ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ששון רדא נגד אוסאמה סמארה :

בפני כבוד ה שופטת ניצה מימון שעשוע

התובעים

  1. ששון רדא
  2. ש.רדא בניה ופיתוח בע"מ

נגד

הנתבע

אוסאמה סמארה

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי על נזקים ממוניים ואחרים שנגרמו לתובעים, בעל חברה והחברה, על פי הטענה, עקב מעשה מרמה שנקט הנתבע, ששימש כקבלן משנה שלהם בפרוייקט בניה מסויים ומסר להם חשבוניות פיקטיביות של חברה שאינה רשומה כעוסק מורשה במע"מ, כנגד התשלומים ששילמו לו.

ברקע ההתדיינות הנוכחית עומד פסק הדין שניתן בהליך משפטי קודם שהתנהל בין אותם צדדים בת.א. 58377-10-10 יחד עם 60220-10-10 , שעניינו היה התנגדויות שהגישו התובעים לביצוע שלושה שיקים שנמסרו על ידם לנתבע (להלן: פסק הדין הקודם).

הנתבע בכתב ההגנה ובתצהיר שהגיש, כפר בממצאים שנקבעו בפסק הדין הקודם לגבי החשבוניות הפיקטיביות שמסר לתובעים, וממילא כפר גם בנזקים הנטענים.

לפיכך, אדרש תחילה לממצאים העובדתיים והמסקנות שנקבעו בפסק הדין הקודם.

השתק הפלוגתא הקיים על פי פסק הדין הקודם

בפסק הדין הקודם, התקבלה כמהימנה ומוכחת גרסת התובע דכאן והנתבע דשם (להלן: ששון), לפיה נעשתה בין הצדדים בחודש מרץ 2009 עסקת בניה. ששון קיבל הזמנה לבניית שני בתי מגורים צמודי קרקע בגבעת ברנר עבור לקוחות פרטיים. בהכירו את הנתבע דכאן, אוסמה, כמי שמבצע עבודות בניה כקבלן משנה, פנה אליו והלה הסכים לבצע את הבניה. בדיעבד ביצע אוסמה את בניית השלד באמצעות קבלן משנה מטעמו – האני עדס. ששון שילם לאוסמה בשיקים של התובעת 2, ואילו אוסמה מסר לו חשבוניות של חברה בשם א.ז. לבניין בע"מ, אותה הציג כחברה שלו ושל שותפו. ששון הכליל בספרים 10 חשבוניות של חברה זו, אותן קיבל מאוסמה, לצורך ניכוי מע"מ תשומות, בסך כולל של 516,645 ש"ח. ברם, ביום 17.6.10 זומן ששון לחקירה ע"י שלטונות מע"מ ונחקר על החשבוניות הנ"ל, שהתברר לו בחקירה כי הן פיקטיביות וכי החברה א.ז. לבניין בע"מ, אינה חברה רשומה ומדווחת למע"מ. ששון מסר בחקירה את שמו של אוסמה כמי שנתן לו את החשבוניות כנגד התשלומים על עבודות הבניה שביצע עבור ששון. או אז הבין ששון כי הולך שולל ע"י אוסמה, והגם שמע"מ קיבל את גרסתו כי פעל בתום לב כמהימנה ולא נקט הליכים כלשהם נגדו, לא אושר לו ניכוי תשומות מע"מ בסך 72,022 ש"ח בגין החשבוניות הנ"ל. עקב כך, ביטל ששון שני שיקים של החברה שמסר לאוסמה ונועדו לפרעון בחודש יולי 2010 , בסך 61,000 ₪. לפיכך, טענת הקיזוז שהעלה ששון התקבלה במלואה .

עוד צויין בפסק הדין הקודם, כי ששון הציג ראיות לכך שמע"מ הוציא לו שומה בגין אי ההכרה בקיזוז שערך על חשבוניות אלו, בסך 72,022 ש"ח.

יובהר, כי פרט לקביעות אלה שבפסק הדין, אין הצדדים או מי מהם יכולים להסתמך על ראיות שהוגשו באותו הליך ואשר לא הוגשו כראיות במסגרת שלב ההוכחות בתיק זה, לרבות הפרוטוקול.

ראשי הנזק הנתבעים בתביעה זו

א. ההפרש בין סכום השיקים שבוטלו (לגביהם התקבלה טענת הקיזוז) לבין סכום של 85,056 אותו שילמו התובעים לשלטונות מע"מ.
ב. פיצוי על אי יכולת לנכות במע"מ ומה"כ חשבונית נוספת בסך 49,900 שנתן אוסמה לתובעים.
ג. פיצוי על אי מתן חשבונית על תשלום בסך 23,200 ₪ מיום 10.3.10.
ד. עגמת נפש ולשון הרע עקב החקירה במע"מ שעבר ששון.

להלן אדון בראיות שהוגשו להוכחת כל אחד מראשי הנזק הנתבעים, ואכריע לגביהם.

א. ההפרש בין סכום השיקים שבוטלו לבין סכום של 85,056 אותו שילמו התובעים לשלטונות מע"מ ששון צרף לתצהירו מסמך הסדר תשלומים שלו עם מע"מ, לפיה נערך עמו הסדר תשלומים ביחס לסכום של 85,056 ₪ אשר מתוכן הקרן היא 72,022 ₪, קנסות 37 ש"ח וריבית והצמדה 12,997 ₪. זאת, בפריסה ל-18 חודשים החל מיום 10.3.11.

בפסק הדין הקודם נקבע כי הוכח שהשומה בסך 72,022 ₪ שהוציא מע"מ לששון התייחסה למע"מ תשומות שנוכה ע"י ששון על פי החשבוניות שמסר לו אוסמה.

אוסמה טוען כי ששון לא הוכיח ששילם בפועל את התשלומים הללו, ע"י הצגת קבלות, דפי חשבון בנק וכו'.
ברם, מאחר שמדובר בחיוב לגוף ממלכתי, הרי שאם לא שילם ששון את החוב למע"מ על פי ההסדר, הסכום ייגבה ממנו בצירוף הצמדה, ריבית וקנסות, ועל כן די בהוכחת עצם חיובו בשומה וקנסות.

לפיכך אני מחייבת את אוסמה לשלם לששון את הסכום של 24,056 ₪, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

ב. חשבונית נוספת בסך 49,900 שנתן אוסמה לתובעים

ששון צרף לתצהירו חשבונית מס' 0439 של א.ז. לבניין בע"מ, ע"ס 49,900 ₪, שנמסרה לו מאוסמה בתאריך 30.5.10. החשבונית הוצאה על שם התובעת 2.
סכום המע"מ בחשבונית הוא 6,900 ₪, והתובע הצהיר כי נמנע מלכלול את החשבונית בספרי החברה כי ידע כבר שהחשבוניות פיקטיביות, לאחר החקירה במע"מ.
עדות ששון לא נסתרה והיתה מהימנה.
גרסת אוסמה, שטען כי לא נתן חשבונית זו לששון, אלא ששון ביקש ממנו לכתוב בכתב ידו על החשבונית (?!) לא היתה מהימנה עלי ועומדת בסתירה לממצאי פסק הדין הקודם, לפיו מסר אוסמה סדרת חשבוניות של א.ז. לבניין לששון תוך שהציג אותה כחברה בבעלותו.

הנתבע טוען כי לא הוכח שהחשבונית דנן לא נוכתה בספרי החברה ולא ה וגש אישור רו"ח בעניין. ברם, הדעת נותנת כי לאחר שנחקר וחוייב בשומה אזרחית בגין המע"מ שניכה על חשבוניות קודמות שקיבל מאוסמה, לא היה ששון, כאדם סביר, מוסר חשבונית נוספת זו לרו"ח ניכוי בספרי התובעת 2, ביודעו מראש כי מע"מ לא יכיר בה וכי הוא ייחקר שוב כמי שקיזז מע"מ ביודעין ע"י חשבונית פיקטיבית.

לפיכך אני מחייבת את אוסמה לפצות את התובעת 2 על סכום המע"מ אותה נמנע ממנה לקזז, בסך 6,900 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

לעניין אי יכולת לנכות את החשבונית כתשומה במס הכנסה, לא הובאו ראיות לגבי גובה הנזק שנגרם לתובעת 2 עקב כך ואני דוחה את התביעה לגבי רכיב זה.

ג. אי מתן חשבונית על תשלום בסך 23,200 ₪ מיום 10.3.10

ששון צרף לתצהירו שיק שמשכה התובעת 2 לפקודת א.ז. לבניין בע"מ, ע"ס 23,200 ₪ משוך ליום 10.3.10. על הספח שלו נכתב "עבור עבודות גמר – גבעת ברנר" .

אני מקבלת את גרסת ששון, כי השיק הנ"ל הינו חלק מהתשלומים ששולמו לאוסמה עבור העבודות בפרוייקט גבעת ברנר, ברם לא הוכח כי שיק זה לא נועד לתשלום עבור אחת מהחשבוניות הקודמות שכבר קוזזו, אלא לעבודה אחרת ונוספת שלא הוצאה בגינה חשבונית. זאת במיוחד כאשר תאריך החשבונית נשוא סעיף ב' לעיל הוא מאוחר יותר מתאריך שיק זה. מאחר שלא הוצגה ע"י התובעים מערכת ההתחשבנות הכספית הכוללת בין הצדדים, ולא התאפשר לבית המשפט לערוך השוואה בין סכומי התשלום לסכומי החשבוניות שהוצאו, אני דוחה את התביעה בראש נזק זה.

ד. עגמת נפש ולשון הרע עקב החקירה במע"מ

ששון העיד כי כאזרח שומר חוק נגרמה לו עגמת נפש וחרדה עקב חקירתו כחשוד בהכללת חשבוניות פיקטיביות בספריו במע"מ, ועדותו היתה סבירה ומהימנה ולא נסתרה. עם זאת, לא שוכנעתי כלל, כי הפסקת הפעילות של התובעים בתחום הבניין נבעה ממקרה זה, לאור עדותו על קשיים תזרימיים וחובות.

לנוכח העובדה שמדובר בשתי חקירות ושלא ננקטו נגדו או נגד התובעת 2 כל הליכים למעט השומה האזרחית, ולנוכח העובדה כי ידוע היטב לשלטונות מע"מ כי גם אזרח שומר חוק עלול ליפול קרבן למעשה נוכלות ואין להטיל בו דופי עקב כך, ולדברי ששון כך גם נאמר לו ע"י חוקרי מע"מ, אני מעמידה את סכום הפיצוי לששון בגין ראשי נזק אלה על 15,000 ₪.

לפיכך ישלם הנתבע לתובע 1 את הסכומים האמורים בסעיפים א' וד' לעיל, ולתובעת 2 את הסכום האמור בסעיף ב' לעיל.

כן ישא הנתבע בהוצאות המשפט של התובעים בסך 10,000 ₪.

ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ה, 08 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ששון רדא
נתבע: אוסאמה סמארה
שופט :
עורכי דין: