ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נסים בן דוד נגד המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול" :

בפני כבוד ה שופט רמי חיימוביץ

תובע

נסים בן דוד
באמצעות עו"ד גניש

נגד

נתבע
המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"
באמצעות עו"ד לוי

פסק דין

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. המחלוקת נוגעת לנזק בלבד.
התובע והתאונה
התובע, יליד 17/9/83, כיום כבן 32, שליח בעבודתו, נפגע בתאונת דרכים שארעה ב-10/1/10 עת נסע על אופנוע.
כתוצאה מהתאונה נגרם שבר בכף רגל שמאל והתובע נזקק לניתוח לקיבוע השבר. כשנתיים לאחר מכן, ב-4/3/12, נזקק לניתוח נוסף.
התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כ"תאונת עבודה". לתובע נקבעו נכויות זמניות והוא הוכר כנכה נזקק בשיעור 100% למשך 33 חודשים, עד 30/9/12. לאחר מועד זה נקבעה נכות רפואית צמיתה בשיעור 20% בהתאם לתקנה 49(2)(5) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1965 (התקנות). כמו כן הופעלה תקנה 15 לתקנות במלואה והנכות לחישוב הקצבאות הועמדה על 30%.
ב-1/1/13 שב לעבודה כשליח, אך לטענתו במשרה חלקית בשל קשייו מהתאונה.
במקביל לעבודתו השלים התובע לימודי תעודה בתחום של ייעוץ והתקנת אמצעי מיגון ואבטחה. במועד שמיעת החקירות עדיין עבד כשליח, ובמהלך חקירתו עלה כי הוא עובד גם במשרה חלקית בחום הנקיון.

המחלוקת
הנכות הרפואית שנקבעה במל"ל אינה שנויה במחלו קת. המחלוקת היא, בעיקר, בנוגע להשפעתה התפקודית של הנכות שכן, בהתאם לדין, קביעת המל"ל לפי תקנה 15 אינה מחייבת בבית-המשפט. התובע טוען כי הפגיעה בכף הרגל גורמת לו מגבלה קשה בעבודתו כשליח שכן היא מקשה על רכיבה באופנוע ועל הרמת משאות כבדים. לטענתו יש לנכות זו השפעה גם בחיי היום יום. הוא מבקש אפוא כי הפסדיו יחושבו לפני נכות תפקודית של 30% וסבור שבסיס שכרו לעתיד הוא, נוכח גילו הצעיר, בהתאם לשכר הממוצע במשק. הנתבעת טוענת כי לנכות השפעה תפקידת מוגבלת ביותר. כראיה לכך הציגה סרט מעקב שמראה את התנהלות התובע במהלך יום עבודה ולפיו התובע אינו נצפה כסובל ממגבלה כלשהי ומתפקד ככל שליח אחר. הנתבעת מדגישה כי בפועל התובע שב לעבודה אצל אותו מעסיק, ובשכר כמעט זהה לשכרו לפני התאונה, וכי לא הוצגו ראיות למגבלה כלשהי בחיי היום-יום. הנתבעת מטילה אפוא ספק אם נגרמו לתובע הפסדים כלשהם, ומבקשת כי יפסקו סכומים גלובאליים מנימאליים.
נזקי התובע
הפסד השתכרות לעבר
שכרו של התובע במועד התאונה היה 4,204 ₪. סכום זה כשהוא משוערך עומד על סך 4,545 ₪. התובע מבקש פיצוי על בסיס שכר של 4,300 ובהתאם לכך יערך החישוב.
לתובע נקבעה נכות זמנית בשיעור 100% והוא הוגדר כנכה נזקק למשך כ-33 חודשים, מיום התאונה (10/1/10) ועד 30/9/12. התובע טוען כי לא עבד ולא יכול היה לעבוד בתקופה זו והוא מבקש הפסדי שכר מלאים. הנתבעת טוענת כי התובע לא הוכיח שלא יכול היה לעבוד בתקופת אי-הכושר וכי הוא נמנע מעבודה "מתוך נסיון להעצים את אחוזי הנכות וגובה הקצבה". הנתבעת סבורה כי ראיה לכך היא שהתובע שב לעבודתו זמן קצר לאחר שהמל"ל קבע את נכותו הסופית.
מבין שתי הגרסאות אני מעדיף את גרסת התובע. לא-זו-בלבד שקביעות המל"ל בנוגע לנכות הזמנית מעידות על בעיה רפואית משמעותית, אלא שהדברים תואמים גם את המצב הרפואי ואת העובדה שבתחילת 2012 נדרש התובע לניתוח נוסף ברגל. אני מקבל אפוא את עמדת התובע כי הוא זכאי לאבדן שכר מלא בגין כל תקופת אי-הכושר. הפיצוי לתקופה זו הוא, בהתאם לבקשת התובע, 141,900 ₪ (33 חודשים * 4,300 ₪).

ליתרת התקופה מבקש התובע פיצוי בסך 16,770 ₪. מדובר בראש נזק ספציפי, ומן הראיות ותלושי השכר שהוגשו עולה כי עד יולי 2013 אכן היה שכרו של התובע נמוך משמעותית משכרו ערב התאונה. ההפסדים לתקופה זו עומדים על סך של 15,674 ₪, ובתוספת ריבית – 15,955 ₪. ביולי 2013 חלה עליה בשכרו והוא עמד על שיעור ממוצע דומה לשכרו ערב התאונה, ואף הרוויח שכר נוסף של כ-500 ₪ בעבודה הנוספת בנקיון. התובע טוען כי שכרו נגרע משום שהוא עובד עבודה חלקית ולא קודם כמו שליחים אחרים ששכרם עלה משמעותית, אולם לא הובאו ראיות לטענות אלו. לפיכך לא הוכחו הפסדים נוספים מעבר לתקופה הראשונית.
סך הפסד לתקופת העבר – 157, 855 ₪.
הפסד השתכרות לעתיד
בין הצדדים קיים פער משמעותי הנובע משתי מחלוקות – האחת באשר לשיעור הנכות התפקודית והשנייה באשר לבסיס השכר לפיו יחושבו הפסדים. אדרש לכל מחלוקת בנפרד.
נכות תפקודית: בבסיס המחלוקת קלטת המעקב שהציגה הנתבעת ובה צולם התובע מתפקד במהלך יום עבודה כשליח ללא מגבלות נראות לעין. הנתבעת מפנה גם לכך ששכרו של התובע לא נפגע לאחר התאונה ושהוא שב לעבודה דומה לזו בה עבד ערב התאונה, אצל אותו מעסיק, ואף הוסיף עבודת נקיון אותה התיר מבית-המשפט; והיא סבורה כי ראיות אלו מלמדות על כך שלא נותרה פגיעה תפקודית. התובע מצדו טוען כי עבודתו כשליח נפגעה שכן הוא עובד פחות שעות משליחים אחרים ובניגוד לחבריו לעבודה שכרו לא השתפר. הוא מוסיף ומספר על כאבים ומגבלות המפריעים לו בעבודה ובחיי היום יום, ומצביע גם על החלטת המל"ל לפי תקנה 15 ממנה ניתן ללמוד כי הנכות היא תפקודית.
בחנתי את הראיות ומצאתי כי במקרה הנוכחי אין לסטות מכלל היסוד לפיו שיעור הנכות הרפואית הוא כשיעור הנכות התפקודית. אכן, הראיות שה ציגה הנתבעת מלמדות כי השפעתה התפקודית של הנכות היא, כיום, מוגבלת. קלטת המעקב הראתה עבודה סדירה ללא מגבלה והשכר נותר ברמה דומה, אם כי הוא לא הושבח ובשיערוך מיום התאונה אפילו ירד מעט. התובע גם לא הביא עדים שיתמכו בטענותיו על מגבלות שמפריעות או על צמצום שעות עבו דתו. כל אלה מלמדים כי הפגיעה התפקודית היום אינה חמורה כפי שמצייר אותה התובע. עם זאת, בבחינת פוטנציאל הההפסד לעתיד יש לשקלל גם נתונים שעשויים להשפיע על התקדמותו המקצועית של התובע ועל עתידו. בכלל זה יש לתת ביטוי לשיעור הנכות המשמעותי (20%) ולעובדה שמדובר בפגיעה במיקום רגיש מיוחד – כף ה רגל. פגיעה שכזו היא בעלת השפעות תפקודיות על כל אדם, וגם אם השפעותיה קלות יותר כעת כשהתובע צעיר, היא עשויה להחמיר עם השנים נוכח השחיקה הנובעת משימוש קבוע ומתמשך ברגל. ההשפעה הפוטנציאלית על התובע הספציפי היא משמעותית במיוחד שכן מדובר באדם חסר השכלה, שעיסוקו כשליח מחייב שימוש תדיר ברגל – הן בנסיעה ברכב דו-גלגלי והן בס חיבת משאות – וסביר ש גם כל עבודה אחרת תהא קשורה בעבודה פיסית ובהליכה. כך, למשל, סביר כי עבודה בתחום ייעוץ והתקנת אזעקות תחייב הליכה לבתי לקוחות ועבודה פיסית של התקנת המערכות.
המסקנה היא כי הפגיעה היא בעלת הבטים תפקודיים, וגם אם ההשפעה הנוכחית אינה בולטת לעין בהתחשב בנתוניו האישיים של התובע ובטיב הפגיעה מדובר בנכות שעשויה להיות לה השפעה מהותית ביותר על תפקודו וכושר השתכרותו העתידיים. על יסוד שיקולים אלו, ובהתחשב במכלול הנתונים, מצאתי לקבוע כי שיעור הנכות התפקודית הוא 20%, כשיעור הנכות הרפואית.
מחלוקת נוספת נוגעת לשכר שעל בסיסו יערך החישוב לעתיד, שכן התובע מבקש כי החישוב יערך בהתאם לשכר הממוצע במשק. אלא שהראיות אינן תומכות בדרישה זו. התובע בן 32, ואף שמדובר באדם צעיר יחסית, קיימות די ראיות בנוגע להיסטוריה התעסותית, להשכלתו ולכישוריו, שילמדו על פוטנציאל התשכרותו, ואין צורך לפנות לחזקה כללית של השכר הממוצע במשק. התובע חסר השכלה אקדמית, עסק ועודנו עוסק כשליח, ושכרו לכל אורך השנים היה קרוב לשכר מינימום ולא התקרב לשכר הממוצע במשק. שכרו כיום (כולל השכר הנוסף בתחום הנקיון) כ-4,700 ₪. עם זאת, שכר זה אינו משקף את מלוא פוטנציאל ההשתכרות של התובע שכן מגולמת בו ירידה שנגרמה כתוצאה מהתאונה, ובשקלול הנכות השכר הריאלי הוא 5,250 ₪. בהתחשב בסכום זה, באפשרות השבחת השכר בעקבות לימודי התעודה בתחום המיגון והאבטחה או התקדמות בעבודה, וב גילו הצעיר יחסית של התובע, נקבע כי החישוב לעתיד יערך על בסיס שכר של 6,000 ₪ לחודש.
בהתחשב בנתונים אלו, עומד הפסד השכר לעתיד, עד גיל 67, על סכום של 313,652 ₪ (6,000 ₪ * 20% * 261.354).
הוצאות רפואיות
התובע קיבל וזכאי לקבל טיפולים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994. התאונה היא תאונת עבודה והוא זכאי לקבל גם החזרים מן המוסד לביטוח לאומי בגין הוצאות רפואיות. התובע הודה בחקירתו כי קיבל החזרים מהמל"ל (עמ' 13, 17). מכאן שהוצאותיו מוגבלות, ולא צורפו ראיות שיעידו אחרת. התובע גם לא הציג ראיות שיתמכו בטענותיו להוצאות בגין נעליים מיוחדות, בעלות של 1,000 ₪ בשנה ולא הסביר מדוע הוצאה זו אינה מכוסה על ידי המל"ל. בהתחשב בממצאים אלה, ומנגד בכך שקיימות הוצאות שבשגרה אינן ניתנות במסגרת קופות החולים ואף אין מזדכים עליהן במל"ל, למשל טיפולים אלטרנטיביים לכאב, נפסק סכום גלובאלי של 10,000 ₪.
נסיעות
התובע אינו מפרט את הוצאותיו בראש נזק זה ולא הציג ראיות להוצאות. מסרטון המעקב עולה כי כיום הוא מתנהל ברכב דו-גלגלי ללא מגבלה. חרף זאת, הואיל וסביר כי בתקופה בה היה מגובס ובוודאי נזקק להוצאות מוגברות בשל נסיעות ובשים לב לאפשרות כי המגבלה בכף הרגל תחייב הוצאות נסיעה בעתיד, נפסק סכום גלואבלי של 15,000 ₪.

עזרת הזולת
עבר: התובע לא הציג ראיות לעזרה בתשלום אך מבקש פיצוי בגין עזרת בני משפחתו בתקופת אי הכושר ואחריה. לא הוצגו ראיות או עדים, אך אין ספק שבמהלך תקופת אי-כושר ממושכת של שנתיים וחצי, שבמהלכה עבר שני ניתוחים ורגלו היתה מגובסת, נזקק לעזרה מוגברת של בני משפחתו. בהתחשב במכלול הנתונים והתקופה הארוכה, נפסק פיצוי של 15,000 ₪.
עתיד: פגיעה בכף הרגל היא, מעצם טיבה וטבעה, פגיעה תפקודית. בחישוב הפיצוי לעתיד יש להתחשב במצבו הנוכחי של התובע, שלא הציג ראיות על פגיעה כיום ושמקלטת המעקב עולה כי הוא מתפקד, אך גם בהשלכות העתידיות של הנכות וסביר כי ככל שיתבגר ויזדקן תהיה לפגיעה ברגל השפעה גדולה יותר. על יסוד נתונים אלו נפסק פיצוי של 45,879 ₪ המשקף פיצוי של 150 ₪ עד תום תוחלת החיים.
התאמת דיור
התובע מבקש פיצוי בסך 150,000 ₪ להתאמת דיור ורכב, אולם לא הוצגו ראיות כלשהן לדרישתו והיא נדחית.
כאב וסבל
בהתאם לדין, לשיעור הנכות ולתקופת האשפוז מגיע הפיצוי בראש נזק זה לסכום של 41,067 ₪.
סך נזקי התובע – 598,453 ₪.
ניכויים
מן הפיצוי יש לנכות תגמולי מל"ל בסך 422,172 ₪ ותשלומים תכופים בסך 29,730 ₪.
דרישת הנתבעת לנכות גם פיצויי פיטורין נדחית, שכן לא הוכח כי הפיצויים לא היו משולמים אלמלא התאונה (ע"א 3106/10 עיזבון המנוח נפתלי בשטקר ז"ל נ' בית חולים סורוקה [18/3/13]; ת"א (מחוזי חיפה) 1565/00 צל דוד נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ [1/5/06]).
סך נזקי התובע אחרי הניכויים – 146,551 ₪ .

סוף דבר
התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 146,551 ₪. לסכום זה יש לצרף שכ"ט עו"ד כדין וכן הוצאות משפט בסך 7,500₪. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים ולאחר מועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ה, 08 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נסים בן דוד
נתבע: המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"
שופט :
עורכי דין: