ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נציגות הבית המשותף נגד בן זאב רחל :

בפני: כבוד הרשם עודד שחם

המערערים: 1. נציגות הבית המשותף
2. אבי כהן
3. שרה כהן
4. שלמה כהן
5. דורון כהן
6. משה כהן
7. שרה ברדוגו

נגד

המשיבים: 1. בן זאב רחל
2. ענתבי אברהם
3. שור יונתן
4. חווה הגואל

בקשה להארכת מועד

בשם המערערים: עו"ד אברהם כהן

בשם המשיב 3: עו"ד שור יונתן

בבית המשפט העליון

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד לצורך הגשת בקשת רשות לערער. התיק הובא בפניי ביום 20.1.02, ומסיבה זו ההחלטה ניתנת רק עתה.

1. הבקשה לארכה הוגשה ביום 5.11.01. נשוא הבקשה הוא פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 1683/00, מיום 29.8.01. פסק הדין הומצא לידי המבקשים ביום 10.9.01. בבקשה נטען, כי כל נסיונות המבקשים לגייס עורך דין שיטפל בבקשה לרשות ערעור לא צלחו, ואף עורך דין לא הסכים לקבל את הייצוג בתיק. בתקופה גם היו חגים וימים שלא היתה בהם פעילות במשק. מן הבקשה עולה, כי ביום 24.10.01 נעשה ניסיון להגיש את בקשת הרשות לערער, אך זו הוחזרה למבקשים, בשל העדר ציון של מועד מתן פסק הדין או מתי הודע למבקשים.

בעקבות מכתב זה, הוגשה בקשת רשות לערער ביום 29.10.01, אך אז הוברר, לטענת המבקשים, כי הבקשה הוגשה באיחור של שלושה ימים. מכאן הבקשה שבפניי למתן ארכה לצורך הגשת בקשת הרשות לערער.

2. שאלה אחת היא מה היה המועד האחרון להגשת בקשת הרשות לערער. המועד להגשת בקשת רשות לערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין נשוא הבקשה (ראו תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). תקופה זו החלה, על פי האמור בבקשה שבפניי, ביום 10.9.01. לכך יש להוסיף, כי בין יום 1.10.01 לבין יום 8.10.01 חלה פגרת חג הסוכות, ועל כן ימים אלה אינם באים במניין 30 הימים (תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי). מכך עולה, כי המועד האחרון להגשת בקשת הרשות לערער היה ביום 18.10.01. יוצא, כי אף ביום 24.10.01, בו הוגשה בקשת הרשות לערער לראשונה, על פי הנטען, היתה הגשתה נגועה באיחור. הדברים הם מקל וחומר ביחס למועד הגשתה של בקשת הארכה, יותר מעשרה ימים אחרי כן.

3. האם יש מקום להאריך את המועד להגשת בקשת הרשות לערער? מתן הארכה המבוקשת טעון הוכחתם של "טעמים מיוחדים" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ככלל, פירושו של הנטל האמור הוא כי על מבקש הארכה להצביע על נסיבות שמחוץ לשליטתו, ואשר מנעו את הגשת הבקשה במועד (ראו בש"א 6402/96 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ראשון לציון נ' מיכקלשווילי, פ"ד נ(3) 209). האם הנימוקים שבבקשה מגלים טעמים כאלה? לבחינת טענות המבקשים אפנה עתה.

(א) קיומם של חגים בתקופה הרלוונטית. החגים הם נתון ידוע מראש. הם פועלים באופן שווה עבור כלל המתדיינים. על כולם להערך בהתאם על מנת לעמוד בלוחות המועדים לנקיטת הליכים גם בתקופת החגים. זאת ועוד, החל משנה זו נקבע כי חלק משמעותי מתקופת החגים הוא פגרה, כמתואר לעיל, וכלל לא מובא בחשבון במניין הימים. במצב זה, איני סבור כי ניתן לראות בתקופת החגים "טעם מיוחד" למתן ארכה.

(ב) אי יכולת לגייס עורך דין. טענה זו הועלתה בלא פירוט, ולא ברור מתי החלו פניות לעורכי דין, מתי הסתיימו, כמה פניות נעשו, ושאר נתונים העשויים לסייע להעריך את משקלה של טענה זו. מעבר לכך, קשיי הייצוג המתוארים אינם אירוע פתאומי, אשר יוצרים מצב בלתי צפוי של נבצרות מנקיטת הליך. גם על פי התיאור שבבקשה, המדובר במצב מתהווה, אשר לא ברור מדוע המבקשים לא נערכו בגדרו לאפשרות כי בסופו של דבר לא יימצא ייצוג לעניינם. נושא הייצוג מצוי כל כולו באחריות בלעדית של המבקשים. אין כל סיבה לגלגל את קשיי המבקשים בעניין זה על המשיבים. אמת המידה של "טעמים מיוחדים" נועדה לאפשר מתן ארכה רק באותם מקרים, בהם קיים טעם כבד משקל דיו למתן ארכה, הגובר על אינטרס בעל הדין שכנגד לסופיות הדיון ולהגנה על החסינות הדיונית שרכש בכך שלא הוגש נגדו ערעור (או בקשת רשות לערער) במועדו. קשיי הייצוג המתוארים אינם טעם כזה. אוסיף עוד, כי מתגובת משיב 3 אף עולה, כי המבקשים לא היו מיוצגים בערכאות הקודמות, ובהתדיינויות קודמות בין אותם צדדים. אין מדובר במבקשים אשר הייצוג העצמי זר להם, ועובדה זו נוטה עוד יותר להחליש את עוצמתם של טעם זה בבקשת הארכה.

(ג) טעות בדין. המבקשים טוענים לטעות בדין המתבטאת באי הבאתם של ימי ששי במניין הימים לנקיטת ההליך. גם בכך איני רואה טעם מיוחד למתן ארכה. הדין לעניין זה ברור, ונקבע בו כי יום ו' בשבוע הוא יום פגרה רק אם הוא היום האחרון למניינה של תקופה (תקנה 4 לתקנות בתי המשפט וההוצאה לפועל (פגרות), התשמ"ג-1983). עובדה זו ניתנת לבירור ללא קושי, ומה גם שהמבקש 2 הינו סטודנט למשפטים. הטעות האמורה אינה מהווה, על כן, טעות בדין היכולה לגבש קיומו של טעם מיוחד למתן ארכה.

(ד) נכותו של מבקש 4. גם בכך אין כדי להוות טעם מיוחד למתן הארכה. לא הועלתה כל טענה כי קיים קשר כלשהו בין נכות זו לבין האיחור בנקיטת ההליך. אכן, לבקשה שותפים שבעה. מי שטיפל בה הוא מבקש 2. קשה לראות כיצד הושפע הטיפול בהליך שבפניי ובכלל זה האיחור בו הוא נגוע, מעובדת נכותו של מבקש 4. גם האהדה לנכותו של מבקש 4 אינה יכולה להוות, בנסיבות אלה, טעם מיוחד למתן ארכה.

סופם של דברים, דין הבקשה להידחות. המבקשים יישאו בהוצאות משיב 3, הוא המשיב היחיד שענה לבקשה, בסך 750 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה ורבית מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, יד' בשבט תשס"ב, 27 בינואר 2002.
עודד שחם
ר ש ם
________________
העתק מתאים למקור 01086400.K02
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-XXXX444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected]
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il


מעורבים
תובע: נציגות הבית המשותף
נתבע: בן זאב רחל
שופט :
עורכי דין: