ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד חתמי לוידס :

בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד השופטת מ' נאור

המערערת: מדינת ישראל - משרד הבטחון

נגד

המשיב: חתמי לוידס

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 25.5.00 בתיק ת.א. (ת"א) 1656/97 שניתן על ידי כבוד השופטת ד"ר פלפל

בשם המערערת: עו"ד נעמי שטרן

בשם המשיב: עו"ד ברוך גרוס

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

פסק-דין

השופטת מ' נאור:

1. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ד' פלפל) דחה על הסף את תביעתה של המערערת (להלן - המדינה) נגד המשיבים (להלן - חתמי לוידס או לוידס), בה תבעה המדינה פיצוי על הוצאותיה בהצלת נוסעים מספינה המבוטחת על ידי לוידס. על דחייה זו על הסף מערערת המדינה בפנינו.

2. לפני שאכנס לפרטים אביא, תחילה, את מסקנתי: לא ראיתי מנוס מקבלת הערעור באופן חלקי ומהחזרת ההליך לבית המשפט המחוזי עם הוראות, הכל כמפורט להלן.
התביעה

3. המדינה טענה בתביעתה כי בנובמבר 1992 עלתה ספינת התיור "פנטסי II" על שרטון מול חופי סודן. על הספינה היו גם ישראלים. מר רוזנשטיין, שהוא מורשה של חברת הבעלים והניהול של הספינה (להלן - חברות ניהול הספינה), פנה לצה"ל בבקשת סיוע. בעקבות בקשתו חילץ חיל האויר הישראלי נוסעים מהספינה.

4. בשנת 1997 תבעה המדינה, בהליך נשוא ערעור זה, את חברות ניהול הספינה, את מר רוזנשטיין המורשה שלהן ואת חתמי לוידס, המבטחים של הספינה. על אף שהמדינה תבעה את לוידס בתור מבטחת, היא לא צירפה לכתב התביעה המקורי את פוליסת הביטוח של הספינה, שלא היתה בידיה באותו שלב.

5. נגד חברות ניהול הספינה ניתן פסק דין בהעדר הגנה.

הבקשה לדחייה על הסף

6. ביום 23.4.1998 הגישה לוידס בקשה לדחות את התביעה נגדה על הסף (בש"א 5778/98). בבקשה זו טענה לוידס, בין השאר, כי המדינה לא הציגה בכתב תביעתה את פוליסת הביטוח ואף לא ציטטה קטעים ממנה, ועל כן דין תביעתה להידחות על הסף. לבקשה זו לא צירפה לוידס עצמה את הפוליסה. היא הסבירה כי העתק הפוליסה שהוצאה בזמנו כבר איננו בידי סוכן הביטוח הישראלי, גבי לכמן שמו, וכי זה האחרון אומר כי מסר בזמנו את הפוליסה לחברת הבעלים של הספינה - היא המבוטחת. הבקשה לדחייה על הסף נדונה בפני הרשמת, כבוד השופטת ע' סלומון-צ'רניאק, ביום 14.12.1998, שמונה חודשים לאחר הגשתה. בין הגשת הבקשה לבין הדיון בה, אירעו מספר התפתחויות:

א. המדינה הגיעה להסכמה עם רוזנשטיין, לפיה ימסור רוזנשטיין למדינה את הפוליסה וגם ימסור תצהיר, ובתמורה תוותר המדינה על התביעה נגדו. ביום 27.5.1998 הגישה המדינה בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך צירוף פוליסה לכתב התביעה, ובית המשפט נעתר לבקשת התיקון. ציינתי כי המדינה צירפה "פוליסה" לכתב התביעה המתוקן. לא ציינתי כי המדינה צירפה את "הפוליסה". כפי שנראה בהמשך הדברים, היתה לאורך הדיונים בערכאה הראשונה מחלוקת בשאלה האם מהמסמך שצירפה המדינה לכתב תביעתה המתוקן נשמטה שורה המפנה למסמך אחר, ובו תניית שיפוט ייחודית לבתי המשפט באנגליה. לטענת לוידס, השורה המפנה למסמך האחר נשמטה מצילום הפוליסה שהגישה המדינה, והמסמך האחר הוא חלק בלתי נפרד ממסמכי הפוליסה, ואף הוא נמסר למבוטחת.

ב. זמן קצר לאחר מכן, ב25.6.1998- הגישה המדינה תגובה (ראשונה) לבקשה לדחיית התביעה על הסף. בתגובה לטענה שלתביעה לא צורפה פוליסה היפנתה המדינה לכתב התביעה המתוקן הכולל את מה שהיוותה, לטענתה, הפוליסה החסרה. לתגובה זו צירפה המדינה תצהיר של מר רוזנשטיין. מר רוזנשטיין ציין בתצהירו, בין השאר, כי במועד קרות הארוע היתה לספינה פוליסת ביטוח תקפה של לוידס. לתצהירו צירף מר רוזנשטיין את המסמך שצורף לכתב התביעה המתוקן. עוד הצהיר רוזנשטיין כי לוידס כבר הכירה באחריותה הביטוחית לארוע, ובהתאם לכך נשאה לוידס, עד אותו השלב, בעלויות הכרוכות בגרירת הספינה ותיקונה במספנה, אך לא בפיצוי צד ג'.

ג. לוידס לא שקטה על שמריה. היא הגישה ביום 17.8.1998 (לאחר נטילת רשות) תשובה לתגובת המדינה לבקשה לדחייה על הסף, בה טענה כי חלה על הפוליסה תניית שיפוט ייחודית. היא טענה כי מה"פוליסה" שהגישה המדינה - נשמטה שורה. ה"פוליסה" שצורפה לכתב התביעה המתוקן כללה צילום של מסמך הקרויInstitute Yacht Clauses (להלן - Institute Clauses). לוידס טענה כי מהעתק ה-Institute Clauses שהציגה המדינה נשמטה שורה, מראש העמוד הראשון. שורה זו קובעת, כך טענה לוידס, שיש להשתמש במסמך זה אך ורק עם מסמך אחר הקרוי The New Marine Policy Form (להלן - Policy Form). ב-Policy Form מופיע סעיף הקובע:

“This insurance shall be subject to the exclusive jurisdiction of the English Courts, except as may be expressly provided herein to the contrary”.

לטענת לוידס, סעיף זה מהווה תניית שיפוט ייחודית בחוזה שבינה לבין חברת הבעלים של הספינה. אם כך הוא בחוזה בין לוידס וחברת הבעלים של הספינה, שהיא המבוטחת - גם המדינה, אשר תובעת על פי הפוליסה, כפופה לתניית השיפוט.

לוידס צירפה לתגובתה זו "תצהיר" של עורך דין אנגלי, ג'ונסטון שמו, אליו צורפו דוגמאות של ה-Institute Clauses וה-Policy Form. לוידס חזרה וציינה כי הפוליסה המקורית, שהיתה חידוש של פוליסה קודמת בינה לבין חברת הבעלים של הספינה, נמסרה בעבר לחברת הבעלים של הספינה על ידי מר גבי לכמן, סוכן הביטוח שפעל בעסקת הביטוח, ולכן הגישה לוידס דוגמאות של הפוליסה במקום את העתק הפוליסה המקורית. לוידס טענה כי ניסתה לאתר את חברות ניהול הספינה, אך אין כל דרך לאתרן. עוד טענה לוידס כי הדין החל על הפוליסה הוא הדין האנגלי.

ד. ביום 22.11.1998 הגישה המדינה תגובה לתשובת לוידס. בתגובה זו עמדה המדינה על טענתה כי המסמך שצורף לכתב התביעה המתוקן הוא הוא הפוליסה "הנכונה", כפי שעולה מתצהירו של רוזנשטיין. עוד טענה המדינה כי סמכות השיפוט נתונה לבתי המשפט בישראל וכי הדין החל הוא הדין הישראלי. המדינה העירה על כך שלוידס לא הגישה תצהיר של סוכן הביטוח מר לכמן. עוד טענה ש"התצהיר" של עו"ד ג'ונסטון אינו ערוך כדין: הוא נערך מחוץ לגבולות המדינה שלא בפני נציג קונסולרי או דיפלומטי של ישראל. המדינה הביעה תרעומת על כך שלוידס מעלה נגדה טענת תרמית, לפיה צירפה בכוונה כביכול עותק חסר של הפוליסה. כפי שהתברר בדיעבד בערעור, מהמסמך שהגישה המדינה - אכן נשמטה שורה.

ה. אחר הדברים האלה, וכנראה בתגובה לטענה שלוידס לא הגישה תצהיר של סוכן הביטוח, הגישה לוידס ביום 8.12.1998 הודעה על הגשת תצהיר נוסף. התצהיר שצורף היה של סוכן הביטוח לכמן. בהודעה צוין כי בא כוח המדינה נתן הסכמה להגשת התצהיר. בתצהיר של מר לכמן צוין כי בשנת 1992 פנה אליו רוזנשטיין בבקשה שיסדר לספינה ביטוח ימי, אך לא היתה בידיו של לכמן הרשאה של לוידס לביטוח כזה. על כן פנה לכמן לסוכנים של לוידס בלונדון בשם נילסונהרסט כדי לסדר את הביטוח. נילסונהרסט הוציאו כתב כיסוי לתקופה של 12 חודשים החל מיום 15.5.1992, אשר נשלח אל לכמן. כתב הכיסוי כלל, כחלק בלתי נפרד ממנו, את ה-Institute Clauses. לפי התצהיר, לאחר שהוצא כתב הכיסוי, מסר לכמן לרוזנשטיין את כתב הכיסוי המקורי לרבות ה-Institute Clauses שנשלח אליו מלונדון. יחד עם מסמכים אלה מסר לכמן לרוזנשטיין, לפי תצהירו, גם את ה-Policy Form - המסמך ה"אחר" נשוא ההפניה שבשורה שנשמטה, לפי הטענה, מה-Institute Clauses. לכמן הצהיר כי המסמכים מעולם לא הוחזרו אליו על ידי רוזנשטיין או אדם אחר.

7. אחר שנאספו לתיק בית המשפט עוד ועוד מסמכים, תגובות ותצהירים, הכל כפי שפורט, התקיים ביום 14.12.1998 דיון בפני כבוד הרשמת סלומון-צ'רניאק בבקשה לדחיה על הסף. הצדדים טענו בפניה על סמך המסמכים השונים, זה בכה וזה בכה, בשאלה מהי הפוליסה ה"נכונה". שלושת המצהירים ג'ונסטון, רוזנשטיין ולכמן לא נחקרו בישיבה זו.

8. הרשמת שמעה מה ששמעה, ונתנה החלטה בזו הלשון:

"ככל שזה נוגע לטענות שהושמטה שורה מן הפוליסה נשוא הדיון או כי יש להחיל את הדין האנגלי אין כל מקום לדחיית התובענה על הסף כי הרי ברור שיש צורך להניח תשתית עובדתית לטענות כידוע, כאשר נזקקים לראיות לא תימחק תביעה על הסף.

באשר לויכוח שנוצר בשאלה אם חוק חוזה הבטוח חל במקרה דנן אם לאו, נראה שכלל לא הוצבה המסגרת הנאותה מאחר ואין בפני אפילו כתב הגנה מטעם המבקשים. לפיכך, בקשה לדחיית התובענה על הסף נדחית" (ההדגשה אינה במקור).

עוד הורתה הרשמת על הגשת כתב הגנה וכן הורתה, בהסכמה, כי כתב ההגנה יוגש בידי לוידס לפי שמה הנכון.

9. נראה היה, לכאורה, עם מתן ההחלטה של כבוד הרשמת, כי הסתיים הדיון בבקשה לדחייה על הסף, וכי ניתן לעבור לדיון בתיק עצמו, במסגרתו יבוררו גם העובדות הנוגעות לפוליסה ה"נכונה". כפי שנפרט מיד, לא כך אירע.

10. ביום 31.5.1999 התייצבו באי-כוח הצדדים שוב בפני הרשמת סלומון-צ'רניאק לישיבת קדם משפט, וביקשו לקבוע את התיק להוכחות. בהחלטה מאותו מועד קבעה הרשמת סלומון-צ'רניאק: "אני מכריזה על סיומו של קדם המשפט והמזכירות תקבע מועד להוכחות". ואולם הצדדים זומנו לשופטת אחרת לכמה ישיבות נוספות של קדם משפט. בסופו של דבר קיבלו המדינה ולוידס הזמנה לישיבת קדם משפט נוספת בפני כבוד השופטת ד' פלפל. בעקבות אותה ישיבת קדם משפט בפני השופטת ד' פלפל - ניתן פסק הדין נשוא הערעור, הדוחה את התביעה על הסף. עו"ד גרוס, בא-כוח לוידס, טען בישיבת קדם המשפט זו, כי לדעתו אין מקום לתביעה. עו"ד בקר, בא-כוח המדינה, טען שישנן עובדות הצריכות להתברר במהלך ההוכחות. כמו כן, מופיעה בפרוטוקול שורה בה כתוב:

"הצדדים: אנחנו טענו לנושא הסמכות בבש"א 5778/98. לא ניתנה בבש"א החלטה לענין זה".

רישום זה, או תוכנו, לא היה מדויק: החלטה ניתנה גם ניתנה בבש"א 5578/98 על ידי הרשמת סלומון-צ'רניאק. יתכן וכוונת הצדדים היתה ששאלת קיום תניית שיפוט ייחודית בפוליסה לא הוכרעה. בסופה של הישיבה בפני השופטת ד' פלפל ניתנה החלטה: "נדחה לעיון בנושא הסמכות". זמן קצר לאחר הישיבה האמורה ניתן פסק הדין נשוא הערעור, הדוחה את התביעה על הסף.
פסק הדין נשוא הערעור

11. בפסק הדין נשוא הערעור סקרה השופטת פלפל את ההליכים שהתקיימו בפני הרשמת. היא הזכירה שלדיון שנערך בפני הרשמת ביום 14.12.1998 "לא התבקש המצהיר מטעם המבקשת [להתייצב] לחקירה על תצהירו" (נראה על פי האמור בהמשך הדברים שהכוונה לעו"ד ג'ונסטון). עוד ציינה, כי לאחר קריאת בש"א 5778/98 במלואה, היא הגיעה לכלל מסקנה -

""שיש מקום לשוב ולדון בשאלת הסמכות הענינית של בימ"ש זה הן מכיון שהמדובר בשאלה מקדמית, שנטענה בצורה ראויה בכתב ההגנה (שלא היה בפני הרשמת) החיונית לצורך המשך ניהול התובענה גופא, הן לאור החומר הקיים כבר בתיק בית המשפט והן מכיון שהדיון שהיה בפני הרשמת, לצערי הרב, סטה מהמסלול המשפטי ההולם, וכדי למנוע עיוות דין ואפשרות של הארכת המשפט שלא לצורך".

השופטת פלפל חזרה ונדרשה איפוא, לשאלה אותה היא מכנה שאלת "סמכות עניינית לדון בתובענה". למעשה, אם נדייק, השאלה שעמדה לדיון לא היתה שאלת קיום הסמכות, אלא שאלה של כיבוד תניית שיפוט ייחודית, דהיינו, שאלת הפעלת הסמכות. בפסק הדין מזכירה השופטת שעו"ד ג'ונסטון לא נקרא להעיד על "תצהירו", לכן קבעה שיש "לקבל את האמור בתצהיר כאמת מוכחת". היא המשיכה וקבעה:

"ומהי אמת מוכחת זו?

לעדותו [של ג'ונסטון], נמסרו במקרה הזה, לבעל האוניה, תנאי הפוליסה החדשה, של ה- Institute Yacht Clauses. . . . בפוליסה זו כתוב באותיות בולטות כי: ‘this insurance shall be subject to the exclusive jurisdiction of the English Courts’ except as may be expressly provided herein to the contrary’.

אם זו נקודת המוצא, שלא נסתרה, שאכן פוליסה כזו נמסרה למבוטח; וכשהנתבע מס' 3 גם לא מעיד מפורשות אם בצילום הפוליסה 'שלו' חסר העמוד שבו הסעיף הרלבנטי, אם לאו,- אזי מה המשמעות של סעיף זה?

נראה לי שלא יכולה להיות מחלוקת שנוסח סעיף זה אכן מייחד את הסמכות הבלעדית לדיון בתובענה לבתי המשפט האנגליים.

תיאמר האמת, שלא מצאתי תשובה לענין נוסח הסעיף באחת מתגובות המדינה, ובצדק.

המדובר בסעיף המדבר בעד עצמו, כשההלכה הידועה היא כי כשקיים סעיף המעניק סמכות יחודית לבית משפט זר, בית המשפט הישראלי יכבד אותה ולא ידון בתובענה.

