ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שי צחייק נגד מדינת ישראל :

פסק-דין בתיק ע"פ 2452/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

לפני: כבוד השופט י' דנציגר

כבוד השופט ע' פוגלמן

כבוד השופט מ' מזוז

המערער:
שי צחייק

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 23.02.2015 בת"פ 11392-02-14 שניתן על ידי כבוד השופטת ו' מרוז

תאריך הישיבה:
כ"ה באלול תשע"ה
(9.9.15)

בשם המערער:
עו"ד שילה דורפמן-אלגאי

בשם המשיבה:
עו"ד שרית משגב

פסק-דין

השופט י' דנציגר:

  1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ו' מרוז) בת"פ 11392-02-14 מיום 23.2.2015, במסגרתו הושתו על המערער 34 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו); 12 חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נהיגה בשכרות; שבעה חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירה לפי סעיף 62(2) ביחד עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה); חילוט רכבו; פסילתו מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה במשך 30 חודשים מיום שחרורו; ופסילה על תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שנה, למשך שנתיים מיום שחרורו מן המאסר, כשהתנאי הוא שלא יעבור עבירה של נהיגה בשכרות או יעבור עבירה לפי סעיף 62(2) ביחד עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה.
  2. המערער הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב אישום מתוקן בו יוחסו לו עבירות של פזיזות ורשלנות (נהיגה ברכב), לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); נהיגה בקלות ראש שגרמה לתאונה בה ניזוק רכוש ונחבל אדם, לפי סעיף 62(2) יחד עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה; התנגדות בכוח למעצר, לפי סעיף 47 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969; הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין; נהיגה ברכב בשכרות, לפי סעיף 62(3) יחד עם סעיף 64(ב) בצירוף עם סעיף 39א לפקודת התעבורה; והחזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג-1973 (שתי עבירות).

עובדות כתב האישום המתוקן
3. ביום 27.1.2014 בשעה 21:00 לערך, נהג המערער ברכבו לעיר לוד, רכש סם מסוכן לשימוש עצמי וכלי לעישון סמים, המשיך ברכבו לכיוון תל-אביב ואגב כך צרך סמים מסוג קוקאין וקנאביס בכמויות לא ידועות. בזמן שעצר בצומת ברמזור אדום, בעודו נתון להשפעת סמים, עקבו אחריו שלוש ניידות בילוש אזרחיות בשל חשד להחזקת סם מסוכן והוראה שהתקבלה לעצרו. חמישה בלשים חבשו כובעי משטרה ויצאו מהניידות שלהם – שניים מהניידת שנסעה מימין לרכבו של המערער (להלן: תומר ודודו) ושלושה מזו שנסעה בעקבותיו. משהבחין המערער בדמויות מתקרבות לרכבו, סטה סטייה פתאומית וחדה ימינה, לכיוון הניידת שמימינו, פגע בה וגרם לה להתנגש בעמוד ומיד לאחר מכן החל בנהיגה נמהרת, כשהוא מתעלם מכריזות של שתי הניידות שדלקו אחריו, אגב שימוש באורות מהבהבים, ועצר בעקבות מכוניות שעמדו בצומת ברמזור אדום. אחד מן הבלשים יצא מרכבו, נעמד בסמוך לחלון הנהג, שלף את אקדחו וצעק למערער לדומם מנוע ולצאת מרכבו. המערער סירב לפתוח את דלת הרכב והבלשים תומר ודודו שהגיעו למקום הוציאוהו מהרכב תוך שהוא מתנגד נמרצות למעצרו. בתוך כך השליך המערער סם מסוכן מסוג הרואין במשקל כולל של 0.0747 גר' וטבלית סם מסוג בופרנורפין אל מחוץ לרכבו. כתוצאה ממעשי המערער נגרמו לתומר ודודו חבלות בשורש כפות ידיהם הימניות. כמו כן סבל דודו מכאבים בגבו. כתוצאה ממעשי המערער נגרם לניידת הבילוש שהתנגשה בעמוד נזק רב שכלל חזית מעוכה מלפנים, פגיעות בגריל ושפשופים.
טיעוני הצדדים לעונש
4. ראשית דבר יש לציין כי במסגרת הסדר הטיעון שנערך בין המשיבה למערער הוסכם, בין היתר, כי המשיבה תטען לעונש של 42 חודשי מאסר בפועל לרבות הפעלת המאסר על תנאי והמערער יטען לעונש של 26 חודשי מאסר בפועל לרבות הפעלת המאסר על תנאי. בטיעוניה לעונש הדגישה המשיבה את עברו התעבורתי החמור של המערער, שכולל 38 הרשעות החל משנת 1991 ובפרט הרשעה מיום 6.12.13 בעבירה של נהיגה בשכרות, בגינה תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בן 8 חודשים שהינו בר הפעלה והרשעה נוספת בעבירה של נהיגה בשכרות, בגינה הושת עליו מאסר מותנה, אלא שבשל עיכוב ביצוע גזר הדין, התנאי אינו בר הפעלה. המשיבה טענה כי העובדה שהמערער ביצע את המעשים המיוחסים לו בזמן שתלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי, מצביעה על תעוזה וזלזול בשלטון החוק מצדו. צוין כי יש בעובדה שנהג תחת השפעת סם לאורך זמן, כדי ללמד על הסכנה הרבה שנשקפה ממעשיו. המשיבה טענה כי מתחם הענישה ההולם בגין מעשיו של המערער הוא בין 36 ל-44 חודשי מאסר בפועל. כן נטען כי יש להפעיל את המאסר המותנה במצטבר באופן שהעונש הכולל יעמוד על 50 חודשי מאסר. יחד עם זאת, המשיבה ציינה כי לנוכח הנזק שנגרם למערער במהלך מעצרו ובהתחשב בהשפעת המאסר על משפחתו, היא תסתפק בעונש מאסר כולל בן 42 חודשים, וזאת בנוסף למאסר על תנאי, פסילה בפועל בת מספר שנים של רישיון הנהיגה, פסילה על תנאי וכן חילוט רכבו של המערער בהתאם למוסכם בהסדר הטיעון.
5. בטיעוניו לעונש טען המערער כי מדובר באירוע אחד, ושאילו נעשה התיקון המשמעותי בכתב האישום מלכתחילה, לא הייתה עילה למעצרו. עוד נטען כי יש לראות בחומרה את מעשי השוטרים, שלשיטתו של המערער תקפו אותו וגרמו לו לפציעה קשה – במיוחד בעינו אשר עד היום לא שבה לתפקוד מלא – ובשל כך יש להקל בענשו. כן נטען כי נוהל המשטרה אינו תומך במרדף סמוי כפי שבוצע במקרה זה. המערער אישר כי הוא משתמש בסמים מפעם לפעם, הגם שאין בכך, לשיטתו, כדי לאיין את תפקודו התקין בדרך כלל. המערער טען כי מאז מעצרו, ספגה משפחתו מהלומה קשה, אשתו הפכה למפרנסת יחידה והיא מתקשה לספק את צרכי המשפחה, שנאלצה להעתיק את מגוריה לדירה קטנה. המערער ביקש להתחשב במצבו ולאפשר לו לשוב בהקדם האפשרי למשפחתו על מנת לכפר על הנזק שגרם ולשקם עצמו והוא הביע חרטה על מעשיו. לסיכום, טען המערער כי העונש ההולם בעניינו הוא עונש מאסר בן 26 חודשים.
גזר דינו של בית המשפט המחוזי
6. בית המשפט המחוזי הדגיש את מעשיו המסוכנים והחמורים של המערער, אשר בעטיים נפצעו שוטרים ונגרם נזק לניידת משטרה. כן צוין כי התנגדות המערער למעצר הינה בבחינת הוספת חטא על פשע וכך גם הסם שנתפס ברשותו. כן נקבע כי מדובר באירוע אחד כיוון שפרטיו התבצעו ברצף של זמן ומקום. צוינה הפגיעה בערכים חברתיים ובהם פגיעה בסדר הציבורי, בשלום הציבור ובבריאותו, כולל בבריאותו של המערער. יחד עם זאת הביא בית המשפט בחשבון את הפגיעה החמורה שספג המערער בפניו –אגב ניסיונות השוטרים להשתלט עליו – כשיקול שיש להתחשב בו במסגרת שיקולי הענישה. לעניין קביעת מתחם הענישה ההולם, בית המשפט ציין את עמדות הצדדים, את נסיבות ביצוע העבירות, הערכים המוגנים שנפגעו וחומרת האירוע, וקבע מתחם ענישה בין 20 ל-40 חודשי מאסר. בקביעת מידת העונש הראוי בתוך מתחם זה, צוינו כנסיבות לחומרה עברו התעבורתי החמור של המערער בכלל, והרשעותיו בשתי עבירות נהיגה בשכרות בפרט, התנגדותו למעצר וניסיונו להימלט מפני השוטרים. מנגד, צוינו כנסיבות לקולה עברו "הנקי" של המערער בתחום הפלילי, החרטה שהביע ונסיבותיו האישיות. כן, נלקחו בחשבון הודאת המערער בתחילת ההליך, ופציעתו שגובתה בתיעוד רפואי. על רקע כל האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי העונש שראוי להיגזר על המערער מצוי בשליש התחתון של מתחם הענישה ובהתאם לכך העמידו על 26 חודשי מאסר בפועל. יחד עם זאת, הורה בית המשפט על הפעלת עונש מאסר מותנה בן שמונה חודשים במצטבר, כך שנקבע כי המערער יישא בעונש של 34 חודשי מאסר בפועל. לצד זאת נגזרו על המערער עונשים נוספים, כמפורט לעיל.
נימוקי הערעור
7. המערער טוען – באמצעות באת כוחו, עו"ד שילה דורפמן-אלגאי – כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא ייחס משקל ראוי לנסיבות החמורות של התנהלות השוטרים במהלך האירוע נשוא הערעור. לטענתו, בשלב מעצרו, השוטרים הפליאו בו מכות רבות ועזות שגרמו לו לנזקים קשים באזור פניו. לדידו, נוכח התנהלות משטרתית זו, לא היה ראוי להגיש נגדו כתב אישום כלל, או לכל היותר, להגיש נגדו כתב אישום בגין עבירות התעבורה בלבד. עוד נטען כי שגה בית המשפט כאשר קבע כי המערער נהג נהיגה ממושכת בכביש עירוני הומה אדם, תוך סיכון העוברים בדרך, שכן הדבר מנוגד לעובדות המתוארות בכתב האישום המתוקן. כך גם טוען המערער לעניין הקביעה כי ניסה לחמוק מהשוטרים. תיקון שתי קביעות שגויות אלה, לטענת המערער, צריך להביא להקלה בעונשו. כן נטען כי העבירה בגינה הוטל המאסר המותנה בן שמונה חודשים נעברה לפני למעלה משש שנים ולא כשנה וחודשיים עובר לגזר הדין נשוא הערעור, כפי שקבע בית המשפט. לפיכך נטען כי נוכח חלוף הזמן בין שתי עבירות אלה, ראוי היה להפעיל את המאסר המותנה בחופף לעונש המאסר שהוטל על המערער ולא במצטבר, כפי שקבע בית המשפט. לעניין מתחם העונש ההולם, טוען המערער כי שגה בית המשפט כאשר לא שיקלל כראוי את היעדר התכנון שקדם לביצוע העבירות בהן הורשע, אי יכולתו להימנע מן המעשה, מידת השפעת השוטרים על מעשיו ומידת השליטה של המערער על מעשיו. כחלק מנסיבותיו האישיות, מציין המערער כי בגין המעשים החמורים שיוחסו לו והשלכותיהם על חיי משפחתו, יזמה אשתו הליך גירושים ממנו. לאור כל האמור, מבקש המערער להורות על קיצור משמעותי בעונשו.
טיעוני המשיבה
המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד שרית משגב – לא חולקת על כך שבמסגרת הליך המעצר היו פגיעות בפניו של המערער, אולם לטענתה פגיעות אלה נלקחו בחשבון. המשיבה טוענת כי מכתב האישום עולה בצורה ברורה שהשוטרים קראו למערער לעצור עובר לתפיסתו. כן צוין כי בתחילת האירוע נסע המערער מלוד לתל-אביב תוך כדי צריכת שלושה סוגי סמים שונים. המשיבה חוזרת ומדגישה את חומרת נסיבות ביצוע מעשי המערער וטוענת כי בנסיבות העניין הפעלת עונש המאסר על תנאי במצטבר היא מוצדקת, זאת בשל הזמן הקצר שחלף בין ההרשעה הקודמת לבין מעשיו נשוא כתב האישום. כן מדגישה המשיבה את שתי ההרשעות הקודמות של המערער בבית המשפט לתעבורה. לפיכך טוענת המשיבה כי העונש שהוטל על המערער הוא ראוי ומבקשת להשאירו על כנו.

דיון והכרעה
8. לאחר שעיינתי בהודעת הערעור על נספחיה, והקשבתי לטענות הצדדים במסגרת הדיון שנערך לפנינו וקראתי את האסמכתאות מטעמם, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור.
9. הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שגזרה הערכאה הדיונית על נאשם כל עוד לא ארעה טעות בולטת בגזר הדין או חריגה באופן מובהק מרף הענישה הנוהג בנסיבות דומות [ראו: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009), פסקה 11; ע"פ 5564/12 מסארוה נ' מדינת ישראל (3.3.2015), פסקה 11; וע"פ 122/14 שוורצפל נ' מדינת ישראל (7.7.2014), פסקה 13]. הלכה זו מקבלת משנה תוקף כאשר העונש שהושת בפועל מצוי במתחם הענישה עליו הסכימו בעלי הדין בגדרי הסדר הטיעון [ראו למשל: ע"פ 6099/12 ניסימי נ' מדינת ישראל (18.11.2012), פסקה 9].
10. בית המשפט המחוזי ציין כי אירוע חמור עומד ביסוד העבירות בהן הורשע המערער. אירוע שמכיל מעשים, אשר בין היתר, פוגעים בסדר הציבורי, בשלום הציבור ובבריאותו. מתחם העונש ההולם שקבע בית המשפט אינו חורג מרף הענישה הנוהג. קביעת עונשו של המערער בתוך המתחם גם היא מקובלת עלי. לא מצאתי כי נפל פגם במשקל אותו ייחס בית המשפט לנסיבות ביצוע העבירה, לרבות לנזק הפיזי שנגרם למערער, ולנסיבותיו האישיות.
11. לעניין אופן הפעלת העונש המותנה, לא מצאתי עילה להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה יופעל המאסר המותנה במצטבר ולא בחופף כפי שעתר המערער. סעיף 58 לחוק העונשין קובע כי ככלל, עונשי מאסר על תנאי יופעלו במצטבר ולא בחופף, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו [ראו: סעיף 58 לחוק העונשין; ע"פ 4716/12 מדינת ישראל נ' דטסה (25.3.2013), פסקה 19 ואילך; וע"פ 645/09 טאייב נ' מדינת ישראל (13.1.2010), פסקה 21]. בית המשפט המחוזי שקל כראוי את נסיבות ביצוע העבירה ואת נסיבותיו האישיות של המערער ולא מצא הצדקה לחרוג מן הכלל ולהטיל את העונש המותנה, כולו או חלקו, בחופף. קביעה זו, כאמור, מקובלת עלי.
12. בכל הנוגע להתנהלות השוטרים בפרשה דנן, ציין בית המשפט המחוזי בפסקה 22 לגזר הדין כי "לא ניתן להתעלם מפעילותם של השוטרים, אשר גרמו לפגיעה חמורה בפני הנאשם – באפו ובעינו – אגב ניסיונותיהם להשתלט עליו – אשר היה ראוי להימנע מהן, לנוכח חומרתן הרבה". אני מצטרף להערה זו.
13. בדיון לפנינו טען בא כוח המערער כי לצד הנזקים הפיזיים שנגרמו למערער, וצוינו לעיל, הוא סובל מבעיות נוירולוגיות קשות. למותר לציין כי שומה על שירות בתי הסוהר לבחון את תלונותיו של המערער בעניין זה וליתן להן מענה הולם.
סוף דבר
14. אשר על כן, סבורני כי דין הערעור להידחות וכך אמליץ לחבריי לעשות.

השופט ע' פוגלמן:

אני מסכים.

השופט מ' מזוז:

אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר.

ניתן היום, ‏ז' בתשרי התשע"ו (‏20.9.2015).


מעורבים
תובע: שי צחייק
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: