ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אמנון לוי נגד הכשרה חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת פנינה לוקיץ'

תובע
אמנון לוי

נגד

נתבעת
הכשרה חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בפני בקשת הנתבעת להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל לפיה נותרה לתובע נכות רפואית בשיעור 20% כתוצאה מתאונת עבודה, שהיא תאונת דרכים, מיום 5.5.13, וזאת עקב פגיעה בקרסול ימין.

הבקשה נסמכת על כך שקביעת המל"ל מיום 24.4.14 (להלן: "קביעת המל"ל") נעשתה מבלי שעמד בפני הוועדה מלוא תיקו הרפואי של התובע, ומבלי שהתובע "גילה אוזנה" בדבר תאונות קודמות שהיו לו בהן נחבל בקרסול ימין . משכך חסרה החלטת הועדה התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי בין הממצאים שנמצאו בקרסול של התובע לאחר התאונה לאותו עבר רפואי. טענה זו מועלית לנוכח העובדה כי בצילום שבוצע מיד לאחר התאונה צויין כי לא נראה שבר טרי אלא קיימת "טראומה ישנה CUBOID" ואילו ב מיפוי עצמות שבוצע לתובע 8 ימים לאחר התאונה צויין כי נמצאו בקרסול שינויים ניווניים.

התובע מתנגד לבקשה, הן מטעמים פרוצדוראליים והן לגופה של הבקשה.

האם נפל פגם פרוצדוראלי בהגשת הבקשה במועד הגשתה?
אקדים ואומר, כפי שניסיתי להבהיר לב"כ הנתבעת בהחלטה מיום 23.8.15 כי טענת הפגם הפרוצדוראלי אינה נוגעת ליום איחור בהגשת הבקשה ביחס למועד שנקצב בהחלטה מיום 25.6.15, אלא לעצם העלאת הבקשה במועד העלאתה, לנוכח החלטות קודמות שניתנו במהלך ניהול ההליך, ואפרט:

א. ביום 1.7.14, 3 חודשים לאחר הגשת התביעה, ניתנה החלטה כי קודם להגשת תחשיבי נזק על בסיס קביעת המל"ל, כפי שביקש התובע, על הנתבעת להודיע האם בכוונתה להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור (להלן: "ההחלטה מ7/14") .

ב. משלא נמסרה כל הודעה מטעם הנתבעת, גם לא לאחר מתן הוראה להגשת תחשיבי נזק (החלטה מיום 6.9.14), הגישו הצדדים תחשיביהם וביום 11.1.15 ניתנה הצעת בית המשפט לסילוק התביעה.

ג. הנתבעת דחתה את הצעת בית המשפט על אתר (למחרת היום!) מבלי שבהודעתה ניתן טעם או הסבר לעמדתה. רק בישיבה שהתקיימה ביום 10.5.15 העלה ב"כ הנתבעת, לראשונה, טענת הנתבעת כי בעקבות קבלת מסמכים רפואיים לאחרונה, לאחר מתן הצעת בית המשפט, בכוונת הנתבעת להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור.

יצויין כי אמנם בתחשיב הנזק ציינה הנתבעת כי בכוונתה להגיש בקשה להבאת ראיות לסתור אולם זאת נטען בצורה כוללנית מבלי שפורט הבסיס לכוונתה זו, או ציון מתי בכוונתה לעשות כן על אף ההחלטה מ-7/14, ומה מעכב הגשת הבקשה לאור כוונה זו.

ד. לאור טענות ב"כ הנתבעת בדיון הוריתי לנתבעת, ככל שהיא עומדת על בקשתה, להגיש בקשה מתאימה, כאשר ציפיתי, לאור הדיון, כי בבקשה תתיחס הנתבעת באופן מפורש לשיהוי הלכאורי בהגשת הבקשה ומדוע יש להתיר הגשתה חרף ההחלטה מ-7/14.

משנוכחתי, לאחר עיון בבקשה ובתגובה, כי הבקשה שהוגשה (באיחור של יום אחד, שהוא חסר כל משמעות) איננה כוללת התי יחסות לסיבות שהביאו להגשת הבקשה במועד זה, דהיינו כשנה לאחר ההחלטה מ-7/14, הוריתי לנתבעת להגיש תגובה לטענות התובע בהקשר זה (הוראה אשר משום מה התקבלה במורת רוח אצל ב"כ הנתבעת).

ה. לאחר עיון בבקשה, בתגובה, ובתגובה מטעם הנתבעת שהוגשה בהתאם להחלטה מיום 23.8.15 , אני סבורה שעל אף שהנתבעת לא התכבדה לפרט מתי בדיוק התקבלו אצלה המסמכים הרפואיים עליהם היא מבססת בקשתה זו, אין מקום לחסום את דרכה מלהעלות את הבקשה במועד שהועלתה, על אף שעלי להביע מורת רוח מהתנהלות הנתבעת בהקשר זה.

ו. ככל שהנתבעת טעתה להבין מההחלטה בדיון מיום 15.5.15 כי ניתן לה היתה להגשת הבקשה ללא קשר למועד העלאתה, דבר שיש בו להסביר את אי התיחסותה בבקשה לשיהוי במועד העלאתה, הרי שניתנה לה האפשרות להשלים טיעוניה בענין זה בתגובתה, אולם חרף זאת לא מצאה לפרט את המועד שבו התקבל אצלה החומר הרפואי הנוסף אשר עומד בבסיס הבקשה. אמנם נכון כי בדיון ציין ב"כ הנתבעת כי זה התקבל לאחר שניתנה הצעת בית המשפט, אולם דברים אלו הם שציפיתי כי יתמכו בתצהיר מפורט ודבר זה לא נעשה.
אלא שחרף זאת אינני מוצאת שיש באי מתן פירוט מספק מצד הנתבעת באשר לסיבת ה"איחור" בהגשת הבקשה לנוכח ההחלטה מ-714, להביא לדחיית הבקשה שכן אין לטעמי מקום לדחות את הבקשה מטעם פרוצדוראלי גרידא מקום בו עומדת לנתבעת טענה של ממש בבסיס הבקשה לגופה, כפי שאפרט להלן.

ממילא, לאור העובדה כי קביעת המל"ל ניתנה לאחר מועד הגשת התביעה, וטופס וס"ר נמסר לנתבעת רק בחודש 6/14, יש בעובדות אלו לבדן כדי לתמוך בטענתה כי במועד מתן ההחלטה מ-7/14 טרם עמד בפני ה מלוא החומר הרפואי הרלבנטי. אמנם נכון כי אין בכך הסבר מספק מדוע לא פירטה הנתבעת, בשום שלב קודם למתן הצעת בית המשפט, כי התקבל אצלה חומר רפואי המבסס עילה להגשת בקשה להבאת ראיות לסתור (וגם האמירה בתחשיב היתה כוללנית ביותר כך שלא הצביעה על כוונה אמיתית לעשות כן), אולם כנגד העיכוב המסוים בניהול ההליך והתיתרות (אפשרית) של הליך הגשת התחשיבים, עומדת זכות מהותית של הנתבעת, ובשל כך, במכלול הנסיבות, אינני מוצאת לנכון לדחות, בשל טעם פרוצדוראלי את הבקשה, אולם יש בכוונתי לקחתו בחשבון בשאלת ההוצאות.

בחינת הבקשה לגופה
לאחר עיון בטיעוני הצדדים מקבלת אני את הבקשה אולם לא מכל טעמיה של הנתבעת.

אני סבורה שהנתבעת לא דייקה בטענתה שבפני הוועדה לא עמד עברו הרפואי של התובע, שכן כפי שציין ב"כ התובע בתגובתו, משביקשה וקיבלה הוועדה מכתב מסכם של רופא מטפל שבו צויין קיומן של תאונות קודמות בהן נפגע בקרסול (אם כי צויינו שתיים מת וך שלוש הנזכרות בתיעוד הרפואי ש צרפה הנתבעת לבקשה ), ולנוכח העובדה כי עמד בפני הוועדה רישום בתיעוד הרפואי המציין כי בצילום לאחר התאונה נמצאה עדות לטראומה שאינה "טריה", הרי שיש לצאת מהנחה כי הוועדה ראתה רישומים אלו ועל אף שלא הוצג לה תיק רפואי מלא, היא היתה מודעת לקיומן של תאונות קודמות. בודאי שאין מקום במקרה כזה לנקוט בלשון החריפה שנקטה הנתבעת בטענתה כי התובע הסתיר מהוועדה קיומן של התאונות הקודמות.

אלא שלמרות ששוכנעתי כי בפני הוועדה עמד מידע ביחס לחלק מהתאונות הקודמות בהן נפגע התובע בקרסולו, אני סבורה שיש לקבל את בקשת הנתבעת שכן אין בנימוקי הוועדה כל התייחסות לתאונות קודמות אלו או למשמעות שיש לתת לממצא בצילום מיד לאחר התאונה, המרמז, לאפשרות סבירה כי הממצא שנמצא בקרסול אינו ממצא "טרי", דבר התומך דווקא במסקנה כי מקורו בעברו של התובע לפני התאונה נשוא התביעה.

אינני מתעלמת מההלכה הפסוקה באשר לטעמים הנדרשים לצורך קבלת בקשה להבאת ראיות לסתור, ומכך שיש לקבל בקשות מעין אלו במקרים חריגים ויוצאי דופן בכדי שלא לכרסם בכלל כי "קביעה על פי דין" היא "דרך המלך", אולם אני סבורה שכאשר החלטת הוועדה איננה נותנת מענה (בהעדר התייחסות, להבדיל ממתן מענה שמאן דהוא חושב שהוא שגוי) לנתון כל כך ברור בצילום שמיד לאחר התאונה ולקיום התאונות הקודמות, ואין בהחלטתה דיון כלשהו בשאלת הקשר הסיבתי, מתקיים טעם משפטי המצדיק את בקשת הנתבעת.

יש לזכור תמיד כי הנתבעת איננה צד להליך במל"ל ולפיכך אינה יכולה להביא טיעונים בפני הוועדה או להצביע על נתון כזה או אחר בעל משמעות, משכך כאשר קשה ללמוד מפרוטוקול הדיון את "הלך הרוח" של הוועדה וכיצד לנוכח נתונים מעין אלו הקיימים כאן היא מגיעה למסקנה שיש לייחס את מלוא הנכות שנמצאה דווקא לתאונה המאוחרת מבין 4 תאונות בהן נפגע הקרסול הימני במנגנון פגיעה זהה (!), אין מקום לחסום את דרכה של הנתבעת מלהוכיח טענתה בדרך היחידה העומדת בפניה, דהיינו הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

לאור כל האמור לעיל אני נעתרת לבקשה ומורה על מינויו של ד"ר אלחנן לוגר כמומחה מטעם בית המשפט על מנת שיבדוק את התובע ויחווה דעתו באם נותרה לו נכות, ושיעורה, כתוצאה מהתאונה נשוא התביעה.

אין להמציא למומחה החלטה זו (אלא אל החלטת המינוי הפורמלית בלבד) ואין להמציא לו את פרוטוקולי הדיון במל"ל או להביא לידיעתו קביעת המל"ל אלא באם תנתן החלטה מפורשת אחרת, ככל שתוגש בקשה מתאימה.

הנתבעת תישא בשכר המומחה.

הוצאות הבקשה, כמו גם הוצאות התובע בגין הליך הגשת תחשיבים שאולי התייתר (בכפוף לחוות הדעת שתתקבל), ילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין/הצעה.

ניתנה היום, כ"ו חשוון תשע"ו, 08 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אמנון לוי
נתבע: הכשרה חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: