ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בטוח לאומי-סניף באר נגד קטגל יע :

1


בתי הדין לעבודה

בבית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע

בל 001399/09

בפני:

כב' השופטת יעל אנגלברג-שהם

21/06/2009

בעניין:

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עוה"ד

אילנית גדקר - אהרוני

המערער

נ ג ד

קוגל יעקב

המשיב

פסק דין

ערעור זה עניינו החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי פעולות איבה) מיום 12.2.09, אשר קבעה

למשיב דרגת נכות בשיעור של 16%, כדלקמן:

- 15% נכות בגין ליקוי שמיעה (לאחר שקבעה כי מצבו של המערער מתאים ל- 20% נכות לפי סעיף 72 (א) (ה) (5), (וניכתה בגין מצב קודם 5% נכות לפי סעיף 72 (א) (ג) (2)).

- 1% נכות בגין טנטון לפי סעיף ליקוי 72 (ג) (1).

רקע עובדתי

1. המשיב הוכר כנפגע פעולת איבה, לאחר שקאסם אשר נפל בקרבתו, גרם לפגיעה בשמיעתו (ראה החלטת הרשות המאשרת מיום 11.08.08).

2. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה בישיבתה מיום 31.12.08, כי למשיב דרגת נכות יציבה בשיעור של 10% בהתאם לפריט 72 (א) (6) (ב) החל מיום 02.04.08.

יצוין, כי הועדה מדרג ראשון לא מצאה מקום לניכוי מצב קודם, שכן לדעתה נכותו של המשיב לפי הבדיקה הקודמת משנת 2004, עמדה על 0% נכות.

3. המערער הגיש ערר על החלטת הועדה מדרג ראשון, וביום 12.2.09, ניתנה החלטת הועדה הרפואית לעררים, כמפורט ברישא לפסק הדין.

טענות המוסד (המערער)

4. טעתה הועדה שקבעה למשיב אחוזי נכות בגין טנטון לפי פריט 72 (ג) (1). המשיב לא טען לטנטון אחרי האירוע, לא בבדיקות השמיעה שנערכו לו ולא בועדה מדרג ראשון, כאשר נבדק ע"י רופא א.א.ג.

5. הועדה לא נימקה את הקשר הסיבתי בין תחושת הטנטון לסירוגין, עליה התלונן המשיב לראשונה בועדה הרפואית לעררים, כשנה לאחר האירוע, לבין אירוע פעולת האיבה.

6. טעתה הועדה שלא נימקה את קביעתה לפיה קבעה למשיב נכות כוללת בשיעור של 20% לפי פריט 72 (א) (ה) (5), כאשר ידוע שבחבלת הדף יש פגיעה במרכיב תחושתי עצבי המתבטא בהולכת עצם ואילו הועדה חישבה אחוזי הנכות לפי מרכיב של ירידה בשמיעה הולכתית שאינה קשורה לאירוע.

חישוב של ליקוי תחושתי עצבי מעלה ממוצע של 42/23 המקנה 10% נכות לפי פריט 72 (א) (ב) (6) ולא 20% כפי שקבעה הועדה.

7. טעתה הועדה שלא התייחסה לגיל ולתחלואה (סוכרת, לב) ולמחלות חוזרות באוזן ימין כעולה מכרטיסו הרפואי של המשיב.

8. טעתה הועדה שקבעה למשיב נכות יציבה החל מחודש 4/08, בהסתמך על בדיקה מחודש 8/08.

טענות המשיב

9. המשיב טען, כי לא חלה כל טעות משפטית בהחלטת הועדה, מדובר בהחלטה רפואית מנומקת שאין להתערב בה.

הכרעה

10. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד וזאת בהתאם לאמור בסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

הערעור הוא בשאלת חוק בלבד, אשר נראה על פני הדין וחשבון שהוועדה התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק (באחוזי נכות) שנגרמה על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל, ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים-עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו - אזי אין מקום לטענה, כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית הדין (דב"ע ל"ג/40-0 יוסף דולזר - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ד' 407).

כן נפסק, כי צורת הבדיקה של הנכה ואורכה הם נושאים בגדר הרפואה, וערכאה שיפוטית אינה מוסמכת להתערב בהם (דב"ע שן/28001 המוסד - חיים קטוע, לקט וועדות 608; דב"ע נא/91-99 משה רוזנברג - המוסד, לקט וועדות 644).

בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד, פד"ע לד', 213). כלומר, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות. כפי שפורט בספרו של ד"ר שאול קובובי / רמ"ח ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה, מהדורה שנייה, עמ' 195.

בית הדין לא ייטול לעצמו את הסמכות שהמחוקק הועיד לוועדות הרפואיות, אלא במקרים יוצאים מהכלל, בהם הטעות גלויה על פניה ותיקון הטעות אינו מצריך ידע רפואי (י. אליאסוף, "וועדות רפואיות וועדות עררים במסגרת הביטוח הלאומי" שנתון משפט העבודה ו' (תשנ"ה), 81).

11. לאחר עיון בטענות הצדדים ובכל החומר אשר בתיק, לרבות דו"ח הועדה נשוא הערעור, מסקנתי היא, כי דין הערעור להידחות.

א. המערער לא הצביע על פגם משפטי כלשהו בהחלטת הועדה.

ב. טענותיו מתמקדות, כאמור, בנושאים רפואיים כאשר עפ"י ההלכה כאמור, ריבונית הועדה לקבוע את אופן בדיקתו של המבוטח ובית הדין אינו מעביר תחת שבט ביקורתו את הדרך בה בחרה הועדה.

12. א. הועדה, אשר בהרכבה ישבו רופאים מומחים בתחום א.א.ג, כירורגיה

ונוירואופטלמולוגיה, התכנסה בעניינו של המשיב בישיבתה מיום 12.02.09, בעקבות ערר שהגיש המערער.

ב. הועדה שמעה ורשמה את תלונות המשיב, כמפורט בסעיף 26 לפרוטוקול.

הועדה מצאה כי המשיב אכן סבל מליקוי שמיעה גם טרם אירוע פעולת האיבה מיום 01.04.08. הועדה עיינה בבדיקת שמיעה מיום 24.3.04 ובה נראה ליקוי עצבי דו צדדי בשמיעה, עם סף שמיעה ממוצע בתדירויות הדיבור, 28 דציבל בשמאל ו- 22 דציבל בימין. הועדה ציינה, כי סף שמיעה זה מתאים ל- 5% נכות. הועדה הדגישה כי בבדיקת שמיעה אשר נעשתה לאחר האירוע הנדון (מיום 17.8.08), נראית החמרה בשמיעה, עם סף שמיעה ממוצע בתדירויות הדיבור 37 דציבל באוזן שמאל ו- 38 דציבל באוזן ימין, כאשר סף שמיעה זה מתאים ל- 20%. לעניין תחושת הטנטון, ציינה הועדה, כי המשיב מתאר טנטון שמופיע לסירוגין ואינו תמידי.

ג. הועדה סיכמה מסקנותיה תוך שציינה, כי היא מקבלת את ערר המוסד לעניין ניכוי מצב קודם, אך משנה את אחוזי הנכות שנקבעו בועדה מדרג ראשון. מצבו של המשיב מתאים ל- 20% נכות לפי סעיף 72 (א) (ה) (5), והועדה ניכתה בגין מצב קודם 5% נכות לפי סעיף 72 (א) (ג) (2). בגין תחושת הטנטון, העניקה הועדה למשיב 1% נכות לפי סעיף ליקוי 72 (ג) (1).

13. אשר לטענת המוסד, לפיה, הועדה הרפואית לעררים שגתה כאשר התאימה למשיב נכות כוללת בשיעור של 20% לפי פריט 72 (א) (ה) (5), כמפורט בסעיף 7 לעיל, דין טענה זו להידחות. הקביעה אם נכותו של המשיב נכללת בגדר סעיף 72 (א) (ה) (5) או בגדר סעיף 72 (א) (ב) (6), וכן גובה אחוזי הנכות המגיעים למשיב, הינן קביעות רפואיות מובהקות וקביעת הועדה באשר לגובה אחוזי הנכות (20%), הינה קביעה שברפואה ומנומקת דיה, שכן הועדה הסבירה ונימקה כי בבדיקת השמיעה אשר בוצעה לאחר אירוע פעולת האיבה (מיום 17.8.08), ניראת החמרה בשמיעה, כאשר סף השמיעה הממוצע בתדירויות הדיבור הינו 37 דציבל באוזן שמאל ו- 38 דציבל באוזן ימין וסף שמיעה זה מתאים ל- 20% נכות.

14. גם לעניין הטנטון לא מצאתי ממש בטענות המוסד, המשיב תיאר בפני הועדה טנטון המופיע לסירוגין ואינו תמידי, ובהתייחס לטענת המוסד לפיה, המשיב לא טען לטנטון אחרי האירוע, הרי שמעיון במסמך רפואי של ד"ר בוקובזה אורית, מיום 15/6/08, עולה, כי המערער התלונן גם התלונן לאחר האירוע על ירידה בשמיעה וציפצוף באוזן ימין. גם בנושא זה טענות המוסד הינן טענות רפואיות גרידא, אשר אין להם מקום בערעור זה.

15. אשר על כן, ולאור כל המפורט לעיל, דין הערעור להידחות.

16. משנדחה הערעור, המוסד ישלם למשיב הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪, בתוך 30 יום מהיום.

17. ערעור על פסק דין ברשות בלבד, בקשת רשות ערעור ניתן להגיש בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידי הצד המבקש לערער.

ניתן היום כ"ט בסיון, תשס"ט (21 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

יעל אנגלברג-שהם

שופטת