ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמית בר נגד עיריית חדרה :

בפני כבוד ה שופטת רקפת סגל מוהר

מבקש

עמית בר

נגד

משיבה

עיריית חדרה

החלטה

מונחת בפני בקשת המבקש להארכת מועד להישפט או ביטול דו"ח מחמת התיישנות.

רקע ונימוקי הבקשה
בתאריך 21.2.12 נרשם לרכב מ.ר. 78-584-72 (להלן: "הרכב") דו"ח חניה מס' 200191-7-0 לתשלום קנס בסך 100 ₪ (להלן: "הדו"ח"). דו"ח זה נרשם תחילה על שמו של ניר גלבוע ולבקשת הלה הסבה אותו המשיבה על שם המבקש.
המבקש, הטוען כי דבר קיום הדו"ח נודע לו לראשונה רק בתאריך 17.12.14, שאז נתקבלה אצלו דרישה לתשלום סך של 210.80 ₪ (סכום הקנס המקורי עם תוספת פיגורים), עותר להארכת המועד להישפט בגין העבירה נשוא הדו"ח ולחילופין – להתיישנותה.

עמדת המשיבה
מנגד, טוענת המשיבה כי הודעת הדרישה הראשונה לתשלום הקנס נשלחה אל הכתובת הרשומה של בעלת הרכב, חברת "אלדן תחבורה בע"מ", עוד ביום 23.7.12 וכי בעקבות בקשתה של זו הוסב הדו"ח על שם מר ניר גלבוע וביום 12.9.12 נשלח אליו ונמסר לידיו . בהמשך - ביום 25.11.12 בקשו מר גלבוע והמבקש להסב את הדו"ח על שמו של האחרון והמשיבה עשתה כן . לטענתה, ביום 7.3.13 שלחה היא את דרישת תשלום הקנס, בדואר רשום, אל כתובתו הרשומה של המבקש: "קרית חיים, מיקוד 26103". המשיבה, הגורסת כי דרישת תשלום זו נמסרה ליעדה ביום 21.3.13 (ר' נספח ו' לתגובתה), מוסיפה וטוענת כי ביום 21.12.14 נשלחה אל המבקש הודעת דרישה שניה, בדואר רשום, אל כתובתו המעודכנת – "רח' אהרונוביץ' 6, חיפה, מיקוד 26261" ולא נדרשה על ידו על אף שהוא קיבל הודעה לגביה (ר' נספח ז' לתגובה). עוד טוענת המשיבה כי ביום 13.1.15 התקבלה אצלה בקשת המבקש לביטול הדו"ח או להפחתת סכום הקנס וכי בעקבות תשובתה אשר נשלחה אליו ביום 15.2.15 ולפיה "תמו המועדים לערעור", שילם הוא את חובו בגין דו"ח זה בסך 324 ₪.
במצב דברים זה מבקשת המשיבה כי אדחה את טענת המבקש בדבר התיישנות העבירה, מוסיפה כי מדובר בבקשה שהוגשה בשיהוי ניכר וטוענת כי אין מקם להעתר לבקשת הארכת המועד להישפט.

בתשובתו לתגובת המשיבה חזר המבקש וטען כי דרישות תשלום הקנס לא הגיעו אליו מכולם ובקש להבהיר כי הסך של 324 ₪ נגבה על ידי המשיבה בדרך של הטלת עיקול על חשבון הבנק שלו.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה ובראיות שהונחו בפני, מסקנתי היא כי דין בקשת המבקש להארכת המועד להישפט, להתקבל.
העבירה נשוא הדו"ח הינה עביס מסוג ברירת משפט, דהיינו עבירת "חטא" שתקופת ההתיישנות הקבועה לגביה בחוק היא שנה (ר' לשון סעיפים 9 ו-225א (א) לחסד"פ המט ילים על המשיבה חובה לשלוח למי שלטענתה ביצע עבירה מסוג זה את הודעת תשלום הקנס בתוך שנה מיום ביצוע ה).
תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי קובעת כי: "בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט, לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן ". כלומר, במקרים בהם נשלחת ההודעה בדואר רשום, קיימת חזקת מסירה והנטל להוכיח את אי ההמצאה, עובר אל הנמען.
ברע"א 5255/11 עיריית הרצליה נ' אברהם חנוך כרם עליו מסתמכת המשיבה, קבע בית המשפט העליון כי:
"בבסיס חזקת המסירה בדואר עומד טעם כפול: האחד עניינו בחובה החוקית של כל תושב לעדכן את מרשם האוכלוסין על כל שינוי במענו...הטעם השני טמון בניסיון החיים והשכל הישר המלמדים כי מסמך שנשלח בדואר מגיע ליעדו ברוב המכריע של המקרים...עוד מלמד הניסיון כי מקום שההודעה לא נדרשה במען שאליו נשלחה, ברגיל נעוץ הטעם לכך בנמען...זוהי קביעה נורמטיבית הזוקפת לחובת הנמען אי-קיום חובות המוטלות עליו מכוח הדין לעדכן כתובת ולדרוש דואר רשום ששלחה אליו רשות מוסמכת. אפשרות נוספת היא שאירעה תקלה כלשהי שגרמה לכך שהנמען לא קיבל את ההודעה מטעמים שאינם קשורים בו. במצבים כאלה – שהם בגדר החריג ויוצא הדופן – תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי מאפשרת לנמען לנסות לסתור החזקה...".
הודעות הקנס ואישורי המשלוח שהוצגו מטעם המשיבה, מלמדים על משלוחן כדין - תחילה (בחלוף 5 חודשים מאז מועד ביצוע העבירה) אל בעלת הרכב (חברת "אלדן") ולאחר מכן- בהתאם לבקשת ההסבה של האחרונה - (בחלוף 2 חודשים נוספים), אל מר ניר גלבוע .
דא עקא, שבבקשתו של מר גלבוע להסבת הדו"ח על שם המבקש (ר' בקשות מר גלבוע והמבקש עצמו מיום 18.11.12) , נמסרה למשיבה הכתובת "עמית בר, ת.ד. 87, קרית חיים" ואולם באישור על משלוח הדו"ח אל המבקש מיום 7.3.13 נרשמה כתובת חסרה – "קרית חיים, מיקוד 26103" ללא ציון מס' תיבת הדואר.
בהמשך (21.12.14) נשלחה דרישת התשלום לכתובת אחרת – רח' אהרונוביץ' 6 בחיפה ובנוגע למשלוח זה צורף אישור דואר ישראל בו נכתב כי "דבר הדואר האמור הועבר ליחידת הדואר המרכזית אשר בקרית חיים לצורך מסירתו לנמען אשר קיבל הודעה על כך" ולא נדרש על ידו.

במצב הדברים המתואר לעיל, אין בידי לקבל את טענות המשיבה בדבר מסירת הדרישה לידי המבקש כדין במועד קודם למועד שבו הוא לטענתו קבל אותה לראשונה (17.12.14 – בנסיבות ש אף הן אינן ברורות לי בשלב זה).
משכך ועל רקע בקשות ההסבה השונות, אני מחליטה לדחות את בקשת המבקש לביטול הדו"ח מחמת התיישנות, אך לקבל בקשתו להארכת המועד להישפט.
בהתאם להחלטה זו תגיש המשיבה לבית המשפט כתב אישום ומיד לאחר הגשתו ייקבע מועד לדיון.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ה, 08 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עמית בר
נתבע: עיריית חדרה
שופט :
עורכי דין: