ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מיכה טויג נגד SULMAN SALEH :

לפני: כבוד הרשמת מרב חבקין

המבקש:
מיכה טויג
ע"י ב"כ: עו"ד זוכמן

-
המשיב:
SULMAN SALEH
ע"י ב"כ: עו"ד בוים

החלטה

בפני בקשה לחייב את המשיב (התובע) בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקש (להלן – הבקשה). המשיב מתנגד לבקשה.

טענות הצדדים בתמצית
לטענת המבקש, המשיב הנו אזרח זר מארתיריאה , מדינה שאינה נמנית על המדינות החתומות על אמנת האג. ה משיב לא מסר כתובת בישראל כחובתו על פי התקנות ואף לא ברור האם שוהה כעת בישראל. כתב התביעה הוגש כ-5 שנים לאחר תום סיום יחסי העבודה . מדובר בתביעה שהוגשה בשיהוי קיצוני, בחוסר תום לב ומתוך ניסיון לעשיית עושר שלא במשפט. על פי הפסיקה יש לבצע איזון בין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הנתבע שלא יצאה מפסיד אם התביעה כנגדו תידחה.

המשיב טען בתגובה, כי מטרת הבקשה למנוע מ מנו את זכות הגישה לערכאות , שכן ידוע , כי ה וא ע ובד זר שאין ביכולתו לשאת בהוצאות משפטיות. לפי הפסיקה הזכות לגבות הוצאות משפט נסוגה מ פני זכות העובד למימוש זכויותיו הקוגנטיות והאמצעי של הפקדת ערובה יופעל לעיתים נדירות ובמקרים חריגים. מדובר בתביעה שסיכוייה גבוהים. עובדים זרים יחויבו בהפקדת ערובה כאשר לא פרעו חיוב שהושת עליהם בעבר על ידי בית הדין או כאשר הנתבע מוכיח שתביעתו של העובד מופרכת על פניה.

בתשובתו חזר המבקש על עיקרי הבקשה וציין, כי מדובר בתביעה חריגה אשר הוגשה כ-5 שנים לאחר סיום העסקת המשיב. מחדלו של המשיב לעניין אי המצא ת כתובת בישראל לא תוקן, ואף אין התייחסות לשאלה האם , המשיב מצוי בישראל. התביעה אינה רק לזכויות קוגנטיות .

המסגרת הנורמטיבית
תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, אומצה על ידי בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969 .

עת מובאת בפני בית הדין בקשה לחיוב בהפקדת ערובה, שומה על בית הדין ליתן משקל לעובדה, כי בתקנות בית הדין לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי. הכלל הוא שאין מקום לחייב תובע בהפקדת ערובה בהעדר נימוקים מיוחדים ( ראה בש"א (ארצי) 768/06 חנה לביא נ' פררה סונט, ניתן ביום 26/11/06, להלן – עניין חנה לביא).

בדיון בבקשה להפקדת ערובה מבצע בית הדין איזון בין זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות יסוד, המהווה בסיס לקיומן של יתר זכויות היסוד (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577) לבין זכותו של בעל הדין שכנגד שלא לבוא לידי הפסד במקרה שהתביעה כנגדו תידחה.

השיקולים המנחים בסוגיית הפקדת ערובה נקבעו בע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU ( ניתן ביום 6/7/03)(להלן - עניין פתחי אבו נאסר).

באותו עניין נקבע, בין השאר, כי היותו של בעל דין תושב זר, אין בה, לכשעצמה, טעם לחייבו בהפקדת ערובה. נפסק, כי יש לברר תחילה, האם העובד הזר נמנה על תושבי מדינה החתומה על אמנת האג. ככל שכך הדבר – ינהג בית הדין באופן דומה למקרה בו מדובר בתובע שהוא תושב ישראל. שעה שאין המשיב נמנה על תושבי המדינה החתומה על אמנת האג יהיה המבקש חייב להוכיח, כי התקיימו אחד מהתנאים הבאים: מדובר בתביעה מופרכת על פניה; יגרם למבקש נזק של ממש בשל הגשת התביעה ; העובד לא מילא אחר חיובים שבית הדין השית עליו בעבר.

אשר להמצאת כתובת, בעניין רע"א 3601/04 לין וינצ'ון נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18/10/07) נאמר כך – " במסגרת האיזון בין השיקולים השונים, כאשר תובע מתגורר בחוץ לארץ, ואין בידיו נכסים בארץ מהם ניתן להיפרע, או שאין הוא ממציא את מענו העדכני כנדרש על פי תקנות סדר הדין, הנטייה בדרך כלל היא לחייבו בהפקדת ערובה להוצאות (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 900; עניין אויקל, שם)".

בעניין חנה לביא נקבע כי "בהתאם לפסיקת בית דין זה, אין ציון כתובת מגורים, בארץ או בחו"ל, מהווה נימוק לחיוב תובע או מערער בהפקדת ערובה ואין די בציון מענו של ב"כ המשיב". ובעניין אחר פסק כבוד הנשיא (כתוארו אז) אדלר – "... אי המצאת מענו של התובע מצדיק חיובו בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הצד שכנגד, כפי שנעשה בענייננו. שכן ציון מענו של בעל דין נועד, בין היתר, להקל על הנתבע לגבות הוצאותיו, באם יפסקו לו" (בר"ע 1262/01 ניב אפי נ' יוקלראי ג'וספין, ניתן ביום 21/06/01).

ומן הכלל אל הפרט
על פי העולה מכתב התביעה ונספחיו המשיב הנ ו אזרח ותושב אריתריאה, מדינה שאינה חתומה על אמנת האג. בנסיבות אלה, על בית הדין לבצע איזון בין זכות הגישה של המשיב לערכאות לבין זכות המבקש שלא להיתבע בתביעות סרק, במיוחד בנסיבות בהן לא יעלה בידו להיפרע מהמשיב, ככל שתביעת ו תידחה.

במסגרת האיזון הנדרש יש לברר, האם על פניו תביעת המשיב מופרכת על פניה; האם ייגרם למבקש נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה, והאם המשיב לא מילא אחר חיובים שהושתו עליה בעבר על ידי בית הדין.

בחינת מכלול הדברים מעלה, כי המבקש לא הוכיח התקיימות התנאים האמורים.

ראשית, לא מצאתי, כי ניתן לומר בשלב זה שהתביעה כנגד המבקש מופרכת על פניה. המדובר בתביעה לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, חלף הפרשות לפנסיה, גמול שעות נוספות, זכויות סוציאליות שונות ורכיבים נוספים . מרבית רכיבי התביעה הינם בבחינת זכויות מכוח משפט העבודה המגן. בתביעות מסוג זה ובאיזון הנדרש, הכף נוטה כנגד הכבדה על מימוש זכותם של בעלי הדין לפנות לערכאות. ערה אני לכך, כי התביעה כוללת כאמור גם רכיבים נוספים, אולם אין בכך לשנות מהעובדה כי עיקרה עוסק בתשלום שכר וזכויות סוציאליות. כך גם לא נעלם מעיני, כי המבקש הכחיש את זכאות המשיב בטענה, כי מלוא זכויותי ו שולמו. יחד עם זאת, טענות אלה מחייבות בירור עובדתי . לא ניתן אך על סמך הטענות והמסמכים שצורפו לבקשה ולכתב ההגנה לקבוע כבר בשלב מקדמי זה שתביעת ו של המשיב חסרת סיכוי של ממש. גם העובדה כי התביעה הוגשה למעלה מ-4 שנים לאחר סיום יחסי העבודה אין בה כשלעצמה בנסיבות המקרה ל הפוך אותה למשוללת כל יסוד. מובן, כי אין באמור הבעת דיעה לגבי סיכויי התביעה , או משמעות השיהוי בהתייחס לתביעה והשפעתו בהיבט הראייתי . הבחינה בשלב זה הנה לכאורית ועל פני הדברים , ו בהתאם לאמות המידה שהתוותה הפסיקה לעניין זה.

שנית, המבקש לא הביא במסגרת הבקשה כל ראיה לנזק העלול להיגרעצם ההתדיינות, למעט נזק עתידי צפוי של אי תשלום הוצאות ככל שתביעת המשיב תידחה בסופו של יום. נזק עתידי אפשרי בגין אי תשלום הוצאות אין בו די כדי להקשות על מימוש זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד.

שלישית, לא נטען שהמשיב לא מילא אחר חיובים שהושתו עליה בעבר על ידי בית הדין.

יחד עם זאת, כאמור, המשיב לא התייחס כלל לטענה בדבר אין ציון כתובתו. כפי שפורט לעיל, מחדל זה יש בו להצדיק חיובו של תובע בהפקדת ערובה. ב עניין חנה לביא, המע רערת נמנעה מציון כתובתה בערעור וכן בתגובה לבקשה להפקדת ערובה. בהחלטת בית הדין הארצי נקבע, כי ככל שתוגש הודעה בדבר כתובת עדכנית, לא יחול חיובה של המערערת בהפקדת ערובה.

לפיכך, מצאתי לנכון להורות כך :
א. ככל שהמשיב ימסור הודעה לבית הדין בדבר כתובתו העדכנית בתוך 10 ימים ממועד המצאת ההחלטה לידיו, תידחה הבקשה להפקדת ערובה.

ב. ככל שלא תוגש הודעה כאמור בתוך 10 ימים יחויב המשיב בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות המבקש בסך של 2,000 ₪. הערובה תופקד בבית הדין תוך 30 יום מהמועד בו תומצא ההחלטה לתובע.

בקביעת סכום הערובה לקחתי בחשבון את החובה לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הצד שכנגד לגבות הוצאותיו ככל שהתביעה תידחה . הסכום שנקבע הנו מידתי בהתאם לשיקולים שנקבעו בפסיקה לרבות גובה ההוצאות המקובל בבית דין זה .

ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ה, (0808 ספטמבר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: מיכה טויג
נתבע: SULMAN SALEH
שופט :
עורכי דין: