ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פליקס סטסל ואח' - ש.א.ס :

1


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בבאר - שבע

עב 003225/07

בפני:

כבוד השופטת יעל אנגלברג שהם

21/06/2009

בעניין:

1. ש.א.ס שמירה וסיורים בע"מ

2. דור 2000 אחזקה וכוח אדם בע"מ

3. קלימי ששון

ע"י ב"כ עו"ד

עתאמנה נביל

המבקשים

נ ג ד

1. פליקס סטסל

2. פוקס דיאנה

3. מיכאל אושמירסקי

ע"י ב"כ עו"ד

שחר בן עמי

המשיבים

החלטה

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 30.4.09 נגד המבקשים, בהעדרם.

רקע

1. המבקש 3 הוא בעל המניות ומנהלן של המבקשות 1 ו-2.

2. ביום 29.10.07 הוגש נגד המבקשות וכן נגד חברה נוספת כתב תביעה, שבו תבעו המשיבים, שהועסקו תקופות שונות על ידי המבקשות 1 ו-2 בעבודות שמירה וניקיון, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות.

3. ביום 30.4.09 אמורה היתה להתקיים ישיבת ההוכחות. ביום 21.4.09 הגיש עו"ד נביל עתאמנה, שייצג עד לאותו מועד את המבקשים (אז - נתבעים), בקשה להתפטר מייצוגם. בית הדין נעתר לבקשה בו ביום, בכפוף למסירת פרטי המבקשים (כתובת, מספרי טלפון ומספרי טלפון נייד) לבית הדין, ובכפוף לכך שעו"ד עתאמנה יודיע להם עד ליום המחרת על מועד ישיבת ההוכחות.

4. בהמשך יום ה-21.4.09 נתקבלה בבית הדין בקשה מטעם המבקשים, החתומה על ידי המבקש 3. בבקשה נכתב כי לאור התפטרותו מייצוג של עו"ד עתאמנה מתבקש בית הדין לדחות את הדיון הקבוע ליום 30.4.09, עד שהמבקשים ישכרו את שירותיו של עו"ד אחר. באותו היום נדחתה הבקשה בנימוק שמועד הדיון היה ידוע למבקשים זה מכבר. כן נקבע בהחלטה כי על המבקשים לדאוג לייצוג משפטי עד למועד הדיון.

5. ביום 26.4.09 נתקבלה בבית הדין בקשת עוה"ד יונית זורניצר, מטעם המבקשים, שבה נכתב כי קיבלה לידיה את הטיפול בתיק ביום 23.4.09 בשעה 20:00 (ר' ייפוי כוח מצורף), וכי לאור עיסוקיה ולאור קיומם של יום הזיכרון ויום העצמאות בימים 28-29 באפריל, לא תהא לה שהות מספקת ללימוד החומר שבתיק, ועל כן היא מבקשת לדחות את דיון ההוכחות. לאחר שנתקבלה תגובת המשיבים, שהתנגדו לדחיית הדיון, נתקבלה החלטת בית הדין, הדוחה את בקשת עוה"ד זורניצר בנימוק שמועד הדיון היה ידוע למבקשים זה מכבר והיה עליהם להיערך בהתאם.

6. ביום 27.4.09 שלחה עוה"ד זורניצר לבית הדין הודעה הנושאת כותרת - "בהמשך לבקשת הח"מ" (כפי הנראה מדובר על בקשת עוה"ד זורניצר מיום 26.4.09 - י.א.ש.) - אישורי מחלה של המבקש 3, מר ששון קלימי, שמהם עולה כי למבקש 3 הומלצה מנוחה בת 8 ימים, מיום 26.4.09 ועד ליום 3.5.09. לאחר משלוח אישורי המחלה הללו לא ניתנה כל החלטה, ובפרט לא ניתנה כל החלטה הפוטרת את המבקשים או מי מהם מהתייצבות לדיון.

7. ביום 30.4.09 התייצבו לדיון המשיבים ובאת כוחם, ומצד המבקשים התייצב מר יניב קרעי, מנהל סניף באר-שבע של המבקשות 1 ו-2 (להלן – "מר קרעי"). המבקש 3 ועוה"ד זורניצר לא התייצבו לדיון. מר קרעי, שטען כי הינו מופיע גם בשם המבקש 3 מסר כי זה האחרון אינו מסוגל להתייצב לדיון מפאת מחלתו, וכי עוה"ד זורניצר לא הספיקה ללמוד את החומר שבתיק ועל כן לא יכלה להגיע לדיון. כן הוסיף מר קרעי כי לאחר שהמבקש 3 יחלים הוא "ישוב לעבודה ויקח עורכת דין חדשה" (עמ' 7 שורה 17 לפרוטוקול).

לאחר דין ודברים ולאחר הפסקה שנתן בית הדין על מנת שמר קרעי ישוחח עם המבקש 3 טלפונית ויודיעו כי הוא חייב להתייצב לדיון, ומשהודיע מר קרעי כי אין בכוונת המבקש 3 להתייצב לדיון - ביקשה באת כוח המשיבים כי יינתן פסק דין בהעדר התייצבות על מלוא סכום התביעה (עמ' 8 שורות 14-20 לפרוטוקול). מר קרעי ביקש כי תינתן שהות נוספת שבה ינסו הצדדים להגיע לפשרה, אולם באת כוח המשיבים טענה כי הניסיונות הקודמים להגיע לפשרה לא עלו יפה ועמדה על בקשתה לקיים את ישיבת ההוכחות כמתוכנן וליתן פסק דין.

8. בהמשך לדברים הללו, ניתנה החלטה שלפיה למרות החלטות בית הדין שלא להיעתר לבקשות לדחיית הדיון, בחרו המבקשים שלא להתייצב בעצמם לדיון אלא לשלוח במקומם את מר קרעי. כן נקבע בהחלטה כי מר קרעי, שהוא כאמור מנהל סניף באר-שבע של המבקשות 1 ו-2, לא הוסמך לדון בתיק מטעם המבקשים, והוא אינו מיופה כוח מטעמם לדון בתביעה. בנוסף נקבע בהחלטה כי עוה"ד זורניצר בחרה שלא להתייצב לדיון, מבלי שקיבלה את רשות בית הדין ומבלי ששוחררה מייצוג המבקשים.

לגבי המבקש 3 קבע בית הדין כי אין כל סיבה המצדיקה את היעדרותו מהדיון, וזאת לאחר עיון במסמכים הרפואיים שנשלחו לבית הדין ביום 27.4.09 ולאור הכתוב באישור המחלה, כי האישור אינו בתוקף עבור מוסדות משפטיים. לאור כל הדברים הללו, ועל רקע התייצבות המשיבים, הוחלט לקיים את הדיון ולשמוע את עדויותיהם.

9. לאחר שמיעת המשיבים ניתן פסק דין המורה למבקשים יחד לחוד לשלם לכל אחד מהמשיבים, סכומי כסף שונים. כן נקבע כי על המבקשים לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 בתוספת מע"מ כחוק (להלן – "פסק הדין").

10. ביום 31.5.09 הוגשה מטעם המבקשים הבקשה דנן, שעניינה כאמור עיכוב ביצוע פסק הדין (להלן - "הבקשה" או "בקשת העיכוב"). על הבקשה חתום עו"ד נביל עתאמנה, שכזכור התפטר מייצוג המבקשים עוד ביום 21.4.09.


טענות הצדדים

11. בבקשה נטען כי שגה בית הדין בכך שקבע כי לא היתה התייצבות מטעם המבקשים ובשל כך פסק נגדם; כי פסק הדין מוטעה; כי המשיבים לא הרימו את הנטל להוכיח את תביעתם וכי לאור כל אלה סיכויי הערעור טובים.

לטענת המבקשים, מאזן הנוחות נוטה לטובתם הן בשל כך שמצבם הכלכלי של המשיבים "אינו מזהיר" ואף קשה, הן על רקע פוטנציאל ההשתכרות שלהם כעובדים בעבודות שמירה וניקיון, והן על רקע סכומי הכסף הגבוהים שנפסקו לזכותם.

המבקשים הוסיפו (סעיף 29 לבקשת העיכוב) כי יהיו מוכנים "להפקיד סכום" בקופת בית הדין, אם יחליט בית הדין על כך.

12. המשיבים הגישו תגובתם לבקשה, ובה טענו כי יש לדחותה הן מטעמים פרוצדוראליים והן לגופו של עניין. מהבחינה הפרוצדוראלית נטען כי הבקשה לא גובתה בתצהיר כנדרש. מההיבט המהותי נטען - ופורט בהרחבה - כי פסק הדין נשען על יסודות מוצקים וניתן כדין (לאחר שהמבקשים עשו דין לעצמם ולא התייצבו לישיבת ההוכחות ללא רשות בית הדין), ועל כן קלושים סיכויי הערעור. כן טענו המשיבים כי לא עלה בידי המבקשים להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם.

המסגרת הנורמטיבית

13. הוראות תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991, מחילות את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - "תקסד"א") העוסקות בעיכוב ביצוע ובסעדים זמניים בשל ערעור, על הליכים המתנהלים בבית הדין.

לפי תקנה 466 לתקסד"א, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. בכך בא לידי ביטוי הכלל שלפיו הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות הזכייה מייד עם הינתן ההחלטה המזכה (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, 2003, בעמ' 525). עם זאת, תקנה 467 לתקסד"א, מקנה לבית המשפט שנתן את ההחלטה, סמכות לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור או לתקופה קצרה מזו. תקנה 469 לתקסד"א קובעת כי בית המשפט רשאי להתנות את עיכוב הביצוע בתנאים שונים כגון מתן ערובה מתאימה.

14. הפסיקה פירשה את ההוראות הקבועות בתקסד"א וקבעה את מסגרת הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע. בבית הדין הארצי נקבע כי -

"ככלל, על החייב לבצע את תשלום פסק הדין במלואו גם אם הגיש ערעור על פסק הדין. עיכוב ביצוע פסק דין הוא בבחינת החריג, כאשר הוכח קיומו של נזק בלתי הפיך למבקש וטובים סיכוייו בערעור" (בש"א(ארצי) 439/03 א.ג. ויסטה מלונות ותיירות בע"מ - ג'ינדר קומר, בסעיף 7 לפסק הדין; הדגשה שלי - י.א.ש.).

15. ברע"א 6480/00 עירית תל-אביב יפו ואח' נ' בצלאל (ניתן ביום 19.11.00), נאמרו מפי כב' הנשיאה בייניש הדברים הבאים:

"הכרעה בשאלה זו (עיכוב ביצוע - י.א.ש.) מחייבת דיון בשני נימוקים: הנימוק הראשון - הוא סיכויי הערעור... אם לאחר שבחן בית המשפט את סיכויי הערעור כאמור, הגיע בית-המשפט למסקנה, כי הערעור אינו משולל יסוד, עליו לעבור לבחינת התנאי השני לעיכוב ביצועו של פסק-דין, והוא בחינת הנזק היחסי שייגרם לצדדים ממתן או אי-מתן הצו" (שם, בסעיפים 8-9 לפסק הדין).

ובהמשך -

"אם הנזק הצפוי למערער, אם לא יעוכב הביצוע, ולאחר מכן יתקבל הערעור, הוא גדול מן הנזק הצפוי למשיב, אם יעוכב הביצוע והערעור בסופו של דבר יידחה - ראוי לעכב את ביצועו של פסק-הדין. במסגרת מבחן זה מקובל לבחון גם עד כמה ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה ויתקבל הערעור. אם קיים חשש ממשי שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור, נטיית בית המשפט תהיה לעכב את ביצוע פסק-הדין..." (שם, בסעיף 9 לפסק הדין).

ביהמ"ש קבע עוד כי קיים קשר גומלין בין שני התנאים האמורים, באופן כזה שככל שישנו סיכוי גדול יותר שהערעור יתקבל, כן ניתן יהיה להסתפק בראיות מוצקות פחות לעניין מאזן הנוחות, ומנגד, מקום שלא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו, די בסיכוי כלשהו, ולו קלוש, לקבלת הערעור, כדי להיעתר לבקשת עיכוב הביצוע (שם בסעיף 10 לפסק הדין).

16. לגבי פסקי דין שקובעים חיוב כספי (להבדיל מחיוב בעין), נקבע כי יש ליתן משקל רב לשאלה אם יוכל המבקש להיפרע מהמשיב אם יתקבל הערעור (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, בעריכת ש. לוין, מהדורה שביעית 1995, בעמ' 860, (להלן - "זוסמן"); ע"א 8389/08 גראץ נ' נבון, ניתן ביום 7.12.08). כן (בדומה לחיוב בעין) יש לבחון את מהות הנזק העלול להיגרם לצדדים ואת מידתו: למבקש העיכוב, אם יוחלט על ביצוע מיידי של פסק הדין; ולמשיב, אם יוחלט על עיכוב הביצוע. אם נזקו של הצד האחד עלול להיות קשה מאד לתיקון, בעוד שלצד האחר ייגרמו נזקים קלים בלבד, או שניתן לפצות עליהם, תגבר הנטייה לקבל החלטה הפועלת לטובת הצד שיקשה עליו להשיב את המצב לקדמותו. כאשר נזקי הצדדים שקולים, אין לעכב את ביצוע פסק הדין (זוסמן, בעמ' 859).

17. בעניין בקשה לעיכוב ביצוע חיוב כספי נקבע עוד, כי כתנאי לקבלת הבקשה רשאי בית המשפט, בין היתר, להורות למבקש להפקיד בקופת בית המשפט את הסכום שחויב בו, או להמציא ערובה מתאימה להבטחת התשלום, אם הערעור יידחה (מ. גולדברג, דיני עבודה, פרק 38, בעמ' 183; זוסמן, בעמ' 863; ומח/12-12 מוסך ש.ר.ד בע"מ – סופר כדורי פד"ע יט', בעמ' לד). עוד יש לציין בהקשר זה, כי לדעת הנשיאה בייניש, אם החליט בית המשפט להיעתר לבקשת עיכוב ביצוע, דרך המלך היא להורות למבקש להפקיד כספים להבטחת נזקי המשיב (רע"א 6480/00 הנ"ל, בסעיף 10 לפסק הדין).

18. לגבי מצב כלכלי ותעסוקתי כשיקול בבחינת מאזן הנוחות נקבע כי -

"טענה בדבר היעדר יכולת או קיום קושי ממשי להיפרע מן המשיב כספים ששולמו באם הערעור יתקבל, מחייבת הנחת תשתית עובדתית מפורטת ומבוססת ככל הניתן תוך תמיכתה בתצהיר, ולא ניתן להסתפק בטענות כלליות בעניין זה" (ע"א 8777/08 סאלח מריסאת נ' חסן מריסאת, פסק דינה של כב' הש' פרוקצ'יה, ניתן ביום 8.2.09).

כן נקבע בהקשר זה כי –

"חשש בלבד, שמעלה המבקש, והמתבסס על מצבו הקשה של אדם מבחינה כלכלית או חוסר יציבות תעסוקתית - אין בו בלבד - גם אם הוכח - כדי לעכב ביצועו של פסק דין" (בש"א (ארצי) 191/03 מרכז הספורט הלאומי ת"א - נחום רז, ניתן ביום 12.5.03, בסעיף 11 לפסק דינה של כב' הש' ארד).

מן הכלל אל הפרט

19. לעניין סיכויי הערעור - מובן מאליו כי בית הדין, שהוציא תחת ידו את פסק הדין שעליו מערערים ושלגבי ביצועו מתבקש העיכוב, עשוי למצוא קושי בבואו לנקוט עמדה בעניין זה. אלא, שכאמור (סעיף 16 לעיל) כדי למלא אחר תנאי זה, ניתן להסתפק בכך שהערעור אינו משולל יסוד על פניו. משכך, יש לבחון את התקיימותו של התנאי השני.

20. מאזן הנוחות - לאחר שבחנתי את הדברים, לא השתכנעתי כי ביצוע מיידי של פסק הדין עשוי לגרום למבקשים נזק שאינו בר תיקון, המצדיק חריגה מהכלל הקבוע בתקנה 466 לתקסד"א. כן לא השתכנעתי כי אם יזכו המבקשים בערעור, הם יתקשו להיפרע מהמשיבים. הנטל בעניין זה הוא על מבקשי העיכוב, ובעניין שבפנינו לא הביאו המבקשים כל ראייה - באשר לכושר השתכרותם של המשיבים או באשר למצבת נכסיהם או באשר להתחייבויותיהם - שיש בה כדי לבסס את טענתם שלא יוכלו, או יתקשו מאד, להיפרע מהמשיבים אם יתקבל ערעורם.

לבקשה שבפניי כלל לא צורף תצהיר התומך באיזו מן הטענות שהועלו בבקשה, וכן לא צורפו מסמכים שיש בהם כדי לאשש את טענת המבקשים אודות מצבם הכלכלי של המשיבים, כגון תלושי שכר עדכניים של מי מהמשיבים, דפי חשבון וכיו"ב.

אין די בטענה סתמית (שאף אינה בגדר הצהרה) בדבר מצבם ה"לא מזהיר" של המשיבים וציון העובדה כי המשיבים עובדים בעבודות שמירה וניקיון, כדי לקבוע כי בנסיבות העניין יהיה זה מן הנמנע, או קשה מאד, להשיב את מצבם של המבקשים לקדמותו, אם יזכו בערעור. יפים לעניין זה דבריו של ד"ר י' זוסמן -

"בתצהיר המצורף לבקשתו חייב המבקש לפרט את הנסיבות המורות, כי ביצועו המיידי של פסק הדין עלול להסב לו נזק שאין לו תקנה. בית המשפט לא יסתפק בהצהרתו הסתמית, כי אמנם כן הוא הדבר, ללא פירוט וללא תיאור העובדות..." (זוסמן בעמ' 862).

יצוין עוד - אם כי עובדה זו לא עמדה בבסיס ההכרעה - כי בפני בית הדין לא הונח ייפוי כוח מחודש של עו"ד עתאמנה, המלמד כי המבקשים הסמיכו אותו (בשנית) לטפל בעניינם. על אף האמור, נדונה הבקשה לגופה.

סוף דבר

21. הגם שבענייננו אין לשלול על פניו את סיכויי הערעור שהגישו המבקשים, לא עלה בידיהם להוכיח כי מאזן הנוחות בענייננם נוטה לטובתם. לפיכך - הבקשה נדחית.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בגין בקשה זו בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתנה היום כ"ט בסיון, תשס"ט (21 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

יעל אנגלברג-שהם

שופטת