ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ליאור אנגלנדר נגד מועצה מקומית זכרון יעקב :

בפני כבוד ה שופט דר' מנחם רניאל

עותרים

1.ליאור אנגלנדר (קטין)
2.אשרת אנגלנדר
3.איתי אנגלנדר
4.רן אבני (קטין)
5.יוסי אבני
6.אורלי אבני
7.אלון הרצמן (קטין)
8.ניר הרצמן
9.לימור הרצמן
10.איליי סולימן (קטין)
11.סולימן אברהם
12.סמדר סולימן

נגד

משיבים

1.מועצה מקומית זכרון יעקב
2.מדינת ישראל
3.בית הספר מאיר שפיה
4.בית הספר הריאלי בחיפה

פסק דין

1. זו עתירתם של 4 ילדים והוריהם, שבה הם מבקשים להורות למשיבים 1-2 ליתן את אישור המעבר הנדרש על ידי המשיב 3 לקליטת ילדי העותרים שם ולקבוע כי הרישום של ילדי העותרים אצל המשיב 3 הוא בר תוקף ומחייב את הצדדים. כמו כן ביקשו העותרים ליתן צו המצהיר או המורה על ביטול "החלטות" "ועדת המעברים" או החלטות מנהלת מחלקת החינוך אצל המשיבה 1 בנוגע לילדי העותרים, מחמת אפליה או העדר שוויון או העדר סבירות או חוסר מידתיות או כל סיבה אחרת. לחילופין ביקשו ה עותרים ליתן צו המצהיר או מורה למשיבים 1-2 ליתן את אישור המעבר הנדרש לפי דרישת המשיב 4 לקליטת העותרת 1 ולהורות למשיב 4 לקלוט את העותרת 1 ללימודים אצלו בשנת הלימודים תשע"ו.

2. ציינתי את הכתרת החלטות ועדת המעברים וועדת המעברים עצמה בגרשיים, משום שכך נעשה בעתירה. כביכול, החלטות ועדת המעברים אינן החלטות, וועדת המעברים עצמה, אינה ועדת מעברים. אציין כבר עתה, כי חזרת י שוב ושוב על 19 עמודי העתירה המפורטת, ולא מצאתי שום טיעון שלפיו ועדת המעברים אינה ועדת מעברים והחלטותיה אינן החלטות. כפי שאין זה ראוי לכנות את ב"כ העותרים "עו"ד" ורד גוילי - צולמן, כך מן הראוי שלא להכתיר בגרשיים את החלטות ועדת המעברים ואת ועדת המעברים עצמה. אם אין אלה החלטות, אין בסיס להגשת עתירה המוגשת על החלטה. מעשה זה נמשך באותו קו של טיעון בפני בדבר "מעשים חמורים שיש בהם טעם וריח רע מאד". ניתן לטעון את הטענות הענייניות גם בלי לכנות בשמות.

3. בפתח הדיון בפני הודיע ב"כ העותרים, כי העותרים 4-6 קיבלו אישור מעבר והם נמחקו מהעתירה. לגבי העותרת 1, טען ב"כ משרד החינוך, כי ככל הידוע למשרד החינוך ניתן לה אישור מעבר, אך הדבר לא הוברר, והיא לא נמחקה מהעתירה.

4. לטענת נציג משרד החינוך צורפו העותרים זה לזה שלא כדין, שכן עניינו של כל אחד שונה. איני מקבל את הטענה שמדובר בצירוף שלא כדין, שכן יש בין טענותיהם טענות זהות (כגון לימודיהם בבית ספר החורש, רצונם לעבור לבית ספר מאיר שפיה וטענות לאפליה), אם כי חלק מהטענות שונות מקבוצת עותרים אחת לשניה (כגון טובת הילד השונה מעותרת לעותר ). עם זאת, אפרט את ההליכים לגבי כל קבוצה בנפרד.

5. העותרת 1 אובחנה כמחוננת והעותרת 2 ביקשה אישור לעבור לבית הספר מאיר שפיה המתאים לה יותר לדעת הוריה, שכן יש בו תוכנית מופת שהיא פתרון הולם לילדים מחוננים, למרות שכדבריהם בפנייה לועדת המעברים, ידוע להם שתוכנית מופת אינה מיועדת באופן רשמי לילדים מחוננים. זו, לפי תקנות החינוך הממלכתי (העברה) תשי"ט - 1959 , פניה לועדת המעברים. ביום 30.6.15 השיבה מנהלת מחלקת החינוך , כי הבקשה הוגשה לאחר המועד ואף על פי כן דנו בה. נאמר, כפי שהסכימו ההורים העותרים 2-3, כי תוכנית מופת אינה מוכרת כתוכנית לתלמידים מחוננים. בתי הספר היסודיים בזכרון יעקב מוגדרים ברצף פדגוגי שמונה שנתי, ולכן מעבר לימודים מחוץ לישוב מתאפשר רק אם המעבר אינו גורם לסגירת כיתות. השנה, לפי מצבת התלמידים בבית הספר החדש לא ניתן לאפשר מעברים מאחר ואלה יגרמו לסגירת כיתות ופיטורי מורים. נאמר כי בית הספר החורש ישמח לקיים פגישה עם ההורים והתלמידה למצוא פתרונות יצירתיים לאתגר את העותרת 1 בלימודיה בכיתה ז', והוא מציע תכנית ייחודית למסלולי בחירה בתחום המדעים, הכוללת 8 שעות שבועיות העשרה מעבר לתוכנית הליבה. כמו כן קיים קמפוס העשרה יישובי שמציע מסלולי העשרה שונים. זו, לפי התקנות, תשובת ועדת המעברים, שעליה יש להגיש ערר לממונה על המחוז במשרד החינוך.

6. העותרת 2 פנתה שוב למנהלת מחלקת החינוך ובסיכום מכתבה שאלה "שאלה ישירה" – באם יתב רר כי מצבת התלמידים בפועל היא כזו שאינה נזקקת לליאור על מנת לקיים 3 כיתות או לחילופין כזאת שבכל מקרה מתקיימות בה רק 2 כיתות, האם תסכימי אז לשחרר את ליאור ולאשר מעבר? לאחר מכן פנו העותרים 2-3 למנהלת מחוז הצפון במשרד החינוך בטענה כי בקשתם לאישור מעבר נדחתה בלי לתת התייחסות הולמת לצרכיה של העותרת 1. נטען, כי בפגישה עם ראש המועצה ומנהלת מחלקת החינוך, הם הצהירו שלאור התעקשות העותרת 2 הם מסירים את התנגדותם אם משרד החינוך יאשר מעבר לבית הספר מאיר שפיה. "לפיכך, ומשום מורכבות המקרה, נבקשך לחרוג מהנוהל המקובל לערעור סטנדרטי ולאפשר לנו לקיים עמך פגישה מסודרת ואישית על מנת שנוכל להעביר לך את התמונה האישית, האינדיווידואלית שלנו, מבלי להח סיר ממנה דבר, על מנת שתוכלי לקבל החלטה אמיצה, בעלת השלכות מרחיקות לכת על עתידה של ילדתנו, ולא פחות מכך, על אושרה". אציין, כי באף אחת מהפניות לא מופיע תאריך, וגם בעתירה לא צויין התאריך. צורף מכתב נוסף למנהלת המחוז במשרד החינוך, "על מנת שתסייעי לנו באומץ וביושר מול גורמי החינוך במועצת זכרון, לזכות באישור המעבר המיוחל לבית הספר שפיה או לחילופין שתיעתרי להפגש עמנו".

7. תשובת מנהלת המחוז ניתנה ביום 6.7.15, ולפיה קראה בעיון רב את מכתבם בענין בקשה לשיבוץ בבית ספר החורש בזכרון יעקב, ומאחר שאינם משתייכים לאישור הרישום של בית ספר זה, לא מצאה לנכון להתערב בעמדת הרשות המקומית. היא משוכנעת שיש בידי מערכת החינוך בזכרון יעקב לספק לילדכם מענה חינוכי מתאים. "אני מאחלת לילדכם הצלחה רבה". בשולי המכתב הופיע העתק למפקחת רפרנטית מחוננים ומצטיינים ולמנהלת מחלקת החינוך בזכרן יעקב. תשובה זו שגויה מכמה בחינות. היא מתייחסת לילדה ליאור כילד, תוך התעלמות מכך שברור מהמכתב שמדובר בילדה ולא בילד. כמו כן, נאמר שבקשת ההורים היתה שיבוץ בבית ספר החורש בזכרון יעקב, בעוד שבקשתם היתה לעזוב בית ספר זה ולקבל רישום בבית הספר מאיר שפיה. נאמר שהעותרים 1-3 אינם משתייכים לאיזור השיבוץ של בית הספר, בעוד שהם משתייכים דווקא לאזור השיבוץ של בית ספר החורש שאליו התייחסה הפיסקה הראשונה. העותרים 1-3 פנו והתריאו על השגיאות, ונענו במכתב מיום 9.7.15 שזו טעות סופר. העותרים הבינו תשובה זו כדחייה של הערר שהגישו על החלטת ועדת המעברים שלא לאשר מעברה של העותרת 1 לבית הספר מאיר שפיה.

8. על פי התקנות, נקבע:
11. (א) הוריו של ילד או של נער בגיל 14 או 15 רשאים תוך 7 ימים מיום שקיבלו הודעה לפי תקנה 8, להגיש למנהל המחוז ערעור בכתב על האמור בהודעה.
(ב) מנהל המחוז ידון בערעור תוך 7 ימים מיום קבלתו בהתייעצות עם רשות-החינוך המקומית, ויודיע החלטתו למערערים ולרשות-החינוך המקומית.
(ג) החלטת מנהל המחוז תהיה סופית למעט בערעור כאמור בתקנת משנה (ד).
(ד) על החלטת מנהל המחוז שלא לקבל את ערעור ההורים בבקשות העברה ממוסד רשמי למוסד פרטי, כאמור בתקנה 2(1)(ג), רשאים ההורים להגיש ערעור, בכתב, למנהל הכללי, בתוך 7 ימים מיום שקיבלו את ההודעה על ההחלטה; החלטת המנהל הכללי בערעור תהיה סופית.

ב"כ העותרים טענה כי אכן פנתה בערעור לפי התקנות, וזאת מתוקף אמירתה בעתירה שהעותרים פנו לכל הגורמים האפשריים במשרד החינוך. משמע, בית הספר מאיר שפיה הוא מוסד פרטי. היא התבקשה להציג את העתק הערעור שהוגש למנהל הכללי, ובסופו של דבר המציאה מכתב שנשלח ביום 19.7.15, 13 ימים לאחר קבלת תשובת מנהלת המחוז. לאחר עיון במכתב הזה שכאמור הוגש לאחר המועד להגשת ערעור, הגעתי למסקנה שאין מדובר בערעור על החלטת מנהלת המחוז אלא במכתב תלונה כללי על התנהגות מנהלת המחוז המסרבת להיפגש עם העותרים 1-3. כל מה שנאמר לגבי ההחלטה של מנהלת המחוז בערר הוא שהתשובה לא כללה נימוק או הסבר כלשהו. טענה זו אינה נכונה. תשובתה של מנהלת המחוז כללה גם נימוק וגם הסבר. אין צורך בנימוקים ארוכים, ואין לעותרים זכות להיפגש עם מנהלת המחוז, כרצונם, בעוד היא עסוקה בעבודתה עבור כלל תלמידי המחוז. מכתב תלונה זה הופנה בחזרה למנהלת המחוז ולא נענה בצורה עניינית. המסקנה היא שבכל הקשור לבקשת מעבר לבית הספר מאיר שפיה, יש לקבל את טענת הסף של ב"כ משרד החינוך, שהעותרים 1-3 לא מיצו את ההליכים, בכך שלא הגישו ערעור למנהלת הכללית של משרד החינוך על החלטת הממונה על המחוז במשרד החינוך.

9. באף אחת מהפניות לא התבקש אישור מעבר לבית הספר הריאלי, המשיבה 4. כדברי העתירה, במקביל פנו העותרים 1-3 לרישום בבית הספר הריאלי, והעותרת 1 התקבלה ללימודים שם, כעולה מאישור בית הספר הריאלי מיום 25.3.15, יותר משלושה חודשים לפני הפנייה לועדת המעברים ולערר. לטענת העותרים 1-3, רק ביום 20.8.15 נודע להם שיש צורך באישור המועצה וכי 4 תלמידים אחרים קיבלו אישור. אז פנו לקבלת אישור מהמועצה המקומית, ולטענתם לא קיבלו אישור. התשובה של מנהלת מחלקת החינוך, שלפיה ניתן אישור לארבעה תלמידים בלבד ללא העותרת 1 נכללה בציטוט במייל שבין גורמים אחרים. לא הוצג ערר שהוגש לממונה על המחוז על החלטת וועדת המעברים בקשר להעברה לבית הספר הריאלי, ולא הוצג ערעור שהוגש על החלטת הממונה על המחוז. גם בקשר לבקשת המעבר לבית הספר הריאלי, יש לקבל את טענת הסף של ב"כ משרד החינוך, שהעותרים 1-3 לא מיצו את ההליכים, בכך שלא הגישו ערר לממונה על המחוז ולא הגישו ערעור למנהל הכללי של משרד החינוך.

10. לגופו של עניין, אני מסכים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (הש' רון סוקול) בעת"מ 58878-06-15, נגד אותה מועצה מקומית כשהעותר מיוצג על ידי ב"כ העותרים כאן, שם פירט בית המשפט את השיקולים הרלוונטיים לרישום והעברת תלמידים. הרישום נעשה תוך מתן עדיפות לקירבת בית הספר למקום מגורי התלמיד. העברה למוסד אחר היא העברה לאחר רישום. כנראה שהרישום במקרה זה היה לבית ספר החורש, ואחר כך התבקשה ההעברה לבית הספר מאיר שפיה. על פי קביעת בית המשפט העליון, החופש המוענק להורים לבחור את מוסד החינוך שבו ילמד ילדם מוענק להם רק בעת הרישום, ולאחר מכן הם יכולים להעביר את ילדם למוסד אחר רק לפי הוראות תקנות ההעברה (בג"צ 152/71, קרמר נ' עיריית ירושלים). כאמור, אין העותרים חולקים שתקנות ההעברה חלות עליהם.

11. כפי שציין הש' סוקול, להעברת ילד ממוסד חינוך אחד לאחר השפעה לא רק על הילד העובר אלא גם על שאר הילדים בתחום הרשות. העברה זו עשויה להותיר מספר קטן של ילדים במוסד הישן, דבר הפוגע באפשרויות החינוך. להעברה זו גם משמעות תקציבית שכן חלק נכבד מעלות האחזקה של מוסד חינוכי אינו משתנה לפי מספר התלמידים. במקרה שלפניי נמסר כי נפתחו שלוש כיתות בכיתה ז' בבית ספר החורש, ולפי הוראות משרד החינוך, שאין מקום לקבוע שאינן סבירות, המספר המינימלי של התלמידים שבגינו ייפתחו 3 כיתות הוא 78 תלמידים. מספר נמוך מזה יביא לסגירת כיתה אחת. לכן, השיקול של מספר התלמידים בהחלטת וועדת המעברים ובערר הוא שיקול לגיטימי, ואין פגם בכך שהסתמכו עליו.

12. אין ספק שמספר תלמידים אינו השיקול היחיד שיש לשקול. כאמור בתקנה 7 לתקנות, בהחלטת הרשות יינתן משקל גם לנימוקים של טובת הילד. אני דוחה את טענת העותרים 1-3 שלא ניתן משקל לטובת העותרת 1 בהחלטת וועדת המעברים. הדבר נשקל ועולה במפורש מהחלטת הוועדה. בבית הספר מאיר שפיה אין תוכנית המוכרת רשמית כתוכנית למחוננים, ובבית ספר החורש הוצעה תוכנית הכוללת שעות העשרה, בנוסף על תוכנית העשרה ישובית. יכול להיות, שההתמודדות של המועצה עם האתגרים שיש להציב בפני העותרת 1 המחוננת, אינם נראים לעותרים 2-3 כמספיקים, אבל זהו שיקול מקצועי. כפי שציין גם השופט סוקול, החלטה בדבר רישום תלמידים מתקבלת על ידי גורמי מקצוע האמונים על השיקולים החינוכיים השונים, ועל כן יירתע בית המשפט מלהתערב בהחלטות המבוססות על שיקול דעת מקצועי בתחומי החינוך, ויתערב בשיקול הדעת רק במקרים חריגים, כגון במקרים שבהם לא נשקלו כלל שיקולים רלוונטיים לקבלת ההחלטה, או הגוף המחליט נמנע מהפעלת שיקול דעת עצמאי, או כשהחלטת הרשות חורגת ממתחם הסבירות. במקרה שלפניי, כעולה מתוך המסמכים שהוגשו על ידי העותרים, נשקלו השיקולים הרלוונטיים, וועדת המעברים לא נמנעה מהפעלת שיקול דעת עצמאי, והחלטתה אינה חורגת ממתחם הסבירות.

13. העותרים 1-3 טענו לאפליה לעומת אחרים שקיבלו אישורי מעבר לבית הספר מאיר שפיה ולבית ספר הריאלי. ב"כ משרד החינוך הסביר, שאושרו מעברים לארבעה תלמידים כאשר המספר עמד על 83. ארבעה תלמידים עברו, ונותרו 79. לאחר מכן אושר מעבר של תלמידה נוספת, בכפוף להסכמת משרד החינוך שמספר הכיתות יישאר בעינו. כעת, מספר התלמידים עומד על 78, ולא ניתן לרדת מתחת למספר זה. הדבר יביא לסגירת כיתה אחת, דהיינו שבמקום 78 תלמידים המתחלקים לשלוש כיתות של 26 תלמידים בכיתה, אם יאושר מעברם של עוד ארבעה תלמידים, יהיו 74 תלמידים בשתי כיתות, דהיינו 37 תלמידים בכיתה. זהו שיקול לגיטימי לשים גבול למספר התלמידים שניתן לאשר את מעברם. השאלה היא מה הקריטריונים שלפיהם מסכימים לאשר מעבר תלמידים מסוימים ולא אחרים. העותרים טענו לאפליה אבל האפליה מתבססת על כך שתלמידים אחרים אושרו. גם במקרים של קריטריונים לגיטימיים לאבחנה בין אלה שמעל הגבול לאלה שמתחת לגבול, יהיו תלמידים שיאושרו ויהיו תלמידים שלא יאושרו. עצם האבחנה אינו אפליה בין תלמידים אלא אבחנה דרושה כדי לתת מענה הולם הן לתלמידים הנותרים, והן להשקעות שביצעה ומבצעת המועצה המקומית בתשתיות ובמורים. הקריטריונים לאבחנה בין אלה שאושרה העברתם לבין אלה שלא אושרה העברתם משום שהם מתחת לגבול שנקבע לקיום 3 כיתות לא הובררו די צורכם. לא ברור אם הקריטריון הוא "כל הקודם זוכה", או שהקריטריון הוא בחינה פרטנית של התלמידים, או בית הספר שאליו הם עוברים. ב"כ המועצה טען שמשרד החינוך כפה העברה של ארבעה תלמידים שעברו את הליכי הקבלה בבית הספר הריאלי, ובמקרה זה, אם זה הקריטריון, גם העותרת 1 עמדה בו. ב"כ משרד החינוך הכחיש כפייה כלשהי וטען שההחלטה היא של המועצה. כאמור, השאלה הזו לא התבררה די צורכה. ניתן לייחס עובדה זו לכך שהדיון נעשה בדחיפות, תוך 4 ימים מהגשת העתירה, וזאת משום שראיתי צורך לדון בעתירה בדחיפות, קרוב ככל האפשר לתחילת שנת הלימודים. במצב הקיים, אין בידי לקבוע שאכן העותרת 1 סורבה עקב אפליה למרות שעמדה באותם קריטריונים כמו אחרים שאושרו, ועל כן איני קובע שננקטה אפליה כלשהי כלפי העותרת 1.

14. על פי כל האמור, אני דוחה את העתירה של העותרים 1-3. אם אכן, כפי שעלה במהלך הדיון, העותרת 1 קיבלה אישור מעבר, יהיה זה פתרון ראוי עבורה.

15. ביום 19.3.15 פנו העותרים 8-9 בבקשה להעברת בנם העותר 7 לבית הספר מאיר שפיה עקב מצוקותיו החברתיות של העותר 7 בבית ספר החורש. לבקשה צורף מכתבה של פסיכולוגית קלינית שלפיו מציאת מסגרת חברתית שונה ומתאימה יותר תהווה עבורו הזדמנות להתחלה חדשה. ביום 28.5.15 קיבלו את תשובת מנהלת מחלקת החינוך, כי וועדת המעברים דנה בבקשה וקיבלה חוות דעת בית הספר. "הוועדה מבינה את הרצון למעבר. יש לציין כי מערכת החינוך בזכרון יעקב הינה מערכת שבה הרצף הפדגוגי שמונה-שנתי א' עד ח' בה אין מעברים עד כיתה ח'. עם זאת, המעברים מתאפשרים במידה ומצבת התלמידים וחוזר מנכ"ל מאפשרים זאת. בשנת הלימודים תשע"ו לא ניתן לאשר מעברים מבית ספר החורש. לאור זאת מציעים לפנות לבית הספר... אנו מאחלים לבנכם/בתכם ולכם הצלחה רבה וחופשת קיץ מהנה ובטוחה". מקריאת ההחלטה עולה חשש שמדובר בטופס סטנדרטי, שאינו מתייחס דווקא לעותר 7 , ואינו מתייחס לעניינו האישי. לכן נאמר שמאחלים הצלחה בין אם זה בן ובין אם זו בת, כי מי שכותב את ההחלטה לא יודע. הרושם מתחזק כאשר רואים שהעותרים 5-6 קיבלו תשובה זהה.

16. ביום 4.6.15 הגישו העותרים 8-9 ערר לממונה על המחוז וביקשו שתשקול מחדש את החלטת הוועדה, מתוך התחשבות בטובת הילד. ביום 14.6.15 השיבה מנהלת המחוז, ש"מאחר ואינכם משתייכים לאזור הרישום של בית ספר זה הריני להשיבך כי לא מצאתי לנכון להתערב בעמדת הרשות המקומית. לעניין הקשיים החברתיים שהעליתם ותוכניות הלימוד השונות – אני ממליצה לדון בעניין עם הנהלת בית הספר והרשות המקומית. אני משוכנעת כי יש בידי גורמים אלה לספק לבנכם המענים הדרושים מההיבטים החינוכיים, הלימודיים והחברתיים". לא נטען ולא הוצג ערעור שהוגש למנהל הכללי של משרד החינוך, בהתאם לתקנות. ביום 30.8.15, לאור העברתה של תלמידה אחרת, פנו העותרים 8-9 שוב לממונה על המחוז לקבלת אישור למעבר בנם לבית הספר מאיר שפיה. לא היתה פנייה נוספת לוועדת המעברים, ולא קמה סמכותה של הממונה על המחוז לדון בערר על החלטת וועדת המעברים. על כן, אני מקבל את טענת ב"כ משרד החינוך, שעותרים אלה לא מיצו את ההליכים שברשותם.

17. מתוך החלטת ועדת המעברים, נראה שוועדת המעברים לא שקלה כלל את טובת הילד, למרות האמור בתקנה 7 לתקנות המעברים, והדבר נלמד מכך שההחלטה לא התייחסה כלל לטובת הילד ולחוות הדעת הפסיכולוגית. כל שנאמר על העותר 7 באופן אישי (וזהה לאמור לגבי העותר 4) הוא שהוועדה מבינה את הרצון למעבר. זה לא יכול להיחשב כהתייחסות אמיתית לשיקול של מצוקתו של העותר 7 בעת לימודיו בבית ספר החורש. לעומת זאת, הממונה על המחוז התייחסה לשיקול זה. כפי שציין גם השופט סוקול, החלטה בדבר רישום תלמידים מתקבלת על ידי גורמי מקצוע האמונים על השיקולים החינוכיים השונים, ועל כן יירתע בית המשפט מלהתערב בהחלטות המבוססות על שיקול דעת מקצועי בתחומי החינוך, ויתערב בשיקול הדעת רק במקרים חריגים, כגון במקרים שבהם לא נשקלו כלל שיקולים רלוונטיים לקבלת ההחלטה, או הגוף המחליט נמנע מהפעלת שיקול דעת עצמאי, או כשהחלטת הרשות חורגת ממתחם הסבירות. במקרה שלפניי, כעולה מתוך המסמכים שהוגשו על ידי העותרים, נשקלו השיקולים הרלוונטיים על ידי הממונה על המחוז, גם אם לא על ידי וועדת המעברים, והחלטתה אינה חורגת ממתחם הסבירות. על כן אין מקום להתערב בהחלטת הממונה על המחוז, ודין העתירה להידחות.

18. ביום 29.4.15 פנו העותרים 11-12 לוועדת המעברים לקבלת אישור להעברת בנם העותר 10 לבית הספר מאיר שפיה מכיוון שזה בית ספר יחודי שבו יש כיתת חקר במסלול עתודה מדעית טכנולוגית שאליה הוא מבקש להצטרף. ביום 28.5.15 קיבלו העותרים תשובה זהה לזו שפורטה לעיל. העותרים 11-12 לא פנו במועד להגשת ערר לממונה על המחוז. רק ביום 31.8.15, יותר משלושה חודשים אחרי קבלת החלטת וועדת המעברים, פנו למנהלת המחוז וביקשו תשובה לשאלה האם משרד החינוך דוגל באי שוויון בין הילדים בזכרון יעקב, לאור העובדה שארבעה ילדים קיבלו אישור העברה לבית ספר הריאלי וחמישה ילדים קיבלו אישור העברה לבית הספר מאיר שפיה. זה אינו ערר על החלטת וועדת המעברים, הן מבחינת מועדו והן מבחינת תוכנו. זה מכתב תלונה, ולא צורף לעתירה מכתב תשובה של הממונה על המחוז, כנראה משום שהעתירה הוגשה יומיים לאחר מכן. אציין על פי האמור לעיל שעצם קביעת גבול למספר הילדים המועברים, אין בה כשלעצמה אפליה כנגד הילדים שאינם מועברים. על כן, משלא פנו העותרים בערר לממונה על המחוז לפי תקנות ההעברה, אני מקבל את טענת הסף של ב"כ משרד החינוך שהעותרים לא מיצו את ההליכים שברשותם.

19. לגופו של עניין, עולה מהחלטת וועדת המעברים שוועדת המעברים לא שקלה כלל את טובת הילד, למרות האמור בתקנה 7 לתקנות המעברים, והדבר נלמד מכך שההחלטה לא התייחסה כלל לטובת הילד. כל שנאמר על העותר 10 באופן אישי (וזהה לאמור לגבי העותרים 4 ו- 7) הוא שהוועדה מבינה את הרצון למעבר. זה לא יכול להיחשב כהתייחסות אמיתית לשיקול של טובת העותר 10. ואולם, לאחר קבלת התשובה בסוף חודש מאי 2015, לא נקטו העותרים 11-12 כל פעולה, לא בדרך הערר ולא בדרך של הגשת עתירה כלשהיא. על פי תקנה 3 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א – 2000, יש להגיש עתירה ללא שיהוי, ולא יאוחר מ-45 יום מיום שהעותרים קיבלו הודעה על ההחלטה. העותרים השתהו שיהוי אובייקטיבי וסובייקטיבי, ואין כאן פגיעה בשלטון החוק, ועל כן דין עתירתם להידחות מחמת שיהוי, בנוסף על אי מיצוי ההליכים.

20. על פי כל האמור לעיל אני דוחה את העתירה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ה, 08 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ליאור אנגלנדר
נתבע: מועצה מקומית זכרון יעקב
שופט :
עורכי דין: