ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רועי ליאון נגד איתי סחיש :


בפני כבוד ה שופט בנימין ארנון

המבקש
רועי ליאון
ע"י ב"כ עו"ד בעז בן צור ואח'

נגד

המשיבים
1. איתי סחיש
ע"י עו"ד רון דרור ואח'
2. אי.אר. א.ר. הפקות (2001) בע"מ
ע"י עו"ד ברוך רוזנטל
3. בצלאל סלומון
ע"י עו"ד זיו עירוני
4. אברהם סלומון
עי"י עו"ד מרדכי כהן
5. רן לביא
6. ניהולים (א.ת 2009) בע"מ
7. תומר ארביב
נתבעים 5 – 7 ע"י ב"כ עו"ד הלל שלום ואח'

החלטה

מונחת לפניי בקשתו הנוספת של התובע להתיר לו גילוי מאוחר של מסמכים שברשותו לאחר חקירתם הנגדית של העדים מטעמם של הנתבעים; ולח לופין – לאחר הגשת תצהירי עדויות ראשיות מטעם הנתבעים.
תמצית העובדות
ביום 27.9.12 הגיש התובע את התביעה דנן כנגד הנתבעים.
ביום 16.6.13 הגיש התובע בקשה שלא למסור לעיון הנתבעים תמלילים, וכן מסמך נוסף, המצויים בידיו עד לאחר השלמת חקירתם הנגדית של העדים, ולחלופין – עד לאחר הגשת תצהירי העדויות הראשיות של עדי הנתבעים (להלן: "הבקשה המקורית"). את בקשתו ביסס התובע על ההחלטה שניתנה ברע"א 2037/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מרון (פורסם בנבו, 16.3.2004), אשר אימצה את ההלכה שנידונה ברע"א 4249/98 סויסה נ' הכשרת היישוב (פ"ד נה(1) 515) (להלן: " הלכת סוויסה").
ביום 22.10.14 הורה בית משפט זה לתובע להפקיד את כל המסמכים נושא הבקשה במעטפה סגורה על מנת שבית המשפט יעיין במסמכים אלה במעמד צד אחד, תוך סימון והפנייה של הקטעים המצדיקים, לטענת התובע, היענות לבקשתו.
ביום 2.11.14 הגיש התובע לבית המשפט "דיסק און קי" הכולל הקלטות יחד עם תמלולים של הקלטות אלה. בנוסף, הוגשו לבית המשפט מסמך נוסף, וכן הודעה בכתב במעמד צד אחד – בגדרה ציין התובע כי "ישנן הקלטות נוספות (בעלות שעות הקלטה רבות), שלא גולו, ואשר לא פורטו לעיל, מאחר שהן טרם תומללו".
ביום 10.11.14 ניתנה החלטת בית המשפט בגדרה התקבלה הבקשה המקורית.
ביום 23.2.15 הגיש התובע הבקשה דנן שכותרתה – "בקשה נוספת להתיר לתובע שלא למסור לעיון מסמכים". במסגרת בקשה זו הבהיר התובע כי החומרים נושא הבקשה דנן "הינם תמלילים (והקלטות) נוספים של שיחות שמי מהנתבעים הם צד להם, ואשר לא נכללו במעטפה הראשונה שהועברה לעיונו של בית המשפט הנכבד, בשל היותן בעלות שעות הקלטה רבות ונוכח הצורך לתמללן בטרם יוגשו לבית המשפט הנכבד (דבר שהתובע לא הספיק לעשות בטרם הוגשה המעטפה הראשונה על ידו), כדי שתוכל להתקבל החלטה לגביהם" (סעיף 1 בבקשה).
הנתבעים הגישו את תגובותיהם לבקשה, כאשר הנתבע 1 והנתבעים 7-5 התנגדו לה, ואילו הנתבעים 2 ו- 4 הותירו את ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט.
ביום 30.4.15 התקיים דיון בבקשה, בגדרו הורה בית המשפט להמציא לעיונו, בהתאם לתקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סד"א"), את המסמכים הנוספים אשר את העיון בהם מתבקש בית המשפט לדחות לבקשת התובע בהסתמך על הלכת סוויסה. בית המשפט הורה בהחלטתו כי "מסמכים אלה יומצאו לעיון בית המשפט תוך 21 ימים אשר ימנו מהיום" (ע' 26, ש' 26-25).
ביום 20.5.15 הגיש התובע לבית המשפט "דיסק און קי" עם הקלטות, תימלולים של הקלטות, וכן הודעה בכתב ובה הפניות לדקות השיחה בחלקים המסומנים בתמלילים.

טענות הצדדים
טענות התובע
לטענת התובע, הנימוקים לחשיפת ההקלטות בבקשה דנן זהים לחלוטין לאלו שפורטו בבקשה המקורית שהוגשה על ידו בעניין זה, ולפיכך, לצורך הייעול, מפנה התובע לנימוקים המפורטים בבקשה המקורית, ולתצהיר שהגיש התובע לשם תמיכה בה – ומבקש לראותם כרלבנטיים גם לבקשה דנן. התובע מדגיש כי במסגרת התשתית הראייתית שצירף כתמיכה לבקשה המקורית, הוכח כבר כי מי מהנתבעים בידה ראיות בעבר, וכי קיים חשש ממשי שכך יעשה מי מהנתבעים גם בעתיד בהליך דנן. לפיכך סבור התובע כי קיימת הצדקה להיענות גם לבקשתו הנוכחית בהתבסס על הלכת סוויסה.
לטענת התובע, הנימוקים המצדיקים קבלתה של בקשה זו כבר התקבלו במלואם על ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 10.11.14 (בבקשה המקורית), "והואיל ואין כל שינוי מהותי בין שתי הבקשות הללו, הרי שדין הבקשה הנוכחית להתקבל, וככל שהנתבעים יתנגדו בכל זאת לבקשה דנן הרי יש לחייבם בהוצאות משפט ובתשלום שכר טרחת עורכי דין" (סעיף 3 בבקשה).
לטענת התובע, התמלילים (וכן ההקלטות) הינם בעלי רלבנטיות רבה לטענותיו של התובע הכלולות בכתב התביעה, ובכללן:
הטענה בדבר זיוף הסכם ניהול בין הנתבעת 2 לבין חברת הניהול הפיקטיבית – הנתבעת 6, על ידי הנתבע 1 (פרק ג8 בכתב התביעה);
הטענה בדבר שיבוש וזיוף ראיות ותיאום גרסאות כוזבות בין הנתבעים וגורמים נוספים בהליך הבוררות שהתנהל בין הצדדים;
הטענה בדבר חלוקת רווחיה של הנתבעת באופן לא מדווח ("במעטפות", כלשון הנתבעים) (סעיף 56 בכתב התביעה);
הטענה בדבר שימוש בחברת ניהול פיקטיבית (הנתבעת 6) כדי להדיר את התובע מרווחי הנתבעת 2, ושלא בהתאם להחלטה מחייבת של דירקטוריון ו/או האסיפה הכללית של הנתבעת 2 (פרק ג8 בכתב התביעה);
הטענה בדבר המחזור האמיתי של הכנסות הנתבעת 2 (כולל הכנסות אשר נטען לגביהן כי לא דווחו כדין לרשות המיסים) (סעיפים 100 ו- 143 בכתב התביעה).
לטענת התובע, במסגרת הבקשה המקורית הובאו על ידו מספר דוגמאות לכך שהנתבעים ביצעו תיאום גרסאות, שיבוש ראיות ובידוי ראיות. על אף האמור, הנתבעים בחרו, במסגרת תגובותיהם השונות (הן לבקשה המקורית והן לבקשה דנן), שלא להכחיש את מרבית הטענות שהועלו כנגדם (למעט טענה שהעלה הנתבע 1 בנוגע לטענת התובע בדבר זיוף הסכם שנחתם בינו לבין המנוח ראובן גרוס), ולהתמקד בטענות משפטיות ופרוצדוראליות גרידא. בכך יש כדי להוכיח כי "העובדות בבקשה, המלמדות על שיבוש ראיות, זיופים ותיאום עדויות אינן שנויות במחלוקת" (סעיף 6 בתשובת התובע). המדובר, לטענת התובע, במקרה קיצוני בו "התבצעה סדרת מעשים פסולים על ידי הצד שכנגדו הוגשה הבקשה לעיון מאוחר, ומשכך, החשש כי אותם עניינים יישנו על ידו בשנית הוא הרבה למעלה מסביר. הוא ודאי" (סעיף 7 בתשובת התובע).
באשר לטענת הנתבעים לפיה יש לדחות את הבקשה דנן מהטעם שלא הוגשה בצוותא חדא עם הבקשה המקורית – משיב התובע כי במסגרת החלטת בית המשפט מיום 10.11.14 הותר לתובע להגיש בקשה נפרדת (מזו המקורית) לעיכוב ולדחיית מועד הגילוי והעיון במסמכים נוספים, וכי בר"ע שהוגשה על ידי הנתבעים על החלטה זו לבית המשפט העליון – נדחתה [כבוד השופט נ' הנדל ברע"א 8414/14 סחיש נ' ליאון (פורסם בנבו, 10.2.2015)]. כן מדגיש התובע כי המסמכים נושא בקשה זו לא נכללו בבקשתו המקורית אך ורק בשל העובדה שמדובר ב תמלול של הקלטות שנמשכו שעות רבות, אשר התובע לא הספיק לתמללן עד למועד הגשתה של הבקשה המקורית, לעבור עליהן ולהחליט אם לכלול אותם בבקשה המקורית או לגלותם לאלתר.
התובע מדגיש כי אין בסיס לטענת הנתבע 1 לפיה הוא מבקש שלא לגלות מסמכים מסוימים לנתבעים. לטענת התובע, הוא גילה לנתבעים במועד את כל המסמכים הרלבנטיים לתביעה, למעט המסמכים נושא הבקשה המקורית והבקשה דנן.
באשר לדרישה לחקור את התובע על תצהירו – משיב התובע כי דרישה זהה כבר נדחתה על ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 10.11.14, ולפיכך אין צורך להידרש לטענה זו בשנית.
באשר לטענת הנתבע 1 כי נפל פגם בכך שהתובע תמך את הבקשה דנן בתצהיר אותו צירף בתמיכה לבקשתו המקורית – משיב התובע כי בדומה לבקשה המקורית, גם הבקשה דנן הינה בקשה לגילוי מאוחר של חומר ראייתי בשל חשש לשיבוש ובידוי ראיות של מי מהנתבעים. "התצהיר עוסק בבידוי הראיות העקבי מצד מי מהנתבעים בעבר, וחשש מוחשי כי הדבר ישנה אף בעתיד ויביא לפגיעה קשה בחקר האמת. בנסיבות אלו לא היה כל טעם בהגשת תצהיר נוסף לתמיכה באותן הראיות" (סעיף 17 בתשובת התובע).
באשר לטענת הנתבעים 7-5 כי החשש לבידוי ראיות מתייחס ליתר הנתבעים ולא כנגדם – משיב התובע כי כאשר קיים חשש לבידוי ראיות על ידי יתר הנתבעים, שהינם שותפיהם, ולא יעלה על הדעת כי לנתבעים 7-5 יאופשר גילוי ועיון מלא במסמכים כאשר קיים חשש ממשי שהללו יעבירו את המסמכים שיגולו להם לשותפיהם, דהיינו – ליתר הנתבעים, ובכך ירוקנו מתוכן את הבקשה דנן.
באשר לטענת הנתבעים 7-5 כי גילוי פרטי השיחות הרלבנטיות לא יפגע בחקר האמת – משיב התובע כי ככל שימסרו לידי נתבעים אלה המסמכים אשר את מועד גילויים הוא מבקש לדחות בינתיים יגבר החשש, באופן העולה עד כדי וודאות, לכך שנתבעים אלה יפעלו לתיאום גרסאותיהם של כלל הנתבעים בתצהירים שיוגשו מטעמם.

טענות הנתבעים 1 ו- 5-7
לטענת הנתבע 1, דין הבקשה להידחות בשל העובדה שאינה נתמכת בתצהיר, ולעניין זה – התצהיר התומך בבקשה המקורית של התובע, ואשר התייחס למסמכים מסוימים, אינו יכול לשמש גם כתמיכה לבקשתו הנוכחית של התובע העוסקת במסמכים אחרים ושונים.
לטענת הנתבע 1, הפיצול שערך התובע בין המסמכים אשר את גילויים ביקש לדחות בבקשתו המקורית לבין המסמכים אשר את גילויים הוא מבקש לדחות בבקשתו הנוכחית מעיד על ניסיון ל ביצוע מניפולציה, וכשלעצמו מצדיק את דחיית הבקשה. בהקשר זה מציין הנתבע 1 כי טענתו של התובע לפיה לא הספיק בזמנו לתמלל את החומרים הכלולים בבקשתו הנוכחית – הינה תמוהה, שכן אין המדובר בחומרים חדשים שהגיעו לידיו כעת. הנתבעים 7-5 מוסיפים וטוענים כי בהחלטתו של בית המשפט מיום 22.10.14 נקבע כי על התובע להפקיד בבית המשפט את כל המסמכים נושא הבקשה, על מנת שבית המשפט יעיין בהם בהתאם להוראות תקנה 119 בתקנות סד"א, ובנסיבות אלה – ויתר התובע על דחיית העיון במסמכים אותם לא הגיש לעיונו של בית המשפט באותו מועד.
הנתבעים 1 ו- 7-5 מציינים כי ככל שבית המשפט לא ידחה את הבקשה, הם מבקשים לחקור את התובע על התצהיר שהגיש בתמיכה לבקשה זו.
לטענת הנתבע 1, אומנם בהחלטת בית המשפט מיום 10.11.14 נענה בית המשפט לבקשת התובע לדחיית מועד הגילוי והעיון בחלק ממסמכי התובע, אך אין לראות בכך משום הכשר גורף לדחיית הגילוי והעיון במסמכים הנוספים. "ככל שהבקשה מתייחסת לשורה גדולה יותר וגורפת יותר של מסמכים, כך נקודת האיזון לטעמנו נוטה יותר לכיוון זכויות הנתבעים" (סעיף 34 בתגובת הנתבע 1). כן מציינים הנתבעים 1 ו- 7-5 כי התובע בחר להגיש בקשה לצו עיקול זמני, אותה תמך בתצהיר מטעמו – ובכך חשף עצמו לאפשרות של חקירה נגדית, לרבות על התמלילים שבחלק מהם הוא הוא עצמו עשה שימוש. לפיכך, סבורים הנתבעים 7-5 כי גם בכך יש כדי להצדיק, לטענתם, את דחיית הבקשה, שכן אין מקום לאפשר לתובע חשיפה סלקטיבית של ראיותיו.
לטענת הנתבעים 7-5 אין הצדקה לקבלת הבקשה ככל שהיא מופנית כלפיהם – שכן אין בבקשה דנן ובבקשה המקורית שום בדל ראיה לכך שהם בידו ראיות (ראיותיו של התובע בסוגיה זו מתמקדות בנתבע 1 ולא בנתבעים 7-5), וכן נוכח העובדה שהנתבעים 7-5, במסגרת כתבי הגנתם, לא הסתפקו בהכחשה כללית וסתמית של העובדות שנטענו כנגדם בכתב התביעה, אלא העמידו גרסה נגדית עניינית ומפורטת [ת.א. (ת"א) 2221/05 גורה נ' בנק הפועלים (פורסם בנבו, 26.11.2007); ת.א. (ת"א) 14259-08-10 חברת עטיה נ' הראל (פורסם בנבו, 4.3.2014)].
לטענת הנתבעים 7-5, "לא ברור מדוע חשיפה של מועד שיחה שתומללה או של זהות המשתתפים בשיחה שתומללה חושף את תוכן השיחה" (סעיף 5 בתגובת הנתבעים 7-5), ולפיכך - אין כל סיבה שלא יחול הכלל הרגיל בדבר גילוי מיידי של פרטי המסמך – מועד השיחה וזהות המשתתפים בה.
לטענת הנתבעים 7-5, לבית המשפט אין סמכות לעיין במסמכים נושא הבקשה דנן על פי תקנה 119 בתקנות סד"א. לדידם, ככל שלא יגולו פרטי המסמך (קרי – הצדדים לשיחה ומועד ההקלטה) – אין לבית המשפט סמכות לעיין בסימונים שעשה צד אחד במסמכים אלה.

עיקר השאלות שבמחלוקת
עיקר השאלות שבמחלוקת בבקשה שלפניי הינן אלה:
האם יש לדחות הבקשה דנן מהטעם שלא הוגשה בצוותא חדא עם הבקשה המקורית לגילוי מאוחר של חלק ממסמכי התובע?
האם יש לדחות הבקשה דנן מהטעם שהתובע לא תמך אותה בתצהיר עצמאי אלא הסתפק בתצהיר אותו הגיש בתמיכה לבקשה המקורית?
האם יש לאפשר לנתבעים לחקור את התובע בטרם תינתן החלטה בבקשה דנן?
האם יש להבחין בין הנתבע 1 לבין הנתבעים 7-5 לעניין מתן הסעד המבוקש?
האם מוקנית לבית המשפט סמכות לעיין במסמכים נושא הבקשה על פי תקנה 119 בתקנות סד"א?
האם קיימת הצדקה עניינית להיענות לבקשה דנן ולדחות מועד הגילוי ומועד העיון של הנתבעים במסמכי התובע נושא הבקשה דנן?

דיון והכרעה
האם יש לדחות הבקשה דנן מהטעם שלא הוגשה בצוותא חדא עם הבקשה המקורית לגילוי מאוחר של מסמכי התובע?
ביום 10.11.14 ניתנה החלטתו של בית משפט זה בגדרה התקבלה הבקשה המקורית של התובע ונקבע כי לעת הזו רשאי התובע "לעכב גילויים למשיבים של המסמכים נושא הבקשה, וכן לדחות את מועד העיון במסמכים אלה ע"י המשיבים" [סעיף 32(א)]. כן נקבע באותה החלטה כי – "מובהר כי עיכוב הגילוי והעיון במסמכים יחול אך ורק לגבי המסמכים נושא הבקשה אשר הומצאו לעיונו של בית המשפט. לגבי יתר המסמכים הרלוונטיים לתובענה – חייב המבקש לאפשר למשיבים גילוי ועיון מיידי בהם בהתאם להחלטות שכבר ניתנו ע"י בית המשפט בקשר לכך. אולם, אם תוגש על ידי המבקש בקשה נוספת לבית המשפט, בתוך 7 ימים, לעיכוב הגילוי והעיון במסמכים נוספים – אזי במקרה כזה יעוכב הגילוי והעיון בהם עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט בבקשה שתוגש" [סעיף 32(ג) ההדגשה אינה במקור – ב' א'].
לפיכך – ברי כי לא קיימת מניעה עקרונית השוללת מהתובע האפשרות להגיש הבקשה דנן אף לאחר הגשת הבקשה המקורית. אכן, יש ממש בטענה כי נוכח העובדה שהמסמכים וההקלטות נושא הבקשה דנן אינם חדשים, ראוי היה שהתובע לא יפצל בקשתו המקורית לשני חלקים (ובכך יגרום לטרחה מיותרת לבית המשפט וליתר הצדדים לתיק זה), אלא יבחן המסמכים שברשותו ויגיש בקשתו לבית המשפט בהתייחס לכלל המסמכים גם יחד. יחד עם זאת, אין במחדל זה, כשלעצמו, כדי להצדיק את דחיית הבקשה ככל שימצא שהיא מוצדקת לגופו של עניין.

האם יש לדחות הבקשה דנן מהטעם שהתובע לא תמך אותה בתצהיר עצמאי אלא הסתפק בתצהיר אותו הגיש בתמיכה לבקשה המקורית?
לטענת הנתבעים, מוטל היה על התובע לתמוך הבקשה דנן בתצהיר עצמאי, ומשלא עשה כן - אלא הסתפק בתצהיר התומך בבקשתו המקורית – דין בקשה זו להידחות.
אין בידיי לקבל טענה זו. בדומה לבקשה המקורית, גם הבקשה דנן הינה בקשה לגילוי מאוחר של חומר ראייתי בשל חשש לשיבוש ובידוי ראיות ע"י הנתבעים או ע"י חלק מהם . התצהיר עוסק בבידוי ראיות עקבי מצד מי מהנתבעים בעבר, ובחשש כי הדבר ישנה אף בעתיד ויביא לפגיעה בחקר האמת. בנסיבות אלו לא היה כל טעם בהגשת תצהיר נוסף לשם תמיכה באותן ראיות, שכן שני האלמנטים הנ"ל (בידוי הראיות בעבר והחשש להתנהלות דומה גם בעתיד) רלבנטיים הן לבקשה המקורית והן לבקשה דנן באותה מידה.
ודוק: בבקשה מסוגה של הבקשה דנן, או של הבקשה המקורית, ממילא אין התצהיר התומך בבקשה מתייחס לגוף המסמכים אשר את גילויים מבוקש לדחות (שכן מדובר במסמכים שגילויים מעוכב בשלב זה) – אלא בהתנהלותם של הנתבעים בעבר. לפיכך, אין כל מניעה לכך שהתובע יתמוך את הבקשה דנן בתצהיר ששימש אותו גם בתמיכה לבקשתו המקורית.

האם יש לאפשר לנתבעים לחקור את התובע בטרם תינתן החלטה בבקשה דנן?
הנתבעים 1 ו- 7-5 מציינים כי ככל שבית המשפט לא ידחה את הבקשה, הם מבקשים לחקור את התובע על תצהירו. הנתבע 1 מבקש לחקור את התובע "מדוע לא העביר התובע את כל המסמכים שבידיו במסגרת הבקשה הקודמת, האם העביר עתה את כל המסמכים שבידו או חלקם, מדוע הגיש הבקשה רק עתה והאם החליט לברור לו מסמכים אלה או אחרים מבין המסמכים שבידיו" (סעיף 26 בתגובת הנתבע 1). הנתבעים 7-5 מבקשים לחקור את התובע – "הן על מנת לערער את גרסתו בדבר בידוי ראיות ע"י המשיב 1 והן על מנת לאמת באמצעותו את גרסת המשיבים 7-5 להעדר חשש לבידוי ראיות, ובמיוחד בכל הקשור למשיבים 7-5" (סעיף 7 בתגובת הנתבעים 7-5). על כך משיב התובע כי דרישה זהה כבר נדחתה על ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 10.11.14, ולפיכך אין צורך להידרש לטענה זו בשנית.
אין בידיי לקבל דרישתם של הנתבעים 1 ו- 7-5 לחקור את התובע על תצהירו בטרם תתקבל החלטה בבקשה דנן. בהקשר זה אתייחס לנושאי החקירה הפוטנציאליים שפורטו על ידי הנתבעים:
מדוע לא העביר התובע לעיונו של בית המשפט את כל המסמכים שבידיו במסגרת הבקשה הקודמת והאם העביר התובע עתה את כל המסמכים שבידו שמא רק חלק מהם – כאמור, גם אם יש ממש בכך שראוי היה כי התובע יגיש בקשה אחת בהתייחס לכל מסמכיו וראיותיו אשר את גילוים הוא מבקש לדחות, הרי שבית המשפט בהחלטתו מיום 10.11.14 כבר קבע כי לתובע נתונה האפשרות להגיש בקשה נוספת לדחיית מועד הגילוי של ההקלטות הנוספות לאחר שאלה תתומללנה, וכך אכן עשה התובע. בנסיבות אלה, כאשר בהגשת בקשה זו פעל התובע על פי הוראותיו של בית המשפט – אין טעם לחקור את התובע על התנהלותו זו;
ערעור גרסתו של התובע בסוגיית בידוי הראיות על ידי הנתבע 1 ואימות גרסת הנתבעים 7-5 לפיה אין חשש כי הם יבדו ראיות – האפשרות לכך שמי מהנתבעים בידה ראיות בעבר והחשש כי יבדה ראיות בעתיד, היוו בסיס להחלטת בית המשפט מיום 10.11.14, ואין טעם לדון בהן פעם נוספת, אלא רק ליישמן בכל הנוגע למסמכים הספציפיים אשר את דחיית גילויים ודחיית העיון בהם ע"י הנתבעים מבקש התובע כעת. לפיכך – אין אני סבור כי יש מקום לאפשר את חקירתו של התובע בסוגיות אלה, לאחר שהחלטתו של בית המשפט מיום 10.11.14 הפכה לחלוטה זה מכבר.
בהחלטה שניתנה ע"י בית המשפט העליון (כבוד השופט הנדל) ברע"א 8414/14 וברע"א 8451/14 אשר הוגשו ע"י חלק מהנתבעים בתביעה דנן נקבע, בין היתר, כדלקמן: "כמו כן סבר בית המשפט קמא כי אין הצדקה לקיום חקירה של המצהירים לצורך ההכרעה בבקשות הביניים בשלב זה. הנה כי כן, החלטותיו של בית המשפט קמא התקבלו לאחר שקילת מכלול הטענות, ותוך התחשבות בנתוניו הפרטניים של התיק, לרבות טיב ההליך, מערכת היחסים שבין הצדדים במהלך השנים והתנהלותם הדיונית במסגרת התובענה הנוכחית. לא מצאתי עילה להתערב בהחלטות אלו במסגרת הדיונית של בקשת רשות ערעור. יוזכר כי שאלות שעניינן גילוי ועיון מסמכים, וכן סוגיית חקירת המצהירים, הן בגדר החלטות דיוניות מובהקות. ככאלו הן נתונות בעיקר לשיקול דעת הערכאה המבררת וערכאת הערעור תמעט להתערב בהן (רע"א 6444/14 אבו מוך נ' קעדאן (14.12.2014); ורע"א 121/5 אלי יוחנן מהנדסים בע"מ נ' הצלחת לב ביתר בע"מ (1.2.2015). במקרה דנן, מן הטעמים שפורטו לא מצאתי עילה משפטית שתצדיק התערבות בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי". לא למותר לציין כי דברים אלה יפים גם לענין הבקשה דנן ובמיוחד כאשר אותם הנימוקים הנטענים עתה ע"י המשיבים 1 ו- 7-5 כבר נטענו על ידם במסגרת הבר"ע הנ"ל ונדחו בהחלטתו הנ"ל של בית המשפט העליון.

האם יש להבחין בין הנתבע 1 לבין הנתבעים 7-5 לעניין מתן הסעד המבוקש?
לטענת הנתבעים 7-5, הם עצמם לא בידו ראיות ואף העמידו גרסה עובדתית מפורטת בכתב הגנתם, ולפיכך אין הצדקה לקבלת הבקשה בכל הנוגע אליהם.
דין הטענה כי בשל טעם זה יש להבחין בין הנתבע 1 – לגביו יידחה מועד הגילוי והעיון במסמכים נושא הבקשה דנן, לבין הנתבעים 7-5, לגביהם לא יידחה מועד הגילוי והעיון במסמכים נושא הבקשה – להידחות מכל וכל. כל הנתבעים בתובענה זו נתבעים ע"י התובע ביחד ולחוד, וכולם בעלי היכרות אישית האחד עם רעהו. לפיכך, ברי הדבר כי גילוי מסמכים לנתבע אחד מקים חשש ממשי לכך שהוא יגלה המסמכים שיגולו לו גם לכל יתר הנתבעים. מכאן שגם אם נכונה הטענה כי קיים הבדל בין החששות המיוחסים לנתבע 1 לבין אלה המיוחסים לנתבעים 7-5 – עדיין אין בכך כדי להצדיק יצירת הבחנה ביניהם בכל הנוגע לדחיית המועד לגילוי המסמכים נושא הבקשה בשל חשש ממשי יותר לבידוי ותאום ראיות מצדם של חלק מהנתבעים.

האם לבית המשפט סמכות לעיין במסמכים על פי תקנה 119 בתקנות סד"א במסגרת הבקשה דנן?
תקנה 119 בתקנות סד"א קובעת כדלקמן:
"הוגשה בקשה למתן צו למסירת שאלון, או לעיון במסמכים, ונטענה טענת חסיון לגבי שאלה פלונית או מסמך פלוני, רשאי בית המשפט או הרשם שלא להעתר לבקשה לענין אותה שאלה או אותו מסמך, ולשם כך רשאי הוא לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו; אין האמור בזה בא לגרוע מזכותה של המדינה לסרב להראות מסמך".
בהלכת סוויסה נקבע מפורשות כי כאשר בית המשפט נדרש לשקול האם יש מקום לסטות מהכלל בדבר גילוי ועיון "בעתו" במסמכים –
"במקרה מתאים רשאי בית-המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 119, לעיין בעצמו במסמך ולעמוד על הפער הקיים בין העובדות, כפי שפורטו בכתב-התביעה לבין תיאור העובדות כפי שהוא מופיע בראיה שבמחלוקת" [הלכת סוויסה, סעיף 15(ד)].
באשר לטענת הנתבעים 7-5 כי לבית המשפט אין סמכות לעיין במסמכי התובע במקרה דנן, מקום בו לא גילה התובע לנתבעים את פרטי המסמכים (שמות הצדדים ומועדי ההקלטות) ומקום בו סימן (על פי הוראת בית המשפט) את המקומות הרלבנטיים בתמלולים – דין טענה זו להידחות, בהיותה חסרת כל בסיס שבדין, ואף נוגדת את מהותה של תקנה 119, שנועדה לאפשר לבית המשפט לעיין במסמכים מבלי שפרטיהם יגולו לצד שכנגד.
משכך, מוצא אני לנכון להדגיש כי בית משפט זה עיין במסמכים, לרבות בתמלולים, וכן האזין להקלטות המצויות ע"ג ה"דיסק און קי", דהיינו – לכל אלה אשר התובע מבקש במסגרת בקשה זו לדחות את מועד גילויים ואת מועד העיון בהם ע"י הנתבעים, ובהסתמך על תוכנם של הדברים שהוצגו בפני בית המשפט ניתנה החלטתו זו של בית המשפט .

האם קיימת הצדקה עניינית להיענות לבקשה דנן ולדחות את מועד הגילוי ומועד העיון של הנתבעים במסמכיו של התובע נושא הבקשה דנן?
לאחר שעיינתי בתמלילים שהוגשו על ידי התובע, ושמעתי ההקלטות הנמצאות "בדיסק או קי" שהוגש על ידי התובע, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת התובע להתקבל. המדובר במסמכים ובראיות המתייחסים ללב המחלוקת נושא התובענה, הרלבנטיים לשאלת המהימנות של בעלי הדין, והמעוררים חשש ממשי לכך שגילויים ומתן אפשרות לנתבעים לעיין בהם כבר בשלב זה עלול לאפשר להם, או למי מהם, לתאם גרסאותיהם ובאופן כזה לפגוע ביכולתו של בית המשפט להגיע לחקר האמת ולעשיית צדק. לפיכך שוכנעתי כי יש מקום להיענות לבקשת התובע ולדחות את מועד הגילוי והעיון במסמכים נושא הבקשה עד לאחר שיוגשו תצהירי העדויות הראשיות מטעמם של המשיבים, שהינם הנתבעים בתובענה .

סיכום
לאור כל האמור, אני קובע בזאת כדלקמן:
דין הבקשה להתקבל. לפיכך, לעת הזו, התובע רשאי לעכב גילויים לנתבעים של המסמכים נושא הבקשה, וכן לדחות את מועד העיון במסמכים אלה על ידי הנתבעים;
התובע יגלה לנתבעים ויאפשר להם עיון במסמכים נושא הבקשה בתוך 7 ימים ממועד הגשת תצהירי העדויות הראשיות מטעם הנתבעים לבית המשפט ;
בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שהתובע פיצל בקשתו המקורית לשתי בקשות וגרם בכך להוצאות נוספות לנתבעים וכן לטרדה מיותרת לנתבעים ולבית המשפט גם יחד; ומאידך - נוכח התנגדותם הבלתי מוצדקת של הנתבעים 1 ו- 7-5 לבקשה זו - לא מצאתי לעשות צו להוצאות לטובתו של מי מבין הצדדים לבקשה זו.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ה, 08 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רועי ליאון
נתבע: איתי סחיש
שופט :
עורכי דין: