ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סם עדות נגד עיריית חדרה :

בפני כבוד ה שופטת רקפת סגל מוהר

מבקשים

  1. סם עדות
  2. עידן עדות

נגד

משיבה

עיריית חדרה

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להישפט ולחילופין לביטול דו"ח מחמת התיישנות העבירה .

בתאריך 22.4.14 נרשם ל רכבו של מבקש 2, מ.ר. 12-975-18 (להלן: "הרכב") דו"ח חניה מס' 293185-7-3 בגין עבירה של חניה אסורה בתחום תחנת אוטובוסים ( להלן: "הדו"ח").
מבקש 1 הינו אביו של מבקש 2 ו לטענתו היה זה הוא שנהג ברכב במועד הרלבנטי.
לטענת מבקש 1, דבר קיום הדו"ח והדרישה לתשלום הקנס שבו נודעו לו ולמבקש 2 לראשונה רק בסמוך ליום 24.4.15 ומכיוון שלגרסתו הוא לא ביצע את העבירה המיוחסת לו והדו"ח לא הונח על שמשת ברכב, בקש הוא בשעתו, במסגרת הבקשה בכתב, הארכת מועד להישפט.
בהחלטתי מיום 3.5.15 בקשתי את התייחסות המשיבה לבקשה והוריתי על עיכוב הליכי גביית הקנס, עד להחלטה אחרת.

בתגובתה בכתב לבקשה טענה המשיבה כי שתי הודעות דרישה לתשלום הקנס נשלחו אל הכתובת הרשומה של המבקש 1 ברח' הנץ 6 בקיסריה עוד ביום 4.8.14 ולא נדרשו על ידו. בהמשך – ביום 8.2.15 כך לטענת המשיבה – נשלחה אליו לאותה הכתובת, בדואר רגיל, הודעת דרישה שניה וביום 21.4.15 נשלחה ההודעה השלישית, בדואר רשום שנמסר לידיו. במצב דברים זה טוענת המשיבה כי מדובר בבקשה שהוגשה בשיהוי, כי לא מוטלת עליה החובה להנחת הדו"ח על שמשת הרכב דווקא וכי לנוכח תצלום הרכב המצורף לדו"ח, אין עוררין על כך שהעבירה המיוחסת למבקש אכן בוצעה על ידו.

בהתייחסותו אל תגובת המשיבה חזר מבקש 1 על הטענה בדבר אי מסירת הודעות תשלום הקנס לידיו או לידי מבקש 2 והוסיף כי במהלך התקופה הרלבנטית היו בדואר ישראל שביתות ועיצומים ולכן יתכן שההודעות שנשלחו לא נתקבלו. בנוסף לכך טען מבקש 1 כי לאור אישור המסירה שצורף להתייחסות המשיבה לטענותיו אשר נושא את התאריך 29.4.15, הרי שמדובר בעבירה שהתיישנה.

בדיון שהתקיים בפני ביום 14.7.15 חזר מבקש 1 וטען כי שתי הודעות דרישת התשלום שנשלחו אל כתובת מגוריו ומגורי בנו המבקש 2, לא הגיעו אליו וכי בקשתם להארכת המועד להישפט הוגשה מיד לאחר שההודעה האחרונה שנשלחה אל מבקש 2 בחודש אפריל 2015 נתקבלה על ידו. מבקש 1 הוסיף והעלה טענות לגבי נסיבות ביצוע העבירה המיוחסת לו, אמר: "הפקח היה צריך לתת לי את הדו"ח ולא לשלוח אותו הביתה" והצהיר כי היה והבקשה תידחה, יהיה זה הוא אשר ישלם את הקנס שבדו"ח ולא בנו.
ב"כ המשיבה הפנתה אל אישורי המסירה שצורפו לתגובתה ובקשה לדחות את הבקשה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ו בתשובה ושמעתי את טיעוני הצדדים, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.
העבירה נשוא הדו"ח אשר נרשמה למבקש 2 שהינו בעל הרכב הרשום, הינ ה עביר ת קנס מסוג ברירת משפט, דהיינו עבירת "חטא" שתקופת ההתיישנות הקבועה לגביה בחוק היא שנה (ר' לשון סעיפים 9 ו-225א (א) לחסד"פ המטילים על המשיבה חובה לשלוח למי שמבצע עבירות מסוג זה את הודעות תשלום הקנס בתוך שנה מיום ביצוען).
תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי קובעת כי: "בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט, לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן". כלומר, במקרים בהם נשלחת ההודעה בדואר רשום, קיימת חזקת מסירה והנטל להוכיח את אי ההמצאה, עובר אל הנמען.
ברע"א 5255/11 עיריית הרצליה נ' אברהם חנוך כרם, קבע בית המשפט העליון כי:
"בבסיס חזקת המסירה בדואר עומד טעם כפול: האחד עניינו בחובה החוקית של כל תושב לעדכן את מרשם האוכלוסין על כל שינוי במענו...הטעם השני טמון בניסיון החיים והשכל הישר המלמדים כי מסמך שנשלח בדואר מגיע ליעדו ברוב המכריע של המקרים...עוד מלמד הניסיון כי מקום שההודעה לא נדרשה במען שאליו נשלחה, ברגיל נעוץ הטעם לכך בנמען...זוהי קביעה נורמטיבית הזוקפת לחובת הנמען אי-קיום חובות המוטלות עליו מכוח הדין לעדכן כתובת ולדרוש דואר רשום ששלחה אליו רשות מוסמכת. אפשרות נוספת היא שאירעה תקלה כלשהי שגרמה לכך שהנמען לא קיבל את ההודעה מטעמים שאינם קשורים בו. במצבים כאלה – שהם בגדר החריג ויוצא הדופן – תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי מאפשרת לנמען לנסות לסתור החזקה...".
על הרקע הזה ולאור אישור דואר ישראל בו נכתב כי הודעת תשלום הקנס שהתקבלה למשלוח ביום 4.8.14 הועברה ליחידת הדואר בקיסריה לצורך מסירתה לנמען (מבקש 2) אשר קיבל הודעה על כך ולא נדרשה על ידו, הרי מדובר בנסיבות שאין בהן ראיה שתסתור את חזקת המסירה ולכן הנני קובעת כי ההודעה הנ"ל נמסרה למבקש 2 שהינו בעל הרכב , כדין.
בהקשר זה ובנסיבות אלה הוספתי ו שאלתי את עצמי מדוע לא התייצב מבקש 2 לדיון בבית המשפט. יתכן כי התשובה לשאלה זו נלמדת מן ההלכה הפסוקה הקובעת כי הימנעות מהבאת עדים רלוונטיים פועלת לחיזוק ראיות הצד שכנגד, הואיל וזו מקימה הנחה לרעת הצד הנמנע מהבאתה שלו נשמעה עדותו של העד, היה בה כדי לתמוך בגרסת היריב (י' קדמי "על הראיות" (חלק ראשון), תש"ע-2009, עמ' 418).

סוף דבר
טענת המבקשים לפיה הודעות הקנס ודרישת התשלום לא נמסרו לידיהם קודם ל- 24 או ל- 26 או ל- 29 באפריל 2015, נמצאה בעיני בלתי משכנעת. משכך, לאור הוראות החוק שאינן מטילות על המשיבה חובה למסור לנהג את הדו"ח ביד או באמצעות הנחתו על שמשמת הרכב דווקא, לנוכח השיהוי בהגשת הבקשה ולאור אופי העבירה נשוא הדו"ח, טענות המבקש 1 לגבי נסיבות הארוע נשוא הדו"ח ותקנות התעבורה בהן מוגדרת "חניה" כ"העמדת רכב לזמן כלשהו שלא לשם העלאת אנשים או הורדתם או טעינת מטען או פריקתו מיד, בלי הפסקות, בין שיש ברכב נהג או אנשים או מטען ובין שאין"..., אני מחליטה לדחות את הבקשה.

סכום הקנס שבהודעת הדרישה מיום 21.4.15, ישולם לא יאוחר מיום 29.10.15.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים, בדואר רשום.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ה, 08 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סם עדות
נתבע: עיריית חדרה
שופט :
עורכי דין: