ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עיסא חסניין נגד מדינת ישראל :

החלטה בתיק בש"פ 7414/15

לפני: כבוד השופט א' שהם

העורר:
עיסא חסניין

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 14.10.2015, במ"ת 40233-09-15, שניתנה על-ידי כבוד השופטת הבכירה נ' אהד

תאריך הישיבה: ל' בחשון התשע"ו (12.11.2015)

בשם העורר: עו"ד לילך מאיר-וולף

בשם המשיבה: עו"ד חיים שווייצר

בבית המשפט העליון

החלטה

1. לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת הבכירה נ' אהד), במ"ת 40233-09-15, מיום 14.10.2015, בגדרה הוחלט להורות על מעצרו של העורר, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

כתב האישום שהוגש נגד העורר

2. ביום 24.9.2015, הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירה של הצתה, לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על-פי כתב האישום, ביום 21.9.2015, בשעה 03:24 לפנות בוקר, שהה העורר ברחוב ויגודסקי שבעיר לוד, אסף קרטונים שנמצאו בקרבת בית העסק "רמקו", והניחם על ערימה של פסולת ורהיטים, אשר נמצאו ליד הכניסה לחנות "טאג'ין". בהמשך, כך נטען בכתב האישום, הצית העורר את הקרטונים שעל ערימת הפסולת, באמצעות מצת שהיתה ברשותו, ועזב את המקום. עקב כך, התפתחה אש והתפשטה אל ערימת הפסולת והרהיטים. האש כובתה, בסופו של דבר, על-ידי מכבי האש.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

1. בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד העורר, הגישה המשיבה בקשה להאריך את מעצרו, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. המשיבה טענה, כי ברשותה ראיות לכאוריות להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום, ובין היתר: דוחות פעולה של שוטרים; סרטונים ממצלמות האבטחה העירוניות, המתעדות את העורר מגיע למקום; חוות דעת של כיבוי אש על אודות אופן ההצתה; והודעות שמסר העורר. בהמשך, ציינה המשיבה כי מעשיו של העורר מקימים עילת מעצר, לנוכח הסיכון הצפוי לציבור, באם ישוחרר. עוד נטען, כי לחובתו של העורר עבר פלילי מכביד, הכולל 9 הרשעות קודמות בעבירות נשק, אלימות, רכוש, סמים, שוד, החזקת סכין ועוד. לכך יש להוסיף, לטענת המשיבה, כי נגד העורר תלוי ועומד עונש מאסר על תנאי בן שישה חודשים, בגין עבירות רכוש שביצע.

ההליכים בפני בית משפט קמא

2. בהחלטה, מיום 14.10.2015, הורה בית משפט קמא על הארכת מעצרו של העורר, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית משפט קמא עמד, תחילה, על עברו הפלילי של העורר, בציינו כי העבירות בהן הוא הורשע הינן בעלות חומרה יתרה. עוד ציין בית משפט קמא, כי העורר הפר, בעבר, שלוש פעמים את תנאי המעצר שנקבעו לו בתיק קודם, וזאת "עוד בטרם חלפו חודשיים ימים מעת שבית המשפט הלך [לקראתו] והורה על שחרורו לחלופת מעצר". על רקע זה, נקבע כי אין מקום ליתן בעורר כל אמון. לפיכך, דחה בית משפט קמא את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר כלשהי, וזאת גם מבלי שבחן את חלופות שהוצעה על-ידי העורר.

הערר

3. בערר שלפניי, נטען כי שגה בית משפט קמא בכך שהאריך את מעצרו של העורר, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. לשיטתו של העורר, היה על בית משפט קמא ליתן את הדעת לחולשת עוצמתן של הראיות "מבחינה משפטית". העורר הבהיר, בהקשר זה, כי הסכמתו בדבר קיומן של ראיות לכאורה בעניינו, היתה "במישור העובדתי בלבד", להבדיל מן ההיבט המשפטי של ראיות אלה, ויכולתן לבסס, לכאורה, את אשמתו בעבירת ההצתה. עוד נטען, כי נסיבות ביצוע העבירה מלמדות כי המסוכנות הנשקפת מן העורר אינה גבוהה. העבירה נעשתה, כך לגישתו של העורר, ללא כל תכנון מוקדם, ולא היתה כל כוונה לפגוע בבעל עסק כזה או אחר. לכך יש להוסיף, כי הנזק שנגרם, בפועל, הוא, בעיקרו, נזק פיח על קיר החזית בחנות. אשר לעמדת המשיבה, לפיה לא ניתן לסמוך על העורר, מאחר שהפר בעבר את תנאי מעצרו בתיק אחר, טען העורר כי מדובר ב"הפרות מינוריות". על רקע הדברים האלה, סבור העורר כי היה מקום לשחררו לחלופת המעצר שהוצעה על-ידו, או, לכל הפחות, לשחררו למעצר בית, בתנאי איזוק אלקטרוני.

בדיון שנערך בפניי, ביום 12.11.2015, הוסיפה באת-כוחו של העורר, עו"ד לילך מאיר-וולף, כי עובדות כתב האישום אינן מצביעות, כלל ועיקר, על התקיימותם בעורר של יסודות עבירת ההצתה. זאת שכן, עבירה זו דורשת, בין רכיביה, את הנסיבה בדבר הצתת "דבר לא לו", ואילו במקרה שלפנינו, הצית, לכאורה, העורר פסולת המצויה ברשות הרבים, אשר אינה שייכת, באופן בלעדי, לאיש. בנוסף, טענה עו"ד מאיר-וולף, כי יש לא מתקיים בעורר גם היסוד הנפשי הדרוש, לשם הרשעה בעבירה זו. על רקע זה, התבקשתי לשחרר את העורר לחלופת המעצר שהוצעה על-ידו, בפיקוחן של אחותו ואמו.

תגובת המשיבה

4. לטענת המשיבה, הארכת מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, בדין יסודה. המשיבה טענה, באמצעות בא-כוחה, עו"ד חיים שוויצר, כי לעורר עבר פלילי מכביד ביותר, הכולל עבירות של הפרת הוראה חוקית. נטען, בהקשר זה, כי "מדובר באדם שנכנס ויוצא מהכלא, ולא שוהה מעבר לפרק זמן קצר מחוץ לבית הכלא עד שחוזר אליו פעם נוספת".

דיון והכרעה

5. סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) מורה, כי ניתן לעצור נאשם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, ככל שמתקיימים, במצטבר, שלושת התנאים הבאים: קיומן של ראיות לכאוריות להוכחת אשמתו של אותו נאשם; קיומה של עילת מעצר בעניינו; והיעדר חלופת מעצר אחרת, אשר עשוייה להשיג את מטרת המעצר בדרך הפוגעת פחות בחירותו של הנאשם (בש"פ 7368/15 פלוני נ' מדינת ישראל (3.11.2015); בש"פ 5109/15 ביטון נ' מדינת ישראל (30.7.2015); בש"פ 5090/15 חטיב נ' מדינת ישראל (30.7.2015)).

לאחר שבחנתי את הערר שלפניי ואת צרופותיו, ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים שנשמעו בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו של הערר להידחות. זאת שכן, כפי שיפורט להלן, סבורני כי לא תסכון כל חלופת מעצר, אשר יש בה כדי להפיג את מסוכנותו של העורר.

6. העורר אינו חולק על דבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, למעט בנוגע למשמעותן המשפטית של ראיות אלה. עוד מסכים העורר, כי קמה בעניינו עילת מעצר. מכאן, שגדר המחלוקת, במקרה דנא, נעוץ, בעיקרו של דבר, בשאלה, האם יש בחלופת המעצר המוצעת על-ידי העורר כדי להשיג את מטרת המעצר ולאיין את מסוכנותו. כפי שציינתי, לא אחת, בהקשר לכך:

"היתכנותה של חלופת מעצר, טעונה בחינה דו שלבית. תחילה, על בית-המשפט לבחון האם קיימת חלופת מעצר כלשהי העשויה, ברמה העקרונית, לאיין את מסוכנותו של הנאשם. במידה שהשאלה הראשונה נענית בחיוב, על בית-המשפט לבחון את מידת התאמתן של חלופות מעצר קונקרטיות, בנסיבות העניין שלפניו [...] טיב חלופת המעצר נגזרת, בין השאר, מעוצמתן של הראיות לכאורה להוכחת אשמתו של הנאשם, וכן ממעמדה ומעוצמתה של עילת המעצר העומדת נגדו" (בש"פ 8082/12 אברהם נ' מדינת ישראל (23.12.2012); ראו גם: בש"פ 7873/12 פלוני נ' מדינת ישראל (20.11.2012); בש"פ 7792/12 ג'בארין נ' מדינת ישראל (1.11.2012)).

לטעמי, כל חלופת מעצר לא תסכון, כדי להפיג את מסוכנותו של העורר. המסוכנות הרבה הנשקפת מן העורר נלמדת, בראש ובראשונה, מעובדות כתב האישום שהוגש נגדו. על-פי כתב האישום, החליט העורר, לכאורה, לשלח אש בערימת פסולת ורהיטים הסמוכה לבית עסק של אחר. העורר עשה כאמור, בלא כל סיבה הנראית לעין, וחרף הסכנות, לגוף ולרכוש, הטבועות בהצתת אש בלתי מבוקרת. ועוד יש להזכיר, כי מיד לאחר שהצית, לכאורה, את ערימת הפסולת, נטש העורר את המקום, והתיר לאש להמשיך להשתלח ולהתפשט, מבלי משים לתוצאות הקשות שעלולות להיגרם. לכך יש להוסיף, את עברו הפלילי המכביד של העורר, הכולל הרשעות למכביר, ובין היתר, בעבירות של תקיפת שוטר; שוד מזויין; סחר בסמים מסוכנים; ניסיון גניבה; איומים; תקיפת בן זוג; הפרת הוראה חוקית; אחזקת מכשירי פריצה; חבלה במזיד ברכב; וכיוצא באלה. הרשעותיו הרבות של העורר בעבירות חמורות אלה, המשתרעות על קשת רחבה של תחומים פליליים, מלמדות על העורר, כי דבר החוק הינו ממנו והלאה, ואין מורא החוק עליו. ואם בכך לא סגי, הרי שהעורר הפר שלוש פעמים בעבר את תנאי שחרורו, ובכך העיד על עצמו כי אין ליתן בו כל אמון. די בטעמים אלה, כדי לדחות כל אפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר כלשהי.

אשר לטענת העורר, לפיה אין מתקיימות בעניינו ראיות לכאורה "במישור המשפטי", סבורני כי אין כל צורך להידרש לה. גם אם אניח, לטובת העורר שלפנינו, כי התשתית הראייתית העומדת לרשות המשיבה אינה מבססת, מבחינה משפטית, את עבירת ההצתה (ואינני קובע כי כך הוא הדבר), אין בכך כדי להצדיק את שחרורו של העורר לחלופת מעצר. זאת שכן, כידוע, קיימת "זיקה בין עוצמת הראיות לבין עוצמת עילת המעצר, כך שגם כאשר מדובר בראיות לכאורה שעוצמתן אינה גבוהה, אך עילת המעצר היא עוצמתית, ניתן להגיע למסקנה כי אין לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר" (בש"פ 6573/13 מדינת ישראל נ' אביתר (10.10.2013)). במצב דברים זה, ומשעוצמתה של עילת המעצר בענייננו כה גבוהה, סבורני כי טענותיו של העורר בנוגע לעוצמתן של הראיות הלכאוריות בעניינו, אינן יכולות לסייע לו.

7. אשר על כן, הערר נדחה בזאת.

ניתנה היום, ‏ל' בחשון התשע"ו (‏12.11.2015).


מעורבים
תובע: עיסא חסניין
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: