ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יניב לוי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד הסגנית נשיא איטה קציר
נציג מעסיקים – מר יעקב רוב

התובע:
יניב לוי, ת.ז. XXXXXX296
ע"י ב"כ: עו"ד שפוני הדר, מטעם הלשכה לסיוע המשפטי

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

זוהי תביעה להכיר בפגיעה בשתי ברכייו של התובע כמחלת מקצוע ו/או כתאונת עבודה על פי עקרון המיקרוטראומה.

להלן עובדות המקרה:

1. התובע, יליד 1978.

2. התובע עבד במפעל "רשף" במפרץ חיפה כעובד ייצור בין השנים 2006 ועד לשנת 2012.

3. התובע עבד בממוצע שמונה שעות, מהשעה 08:00 ועד השעה 16:00, ולעיתים אף יותר.

4. במסגרת יום עבודתו היה התובע עוסק בחיתוך בדים עבים עם סכין יפנית כשש שעות ביום, וזאת בהתאם להזמנות הלקוחות.

5. לצורך חיתוך הבדים עם הסכין היפנית היה התובע לוקח בלאי ומתחיל למשוך ממנו מטרים של סרט לכיוון הרצפה, כשהוא הולך לאחור. כאשר התובע היה מושך מספיק בד, הוא היה יורד על ברכיו על הרצפה ומתחיל למדוד ואחרך כך לחתוך מהבד בהתאם להזמנת הלקוח, כשהוא נשען על ברכיו, בידו הימנית החזיק את סכין החיתוך, כשהוא הולך אחורנית על ברכיו כשברך ימין מאחורי ברך שמאל ולאט לאט היה חותך את הבד עם הסכין מימין לשמאל. מדובר בקצב חיתוך איטי מאוד. בדקה התובע היה חותך כ-30 עד 60 ס"מ.
יש לציין, כי על מנת שיוכל לחתוך ישר את הבד היה התובע מניח סרגל מתחת לברכו השמאלית כשהסכין חותכת מימין לסרגל.

6. תוך כדי חיתוך הבד נאלץ התובע להתקדם באיטיות על ברכיו, כך שהוא נאלץ להישען עם כל משקל גופו על שתי הברכיים במשך זמן ממושך כשמדובר בתזוזות זעירות. כך היה התובע חותך עשרות מטרים, כשהוא מתקדם לאחור על הברכיים.

7. יש לציין, כי כל חצי שעה בערך היה התובע מנתק את הבד החתוך משאר הבד, קם על רגליו, לוקח את הבד החתוך ושם אותו על שולחן המרוחק כ-15 מטרים ממנו כדי שעובד אחר יעבוד על הבד החתוך, ואז חוזר חזרה וממשיך לחתוך באותו האופן.

8. בנוסף נהג התובע להרים סרטי שינוע כבדים מפלסטיק באורך של כמטר וקוטר של מטר, אשר שוקלים כ-20 ק"ג וכן סרטי שינוע קטנים יותר , השוקלים כ-4-5 ק"ג בלבד.

מינוי מומחה רפואי:

9. מטעם בית הדין מונה תחילה, כיועץ מומחה רפואי, ד"ר אברהם ששון, אשר הגיש חוות דעת מומחה לבית הדין בתאריך 27/7/14 והשיב על שאלות הבהרה 24/10/14.

בחוות דעתו מיום 24/7/14 קבע המומחה כדלקמן:

"א. החולה סובל מנזק ניווני במניסקוס המדיאלי בשתי ברכיו.
בברך הימנית הממצאים הניתוחיים (סינוביטיס ונזק סחוס MFC וקרע מורכב של הסהרון הפנימי הקרוע) מעידים על תהליך ישן. אבחון זהה בברך שמא' עם אות ניוונית ב- MRI. לא ראיתי תלונה אחת באנמניזה על קרות אירוע טראומטי כגון סיבוב ברך (TWIST INJURY), מנגנון כזה הוא המנגנון אשר גורם לקרע מניסקלי טראומטי.
התרשמתי מעבודתו של החולה על הברכיים כמו במקרים של רצפים. פגיעות חוזרות ונשנות בעת לחץ קבוע וממושך על הפיקות יכולות לגרום לתסמין פטלו-פימורלי. פגימה זו מוכרת ע"י ה-מ.ל.ל כמחלת מקצוע.
במקרה שלפנינו לא תואר מרכיב הקטן ביותר שיכול להצביע על נזק פטלו-פמורלי.
לא היה נוזל בברך לא היו סימנים קליניים של חריקות PFJ ולא תועד ממצא פתולוגי בשטח זה לא בהדמיה ולא בדו"ח הניתוחי (בברך ימין).
ב. בהתחשב בגילו הצעיר יחסית קשה לי לראות סיבה קונסטיטוציונאלית או של תחלואה טבעית.
אי לכך אני רואה קשר של גרימה בין הפגימות בברכיים לבין עבודתו של החולה.
במקרה זה קיימת סבירות של מעל ל-50% של הקשר בין הנזק הניווני המשני בסהרונים לבין עבודתו על בסיס מיקרוטראומה למרות שנזק פטלו-פימורלי היה מתקבל ע"י בסבירות של 100%.
ג. בהחלט. עבודתו של התובע רכון על הברכיים ברוב שעות היום עם תנועות קדימה ואחורה ועם מרכיב של עמידה על רגליו והולך להניח את הבד החתוך על שולחן מרוחק, מרכיבים אלה סבירים לגרום לשחיקה מצטברת בסחוס הפרק ובסהרון. פגימה זו נגרמת לאורך שנים של העבודה הנ"ל ללא אירוע טראומטי ספציפי חד שניתן למקם בזמן.
ד. כן. הצטברות הפגיעות הזעירות החוזרות ונשנות הן שגרמו לנזק בברכיים המכופפות.
סבירות תהליך תחלואתי קטן בהרבה לאור גילו הצעיר של החולה בעת ביטוי המחלה הקלינית החולה היה כבן 34 בלבד.
ה. מבחינת גורמי סיכון ניתן להביא הערה על השבר בירך הרחקני השמא' ב-1996 דהיינו 18 שנים לפני פרוץ התמונה הקלינית (2014). לא תואר נזק בציר הגפה השמא' אחרי הניתוח ולא נעלו תלונות על הברך עד 2014. אי לכך תנאי עבודתו של החולה הם המרכיב הדומיננטי בפתולוגיה שבברך שמא' שלו.
ו. הפגיעות שהצטברו בברכיים של החולה הצטרפו לפגיעות חוזרות ובלתי הפיכות. בבוא השנים נגרמה שחיקה ניוונית משנית גם בסחוס וגם בסהרונים.
ז. אינני יכול להצביע על מרכיב סיכון מוטמן בחולה יותר מאשר המרכיב של מיקרוטראומה מצטברת הקשורה למהות וסוג עבודתו".

10. בתשובותיו לשאלות הבהרה שנשלחו אליו מטעם בית הדין השיב המומחה בתאריך 27/10/14 בזו הלשון:

"א) האם נכון, כי בכריעה על ברכיים אין לחץ על המניסקוסים כלל, כי המניסקוסים מחוברים לעצם השוק (TISIA) וזו כפופה לאחור במעמד הכריעה על הברכיים?
א. נכון וכך אני שיערתי במסקנותיי. אולם בתחילת עמ' 3 שבחוות דעתי כתבתי שהעבודה של התובע לא היתה אך ורק רוכן על ברכיו אלה גם תנועות סיבוביות אחורה וקדימה, עמידה והלוך ושוב להנחת הבד החתוך על שולחן העבודה. אי לכך קיים אם כן מרכיב של סיבוב TWISTING אשר הוא כן יכול לגרום לנזק מניסקלי .

ב) אם כן, על סמך מה קבעת, כי קיים קשר סיבתי בין הנזק הניווני במניסקוס המדיאלי בשתי ברכיו של התובע לבין עבודתו על הברכיים?
ב. חלק מהתשובה היא בתשובתי הקודמת. בנוסף ומחוסר סיבות סבירות אחרות אצל גבר צעיר, היה קשה לתת משקל יתר למרכיב או גורם חוץ מאשר התנועות שהוא ביעצ במהלך שנים של עבודתו וכפי שפרטיה תוארו והוצגו בפניי (ראה סעיפים 5+6 שבהחלטת בית המשפט מיום 10.7.14).

ג) אנא הסבר מהן הפגימות הזעירות והבלתי הפיכות שנגרמו לתובע בעבודתו בחיתוך בדים, אשר גרמו לדעתך לנזק הניווני במניסקוס המדיאלי בשתי ברכיו של התובע?
ג. הפגימות הזעירות והנושנות נגרמו מהרכינה על הברכיים והתנועות הלוך ושוב לחיתוך בדים להסתובב ולהרים אותם ולהניחם על השולחן. עבודה זו בוצעה מס' רב של פעמים ביום ולאורך שנים. אי לכך קיימת הסבירות הגבוהה לשחיקה על הסהרונים בשתי הברכיים יחד.

ד) אנא הסבר כיצד נגרמה לתובע הפגיעה במניסקוסים כצירופן של הפגימות הזעירות לעיל, ככל שהיו?
ד. הפתולוגיה לא נגרמה אך ורק בעת שנשען על הברכיים (אז היה מפתח תסמונת פטלו-פימורלית בקדמת הברכיים) אלה מתנועות סיבוביות הלוך ושוב כאשר הוא רכן על הברכיים שלום.

ה) האם נכון שקרעים ניווניים במניסקוס ניתן לצפות גם בגילו של התובע ללא קשר לעבודתו והאם אין בכך כדי לשנות את קביעתך?
ה. ברפואה כל דבר הוא אפשרי. תהליך ניווני אינו נחלת ה"זקנים" בלבד. אבל, אם ובהסתמך על משקל – הסבירות הדבר הרבה פחות סביר לתהליך תחלואתי סימטרי דו צדדי בגיל הצעיר של החולה מאשר ענין טראומה מצטברת חוזרת.

ו) ככל שאין שינוי בקביעתך, נשאלת השאלה האם אין בעובדה, כי הנזק בברך שמאל אובחן אצל התובע רק ב-1/2014, קרוב לשנתיים מסיום עבודתו במפעל "רשף", כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין נזק זה לעבודה?
ו. ההערה שנשאלה בהתייחס לגילוי הפתולוגיה בברכיים לאחר סיום עבודתו במפעל ב-2012 היא הערה מאוד טובה. תשובתי היא בשני מישורים:
- ייתכן והצטברות הנזק נתנה ביטוי רק במחצית 2012 כאשר קיים הרישום הראשוני על בעיות בברך.
- נצמד אני על קביעת עובדות בית המשפט (10.7.14) ועל השאלה (ב') שהופנתה אליי באותה החלטה.
כל עוד ובית הדין שולא אותי על אפשרות של קשר סיבתי בין העבודה מ-2006-2012 לפגימה שבברכיים תשובתי היתה כן בסבירות גבוהה מעל ל-50%.
האם נגרם נזק טראומטי חיצוני אחר על שני ברכיו של התובע מאז שעזב את עבודתו?? התשובה היא בספק רב מאחר והעובדות מראות:
- העדות ברישומים על תלונות החלה מאז 6.2012 - ב-MRI מ-7.2012 הנזק בסהרון היה נזק מורכב ושחיקה במניסקוס דבר אשר מעיד על תהליך ישן כרוני יותר משל נזק חריף חדש ".

11. ב"כ הנתבע ביקשה לפסול את חוות הדעת של ד"ר אברהם ששון, מאחר וסטה מהעובדות שנקבעו בהחלטת בית הדין מיום 24/12/14. ב"כ התובע התנגד לבקשה. בתאריך 8/1/15 ניתנה החלטה שפסלה את חוות הדעת של ד"ר אברהם ששון בגלל סטייה מעובדות המקרה ומונה כיועץ מומחה רפואי חדש – ד"ר יוג'ין כהן.

12. ד"ר יוג'ין כהן מסר חוות דעת מומחה לבית הדין בתאריך 8/3/15.
בחוות דעתו קבע המומחה כדלקמן:

"ברך שמאל – התקף אחד של כאבים בסוף 2013 לפי דר' נירנברג ללא ממצא מיוחד ואפילו אם יש ממצא ניווני ב- MRI אין משמעות בהעדר קליניקה מתאימה שאמורה להצטלב עם ממצאים של בדיקות דימות.
אצל מר לוי לא הוכחה פתולוגיה בברך שמאל ועוד פחות קשר לנסיבות העבודה. איני רואה קשר כלשהו בין התלונות בברך שמאל לעבודתו של התובע.
ברך ימין – המחלה רלוונטית לדיון הינה "קרע בסהרון הפנימי". להער כתי קרתה טראומה במועד כלשהו אולי עבודה אולי מחוץ לעובדה (אחד מן גרסאות הרישום תומכת בטראומה "קבל מכה בברך לפני 3 חודשים" רשם דר' באזוב ב-16.7.2012).
אבל אין להינעל על תאריך מסוים. אין שום הוכחה שחבלה המקורית בברך ימין קרתה בעבודה אבל יתכן שהיה קרע קטן במניסקוס המדיאלי שלא קשורה לעבודה.
בקריאת עובדות המוסכמות בתיאור תנאי העבודה של התובע ניתן לזהות תנועות הרפטטיבית ישור – כפוף יתר של הברכיים עם הגעה לקצה הטווח הפיזיולוגי, ניתן לזהות לחץ מ מושך יחסית על המשטח המפרקי של הברך ושילוב כוח אקסיאלי (הרמת משקל). קיים פוטנציאל להחמרה – העמקת הקרע של המניסקוס , קרע קטן עלול להתרחב. בהיבט הקליני ברך ימין הפכה לסימפטומטית (הופיעו תלונות) והיה צורך בהתערבות ניתוחית.
תקופת הזמן שבה קרתה החמרה היתה יחסית קצרה אולי מספר חודשים אבל השילוב בין קרע קטן במניסקוס מצד אחד ועומס רב על המשטח המפרקי של הברך מצד שני גרם להתפתחות מהירה של התלונות. האם התסריט בטוח? זה לא בטוח אך זה סביר.
לדעתי יש סבירות מעל 50% שקרתה החמרה לפי מנגנון שציינתי וזה קשור לסביבת העבודה של התובע לפי מנגנון המיקרוטראומה. מעריך שניתן ליחס למנגנון האפשרי שציינתי החמרה במידה לא מבוטלת (מעל 20%) של מצב הברך ימין – קרע במניסקוס המדיאלי.
...
לא מצאתי בתיק הרפואי עדות לתחלואה נוספת של ברך ימין – אין רישום על חבלות ברך נוספות (תאונות ספורט, נפילות, תאונת דרכים) לא מצאתי עדות לתחלואה טבעית שעלולה להשפיע על תלונות בברך ימין (למשל ממצא קונסטיטוציוני של עיוותים בברך למשל משקל יתר, למשל מחלות ראומטיות).
יש להבין שקרע בסהרון זה לא ממצא מולד וגם לא משהו ניווני בגיל 34. אין גם עדות לחבלות נוספות. לכן תיאוריית ההחמרה נראית לי סבירה בכל הקשור לסהרון פנימי ברך ימין".

13. ב"כ הנתבע הודיעה בכתב לבית הדין ביום 27/4/14, כי לאור חוות דעת המומחה ולאחר התייעצות עם רופא המוסד, הוא מכיר בקרע בסהרון הפנימי של ברך ימין כפגיעה בעבודה.

14. ב"כ התובע ביקש בדיון שהתקיים ביום 27/5/2015 להגיש שאלות הבהרה למומחה הרפואי. בתאריך 1/6/2015 נשלחו למומחה הרפואי, ד"ר יוג'ין כהן, שאלות הבהרה והמומחה השיב עליהם בכתב לבית הדין בתאריך 23/8/2015 כדלקמן:

"באופן כללי אין ויכוח על העובדות: תיאור הממצאים בניתוח ברך ימין – זה נתון אובייקטיבי. בתוכן שאלות הבהרה יש ציטוטים מחוות הדעת שלי – כמובן שמסכים עם מה שכתבתי: הרישום של דר' לויטנוס מ-17.6.2012 על כך שאין סיפור של חבלה, הציטוט "שאין עדות לתחלואה טבעית שעלולה להשפיעה על הברך", ציטוט נוסף מחוות הדעת שלי "שקרע בסהרון זה לא ממצא מולד או ניווני בגיל 34" – אז עם העובדות שצווינו בשאלות הבהרה ... – אני מסכים. הבעיה כפי שעולה משאלות הבהרה – זה פרשנות.
בעוד כפי שכתבתי בחוות הדעת שאני תומך באפשרות (תיאוריה) של החמרה לפי מנגנון המיקרוטראומה (ברך ימין) התביעה מנסה לשכנע את בית המשפט על אפשרות של גרימה. אז, למה לא גרימה?
א) בגלל שאפשרות של טראומה על ברך ימין לא נשללה עד הסף – דר' בזוב כתב ב-17.6.2012 "מתלונן על כאבים ברך ימין...מוסר על חבלה לפני 3 חודשים".
ב) MRI נמצא ציסטה מניסקלית (זה ממצא פתולוגי בפני עצמו שלא קשור לשחיקה לפי מנגנון המיקרוטראומה).
ג) בגלל שיש אסימטריה באשר לממצאים בתוך הברך (מדור פנימי מעורב מדור הקדמי ומדור להטרלי לא) ואסימטריה הזאת לא מוסברת ע"י STRESS מכני נקודתי. אם היה רק את ה- STRESS הנקודתי היינו מצפים גם על מעורבות של מדור לטרלי (חיצוני) של הברך. ויש גם אסימטריה בין הממצאים בברך ימין ושמאל ויש את זמן היחסית מועט לחשיפה (6 שנים). לא השתכנעתי כי חשיפה במשך 6 שנים כסיבה בלעדית לתלונות בברך ימין.
דוגמה הנגדית – ספורטאי מקצועי שמשחק (ענפי כדור) באינטנסיביות אפילו 15 שנים לא בהכרח מפתח שינויים ניוניים בברך.
תאוריית הגרימה באשר לברך ימין נראת לי קיצונית ולא מבוססת עובדתית. מצדד באפשרות של החמרה ברך ימין קשורה לתנאי העבודה (בחוות דעת ונימקתי למה כן וגם התייחסתי למה לא ברך שמאל).
בגלל שמדובר בפרשנות זה יקל על בית המשפט שיקבע. מתכוון שזה לא אני נגד התביעה. אינני צד במשפט אלא מנסה לעשות סדר ולהסביר את הממצאים הרפואיים".

15. בדיון שהתקיים ביום 26/10/15 ביקש ב"כ התובע, כי בית הדין יפסוק על פי חוות הדעת של ד"ר אברהם ששון, שקבע, כי מדובר בפגימות בברכיים שנגרמו כולם על ידי העבודה וכן לשלם לתובע ימי אי כושר לעבוד.
ב"כ התובע התעלם למעשה מחוות הדעת של ד"ר יוג'ין כהן וביקש לקבוע, כי מדובר כאן בפגיעה בשתי הברכיים בדרך של גרימה ולא בדרך של החמרה ולקבל את התביעה במלואה.

16. ב"כ הנתבע לעומתו מציין, כי הנתבע מכיר בקרע בסהרון הפנימי של ברך ימין כפגיעה בעבודה על פי עקרון המיקרוטראומה, בהתאם לאמור בחוות הדעת של ד"ר יוג'ין כהן. כן הוא מציין, כי בתשובות ההבהרה של המומחה הוא הסביר מדוע לא מדובר כאן במצב של גרימה אלא של החמרה בלבד. הוא קובע, כי תאוריית הגרימה באשר לברך ימין נראית לו קיצונית ולא מבוססת עובדתית, וכי האפשרות של ההחמרה היא הסבירה ביותר. לכן הוא ביקש לתת תוקף של פסק דין להודעת הנתבע מיום 27/4/15.

17. נכון שד"ר אברהם ששון קבע קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הפגיעות בברכיו וזאת על פי עקרון המיקרוטראומה, אך היות וד"ר ששון סטה מעובדות בית הדין וחוות דעתו מתייחסת לתנועות סיבוביות אחורה וקדימה שביצע התובע עם ברכיו, אשר על פיהן הוא קבע את הקשר הסיבתי, לא היה מנוס אלא לפסול את חוות הדעת של ד"ר אברהם ששון. לכן, ברגע שחוות הדעת נפסלה על פי החלטת בית הדין ומונה מומחה רפואי אחר, אזי רק חוות דעתו של המומחה הרפואי החדש, ד"ר יוג'ין כהן, קובעת בנסיבות העניין.

18. על פי חוות דעתו של ד"ר יוג'ין כהן אין פתולוגיה בברך שמאל של התובע ואין קשר סיבתי רפואי בין התלונות של התובע לתנאי עבודתו.
באשר לברך ימין – המומחה קבע, כי תנאי עבודתו של התובע, כשמדובר בתנועות רפטיטיביות של יישור וכיפוף יתר של הברכיים עם הגעה לקצה הטווח הפיזיולוגי, גרמו ללחץ ממושך יחסית על המשטח המפרקי של הברך. לדעתו, היה קיים כבר קרע קטן במיניסקוס המדיאלי שלא קשור לתנאי עבודתו של התובע, אך תנאי העבודה גרמו לקרע להתרחב ולכן מדובר כאן במנגנון של החמרה בשיעור של למעלה מ-50% וזה קשור לתנאי העבודה של התובע על פי עקרון המיקרוטראומה.

19. בנסיבות אלה אנו קובעים, כי בברך שמאל של התובע אין כל פגיעה על פי עקרון המיקרוטראומה. לכן לא מדובר בתאונת עבודה והתביעה ביחס לברך שמאל – נדחית בזאת.

20. באשר לברך ימין – מחוות דעת המומחה עולה באופן חד משמעי, כי התובע סבל מקרע קטן במיניסקוס המדיאלי שאינו קשור לתנאי עבודתו של התובע. יחד עם זאת, תנאי עבודתו החמירו את המצב של הקרע וגרמו להעמקת הקרע, כשמקרע קטן הקרע התרחב לקרע גדול.
על כן מדובר כאן רק בהחמרה ולא בגרימה, כטענת ב"כ התובע.

21. בנסיבות אלה אנו קובעים, כי הקרע בסהרון הפנימי של ברך ימין הינו פגיעה בעבודה על פי עקרון המיקרוטראומה כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 והתובע רשאי להגיש תביעה לנתבע לקביעת דרגת נכות מהעבודה.

22. היות והתובע היה מיוצג על ידי עורך הדין הדר שפוני מטעם הלשכה לסיוע משפטי – על כן אין צו להוצאות.

23. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

הדיון נערך בהעדר אחד מנציגי הציבור.

ניתן היום, ל' חשוון תשע"ו, (12 נובמבר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

השופטת איטה קציר
סגנית נשיא

מר יעקב רוב
נציג מעסיקים


מעורבים
תובע: יניב לוי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: