ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חן יצחק נגד משרד התמ"ת :

1


בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע

בש 001021/08

בפני:

כב' השופטת יעל אנגלברג-שהם

בעניין:

חן יצחק

ע"י ב"כ עו"ד:

אביטל מרסל

המבקש

נ ג ד

משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

ע"י ב"כ עו"ד:

חן אביטן

המשיבה

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט בעקבות קנס מינהלי שהוטל על המבקש, בגין העסקת שני עובדים זרים בניגוד להוראות חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991.

רקע עובדתי

1. המבקש התגורר ברחוב סיגלון 6 בעומר, ובשנים 2004-2005 בנה בית ברח' חיננית 2, בעומר גם כן.

2. ביום 26.1.05 (להלן – "יום הביקורת") נערכה במגרש שבו נבנה ביתו של המבקש ביקורת של מפקחים מטעם משרד התמ"ת, ובמהלכה נמצאו שני עובדים זרים ללא היתר כדין, שנטען כי הועסקו על ידי המבקש.

3. ביום 27.2.07 נשלח למבקש זימון להתייצב לחקירה במשרדי התמ"ת. זימון זה נשלח לכתובת המבקש שברח' סיגלון 6 והמבקש עצמו חתום על אישור המסירה.

4. ביום 5.6.07 הוטל על המבקש קנס מינהלי בסך 20,000 ₪, בגין עבירה על חוק עובדים זרים. ה"הודעה על הטלת קנס מינהלי קצוב" (להלן – "ההודעה" או "הודעת הקנס") נשלחה למבקש בדואר רשום עם אישור מסירה לכתובת - רח' סיגלון 6 בעומר.

5. ביום 27.6.07 חזרה הודעת הקנס בציון "לא נדרש".

6. ביום 19.12.07 נשלחה למבקש דרישת תשלום ראשונה מהמרכז לגביית קנסות, וביום 13.2.08 נשלחה מהמרכז הודעה נוספת (שבה נוספו לסכום החוב 10,000 ₪ כתוספות פיגורים, ובסה"כ נדרש המבקש לשלם 30,000 ₪) (להלן – "דרישת החוב השנייה"). גם הודעות אלה נשלחו למבקש לכתובת ברח' סיגלון 6 בעומר.

7. הבקשה שבפנינו הוגשה ביום 22.5.08.

טענות המבקש

8. המבקש טוען כי לא ביצע את העבירות המיוחסות לו, ורק משהגיעה אליו דרישת החוב השנייה, נודע לו כי הוטל עליו קנס מינהלי.

לדבריו, כשהתייצב לחקירה במשרד התמ"ת והובא לידיעתו כי באתר הבנייה נתפסו שני עובדים ללא היתר כדין, הציג בפני החוקר את ההסכם עם הקבלן, שבו התחייב הקבלן להעסיק עובדים מורשים בלבד, והחוקר שיחררו לדרכו באומרו כי הדין ימוצה עם הקבלן. לדברי המבקש, לאחר החקירה שוחח עם הקבלן, דרש ממנו להוציא מהאתר עובדים שאינם מורשים ואף ווידא שעשה כן. המבקש מוסיף כי בחקירה נוספת במשרד התמ"ת בתחילת שנת 2007 נתבקש להציג את השיקים ששולמו לקבלן וכך עשה.

המבקש טוען כי לא קיבל כל הודעה על הטלת הקנס, ואף לא קיבל הודעה על קבלת דואר רשום. הוא מוסיף כי מספר ימים לפני הגשת הבקשה דנן קיבל את דרישת החוב השנייה מהמרכז לגביית קנסות, ורק אז נודע לו כי הוטל עליו קנס. לדבריו, דרישת החוב השנייה מוּענה לכתובת ברח' סיגלון 6 בעומר, על אף שהוא עזב את הכתובת הזו עוד בחודש מאי 2006, עת סיים לבנות את ביתו ברח' חיננית 2. לדבריו, "המסמך הגיע לתא דואר כנראה אחרי שהתגלגל זמן ממושך ברשות הדואר" (תצהיר המבקש מיום 21.5.08).

המבקש טוען כי ההזמנה לחקירה נשלחה אמנם לכתובת ברח' סיגלון 6, אך התקבלה בתיבת הדואר ברח' חיננית 2, יום לפני המועד שנקבע לחקירה. הוא מוסיף כי "נראה שפקידת הדואר ערכה בירור והעבירה את המכתב לתא הדואר של ביתי בחיננית" (תצהיר המבקש מיום 11.7.08).

טענות המשיבה

9. המשיבה טוענת מנגד כי לפי הוראות סעיף 35(א)(2) לחוק העבירות המינהליות, תשמ"ו-1985 (להלן – "החוק" או "חוק העבירות המינהליות") נשלחה הודעת הקנס למענו הרשום של המבקש ברח' סיגלון 6, בדואר רשום עם אישור מסירה, וכי ביום 27.6.07 הושבה ההודעה למשיבה תוך ציון "לא נדרש". לדברי המשיבה, מהווה שליחת הודעת הקנס כאמור המצאה כדין, לפי תקנה 15 לתקנות העבירות המינהליות, תשמ"ו-1986 (להלן – "התקנות"), ויש לראותה כאילו הגיעה לידי המבקש ביום 27.6.07.

לדברי המשיבה, הזימון לחקירה שנשלח ביום 27.2.07 אף הוא למענו הרשום של המבקש ברח' סיגלון 6 הגיע לידיו (ביום 9.3.07 – המבקש חתום על אישור המסירה) והוא אף התייצב לחקירה בהתאם לאמור בזימון זה. לדברי המשיבה, עובדות אלה מוכיחות כי המבקש הוסיף להתגורר בביתו שברח' סיגלון 6 אף במהלך שנת 2007 ובסמוך למועד שבו נשלחה אליו הודעת הקנס, ועל כן ההודעה נשלחה כדין.

המשיבה טוענת כי לא עלה בידי המבקש להוכיח כי לא קיבל את הודעת הקנס מסיבות שאינן תלויות בו (כאמור בתקנה 15 לתקנות), ועל כן יש להותיר את חזקת ההמצאה על כנה. היא מוסיפה כי אם יש למבקש טרוניות כלשהן לגבי התנהלות רשות הדואר בעניינו, הרי שעומדת לרשות הדואר חזקת התקינות, והמבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להראות כי ההמצאה על ידי הדואר היתה פגומה.

המשיבה טוענת עוד כי על אף שהודעת הקנס הומצאה לו כדין כבר ביום 27.6.07, הגיש המבקש את בקשתו זו רק ביום 22.5.08, כשנה לאחר קבלת הודעת הקנס, בניגוד להוראות החוק, ובלי שנתן טעם אמיתי לשיהוי הניכר, המלמד כי המבקש שקט על שמריו ונזכר לפנות לבית הדין רק משחובו תפח ומשהמדינה החלה בהליכי גבייה, ועל כן אין להיעתר לבקשתו.

המסגרת הנורמטיבית

10. חוק העבירות המינהליות נועד להקל על מערכת התביעה ועל מערכת בתי המשפט, כמו גם לתת אפשרות למי שעבר עבירה מינהלית לשאת בעונש המתאים מבלי שתירשם לחובתו הרשעה בפלילים (ר' בג"ץ 5537/91 אפרתי נ' עו"ד אוסטפלד, פ"ד מו (3) 501, 509-508 וכן בג"ץ 2126/99 מתי דה הס נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד נד (1) 468, 479).

11. סעיף 8(ג) לחוק, שכותרתו "הטלת קנס מנהלי קצוב", מאפשר לנקנס לעבור מהמסלול המינהלי למסלול הפלילי, באמצעות משלוח הודעה למטיל הקנס כי ברצונו להישפט. על הנקנס לשלוח הודעה כאמור תוך 30 יום לאחר שהומצאה לו הודעת הקנס:

"הנקנס רשאי להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס, כי ברצונו להישפט על עבירה; ההודעה תומצא תוך שלושים ימים לאחר שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המינהלי; הודיע כאמור, יחולו הוראות סעיפים 13 ו-14" (הדגשה שלי - י.א.ש.).

12. סעיף 13(ב) לחוק מאפשר לבית הדין לדון בעניין אף שהודעת הנקנס על רצונו להישפט נמסרה באיחור, מעבר ל-30 הימים הקבועים בסעיף 8(ג) לחוק:

"בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם הודעת מקבל ההודעה לפי סעיפים 8 או 9 כי ברצונו להישפט ניתנה באיחור."

13. סעיף 35(א) לחוק קובע הוראות בעניין המצאת מסמכים:

"(א) הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה, המצאתו תהיה באחת מאלה:

(1) במסירה לידו...

(2) במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר-בני-אדם, עם אישור מסירה; התאריך שבאישור המסירה ייראה כתאריך ההמצאה..."

ותקנה 15 לתקנות קובעת כי –

"הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי החוק, ניתן להמציאו במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני אדם; היום העשרים לאחר המשלוח כאמור ייראה כתאריך ההמצאה, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או המסמך מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלם."

14. בעניין סיוון נקבע כי -

"אמת המידה אשר ראוי כי תנחה את בתי הדין בבואם להכריע בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, היא זו של טעם מוצדק או סביר לאיחור." (עפ"א (ארצי) 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ נ. מדינת ישראל, ניתן ביום 12.3.06, בפסקה 11 לפסק הדין; ההדגשה במקור; ור' גם עפ"א (ארצי) 18/08 מעבדות גלקסי נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 9.11.08).

וממשיך שם בית המשפט לפרט את השיקולים השונים ומסכם -

"על-מנת להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על בית-הדין לדון בעניין על-פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה - הצדק ראוי - להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה. אין ספק, כי מדובר בטעמים בעלי משקל משמעותי, שהרי אין הכוונה כי ייפתח פתח בו כל דיכפין ייטה וייכנס. נשוב ונדגיש, "המסלול המינהלי" הינו דרך המלך - בבחינת הכלל העולה מתכליתו של חוק העבירות המנהליות ואילו "המסלול הפלילי" ומתן ארכה להגשת בקשה להישפט הינם בבחינת היוצא מן הכלל." (בסעיף 13 לפסק הדין).

הכרעה

15. כאמור, המבקש טוען כי יש להיעתר לבקשתו דנן משום שמעולם לא קיבל את הודעת הקנס, ומשום שנודע לו עליה רק במועד קבלת דרישת החוב השנייה, והוא הגיש את בקשתו תוך ימים ספורים מקבלת דרישה זו.

16. המשיבה נשענת על הוראות סעיף 35 לחוק ותקנה 15 לתקנות, וטוענת כי מאחר שהודעת הקנס נשלחה למבקש בדואר רשום לכתובתו הרשומה, ומאחר שהמבקש לא הוכיח כי ההודעה לא הגיעה אליו בשל סיבות שאינן תלויות בו, הרי שההמצאה נעשתה כדין ויש לראות את הודעת הקנס כאילו הומצאה ביום 27.6.07.

אין חולק כי הודעת הקנס שנשלחה למבקש בדואר רשום, לא הגיעה לידיו וחזרה בציון "לא נדרש", אלא שלטענת המשיבה עובדה זו אינה מהווה עילה להפרכת חזקת ההמצאה הקבועה בתקנה 15, והמבקש לא עמד בנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו כנדרש על פי התקנה.

17. גם אם היה מקום לקבוע כי יש ממש בטענת המשיבה, הרי שבמקרה דנן איני צריכה להכריע בה שכן בענייננו לא הוכיחה המשיבה כי הודעת הקנס נשלחה למבקש לכתובתו הרשומה, ומאחר שכך לא קמה כלל חזקת ההמצאה, והנטל להוכיח כי הודעת הקנס לא הגיעה לידיו מסיבות שאינן בשליטתו, כלל לא עובר לידי המבקש.

המשיבה טענה כאמור, כי כתובתו של המבקש ביום הביקורת היתה רח' סיגלון 6 בעומר וכי כתובת זו לא שונתה מאז ועד למועד הגשת תשובת המשיבה (22.7.08). המשיבה צירפה "תדפיס מרשם כתובתו של המבקש" (להלן – "התדפיס"), ונסמכה בין היתר על סעיף 2 לחוק עדכון כתובת, התשס"ה-2005, המחייב אדם שמסר כתובת למשלוח דואר להודיע לפקיד הרישום על שינוי בה.

בתדפיס אכן רשומה הכתובת רח' סיגלון 6 בעומר, אולם בתחתית המסמך מופיע תאריך הפקתו – 22.2.05. כלומר, כתובת זו היתה נכונה לגבי המבקש ביום הביקורת. אולם מתדפיס זה לא נובע כי זו היתה כתובתו של המבקש גם במועדים מאוחרים יותר, כגון מועד זימונו לחקירה (בפברואר 2007), מועד שליחת הודעת הקנס (במהלך יוני 2007), ומועדי שליחת דרישות החוב מהמרכז לגביית קנסות (דצמבר 2007 ופברואר 2008). תדפיס זה גם אין בו משום הוכחה לכך שהמבקש לא עמד בדרישת סעיף 2 לחוק עדכון כתובת, התשס"ה-2005.

18. המשיבה טוענת כי העובדה שהמבקש קיבל את הזימון לחקירה ואת דרישת החוב השנייה – מעידה על כך שבמועדים אלה המבקש התגורר עדיין בבית שברח' סיגלון 6. אין זו המסקנה המתחייבת. לא ניתן לשלול את האפשרות שהמבקש, כטענתו, עבר עוד בחודש מאי 2006 לביתו שברח' חיננית, ושחלק מדברי הדואר שנרשמה עליהם הכתובת ברח' סיגלון 6 הגיעו לידיו למרות זאת.

אין זה מן הנמנע שבחלק מהמקרים זיהה פקיד הדואר – כמקובל ביישובים קטנים – את המבקש בשמו וידע כי המבקש עבר לגור בכתובת אחרת והניח את דבר הדואר בתיבת הדואר הנכונה, כלומר, זו שברח' חיננית, ובמקרים אחרים לא זיהה זאת פקיד הדואר, או שהיה זה פקיד דואר אחר, שלא הכיר את המבקש, שחילק את דברי הדואר, ועל כן העביר את דברי הדואר לכתובת ברח' סיגלון, ומשם אין יודע מה נעשה איתם. שהרי לא נדירים הם המקרים שבהם מגיעים לביתו של פלוני דברי דואר שאינם ממוענים לו, ולעתים פלוני אינו ממהר להחזירם לבית הדואר, או שאינו מחזירם כלל.

19. אשר על כן, משלא הוכיחה המשיבה כי שלחה את הודעת הקנס לכתובתו הרשומה של המבקש, חזקת ההמצאה האמורה בתקנה 15 לתקנות לה היא טוענת, כלל אינה קמה. משלא נסתרו טענותיו של המבקש בתצהירו, יש לקבוע כי הודעת הקנס כלל לא הומצאה לו וכי נודע לו עליה רק ממועד קבלת דרישת החוב השנייה, שאותה קיבל ימים ספורים לפני הגשת הבקשה דנן.

20. עובדות אלה מצמיחות למבקש הצדק ראוי לבקשתו.

סוף דבר

21. הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט – מתקבלת ובקשה זו תחשב כבקשה להישפט.

ככל שמבקשת המשיבה להגיש כתב אישום, תתכבד ותעשה כן.

ניתנה היום כ"ט בסיון, תשס"ט (21 ביוני 2009) בהעדר הצדדים.

יעל אנגלברג-שהם

שופטת