הנתבע להחזר חלק העובד בו נשא הנתבע בפועל, במסגרת הסדר ביטוח המנהלים שנערך לתובע. הדבר אף לא קיבל ביטוי בתלוש השכר או בכרטסת הנהלת החשבונות.

התנהגות כאמור יש בה כדי להעיד על סיכום בין הצדדים ולפיו בחלק העובד לביטוח המנהלים נושא המעביד.

77. זאת ועוד. התפקיד המרכזי שמילא התובע בשירות הנתבע שאיננו במחלוקת, כמו גם משך ההתקשרות הארוך בין הצדדים, יש בה כדי לתמוך בגרסתו של התובע, לפיה באותם מקרים בהם ניתנו לתובע הטבות שונות (עובדה שאיננה במחלוקת), אותן הטבות הן הטבות שניתנו במסגרת יחסי העבודה, להבדיל מהלוואות.

78. עוד יש לציין, כי אילו היה מדובר בהטבה חד פעמית לעובד שעבד תקופה קצרה בשירותו של הנתבע, יתכן והיו רגליים לסברה כי אותה הטבה ניתנה כהלוואה. אך לא כך בענייננו. בענייננו כאמור, מדובר בשורה של הטבות שניתנו לאורך שנים, שבאף שלב ועד להגשת תביעה זו, לא נדרש התובע להחזיר. בנסיבות הללו דרכו של עולם מחייבת את דחיית גרסתו של הנתבע, לפיה מדובר בהלוואות ובהטבות שונות שניתנו לתובע כחוב, לאורך שנים.

79. לבסוף אציין את הבקיעים בגרסת הנתבע. לעניין זה מבקש אני להפנות לעדות עד מטעם הנתבע, מר סויסה סוכן הביטוח. עד שהתבקש על ידי הנתבע לתמוך בתביעתו לחייב את התובע בחלק העובד בביטוח המנהלים בו נשא הנתבע - עובדה שאיננה במחלוקת. כך נשאל מר סויסה והשיב:

"ש. אתה יודע מדוע תמיר לא ניכה משכרו של התובע 14 שנה חלק העובד?

ת. לא.

ש. אתה מכיר מקרים בהם המעביד לוקח על עצמו את ההפרשות בלי לפגוע בשכר של העובד?

ת. לא.

ש. האם בנוכחותך היתה פגישה של התובע ושל הנתבע שבה לפחות התובע אמר, אתה סיכמת איתי אדון שרון שאתה נושא בהפרשות של העובד?

ת. היה דבר כזה. שהנתבע פנה למשה ואמר לו עליך לשלם לי את ה-5% שאני שילמתי והתובע אמר זה הסכם ביני לבינך. אבל אני לא יודע על ההסכם הזה (הדגשה שלי-ט.מ.)."

יוצא מעדות זו כי עוד במהלך תקופת העבודה הסוגיה של תשלום חלק העובד על ידי המעביד, היה נושא לדיון בין הצדדים ובסיכום ביניהם הוחלט כי המעביד/הנתבע ישא בחלק העובד/התובע.

80. הערה כללית זו לעניין התשתית העובדתית נכונה למכלול רכיבי התביעה שכנגד. אשר על כן, אין בדעתי להידרש לכל אחד מרכיבי התביעה שכנגד. כך הדברים נכונים הן לעניין החזר עלות המזגן לדוגמא, והן לעניין הטענה לעניין החוב של 440 ₪ לחודש שהוא ההפרש בין גובה השכר בפועל לבין גובה השכר נטו על פי תלוש השכר, בשנים 2002-2005.

81. בנסיבות הללו אין בדעתי להידרש לכל בנפרד לכל אחד מרכיבי התביעה שכנגד, שעה שיש לדחות כל אחד ואחד מאותם רכיבי תביעה שלא התיישנו, מאותו נימוק של העדר תשתית עובדתית ובשעה שהתנהגות הצדדים מלמדת כי אין מדובר בחוב או הלוואה שאותה אמור התובע להחזיר.

82. בטרם אסיים נקודה זו אבקש לציין, כי עדותם של העדים מטעם הנתבע: מר נחום נחום ומר יוסי אברהמי, במסגרת התביעה שכנגד, מתייחסת לעילות תביעה שהתיישנו (כך התייחס מר נחום נחום בתצהירו להלוואה כביכול שקיבל התובע לרכישת הרכב מסוג הונדה, ומר יוסי אבהרמי שהתייחס בתצהירו לטענה בנוגע לכספים שהעביר מר סאלם לתובע במטרה שיעבירם לנתבע ולא הועברו). משכך אין אני רואה צורך להתייחס לפרטי עדותם.

83. מהמקובץ עולה כי דין התביעה שכנגד שעניינה החזרי הלוואות וסכומים שונים ששולמו עבור התובע ואת השבתם מבקש הנתבע היום - להידחות.

84. התביעה שכנגד ככל שעניינה פגיעה בשם הטוב, איננה בתחום סמכותו של בית הדין.

85. עוד אוסיף. במסגרת הדיון בזכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, נמצא כי טענות הנתבע על נזקים במכוון שגרם התובע, לא הוכחו.

בנסיבות אלה נשמט הבסיס תחת תביעת הנתבע לפיצויים בשל פגיעה בשמו הטוב כתוצאה ממעשי נזק מכוונים שביצע התובע.

86. אציין עוד, כי בתמיכה לפיצוי בשל פגיעה בשם הטוב, הפנה הנתבע לדוחות שהוגשו לשלטונות מס הכנסה. לעניין זה טען הנתבע:

"בית המשפט הנכבד מתבקש לראות עין בעין כי גם על פי דין וחשבון שהועבר והתקבל על ידי שלטונות מס ההכנסה מעם עסק התובע (השומות) ירדו רווחיו הנקיים בצורה "פלאית" , מרווח בשנת 2003 של 132,399 ₪ לרווח נקי בשנת 2004 של 50,408 ₪ וסך הכל נפילה תהומית ברווחי העסק של 62% " סע' 14 לכתב התביעה שכנגד.

87. בטענה זו אין ממש, שהרי לא הוכח קשר בין תפקודו של התובע לפגיעה ברווחיות.

סוף דבר:

88. מהמקובץ עולה כי על הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. פיצויי פיטורים בסך 173,333 ₪ בניכוי הפרשות המעביד על חשבון פיצויי פיטורים שנצברו במסגרת ביטוח המנהלים בחב' הביטוח מגדל.

ב. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגובה הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.5.05.

ג. דמי פדיון חופשה בסך 24,255 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.05.

ד. דמי הבראה בסך 2,295 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.05.

ה. כן ימציא הנתבע לתובע כתב שחרור המתייחס לכספים העומדים לזכות התובע, חלק עובד חלק מעביד, במסגרת תוכנית ביטוח המנהלים שנפתחה על שם התובע בחברת הביטוח "מגדל".

89. התביעה שכנגד על כל חלקיה נדחית.

90. משהתקבלה התביעה, ישלם הנתבע לתובע הוצאות בסך של 7,500 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מהיום.

91. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום כ"ט בסיון, תשס"ט (21 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

משה טוינה - שופט

002271/05עב 734 נורית רזניק