כאן, לפי נוסח הסעיף אכן מדובר בסמכות אקסקלוסיבית" [ההדגשה אינה במקור].

12. אעמיד תחילה דברים על דיוקם, מפני שבקטע שצוטט לעיל נפלו אי-דיוקים מסויימים. עו"ד ג'נסטון לא התייחס כלל ב"תצהירו" - שאכן לא אושר כדין - לשאלה מה נמסר או לא נמסר לחברות ניהול הספינה. "תצהירו" של עו"ד ג'ונסטון מסביר את המבנה הנהוג של הפוליסה, הכולל מספר מסמכים, אשר על שניים מהם נתעכב. המסמך הראשון - הוא ה-Institute Clauses (אותו הגישה המדינה כ"פוליסה"). כזכור, התעוררה מחלוקת האם שורה בראש ה- Institute Clauses, הקובעת “for use only with the new marine policy form”, נקטעה מהעותק של ה-Institute Clauses אשר הוגש על ידי המדינה. על פי ה"תצהיר" של ג'ונסטון, בראש ה-Institute Clauses אכן מופיעה השורה האמורה. המסמך השני הוא ה-Policy Form ובו תניית השיפוט. המדינה, בעת הגשת הערעור, דבקה בכך שהיא הגישה את המסמך "הנכון" לבית המשפט המחוזי. על פי האמור בשורה שנקטעה, לפי הנטען, יש להשתמש ב-Institute Clauses רק יחד עם המסמך השני - ה-Policy Form. כדוגמא של ה-Policy Form צירף ג'ונסטון ל"תצהירו" מסמך הנושא כותרת: LLOYD’S MARINE POLICY. במסמך שני זה, ולא ב-Institute Clauses עצמו, מופיעה תניית השיפוט בנוסח שצוטט על ידי הערכאה הראשונה.

13. עוד מתייחסת השופטת פלפל בפסק דינה בקצרה לאפשרות של תביעה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט (להלן - דיני עשיית עושר). וכך אומרת היא:

"בסעיף 15 לכתב התביעה, מצוין במפורש כי המבקשים [לוידס] היו המבטחים לפי הפוליסה, וכי התביעה כנגדם היא לשיפוי מכוח פוליסה זו. ואם המדובר בתביעה מכוח דיני עשיית עושר, טענה שנטענה כלפי שאר הנתבעים במפורש, קשה לי לראות הכיצד זה חברת ביטוח, שלא ברור מכתב התביעה אם שילמה או לא שילמה, התעשרה במקרה הנוכחי".

14. בצדק החליטה השופטת פלפל להתייחס לאפשרות קיום עילת עשיית עושר, אף שעילה זו לא צוינה מפורשות כלפי לוידס. הדרישה בתקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, הינה ציון העובדות המקימות את עילת התביעה, ואין צורך לציין את העילה עצמה (ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1995) 146-133). ואולם, קשה שלא להעיר שבכל השאלה של דיני עשיית עושר לא היה לצדדים יומם בבית המשפט. לא ניתנה להם הזדמנות לטעון דבר וחצי דבר בענין. רק בערעור בפני בית משפט זה היתה לצדדים הזדמנות לסכם טענות נגד לוידס בנושא עשיית העושר, והצדדים העלו בפנינו טענות נרחבות בענין זה.

15. בסופו של דבר קבעה השופטת פלפל בפסק דינה כי חלה בין הצדדים תניית שיפוט ייחודית לבתי המשפט באנגליה, ועל כן, הבקשה לדחייה על הסף התקבלה. התביעה נדחתה והמדינה חויבה לשלם ללוידס הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ש"ח.

הערעור, הבקשה להגשת ראיה נוספת, המהפך בשאלת קיום השורה שנקטעה מה-Institute Clauses וטענות הצדדים

16. בהודעת הערעור לפנינו חזרה המדינה וטענה כי הפוליסה "הנכונה" היא המסמכים שצורפו על ידה לכתב התביעה המתוקן, אותם קיבלה מרוזנשטיין, ביניהם העותק של ה-Institute Clauses שאינו כולל שורה המחייבת להשתמש במסמך זה רק יחד עם ה-Policy Form. ואולם, בסיכומי המדינה חל מהפך. המדינה ציינה בסיכומיה כי לבית המשפט קמא הוגש על ידי המדינה "בטעות ובתום לב" עמוד ראשון של ה-Institute Clauses ללא השורה הראשונה; אך תוך כדי הכנת הסיכומים בערעור, התגלה לבא-כוח המדינה שאכן מופיעה בראש העמוד הרלבנטי, כטענת לוידס, השורה שבמחלוקת (”For use only with the New Marine Policy Form”), וכי שורה זו חסרה מההעתק שהוגש על ידי המדינה לבית המשפט המחוזי.

17. כמו כן, המדינה שבה וטענה את שטענה בערכאה הראשונה, שה"תצהיר" של עו"ד ג'ונסטון אינו קביל, כך שנשמט הבסיס העובדתי עליו מבוסס פסק הדין ודי בכך כדי להוביל לביטולו. המדינה טענה בסיכומיה כי התיק נקבע על ידי הרשמת סלומון-צ'רניאק להוכחות. אין המדובר, כך טענה המדינה, בענין טכני, שכן אילו הוגש תצהיר כדין, והמצהיר (ג'ונסטון) היה מגיע לישראל ומתייצב בפני בית המשפט, היה בהחלט מקום לחקור אותו בהרחבה. כך, למשל, היה צורך לחקור אותו מנין הוודאות שאכן הוצאה בפועל במקרה זה הפוליסה הסטנדרטית (לעומת המסמכים אשר הוגשו על ידי המדינה), כאשר אין בידיו העתק מהפוליסה הספציפית; מנין שאכן עשו שימוש בגרסת הפוליסה הסטנדרטית שצורפה ל"תצהיר", שהיתה גרסה חדשה של הפוליסה הסטנדרטית במועד כריתת החוזה בענייננו; ומדוע לא בא זכרה של תניית השיפוט ב COVER NOTE-שתיאר את התנאים העיקריים. המדינה קבלה, איפוא, על כך שבית המשפט קיבל את האמור ב"תצהירו" של ג'ונסטון כ"אמת מוכחת" לאור העדר חקירה של ה"מצהיר", כאשר ה"תצהיר" כלל לא היה קביל.

18. המדינה הוסיפה וטענה כי ה-Policy Form אינו כלול במסמכים שרוזנשטיין הצהיר שהם פוליסת הביטוח בין לוידס לבין חברת הבעלים של הספינה. יש בכך, לפי הטענה, להראות כי מעולם לא נמסר לחברת הבעלים של הספינה (המבוטחת) המסמך הכולל את תניית השיפוט. המדינה טענה כי גם רוזנשטיין לא נחקר על תצהירו, ועל כן היה מקום לקבל כ"אמת מוכחת" דווקא שה-Policy Form לא נמסר. לטענת המדינה, על לוידס, שלא שמרה עותק מהפוליסה, להוכיח כי ה-Policy Form אכן נמסר למבוטחת.

19. כאמור, יש כעת הסכמה שקיימת שורה בראש ה-Institute Clauses המחייבת להשתמש בו יחד עם ה-Policy Form, בו מופיעה תניית השיפוט. ואולם טוענת המדינה, כי אין בחיוב להשתמש ב-Policy Form הוכחה כי כך נעשה בפועל; ואם לא נמסר ה-Policy Form בפועל, אין הוא נחשב חלק מהפוליסה.

20. בפי המדינה טענות משפטיות חלופיות שונות למקרה שבית משפט זה יחליט כי העובדות הן שה-Policy Form אכן מהווה חלק מהחוזה בין לוידס לבין חברת הבעלים של הספינה: טענת תנאי מקפח בחוזה אחיד (שאף לגביה לא היתה הזדמנות לטעון בערכאה הראשונה), וטענה שתניית השיפוט הזר לא הועלתה על ידי לוידס בהזדמנות הראשונה - בעת הגשת הבקשה לדחייה על הסף. עוד טענה המדינה כי יש בידה עילה טובה בדיני עשיית עושר נגד לוידס וכי על עילה זו אין תניית השיפוט חלה. כמו כן, טענה המדינה כי לגבי עילה זו לא ניתנה לה אפשרות לטעון.

21. מכל מקום, כך טוענת המדינה, לא היה מקום לדחות את התביעה בשל תניית שיפוט זר. לכל היותר, היה מקום לעכב את ההליכים בה.

22. לוידס טוענת כי הודייתה של המדינה, בדיעבד, בענין "השורה החסרה", מראה כי צדקה השופטת פלפל בהעדיפה את המסמכים "האמיתיים" שהוצגו על ידי עו"ד ג'ונסטון. מסמכים אלה, הכוללים את ה-Policy Form, ברורים הם, והם מכילים תניית שיפוט ייחודית. גם בספרות בנושא ביטוח אליה מפנה לוידס, מופיע נוסח של ה-Policy Form הזהה לנוסח אשר הוגש על ידי לוידס.

23. לוידס ביקשה להגיש, כראיה נוספת בערעור, עותק נוסף של ה"תצהיר" של ג'ונסטון, אשר עומד, (שלא כמו העותק הראשון שהוגש), בדרישת הדין בענין אישור תצהירים. לוידס טענה כי בעידן המודרני לא היה מקום לדקדק בדרישות הפורמליות בענין ה"תצהיר" הראשון. עוד טוענת היא כי ב"כ המדינה הסכים בערכאה הראשונה להגשת "התצהיר" הלא מאושר (המדינה הכחישה טענה זו). נוכח המסקנה אליה הגעתי - שיש להחזיר את התיק לערכאה הראשונה - אין עוד צורך לקבל את התצהיר החדש בערעור דווקא, וניתן יהיה לבקש להגישו, במידת הצורך, לערכאה הראשונה. יתכן שאין כלל צורך בחקירתו של ג'ונסטון, להבדיל מחקירתם של מצהירים אחרים. על כך אעמוד בהמשך הדברים.

בנוסף, השיבה לוידס לחלק מהטענות הנוספות של המדינה. לטענת לוידס, רק בערעור העלתה המדינה את הטענה נגד העיתוי בו טענה לוידס לתניית שיפוט. לגופה של הטענה, טענה לוידס כי היא העלתה את הטענה בענין תניית שיפוט ייחודית בהזדמנות הראשונה - עובר לקבלת כתב התביעה המתוקן, בו הופיעו לראשונה מסמכים המתיימרים להיות פוליסת ביטוח. בנושא הסעד המתאים לכיבוד תניית שיפוט ייחודית, טענה לוידס כי בתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, המסדירה דחייה על הסף, נקבע מפורשות שמדובר ברשימה פתוחה של עילות לדחייה על הסף, כך שאין פגם בעובדה שבית המשפט קמא דחה את התביעה על הסף בגין תניית שיפוט.

הממצאים שבעובדה שנקבעו

24. נקודת המוצא לדיון בערעור היא שהיום (להבדיל מבעת הדיון בערכאה הראשונה) אין המדינה חולקת על כך שלחברות ניהול הספינה נמסר עותק של ה-Institute Clauses שכלל את השורה החסרה, המחייבת את השימוש ב-Policy Form יחד עמו. עדיין שנויה במחלוקת קביעתה של הערכאה הראשונה לפיה קיבלה חברת הבעלים של הספינה גם את ה-Policy Form.

25. לטעמי, לא היה מקום לכך שהערכאה הראשונה תקבע ממצאים שבעובדה בדרך בה נקבעו, תוך הסתמכות על כך שג'ונסטון לא נחקר על "תצהירו" בהליך שכבר הסתיים בפני הרשמת.

26. מקובל עלי שראוי היה לפצל את הדיון ולהכריע תחילה בטענה המקדמית. לשם כך היה צורך לקבוע תחילה ממצאים שבעובדה בשאלה מהי הפוליסה שנמסרה למבוטחת, וזאת כדי להכריע בשאלה אם ישנה תניית שיפוט ייחודית שראוי לכבדה. בית המשפט מוסמך תמיד לקבוע כי שאלה פלונית תתברר ותוכרע לפני השאלות האחרות. בענייננו השאלה מהי הפוליסה המחייבת מובילה לצומת דרכים. ראוי היה, אכן, לבררה תחילה. מקובל עלי שלא היה טעם לשמוע הוכחות לגוף הענין בטרם תלובן שאלה זו.

27. ואולם: לא היה מקום לקבוע ממצא שבעובדה בלי לאפשר חקירה על התצהירים, והבאת ראיות נוספות אם יש צורך בכך. לכאורה נראה כי התצהירים הרלבנטיים לשאלה מה נמסר למבוטחת הם דווקא תצהירו של סוכן הביטוח מר לכמן ותצהירו של מר רוזנשטיין. מעיון בסיכומי המדינה נראה שהיא אינה חולקת על כך שהגרסה הנוכחית של הטפסים הסטנדרטים של הפוליסה הם אלה שצורפו ל"תצהירו" של עו"ד ג'ונסטון. לכן ייתכן, כפי שרמזתי, שאין צורך בחקירתו. המחלוקת העובדתית היא בשאלה מה נמסר למבוטחת. לדיון בפני הרשמת לא זומן אף אחד מהמצהירים לחקירה. ממילא לא ניתן היה לקבוע ממצאים שבעובדה בשאלה שהיתה טעונה הכרעה על יסוד העובדה שה-Institute Clauses וה-Policy Form הם מסמכים סטנדרטיים, שצריך להשתמש בהם יחד. ג'ונסטון לא הצהיר דבר בשאלה מה נמסר בפועל למבוטחת. אכן, לקיומם של טפסים סטנדרטיים או לנוהג של התקשרות יכול שיהיה משקל בקביעת העובדות, אך הנוהג איננו ראיה קונקלוסיבית. זאת ועוד: נראה עוד כי מהספרות המשפטית עולה, כי לעתים מושמטת (בהסכמה) מחוזים בינלאומיים של לוידס כגון זה תניית השיפוט הייחודית.

28. איני סבורה שראוי להקדים ולדון כאן בשאלה מה הדין בהנחה שה-Policy Form לא נמסר למבוטחת, והאם גם במקרה כזה ייחשב הוא כחלק מהחוזה; עוד לא ראיתי מקום להכריע בטענות החלופיות שהעלתה המדינה בערעורה בהנחה שייקבע שה-Policy Form מהווה חלק מהחוזה.

29. על כן אציע לחברי להחזיר את הדיון לערכאה הראשונה כדי שתקבע, לאחר שמיעת ראיות וטענות, ממצא עובדתי בשאלה מה הם מסמכי הפוליסה שנמסרו למבוטחת, ותקבע אם חלה תניית השיפוט שב-Policy Form וכן תקבע אם תניה זו תופסת כלפי המערערת ולגבי עילות התביעה שאותן העלתה. כן תאפשר למדינה (אם זו תמצא לנכון לחזור להעלות טענה זו) לטעון ולהביא ראיות בשאלה אם מדובר בחוזה אחיד בכלל, ואם התניה בענין מקום השיפוט היא תנאי מקפח. ענין זה יוכרע בשים לב לתנייה שבפוליסה המחילה את הדין האנגלי.

30. בכך יכולתי לסיים את מלאכתי, ואולם משהגענו עד הלום - ומשטענו הצדדים מה שטענו, אתייחס בקצרה לכמה עניינים נוספים שעלו בערעור כדי למנוע, במקום שהדבר ניתן, את הצורך ב"סיבוב שני" של ערעור. בענינים שיפורטו להלן ההכרעה היא סופית ואין מקום לחזור ולהידרש להם בערכאה הראשונה.

טענת המדינה: לוידס לא העלתה את הטענה בענין תניית שיפוט ייחודית בהזדמנות הראשונה

31. המדינה טענה כי ההזדמנות הראשונה בה היתה צריכה לוידס להעלות את הטענה בדבר תניית שיפוט ייחודית זרה, היא מועד הגשת הבקשה המקורית לדחייה על הסף - 23.4.98. הטענה האמורה הועלתה כזכור רק בתשובה לתגובת המדינה מיום 17.8.98. על כן - כך טענת המדינה, יש לדחות את הטענה בענין תניית שיפוט זרה בשל אי העלאתה בהזדמנות הראשונה. כמו כן טוענת המדינה כי אין בעובדה שהיא לא הגישה פוליסה עם כתב התביעה המקורי כדי לגרוע ממסקנה זו, לאור הודאתה של לוידס עצמה, לפיה הפוליסה בינה לבין חברת הבעלים של הספינה היא פוליסה סטנדרטית. מנגד טענה לוידס כי טענה זו של המדינה לא הועלתה בבית המשפט קמא; כמו כן טענה היא שהיא העלתה את הטענה בהזדמנות הראשונה: מיד עם קבלת כתב התביעה המתוקן, אליו צרפה המדינה את העותק (החסר) של ה-Institute Clauses.

האם לוידס טענה לקיום תניית שיפוט בהזדמנות הראשונה?

32. אכן, לפי הכלל הנהוג, יש לטעון לתניית שיפוט ייחודית "בהזדמנות הראשונה" (ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1995) 42). הפסיקה לא פירשה מהי "ההזדמנות הראשונה" בהקשר של טענת קיום הסכם שיפוט זר. בסוגייה אחרת - הדרישה לטעון טענת התיישנות "בהזדמנות הראשונה" - קבע השופט בך:

"לגופו של עניין, לא הייתי קובע נוסחה גורפת, כללית, שתכסה את כל המצבים, אלא בודק כל מקרה על-פי נסיבותיו המיוחדות. בעיקר יש לבחון בכל תיק בו מתעוררת סוגיה זו, מה היתה מהות הדיון הראשון שהתקיים, אשר במהלכו לא העלה עדיין הנתבע את טענת ההתיישנות, מה היה העניין של הנתבע בנושא שהועלה אז, האם נקט בעמדה כלשהי ביחס לאותו דיון והאם היה נוכח בו אם לאו" (ע"א 630/90 רוז'נסקי נ' ארגון מובילי לוד (העולה) בע"מ, פ"ד מה (5) 365, 370).

אם ניישם דברים אלה על סוגיית "ההזדמנות הראשונה" לענין תניות שיפוט - יש לבחון את המקרה שלפנינו, כמו כל מקרה, על פי נסיבותיו המיוחדות. את דברי השופט בך אין לראות כרשימה סגורה, אלא יש לזכור לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו המיוחדות. בע"א 3599/94 יופיטר ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נ (5) 423, פסק דין נוסף הדן בפירוש "ההזדמנות הראשונה" להעלות טענת התיישנות, החליטה חברתי השופטת שטרסברג-כהן כי הנתבע (שם) לא החמיץ את ההזדמנות הראשונה לטעון טענה זו. בין יתר הנסיבות המיוחדות של אותו המקרה, מצוין כי "לא נמסר ל[נתבע] כתב התביעה, שגם אילו היה בידו, לא נראה על פניו שניתן להעלות טענות התיישנות כלפיו" (ע' 428). בענייננו, כתב התביעה נמסר אמנם ללוידס, אך, בדומה לענין יופיטר, לא נראה על פניו שניתן היה לצפות מלוידס להעלות, נגד כתב התביעה המקורי, אליו לא צורפה כל פוליסה, טענת שיפוט זר. המדינה טוענת כי לשיטת לוידס עצמה, לוידס מתקשרת תמיד, ללא יוצא מן הכלל, בהתקשרות עם תניית שיפוט ייחודית, ומכך, עולה כי לוידס היתה צריכה לדעת אף מבלי לראות את הפוליסה הספציפית, כי עליה לטעון לתניית שיפוט ייחודית. ואולם, לא נטען ולא הוכח בפני בית המשפט קמא וגם לא בפנינו - כי לוידס ידעה בפועל, בעת קבלת כתב התביעה המקורי ולפני שהמדינה הגישה את ה-Institute Clauses, על קיום תניית השיפוט בחוזה בינה לבין חברת הבעלים של הספינה. כזכור, אף ב"תצהיר" של ג'ונסטון מטעם לוידס לא נאמר מפורשות שלוידס אינה חורגת לעתים מהתקשרות לפי הפוליסה הסטנדרטית. אין להניח כמובן מאליו שלוידס ידעה על תוכן החוזה הספציפי אשר כרתה עם חברת הבעלים של הספינה, ושהיתה בו, בפועל, תניית שיפוט ייחודית.

33. כפי שכבר נרמז, מהספרות המשפטית עולה שדווקא בפוליסות המונפקות על ידי לוידס ללקוחות בארצות זרות כמו בענייננו, מסכימים לפעמים הצדדים ביניהם למחוק את תניית השיפוט האמורה:

“It would have been possible to deal with jurisdiction and proper law in a composite statement in the policy form, such as, ‘This insurance is subject to English law, practice and jurisdiction.’ It was recognised, however, that the policy form might occasionally be used for insurances issued abroad. In such cases, the assured or his broker might wish to agree the deletion of the jurisdiction clause. . . .” (D. O’May Marine Insurance Law and Policy (London, ed. by J. Hill, 1993) 22).

לא היה מקום לצפות מלוידס לטעון מיד עם הגשת כתב התביעה המקורי, אליו לא צורפה שום פוליסה, כי קיימת תניית שיפוט ייחודית. אין המדינה יכולה להיבנות מכך שטענת תניית השיפוט הועלתה רק לאחר שהיא תקנה את כתב תביעתה וצרפה את המסמכים שקיבלה מרוזנשטיין (ראו והשוו: ע"א 1757/90 מעלה יצרני עורות 84 כפר סבא בע"מ נ' סלע חברה לביטוח בע"מ ואח'(לא פורסם) (פיסקה 9)). ועוד: הטענה הועלתה במסגרת חילופי המסמכים והתצהירים שהוגשו עוד לפני הישיבה הראשונה. על כן, בנסיבות הענין, יש לראות את לוידס כמי שהעלתה את טענתה בהזדמנות הראשונה.

טענת המדינה: לא היה מקום לדחיית התביעה על הסף

34. כאמור, טענה המדינה כי אף אם חלה על הפוליסה תניית שיפוט ייחודית, הסעד המתאים הוא העמדה של הדיון או עיכובו, ולא דחייתו על הסף. לוידס, לעומתה, טענה כאמור כי תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי הינה רשימה פתוחה, ולכן לא היה פגם בדחיית התביעה על הסף עקב תניית שיפוט ייחודית. אכן, הסעד הנהוג בענין תניית שיפוט ייחודית לחוץ לארץ הינו העמדת התביעה, ולא דחייתה על הסף (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1995) 42, 79; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 6, תשס"א) 37). הערכאה הראשונה רשמה הצהרה מפי בא כוחה של לוידס כי לא תטען באנגליה טענת התיישנות. ואולם הערכאה הראשונה לא העמידה את התביעה אלא דחתה אותה בגין תניית השיפוט, ודחיית התביעה יוצרת, בין היתר, מעשה בית דין המונעת הגשת תביעה באנגליה. נראה שלא לכך הייתה הכוונה. על כן - גם אם תתקבל הטענה שישנה תניית שיפוט ייחודית מחייבת בתביעה על פי הפוליסה - אין מקום לדחיית התביעה על הסף אלא יש לעכב את ההליכים בה.

האם התנייה שב-Policy Form תניית שיפוט ייחודית היא?

35. תניית השיפוט ב- Policy Form מנוסחת בזו הלשון:

"This insurance shall be subject to the exclusive jurisdiction of the English Courts, except as may be expressly provided herein to the contrary".

בדין קבעה הערכאה הראשונה כי לפנינו לשון הקובעת באופן מפורש כי סמכות השיפוט המוקנית בסעיף הינה ייחודית: הסעיף בענייננו קובע “exclusive jurisdiction” (ראו ע"א 65/88 אדרת שומרון בע"מ נגד הולינגסוורת ג.מ.ב.ה., פ"ד מד (3) 600; ע"א 8835/99 אינטרדקו חברת המסחר לתעשיות בע"מ נ' Sulzer .Brothers Ltd ואח', פ"ד נה (2) 378).

36. כנגד ניסוח ברור זה טוענת המדינה כי חל הסייג האמור בסיפא של התנייה, לפיו לא תחול תניית השיפוט הייחודית אם ישנה הוראה אשר - “expressly provided herein to the contrary”. המדינה מצביעה לענין זה על הוראה אחרת - הוראה המופיעה לא ב-policy form (שבו נמצאת תניית השיפוט), אלא ב-Institute Clauses המפנה אליו. "ההוראה האחרת" אליה מפנה המדינה קובעת:

"This insurance is subject to English law and practice".

בטענה זו אין ממש. ברור כי הוראה זו קובעת את דין החוזה ואינה עוסקת כלל במקום השיפוט.

37. וכדי להסיר כל ספק שמא הוראה אחרת זו ב-Institute Clauses, עליה חל, (לאור הכתוב בה), כאמור, הדין האנגלי, היתה מתפרשת אחרת בדין האנגלי: עיון בספרות המשפטית האנגלית בנושא תולדות הביטוח הימי מעלה כי ההוראה האחרת הנטענת שב-Institute Clauses עוסקת בדין החוזה ולא במקום שיפוט. הוראה זו הוכנסה ל-Institute Clauses, דווקא כדי להפריד את נושא דין החוזה מנושא מקום השיפוט:

“The Lloyd’s S.G. Form [הנוסח הסטנדרטי של לוידס שקדם לפוליסי פורם] did not previously contain any specific reference to choice of forum or choice of law. It is something of an innovation to have in the current policy form the printed words: ‘This insurance shall be subject to the exclusive jurisdiction of the English Courts" and in the various Institute Hull Clauses, in a prominent position immediately after the headline describing the particular clauses, the statement: ‘This insurance is subject to English law and practice.’

It would have been possible to deal with jurisdiction and proper law in a composite statement in the policy form, such as, 'This insurance is subject to English law, practice and jurisdiction.' It was recognized, however, that the policy form might occasionally be used for insurances issued abroad. In such cases, the assured or his broker might wish to agree the deletion of the jurisdiction clause. Underwriters, however, considered it important that the Institute Clauses (which had been drafted and operated in the context of the English Marine Insurance Act) should so far as possible always be governed and construed according to English law. Hence, the positioning of the English law and practice wording in the Institute Clauses was divorced from the English jurisdiction clause in the policy form itself to avoid the temptation on brokers to delete it in the mistaken belief that it represented a jurisdiction clause” (O’May, p. 22).

אכן, הסעיפים הופרדו במיוחד בגרסה העדכנית של שני המסמכים הסטנדרטיים בענייננו, דווקא בגין העובדה ש"ההוראה האחרת" אינה עוסקת במקום השיפוט, אלא בדין החל.

38. לאור האמור, מסקנתי היא כמסקנת הערכאה הראשונה שהתניה שב- Policy Form - תניית שיפוט ייחודית היא, ושה- Institute Clauses אינו גורע ממסקנה זו.

סוף דבר

39. אם תישמע דעתי, נקבל את הערעור באופן חלקי, נבטל את פסק הדין הדוחה את התביעה על הסף ונחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לדיון, הכל על פי ההנחיות שניתנו בפסק דין זה (פסקאות 29-30).

ת

המשנה לנשיא ש' לוין:
אני מסכים.

המשנה לנשיא

השופטת ט' שטרסברג-כהן:
אני מסכימה.

ת

לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופטת מ' נאור.

ניתן היום, י"ז בשבט התשס"ב (30.1.2002).

המשנה לנשי פ ט ת

_________________
העתק מתאים למקור 00048660.C05 /צש
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-XXXX444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected]
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: חתמי לוידס
שופט :
עורכי דין: