ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פנחס מאירוב נגד מדינת ישראל :

בפני: כבוד השופטת ד' דורנר

המבקש: פנחס מאירוב

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 70954/00 מיום 22.7.01 שניתן על ידי כבוד השופטת ד' ברלינר, כבוד השופט ז' המר וכבוד השופטת י' שטופמן

בשם המבקש: בעצמו

בבית המשפט העליון

החלטה

המבקש הינו עורך-דין לשעבר, שרשיונו נשלל ממנו לצמיתות. לאחר שלילת רשיונו, הקים הוא חברה שעסקה ברישום קבלנים על-פי חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, תשכ"ט1969-. סעיף 4(א)(6) לחוק זה, מאפשר לאדם להירשם כקבלן, אף אם הוא עצמו נעדר את הכישורים הנדרשים לשם כך על-פי החוק, ובלבד שהוא מעסיק לפחות שני עובדים שלהם יש הכישורים האמורים. חברתו של המבקש עסקה לפיכך בתיווך בין אלה המבקשים להירשם כקבלנים אך נעדרים את הכישורים המתאימים, לבין בעלי כישורים, שחתמו על מסמכים המעידים על כך שהם מועסקים על-ידם. דא עקא, שמסמכים אלה היו פיקטיביים. הקבלנים נהנו מן ההטבות שהקנה להם הרישום, מבלי שהעסיקו בפועל את העובדים בעלי הכישורים. המועסקים לכאורה, קיבלו מצידם תשלום כספי עבור נכונותם לחתום על מסמכי ההעסקה.

בעוד שמלאכת התיווך הפיקטיבי בוצעה בעיקרה על-ידי המבקש, הוא החליט שלא לחתום בעצמו על התצהירים שהוגשו לרשם הקבלנים, לנוכח שלילת רשיון עריכת-הדין שלו. לפיכך, שיתף הוא במעשה המירמה עורך-דין אחר, שחתם בשמו הוא על תצהירים אלה. עם זאת, גם המבקש עצמו הכין מסמכים משפטיים, ואף הגיש ייעוץ משפטי לקהל לקוחותיו.

המבקש הורשע בבית-משפט השלום בעבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, ובעבירה של התחזות לעורך-דין והסגת גבול המקצוע. נגזרו עליו שלש שנות מאסר לריצוי בפועל. כן הופעל מאסר-על-תנאי של שנתיים וחצי, חלקו באופן חופף וחלקו במצטבר, כך שסך שנות המאסר לריצוי בפועל נקבע לארבע. כן הוטלה עליו שנה אחת של מאסר-על-תנאי. על עורך-הדין שחתם על התצהירים, נגזרו שישה חודשי מאסר על תנאי.

המבקש הגיש ערעור לבית-המשפט המחוזי בגין ההרשעה והעונש כאחד. בפסק-דין מנומק דחה בית-המשפט המחוזי את ערעורו, ומכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

בגידרה של בקשה זו, הכתובה בלשון מגדפת, שמקומה לא יכירנה בכתב-טענות המוגש לבית-משפט, מעלה המבקש שורה ארוכה של טענות. עיקרן הן, כי לנוכח חומר הראיות שהוצג בפני בית-משפט השלום, מן הדין היה כי יזוכה מעבירת ההתחזות לעורך-דין; כי בניגוד לממצאיו של בית-משפט השלום, רשם הקבלנים היה מודע לטיב מעשיו של המבקש, ומשכך לא התקיים הרכיב "מירמה" בהגדרת העבירה של קבלת דבר במירמה; כי בית-המשפט המחוזי מנע ממנו שלא כדין לפטר את עורך-דינו ולטעון לעצמו; וכי אשמו של עורך-הדין, אשר חתם על התצהירים, רב מאשמו שלו, ומכאן שמן הדין להביא זאת בחשבון בגזירת העונש.

בטענות אלה אין כדי לבסס עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. בממצאיו העובדתיים של בית-משפט השלום, ככלל אין ערכאת הערעור מתערבת. כך בדרך קל וחומר, בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי. במקרה זה, המבקש לא הצביע על כל עילה להתערבות בממצאיו של בית-משפט השלום, לפיהם המבקש קיבל את הרשיונות עבור לקוחותיו במירמה, וכי עסק במתן ייעוץ משפטי. המבקש אף לא הראה כי נמנע ממנו ייצוג הולם בבית-המשפט המחוזי, וממילא לא הצביע על כל טענה משפטית שניתן היה לטעון לזכותו, ולא נטענה. לעניין חומרת הענישה, ברי כי המבקש נושא באחריות העיקרית למעשה העבירה, שכן הוא אשר הגה את מסכת הרמייה, והוא אשר הפעילה והוציאה אל הפועל. העונש שהושת עליו, הולם איפוא את חומרת מעשיו.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ח' בשבט, (21.1.02).

ת

_________________
העתק מתאים למקור COURT.DOT
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-XXXX444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il


מעורבים
תובע: פנחס מאירוב
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: