ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאיר הראל נגד אליאב סורני :

בפני: כבוד השופט אור אדם, סגן הנשיאה

התובעים:

  1. מאיר הראל
  2. אשר ממן

ע"י ב"כ עו"ד ארז הראל

נגד

הנתבע:
אליאב סורני
ע"י ב"כ עו"ד עזרא בריק ושי מאור

נגד

צד שלישי:

  1. עזבון מאיר אוחנה ז"ל
  2. דוד אוחנה

ע"י ב"כ עו"ד יהודה גולדברג

החלטה

רקע
התובעים הגישו תביעה זו כנגד הנתבע, עו"ד שטיפל בעבר בעניינם בקשר להסכם רכישת מקרקעין מהצד השלישי, כאשר עילת התביעה היא רשלנות מקצועית בטיפול בעסקה, שהביאה לטענתם לכישלונה ולדחיית תביעה מאוחרת יותר. הנתבע, עורך הדין, הגיש הודעה לצד שלישי נגד עזבון הצד שכנגד בעסקת המקרקעין ויורשיו.
מונחות בפניי שתי בקשות למחיקה או דחיה על הסף:
הנתבע ביקש לסלק על הסף את התביעה נגדו, מחמת מעשה בית-דין, העדר יריבות, העדר עילה, השתק פלוגתא או סופיות הדיון.
הצד השלישי ביקש לסלק על הסף את ההודעה שהוגשה נגדו ( אף שהבקשה נוסחה בטעות כבקשה לסילוק על הסף של התביעה כולה), מחמת מעשה בית-דין, בטענה כי הנתבע, שולח ההודעה מהווה חליפם של התובעים ובא בנעליהם, וכן הטענה של העדר עילה, נזק ראייתי והתיישנות.
התובעים הגישו תובענה זו כנגד עורך דינם בעבר, הוא הנתבע, בתביעה לפיצוי בסך 850,000 ₪, בעילה נזיקית וחוזית של רשלנות מקצועית, נוכח כשלים, לטענתם, בייצוג בהליכים לרכישת מגרש בנתיבות מהצד השלישי ( להלן: "המוכרים"), מגרש שבסופו של יום נמכר לרוכש אחר.
המוכר המקורי היה למעשה המנוח שעזבונו הוא צד שלישי מס' 1 (להלן: "המנוח" או " המוכר"), ובנו ויורשו הוא צד שלישי מס' 2.
בעניין עסקה זו שבין התובעים והמנוח נוהלו כבר שני הליכים:
ההליך הראשון היה תביעה שהגישו התובעים במסגרת ת"א ( של' ק"ג) 676/02 לביטול ההסכם ולהשבה. תביעה זו נדחתה ביום 16.11.09 בהסכמה ללא צו להוצאות ( להלן: "ההליך הראשון").
ההליך השני היה תביעה שהגישו התובעים במסגרת ת"א ( של' ב"ש) 21445-02-10 ( הועבר מבית המשפט המחוזי לשלום) לאכיפת ההסכם ומתן צו מניעה נגד עסקה נוגדת ( להלן: "ההליך השני"). ההליך השני נסתיים בפסק דין שדחה את טענות התובעים, הן לנוכח מכתב ביטול ההסכם והן לנוכח העובדה שבמסגרת ההליך הקודם נדחתה התביעה ולא נמחקה והדבר מקים מעשה בית דין.
טענות התובעים לרשלנות הנתבע בייצוג, הן בקליפת אגוז כדלקמן: הנתבע לא ביקש להוציא צו מניעה כנגד מכירת הקרקע לרוכש אחר ; הנתבע ייעץ לתובעים לבטל את ההסכם במקום לתבוע את אכיפתו ; הנתבע לא ביקש פיצול סעדים ; הנתבע הסכים לדחיית התביעה לביטול ההסכם אחרי ביטול העיקולים ; הנתבע לא הבהיר לתובעים כי כך לא יוכלו לאכוף את ביצוע ההסכם ; הנתבע הנחה את התובעים להשקיע כספים ולשלם למנהל מקרקעי ישראל ולעירית נתיבות ; הנתבע הגיש בקשות ותביעות שגויות ובכך מנע אכיפה של ההסכם עם התובעים וביטול של ההסכם שערכו המוכרים עם רוכש אחר.
הנתבע, שהיה כאמור עורך דינם של התובעים בעבר, הגיש הודעה לצד שלישי כנגד המוכרים. לטענת הנתבע בקליפת אגוז, במסגרת התביעה הראשונה שהגיש בשם המוכרים, מדובר היה בהסכמה הדדית על דחיית התביעה לביטול ההסכם, על מנת שניתן יהיה לבצע את ההסכם ואילו המוכרים הפרו את ההסכמה ומכרו את הקרקע לאחר.

בקשת הנתבע לסילוק על הסף של התביעה העיקרית הנתבע טען בבקשה, כי העילה לנזק שנגרם לתובעים, נעוצה בניהול רשלני של ההליך השני ע"י ב"כ התובעים באותה עת, עו"ד דב ארבל ז"ל. לטענת הנתבע, עם דחיית התביעה לביטול ההסכם במסגרת ההליך הראשון, נפתחה הדרך לביצוע ההסכם ללא צורך בהליכים משפטיים, ומי שהפר הסכם זה היה הצד השלישי.
הנתבע טען אפוא, כי פסק הדין בהליך הראשון הקים מעשה בית דין, לפיו ביטול ההסכם מבוטל. טענה שניה של הנתבע הייתה להעדר עילה כנגדו, באשר מי שניהל את ההליך השני ברשלנות הוא עו"ד דב ארבל ז"ל, ובכלל זה הסכמתו להסדר דיוני שהזיק לתובעים, והגשת סיכומים קצרים, ללא עותק קריא של פסק הדין בהליך הראשון, וללא הצגת אסמכתאות להסכמת המוכר לביטול ביטול ההסכם.
התובעים טענו כי אין בעילות הללו כדי להצדיק סילוק התביעה על הסף. נטען כי מדובר בתביעה בגין רשלנות מקצועית במסגרת ההליך הראשון, שאם היה הנתבע כעורך דין מיומן נוהג אחרת, ניתן היה לאכוף את העסקה.
הנתבע בתשובה טען כי התובעים לא התמודדו עם טענותיו בעניין מעשה בית דין ובעניין העדר יריבות ועילה. הנתבע הוסיף ופירט את התייחסותו לרכיבי הרשלנות המקצועית הנטענים בתגובה. הנתבע הוסיף והדגיש כי טענותיו כנגד התנהלותו של עו"ד ארבל ז"ל בהליך השני, הועלו טרם נפטר, ולכן אין לבוא אליו בטרוניה בעניין זה.
יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף.
סילוק על הסף הוא הליך חריג ויוצא דופן, אשר בתי המשפט קבעו כי יש לנקוט בו רק בנסיבות קיצוניות, בהן ברור על פניו כי אין שום סיכוי, ולו קלוש, לתביעה. נקבע לא אחת, כי זהו סעד קיצוני שבית המשפט יעשה בו שימוש במקרים חריגים ויוצאים מן הכלל, בהם ברור כי גם אם התובע יוכיח את מלוא טענותיו לא יוכל הוא לזכות בסעד המבוקש. עוד הדגישה ההלכה הפסוקה, כי גם אם יש פגם בתביעה, הרי שאם ניתן לתקן את התובענה, עדיף להיעתר להליך כזה על פני סילוק על הסף (רע"א 3068/12 ש.א.מ מרכז הגז בע"מ נ' החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ, (2012) ; רע"א 8524/10 טיב טעם הכרמל תעשיות נ' פרימיוס קלאס (2011) ; רע"א 410/11 סלאלום ואח' נ' ברדיצ'ב ואח' (2011)) .
התביעה היא תביעה לפיצוי בעילה של רשלנות מקצועית. הנתבע עצמו טען במסגרת הבקשה, כי הכוונה בהסכמה לדחיית ההליך הראשון הייתה לקידום העסקה. אין חולקין שקידום זה של העסקה, שהתובעים רצו בו, לא יצא לפועל. אין חולקין כי בית המשפט בהליך השני דחה את התביעה לאכיפת ההסכם.
באשר למעשה בית דין - השאלה אם הנתבע כעורך דינם של התובעים באותה עת, יכול היה לפעול מבחינה מקצועית בדרך שונה, כדי לוודא ולהבטיח קידום העסקה, היא שאלה שלא הוכרעה במסגרת הליכים קודמים, ולכן לא קם מעשה בית דין כנגד התובעים.
באשר להעדר עילה או יריבות - עו"ד ארבל ז"ל נכנס לייצוג התובעים בשלב מאוחר יותר, במהלך ניהול ההליך השני. גם אם עו"ד ארבל ניהל את ההליך השני ברשלנות, כטענת הנתבע (ואינני קובע זאת), התנהלות זו איננה קשורה בהתנהלותו המקצועית של הנתבע בשלבים מוקדמים יותר.
הנטל על התובעים להוכיח קשר סיבתי בין הרשלנות המקצועית הנטענת של הנתבע לתוצאת פסק הדין בהליך השני. אם יתברר כי התנהלותו של עו"ד ארבל במסגרת ההליך השני היוותה " גורם מתערב זר", ייתכן שהנטל לא יורם, והתביעה תידחה.
ואולם, בנסיבות אלה, אין לקבל טענה להעדר יריבות או להעדר עילה.
לפיכך יש לדחות הן את הטענה בדבר מעשה בית דין והן את הטענה בדבר העדר יריבות או העדר עילה. לפיכך אני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף.
הנתבע ישלם הוצאות הבקשה בסך כולל של 1,755 ₪ לתובעים, ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

בקשת הצד השלישי לסילוק על הסף של ההודעה נגדו בקשת הצד השלישי לסילוק על הסף מורכבת יותר.
תביעה נגד עזבון - המוכרים, הצד השלישי, טענו בבקשה לסילוק על הסף, ראשית לכל, כי לא ניתן להגיש תובענה כנגד עזבון, שכן אין מדובר באישיות משפטית. נטען כי היה על שולח ההודעה להמציא את צו הירושה ולתבוע את היורשים כולם. בתשובה נטען כי בהעדר אפשרות לתבוע עיזבון, היה על הנתבע לאתר כל יורשי המנוח ולתבוע את כולם אחד לאחד.
מעשה בית דין - לגופה של ההודעה לצד שלישי, טען הצד השלישי כי מדובר במעשה בית דין. בנוגע לטענות שולח ההודעה, ניתנו פסקי דין חלוטים וסופיים, שלא ניתן לסתור אותם בתביעה זו והם מונעים משולח ההודעה מלהגיש תובענה זו.
מדובר בשני הליכים משפטיים בין התובעים למוכר המנוח. ההליך הראשון היה תביעה לביטול ההסכם שנדחתה בהסכמה. ההליך השני היה תביעה למנוע מכירת המגרש לרוכש החדש, שנדחתה בפסק דין לאחר שמיעת ראיות.
נטען כי הנתבע הוא חליפם של התובעים, ולכן מעשה בית הדין שבין התובעים והצד השלישי מחייב גם אותו. הנתבע בא בנעליהם של התובעים, שכן קיים מעשה בית דין חלוט, לפיו הצד השלישי לא חב לתובעים דבר, ומשכך בית הדין חל גם על מי שמנסה לבוא בנעלי התובעים כגון כמו עורך דינם.
העדר עילה ויריבות - עוד נטען, כי אין לנתבע, עורך הדין, כל עילה משפטית כנגד הצד השלישי. אין מקום לעילה של עשיית עושר ולא במשפט, שכן הצד השלישי לא קיבל דבר מהתובעים וודאי שלא בזכות שבדין – שהרי זכה בתובענה כנגדם. אין כל חבות חוזית או נזיקית בין של הצד השלישי כלפי הנתבע. רק בנסיבות חריגות ומסויגות תקום חובת זהירות כלפי עורך דין של הצד שכנגד.
שיהוי והתיישנות – הצד השלישי הוסיף וטען, לנזק ראייתי משמעותי – מדובר בהסכם מכר משנת 1995, לפני כמעט עשרים שנה, השיהוי הממושך גרם למוכרים לנזק ראייתי, שכן המוכר המנוח נפטר, ושיהוי זה מקשה להתגונן בפני ההודעה.
הצד השלישי הוסיף כי מדובר בתביעה שהתיישנה, שכן עוד בשנת 1999 בוטל ההסכם על ידי הנתבע עצמו.
תגובת הנתבע - הנתבע, שולח ההודעה, ביקש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף.
לגופו של עניין, נטען כי במסגרת התובענה הראשונה הגיעו הצדדים להסכמה על פיה תדחה התביעה לביטול ההסכם. דחיה זו משמעה איון של הודעת הביטול, ולכן היה על המוכרים לקיים את ההסכם. בנסיבות אלו מכירת הנכס לרוכש אחר הייתה שלא כדין ובניגוד להסכמות.
באשר לטענה בדבר מעשה בית דין, נטען כי הנתבע איננו חליף של לקוחותיו ואינו בא בנעליהם. הנתבע לא היה צד לעסקת המכר, ואין לו זכויות בעסקה שהתבצעה. הנתבע לא ייצג את התובעים בתביעה השנייה, ולכן ההכרעות שנקבעו במסגרת התביעה השנייה, אינן כובלות אותו.
באשר לטענות לשיהוי או להתיישנות, נטען כי העילה להודעה לצד שלישי מבוססת על ההסכמות במסגרת התביעה הראשונה, מיום 16.11.09, הסכמות שהופרו ע"י הצד השלישי. לפיכך, טרם חלפו שבע שנים מאז היווצרות העילה. עוד נטען, כי עילת התביעה כלפי הצד השלישי נולדה ככל הודעה לצד שלישי, רק ביום שהוגשה התביעה העיקרית נגד עורך הדין הנתבע.
תשובה - הצד השלישי טען כי מעולם לא הייתה הסכמה להמשיך את הסכם המכר לאחר דחיית התביעה הראשונה. עניין זה הוכרע, כאשר בית המשפט בתביעה השנייה, דחה טענה זו לאחר ששמע את מלוא הראיות, לרבות עדות הנתבע עצמו שהעיד כעד מרכזי מטעם התובעים. לאחר שבית המשפט במסגרת פסק הדין, דחה את עדותו של הנתבע, הרי שההודעה לצד שלישי מנסה למעשה להפוך את ממצאיו של בית המשפט ולשנות פסק דין חלוט שניתן.

הכרעה

לעניין הטענה המקדמית של תביעה נגד עזבון - בעניין מקדמי זה הדין עם המוכרים. הפסיקה קבעה כי עיזבון איננה אישיות משפטית הניתנת לתביעה.
בעניין רע"א 6590/10 עזבון פואד אשתייה נ' מדינת ישראל (28.5.2012), קבע כבוד השופט עמית, כי תביעה המוגשת בשם עזבון או נגד עזבון הינה פגומה מיסודה, שהרי היא מוגשת בשם או כנגד מי שאינו יכול, מבחינה עקרונית, להיות תובע או נתבע. מכוח דיני הכשרות והירושה, שומה להגיש את התביעה כנגד כלל היורשים. יחד עם זאת, הפסיקה קובעת כי כל עוד ניתן לתקן תובענה תחת למחוק אותה, יש להעדיף את התיקון.
לפיכך, על הנתבע, שולח ההודעה, לאתר מהם יורשיו של המנוח ולתקן את ההודעה לצד השלישי כך שתופנה כנגד כל יורשי המנוח על פי דין.
באשר לטענות המרכזיות – כמתואר לעיל, ההלכה הפסוקה קובעת כי סילוק על הסף הינו הליך חריג וקיצוני שיש מקום לנקוט בו במקרים חריגים כאשר נעלה מכל ספק כי אין לתביעה כל תוחלת. בענייננו, אף שסיכויי ההודעה לצד שלישי אינם גבוהים, לא מצאתי כי מתקיימות הנסיבות המצדיקות סילוק על הסף.
הטענה המרכזית של הצד השלישי הינה טענה של מעשה בית דין.
בתביעה הראשונה לא קם מעשה בית דין, שכן לא נמצאו ממצאים פוזיטיביים והתביעה לביטול ההסכם נדחתה בהסכמה. קיימת מחלוקת עובדתית לגבי ההסכמות בין התובעים והמוכר המנוח באותה עת.
בתביעה השנייה, אכן נקבעו ממצאים ברורים וחד משמעיים, לאחר שמיעת ראיות. כבוד השופט גדעון שמע את הראיות, לרבות עדותו של הנתבע, במסגרת התביעה השנייה ופסק כי העסקה בוטלה. עם זאת, קשה לראות כיצד ממצאים אלו מחייבים את הנתבע, אשר לא ייצג את התובעים באותה תביעה, ושימש רק כעד.
הצד השלישי טען, כי הנתבע מהווה חליפם של התובעים או עומד בנעליהם, ולכן פסיקתו של כבוד השופט גדעון בהליך השני, מהווה מעשה בית דין גם לגביו. ההלכה הפסוקה קבעה כי הכלל של מעשה בית דין חל בין הצדדים להליך, או כל מי שהוא ביחסי " קרבה משפטית" עם אחד מהם.
בעניין אפולו ( רע"א 9307/09 אפולו אדקס בע"מ נ' ראובן סונסינו (07/02/2010)), דן בית המשפט העליון בשאלה אם קם השתק שיפוטי כלפי סוכן ביטוח, בגין הליך קודם של חברת הביטוח בו שימש כעד. בית המשפט העליון קבע כי ככלל, אין לאפשר לבעל דין לטעון לקיומו של השתק פלוגתא, בהתבסס על הכרעה בהליך שהוא לא היה צד לו, הגם שאין לשלול את האפשרות להעלות טענה כאמור על הסף.
חליפות או " קרבה משפטית" מאפשרות במקרים מתאימים קבלתה של טענת השתק פלוגתא. יחד עם זאת, נדרשת זהירות רבה בכך, נוכח החשש מפני הנצחת תוצאה שגויה שניתנה על ידי בית המשפט בהחלטה מסוימת, בהתדיינויות נוספות בין מי שלא היו צדדים להליך המקורי. באותו עניין נקבע, כי לגבי ההכרעה הקונקרטית של התשלומים, חלה " חליפות מסחרית" בין חברת הביטוח לסוכן, ולכן חל הכלל חרף הזהירות שיש לנקוט בעניין.
בענייננו, הנתבע שולח ההודעה, לא היה בעל דין ולא היה מייצג בהליך השני.
הנתבע העיד כעד, ובית המשפט הכריע את שהכריע.
יש ממש בטענה כי הסיכוי שבית משפט זה יכריע אחרת, הוא סיכוי נמוך, שכן בית המשפט יעשה את כל המאמצים למנוע הכרעות סותרות. עם זאת, לנוכח הזהירות שיש לנקוט בקביעת מעשה בית דין כלפי מי שלא היה צד, הרי שביחסים שבין המוכרים והנתבע, שלא היה לו יומו בהליך השני, לא קם מעשה בית דין המונע ממנו לטעון טענות שבהן הוכרע בתביעה השנייה.
בית המשפט העליון עמד על החשש מהכרעות סותרות, גם במקום בו לא קם מעשה בית דין ( רע"א 3749/12 ששון בר-עוז נ' דניאל סטר (01/08/2013) פסקה 9 לפסה"ד).
משיקול זה, בין היתר, הורחבה ההלכה בנוגע למעשה בית דין בדחיית בקשת רשות להתגונן, כשנקבע כי תוצאה זו מתחייבת מעקרון סופיות הדיון העומד בבסיס דוקטרינת מעשה בית דין. עוד נקבע כי דיונים חוזרים ונשנים בסוגיות שהוכרעו, יפגעו הן באינטרס הציבורי והן באינטרס של בעלי הדין להימנע מהטרדות חוזרות ונשנות. כן עלול הדבר להביא להכרעות סותרות באותה סוגיה ( רע"א 8973/10 בנק אוצר החייל בע"מ נ' גולייט בן ברוך, (23/07/2012) פסקה 17 לפסה"ד).
בעניין החקלאי ( ע"א 3073/03 החקלאי באר יעקב אגודה שיתופית בע"מ נ' שמעון מזרחי, פד נח (6), 419 (12/07/2004)), דן בית המשפט העליון בשאלה, איך משפיע פסק דין מקביל בין האגודה לחבר מושב אחר באותן טענות, על הכרעה בסכסוך שבפניו.
נקבע כי מצב בו בית המשפט מדבר בשתי לשונות אינו מצב רצוי. מצב זה יש בו כדי לפגוע באמון הציבור במערכת המשפט וליצור חוסר יציבות, חוסר וודאות וחוסר יעילות בהליך המשפטי. שיטת המשפט מפתחת כללים פרוצדורליים שונים על מנת להימנע, בין היתר, ממצב של הכרעות סותרות באותו עניין. מאידך, מניעת התדיינות נוספת והכרעה שונה באותה סוגיה עלולות להנציח טעויות ולמנוע עשיית צדק.
נמצא אפוא, כי אף שפסק הדין בהליך השני איננו מחייב פורמאלית את הנתבע, שכן על פי הפסיקה יש לנהוג בזהירות יתרה בקביעת מעשה בית דין כלפי מי שלא היה צד להליך הקודם - הרי שמחסום גבוה עד מאד ניצב בפני הנתבע, בבקשתו לקבוע הכרעה סותרת לקביעתו של כבוד השופט גדעון, לפיה אין מקום לחזור מביטול ההסכם. בספק רב אם ביכולתו של הנתבע לצלוח מחסום גבוה זה.
ואולם, סיכויים נמוכים של תביעה (ובמקרה זה של הודעה לצד שלישי) אינם מאפשרים כשלעצמם סילוק על הסף.
לא זו אף זו - כפי שעולה מהבקשה והתגובה, ישנה בין הצדדים מחלוקת עובדתית בדבר הסכמות שהיו ביניהם עם דחיית התביעה הראשונה. כידוע, כאשר ישנה מחלוקת עובדתית אין מקום לסילוק על הסף.
אין מקום לסילוק על הסף גם בטענת ההתיישנות, מהסיבות שפורטו בתגובת הנתבע. שיהוי ככלל איננו טענה לסילוק על הסף אלא לכל היותר טענה להעברת נטל או לנטל מוגבר, במקרה של נזק ראייתי משמעותי.
סיכומו של דבר
יש ממש בטענת הצד השלישי, כי לאחר שבית משפט בהליך השני הכריע מהותית בפסק דין כי העסקה בוטלה – סיכוייה של ההודעה לצד שלישי, אשר שבה על טענות שכבר נדחו, הם נמוכים.
חרף האמור לעיל, מבחינה פורמאלית לא היה הנתבע צד לאותם הליכים ואין פסק הדין מחייב אותו.
לפיכך, לא ניתן להורות על סילוק על הסף כבקשת הצד השלישי.
אשר על כן אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף.
בנסיבות שפורטו לעיל, דחיית בקשת הצד השלישי תהא בשלב זה ללא צו להוצאות, אם כי אפשר שהדבר יבוא בחשבון בסיום התיק ובהתאם לתוצאותיו.
הנתבע יגיש הודעה מתוקנת לצד השלישי בתוך 30 יום ממועד המצאת ההחלטה, בה יפרט את כל יורשיו של המנוח כצדדים שלישיים.
המזכירות תשגר את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ה, 08 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מאיר הראל
נתבע: אליאב סורני
שופט :
עורכי דין: