ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד יורי סוליימנוב :

החלטה בתיק בש"פ 6107/15
בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופט צ' זילברטל

המבקשת:
מדינת ישראל

נ ג ד

המשיבים:
1. יורי סוליימנוב

2. רפי שלומוב

3. רוני שלומוב

בקשה שלישית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה:
ז' בתשרי התשע"ו (20.9.2015)

בשם המבקשת:
בשם המשיב 2:
עו"ד דותן רוסו
עו"ד ישי ניב

החלטה

(בעניינו של המשיב 2 בלבד)

בקשה להארכת מעצר שלישית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), בגדרה מבוקש להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 28.9.2015, או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 866-07-14 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם. יוער, כי מעצרם של המשיב 1 והמשיב 3 הוארך בהסכמה בהחלטות מיום 8.9.2015 ומיום 16.9.2015 בהתאמה, ועל כן עניינה של החלטה זו במשיב 2 בלבד (להלן: המשיב).

רקע

1. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן מיום 1.7.2014, המשיב הוא אחיו של המשיב 3 וחברו של המשיב 1. עובר לתאריך 22.5.2010, קשרו המשיבים קשר לרצוח את בוריס זרצר ז"ל (להלן: המנוח). במסגרת הקשר ועל מנת לקדמו, ערכו המשיבים הכנות שכללו הצטיידות ברובה M-16 ובתחמושת, מעקבים אחרי המנוח והכנת נתיב בריחה ורכב מילוט. ביום 22.5.2010 בסמוך לחצות הגיעו המשיבים ברכב בו נהג המשיב למפעל בו עבד המנוח כשומר. המשיב 1 והמשיב 3 ירדו מן הרכב, וארבו למנוח ליד שער המפעל. משהגיע המנוח לקרבתם, ירו לכיוונו ששה כדורים שגרמו למותו. בהתאם לתכנון המוקדם, דיווחו המשיבים 1 ו-3 לאחר הירי למשיב, והאחרון הגיע למקום שנקבע מראש, אסף אותם ומילט אותם מהמקום. בגין מעשים אלו יוחסו למשיב עבירות של קשר לפשע לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), עבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(2) בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין, ועבירות בנשק לפי סעיף 144(א) ו-144(ב) בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם. הדיון בבקשה נדחה מעת לעת לצורך הוצאת תעודת חסיון, ולצורך לימוד חומר הראיות על-ידי באי-כוח המשיבים. בדיון שנערך ביום 30.7.2014 ביקשו באי-כוח המשיבים דחייה נוספת משום שחומר הראיות טרם הועבר לידם במלואו. כמו כן, ביקשה המבקשת ארכה לצורך הוצאת תעודת חיסיון ובית המשפט נעתר והאריך את המועד להוצאת תעודת חיסיון עד לשישים ימים ממועד הגשת כתב האישום. בדיונים שנערכו ביום 3.9.2014 ביקשו באי-כוח המשיב והמשיב 3 דחייה עד חודש נובמבר של אותה שנה, לצורך לימוד חומר החקירה הרב. באותו דיון, הוצגה חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של המשיב (להלן: חוות הדעת הפסיכיאטרית) לפיה המשיב לוקה בהפרעת אישיות גבולית ובעל סיכון גבוה לעצמו ולזולת, אך כשיר לעמוד לדין.

בדיון שנערך ביום 21.10.2014 טענו המשיב והמשיב 3 לראיות בתיק, ובהחלטה מיום 5.11.2014 קבע בית משפט קמא כי ישנן די ראיות לכאורה הקושרות את המשיב לביצוע העבירות המיוחסות לו. עם זאת, נקבע כי ישנה חולשה ראייתית בשאלת מודעותו של המשיב למטרת הנסיעה לזירת האירוע. נוכח האמור, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר אשר יבחן אפשרות שחרור לחלופת מעצר. ביום 24.12.2014 התקבל תסקיר מעצר אשר המליץ על שחרור המשיב לחלופה אשר הוצעה על-ידיו. שירות המבחן המליץ על השחרור למרות נטייתו של המשיב לאימפולסיביות, וזאת נוכח מצוקתו הנפשית במעצר וההתרשמות החיובית של שירות המבחן מהמפקחים שהוצעו. בדיון שנערך ביום 24.12.2014 הורה בית המשפט על עריכת תסקיר משלים לאחר שהתרשם, כי בת זוגו של המשיב לא תוכל לפקח עליו באופן נאות. בתסקיר המשלים בחן שירות המבחן את האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית אחותו של המשיב, ולבסוף לא בא בהמלצה לשחרר את המשיב לחלופה זו.

3. ביום 21.1.2015 הורה בית משפט קמא על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בהחלטה צוין, כי חרף חולשה בראיות לכאורה, עוצמת עילות המעצר אינה מאפשרת שחרור. על החלטה זו הגיש המשיב ערר, ובהמלצת בית המשפט זה הסכים למשוך את עררו זה (בש"פ 1386/15, השופטת א' חיות). ביום 29.3.2015 הוארך מעצרו של המשיב בהסכמה (בש"פ 2154/15, השופט ח' מלצר) ולאחר מכן הוארך שוב ביום 30.6.2015 (בש"פ 4375/15, השופט ס' ג'ובראן). בהחלטה האחרונה בדבר הארכת מעצרו נקבע, כי המסוכנות הגבוהה הטבועה בפרשה עומדת בעינה, ועדיין לא ניתן לאיין אותה באמצעות חלופת מעצר. בנוסף, נקבע כי אף התסקיר המשלים וחוות הדעת הפסיכיאטרית אינם תומכים בשחרורו של המשיב לחלופת מעצר. בהחלטה צוין, כי ההליכים במשפטם של המשיבים מתקדמים בקצב משביע רצון, אך יחד עם זאת הומלץ כי בית המשפט המחוזי יקבע מועדים נוספים לשמיעת התיק.

ביום 16.6.2015 הוגשה מטעם המשיב בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים. בבקשה נטען, כי חל כרסום בראיות הקיימות נגדו הנוגעות למודעות המשיב למטרת הנסיעה. בהחלטה מיום 23.7.2015 נדחתה הבקשה תוך שנקבע, כי לא חל כרסום בראיות (כבוד השופט י' ליפשיץ).

4. אשר להליך העיקרי – ביום 19.11.2014, לאחר מספר דחיות, הודיע בא-כוח המשיב כי מרשו כופר בעובדות כתב האישום. החל מחודש פברואר 2015 קוימו 13 ישיבות לשמיעת הוכחות, בהן נשמעה עדותם של מעל 30 עדים. ביום 16.4.2015 נקבעו שמונה מועדים נוספים לשמיעת הראיות במהלך חודש יולי וחודש אוקטובר 2015. בתחילת חודש יולי הוסיף בית המשפט שישה מועדים נוספים שנקבעו לימי הפגרה, אולם בפתח הדיון שהתקיים ביום 13.7.2015 הודיע בא-כוח המשיב כי בשל אילוצים אישיים לא יוכל להתייצב לדיונים שנקבעו לאוגוסט. בית המשפט הותיר בעינם שניים מהדיונים שנקבעו לראשית אוגוסט, וביטל את שאר המועדים שנקבעו. שלושה דיונים נוספים נקבעו לסוף חודש אוקטובר 2015.

הבקשה

5. המבקשת טוענת, כי מסוכנותם של המשיבים נלמדת מחומרת המעשים המיוחסים להם ונסיבות ביצוען, וכי מעשי המשיבים מקימים עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיף 21(א)(1)(ג) לחוק המעצרים. על-פי המבקשת, מסכנותו של המשיב נלמדת בנוסף מרישומו הפלילי הכולל שש הרשעות קודמות, וגם מחוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו. עוד נטען, כי העונש החמור הצפוי למשיבים מקים חשש מובנה להימלטות מן הדין, המחייב גם הוא את המשך המעצר. בעניין זה מציינת המבקשת, כי עובר לביצוע העבירות תכנן המשיב להעתיק את מגוריו אל מחוץ לישראל.

6. בדיון שנערך לפניי הדגיש בא-כוח המשיב כי אין בידיו טענות בדבר קצב התקדמות ההליך העיקרי, וכי עיקר טענותיו הן לעניין ההבחנה בין המשיב לבין שותפיו לאישום. לטענתו, ברור כי המשיב אינו נמנה על המבצעים העיקרים, ואף קיים ספק אם ניתן להגדירו כמסייע, מאחר שלא ידע את מטרת הנסיעה למפעל בו עבד המנוח. עוד נטען, כי המשיב לא היה חלק "מהמעגל הפנימי" וכלל לא ידע, לא מראש ולא בדיעבד, את אשר ביצעו חבריו. בא-כוח המשיב ציין בדיון כי המשיבים לא חלקו עם המשיב את סכום הכסף שנלקח באירוע האלימות, וכי בזמן המעשה המשיב חיכה בביתו – ולא במקום הביצוע - לשיחת הטלפון מהמשיבים האחרים. לגישתו של הסנגור, מנתונים אלו עולה כי גם אם ניתן להצביע על סיוע, הרי שהסיוע הוא בדרגה נמוכה במיוחד. אשר לקביעתו של בית המשפט קמא לפיה בת זוגו של המשיב אינה יכולה לשמש כמפקחת, נטען בדיון כי בת הזוג העידה בינתיים, ויש בכך כדי להשפיע על התאמתה לתפקיד הפיקוח לעת הזו.

7. בתגובה לדברי בא-כוח המשיב, טען בא-כוח המבקשת כי נקודת המוצא לדיון בהארכת המעצר צריכה להיות שקיימות במקרה דנא ראיות לכאורה לביצוע בצוותא של עבירת רצח על-ידי המשיב יחד עם המשיבים האחרים. לגישת המבקשת, טענותיו של המשיב בדבר חלקו השולי באירוע הן ניסיון לערער אחר קביעתו של בית משפט קמא לפיהן קיימות ראיות לכאורה המצביעות על ביצוע בצוותא, קביעה שכלולה בהחלטה מיום 23.7.2015 שדחתה בקשה לעיון חוזר ושעליה לא הוגש ערר.

דיון והכרעה

8. לאחר קריאת הבקשה ושמיעת טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. אכן, כפי שטען בא-כוחו של המשיב, עניינו של המשיב נבדל במספר מאפיינים מעניינם של שני המשיבים האחרים. המשיב 1 והמשיב 3 היו המבצעים בפועל, והובילו את מעשה האלימות, בעוד שהמשיב שהה באותה עת הרחק מזירת האירוע וחיכה לקריאה מצדם. מכאן גם קביעתו של בית משפט קמא, בהחלטה מיום 23.7.2015, כי מתגברת המסקנה לפיה הסוגיה המרכזית שתעמוד על הפרק בהליך העיקרי היא הגדרתו המשפטית של המשיב – האם יש לראות בו כמבצע בצוותא עם המשיבים האחרים או כמסייע "בלבד". מבלי לקבוע מסמרות בסוגיה, נראה כי מיקומו של המשיב ב"פריפריה" של הביצוע אכן מצדיק, לעניין סוגית המעצר, הבחנה בינו לבין המשיבים האחרים. יחד עם זאת, נראה כי גם בחינה אינדיבידואלית שאינה כורכת את עניינו של המשיב במשיבים האחרים מעלה מסוכנות של ממש. מסוכנותו של המשיב נלמדת, בין היתר, מהשתתפותו (גם אם לא במוקד העשייה העבריינית) במעשה אלימות חמור במיוחד שסופו במותו של אדם, ומחוות הדעת הפסיכיאטרית המצביעה על הסיכון הגבוהה הנשקף למשיב ולסביבתו כתוצאה מאופיו האימפולסיבי. לכך יש להוסיף, את החשש הקיים מהימלטות מפני הדין. עוד יוזכר כי שירות המבחן לא המליץ על שחרור המשיב לחלופה שהוצעה על ידו וחלופה אחרת נשללה על-ידי בית המשפט. נמצא כי לעת הזו אין בידי המשיב להציע חלופה שתהלום את מידת המסוכנות. נוכח האמור, ובהתחשב בהתקדמות ההליך העיקרי, נראה כי מאזן האינטרסים עודנו מוטה לעבר המשך מעצרו של המשיב.

9. אשר על כן, הבקשה מתקבלת ומעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים נוספים החל מיום 28.9.2015 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 866-07-14 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.

ניתנה היום, ‏ח' בתשרי התשע"ו (‏21.9.2015).


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: יורי סוליימנוב
שופט :
עורכי דין: